כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    הוראת מבוגרים

    1 תגובות   יום חמישי, 29/11/07, 23:42

    כאשר מלמדים כתה של אנשים מבוגרים, הנחת הבסיס היא שאנשים באו ללמוד. הנחת בסיס נוספת היא שאנשים מרוכזים מאד בשעור, עושים הקשרים מתאימים , עוקבים אחר הרעיונות, בקיצור נמצאים מאה וחמישים אחוז בכתה. ולא, בכל פעם שאני נכנסת לכתה, מתברר לי שעלי לעבוד כמו מורה ביסודי, אפילו לא בתיכון. להילחם על קו המחשבה, להילחם על שקט, להילחם על שמירת כללי התנהגות בשעור, וכל מה שאני עושה אמור לשמש מודלינג, כמו שאני מתנהגת אפשר לנהוג, ואולי אפילו רצוי לנהוג. בהוראה  , בייחוד במקצוע שאני עוסקת בו, עלי להוות מודל בעצמי לדברים שאני מטיפה להם. והיום ,ברגעים מסויימים ,רציתי פשוט לשבור את הכלים. זה לא מקצועי, אין מתנהגים כך. אחר כך רציתי להיות ארסית, לסנן כמה דברים שמאד קשה לשמוע אותם, אך גם את זה לא יכולתי להרשות לעצמי לעשות. ניסיתי לאסוף אותם, והם ישבו כמו קבוצה של פולי שעועית שנפלו מן השקית על הרצפה ואי אפשר לאסוף אותם. התסכול פשוט נזל לי מהאף. יתכן שזו התנגדות, ואת זה אפשר לבדוק רק על ידי פתיחה. אז טוב, בפעם הבאה אבוא, אשב, אעשה פרצוף של חשובה, ואומר להם יש לי הרגשה שמשהו מציק לכמה אנשים כאן, ואני רוצה לדעת מה זה, ומכאן נצא לכללי עבודה בכתה ולעקרונות התנהגות בכלל. אבל אני , מפני שאני כל כך מכירה אותם, לקחתי לריאות, לקחתי ללב, פשוט הרגשתי שכלוב הצלעות שלי מתמלא בהתנגדות כלפי הכתה . מזה אני צריכה להתנקות ומהר. מזל שיש לי שבוע שבו אפשר לטפטף החוצה את כל הרעל.  יש לי כל כך הרבה תכניות לעשו איתם שאין לי זמן לשחק עם שטויות, ושמא נורמות וביסוסן אינו נושא סתמי אלא משהו שחייבים לעשות אותו.

    אוףףףףףףףףףףףףף   אני מתוסכלת. אולי הכל בגלל שלא ישנתי טוב בלילה קודם לכן. ואם השעור נמעך, אז הכל נמעך בעקבותיו. היה לי כרטיס  טיסה ברבע לשמונה בערב. צלצלתי לארקיע וביקשתי רחמים, והזיזו לי את הכרטיס למקום האחרון על המטוס של שבע ורבע. בסוף המטוס של שבע ורבע יצא בשמונה וחצי - והמטוס של רבע לשמונה יצא בזמן.... ובנוסף לכל המקום היחידי שהיה - ונתנו לי  - היה בשורה 1  עם הגב לכוון הנסיעה.לטוס כל הטיסה ברוורס!!! אם יש דבר שגורם לי לבחילה אפילו משמיעה, זה לנסוע / לטוס נגד הכיוון. כל הטיסה לעסתי מסטיק נגד הקאות, נשמתי לעומק, ניסיתי להיות מנומסת לזה שישב לידי ורצה לשוחח על דה ועל הה, ולא כל כך הצלחתי. בקיצור, אמחק את היום הזה מן הלוח.  זה הפתרון היחיד שנראה לי נורמאלי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/12/07 13:50:

      שרה

       

      לדעתי חבל שזו תחושתך, אני חושבת שהדרך הנכונה והטובה להתנקות  מתחושה קשה זו היא ע"י שיחה עם הקבוצה. שיחה פתוחה שבה תגידי ותשמעי. כמו שאת מסתובבת עם תחושות קשות כאלה גם חלק לא קטן מהקבוצה חש רגשות קשים.

      ולדעתי צריך בשעור הראשון שיבוא לא ללמוד מתודות אלה ללמוד איך לנהל דאלוג מכובד בין כולם.

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין