זה לא סוד שבשנים האחרונות הוועידה השנתית של "היוזמה הגלובלית של קלינטון", הנערכת במנהטן במקביל לעצרת הכללית של האו"ם הפכה בשביל רבים לחלופה הנחמדה יותר למסדרונות האפורים של בניין האו"ם. להגנתי אני יכולה לומר שלא הייתי העיתונאית היחידה שמחביאה את תג התכלת של האו"ם מתחת לתג הצהוב השמח של יוזמת קלינטון. התרוץ השני, לא חכם במיוחד, הוא שלא באמת קיבלנו קוקטייל כי את התקשורת ליוו לכל מקום ושמו בסוף באיזה אתר מגודר, שנוכל לצפות משם בבטחה באנשים האוכלים :-) 

אבל מה, היתה הרגשה, למרות קצת (טוב, קצת הרבה) שואו-אוף של אילי ההון, האמנים ושאר הנוצצים, שאצל קלינטון לחבר'ה באמת אכפת מיערות הגשם, אונס נשות קונגו והבצורת. אחרי כמה שעות שבהן לא שמעתי אף מילה בגנות ישראל (ואף מילה על ישראל בכלל, עד שביל לא התאפק ושטח את משנתו באחד הפאנלים -

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1481714

), זה הרגיש די טוב לשם שינוי. וואלה, יש עוד צרות בעולם, ולא חייבים לשמוע את נציג ג'יבוטי מדבר במליאת עצרת האו"ם על כך שמדינתו "לא יכולה לאכזב פלסטינים". (מוכרחה לסייג כמובן שגם בקבלות הפנים של המדינות השונות בשולי עצרת האו"ם חברי המשלחת הפלסטינית בהחלט היו השנה מהאורחים היותר מבוקשים במנהטן).

אני מצליחה לחשוב על לא מעט אנרכיסטים שהיו מעקמים את האף לראות את ראשי התאגידים הבינלאומיים מצילים את העולם ב"שרתון" ברחוב ה-52 פינת השדרה השביעים ומקבלים פרס על פעילותם לקידום זכויות הנשים וחינוך הילדים בעולם השלישי. אבל אם כבר הם מרוויחים, שיעשו משהו. בישראל לא בטוח שהיו שמחים לראות את קלינטון מחייך את אותו החיוך הרחב למייסד אל-ג'זירה שגם קיבל פרס האזרח הגלובלי, או את הארכבישוף דזמונד טוטו ונשיאת אירלנד מארי רובינסון מכריזים על היוזמה החדשה למאבק נגד נישואי הקטינות. אנחנו בסך הכל מכירים אותם מהזווית המאוד צרה של "האם זה טוב לישראל", ולא מעט מהפעילות שלהם, מסתבר, לא קשורה אלינו.

הלו"ז הרגיל של הוועידה לא היה שונה מכל וועידה אחרת שמנסה להפוך את העולם למקום טוב יותר עם שמות מלחצים לפאנלים, דוגמת "כלים טרנספורמטיביים לכוח עבודה מיומן"., כי 205 מיליון בני אדם בעולם מובטלים או שאינם מועסקים בצורה פורמאלית, ואורחי קלינטון ניסו להמציא פתרון לבעיית האבטלה במאה ה-21.

שיטות ירוקות למניהן גם תפסו מקום נכבד בדיונים, בנסיון למצוא פתרון לצריכה נבונה יותר, בלי שתחבל בצמיחה הכלכלית (תאמינו או לא, בכל פעם שאני רואה באיזה סופרמרקט "ירוק" הצעה לקנות תיק רב-פעמי ולבוא אתו לקניות, אני נזכרת בילדות ברוסיה הסובייטית, כשהיינו מה זה ירוקים - הלכנו עם תיק משלנו לקניות, לפעמים גם עם צנצנת משלנו שימלאו אותה בחנות בשמנת, ואפילו כיבסנו שקיות שהיו אמורות להיות חד-פעמיות בתאוריה בעולם שמעבר למסך הברזל. זה היה די דכאון. חבל שלא הבנו שאנחנו בעצם מצילים את כדור הארץ).

עוד נושא שעלה בוועידה היה המענה לאסונות - ומכיוון שהמשתתפים היו מעולם הניהול והעסקים, זה לא מפתיע שההצעות בסיעור המוחות נטו להתיעלות התהליך והסתמכות על אנשי המקצוע, מאשר על מתנדבים וגיוס התרומות בעולם הגדול. מצד אחד, משהו מתקומם נגד הגישה הקרה והמחושבת, כשכולנו חוששים מזה שעד שהביורוקרטיה תניע את גלגליה ותביא את מענה החירום, זה יגזול זמן יקר. מצד שני, אחרי רעידת האדמה בהאיטי יצא לי לראות גם לא מעט מתנדבים שהפכו בעצמם לנטל, אחרי שהאוכל המעט שהביאו  נגמר די מהר, והם התחילו לחפש אותו במשלחות הסיוע המקצועיות.

מסמר התוכנית היה, ללא ספק, המפגש בין הילרי קלינטון לבתה צ'לסי, שהחליטה לזנוח את העמדה החביבה עליה של להתחבא מאור הזרקורים, וריאיינה את אמה מעל הבמה בארוע. הילדה המתולתלת מהבית הלבן היא כבר בת 31 ונשואה (בעלה מרק מזווינסקי גם היה בקהל), ואם היא מתנהלת בבטחון כזה לא רק בגלל שמדובר בפורום ידידותי ובאמה שלה בתור מרואיינת - אמריקה בהחלט מפסידה מזה שיורשת העצר של שושלת קלינטון בחרה במסלול פרטי יותר. בהתחשב בעובדה שקלינטון הצעירה פתחה לאחרונה עמוד בפייסבוק, אולי יוזמת קלינטון זה רק צעד ראשון בחשיפתה לעולם הגדול.  

 בחלק מהשאלות, שרת החוץ הילרי קלינטון נתנה לבת שלה את הקרדיט בהערות נוסח "על הנושא הזה את יכולה לדבר בהרחבה יותר ממני", וגם צ'לסי צחקה על אמה כשהזכירה לה שלימדה אותה בהיפוך תפקידים לשלוח את המסרון הראשון שלה בטלפון הנייד. 

הילרי התייחסה לבתה בתור "צ'לס", וצ'לסי סיימה את הראיון ב"תודה, אמא. אני שוב מודה על כך שאת אמא שלי ושרת החוץ שלי". במחנה הדמוקרטי המוכה בימים אלה נוסטלגיה כלפי ביל קלינטון ולסרוגין חרטה שהילרי לא נבחרה לנשיאות, בוודאי היו מוסיפים: "וחבל שאת לא הנשיאה שלי", למרות שהיא הילרי הכריזה חד משמעית שהיא לא תאתגר את ברק אובמה בפריימריז. 

למי שלא זוכרת, לקראת מינויה של הילרי לתפקיד שרת החוץ, התנהל דיון סוער האם מדובר פה בניגוד אינטרסים, בגלל התרומות לקרן קלינטון שמריץ בעלה, והאם הוא יאלץ להעביר אותו לידי מישהו אחר כדי שרעייתו תוכל לקדם את הקריירה שלה. מעל הבמה השבוע, קלינטונים (בהפסקות המעטות שהילרי יכלה לקחת מהפגישות והנוכחות בנאומים בעצרת הכללית של האו"ם) נראו כמו צמד פוליטי שמשלים אחד את השני. ביל עוסק בצרות העולם מהזווית ההומניטרית, הילרי עוסקת בהם מהזווית של האינטרסים האמריקאים, ומוסיפה פה ושם טאץ' אנושי, כמו בקידום היוזמה לתנורי בישול נקיים במדינות שבהן יותר מדי אנשים מתים משריפות או שאיפת עשן בגלל תנורים לא בטיחותיים.

ברוח זו, צ'לסי הנחיתה על אמה שאלות על תפקיד הממשלה ותפקיד החברה האזרחית, על אביב העמים הערבי ותפקיד ארה"ב בו, ותפקיד הטכנולוגיה בעולם. אחרי בדיחות על כך שצ'לסי עזרה לאמה לשלוח את הסמס הראשון, הילרי הודתה: "צ'לסי היא נחמדה ועדינה מדי, כי גם אני וגם ביל - אל תספרו לאף אחד - די פרימיטיביים. אנחנו, לצערי, שייכים לדור אחר".

כשצ'לסי שאלה אותה על האתגרים היומיומיים בעבודתה וההבדל בין הדחוף לחשוב, הילרי ענתה: "אני יכולה להגיד לך שכשמקבלים טלפון על כך ששגרירות תחת מתקפה, זה דחוף. כשמקבלים טלפון שרשות המדינה מסוימת סוגרת מלכ"רים, זה חשוב".

בתום הראיון, ביל עלה על הבמה, נישק קלות את צ'לסי ואמר: "תודה לכן. עכשיו אתם מבינים למה אני לא מנצח בהרבה וויכוחים בבית".

כמובן, היו שם עוד הרבה אנשים שנחמד לראות מדברים על הדברים שאכפת להם מהם. היו שם מורגן פרימן וברברה סטרייסנד, טוני בלייר וטרודי סטיילר, הדוגמנית העל אימאן שדיברה על הבצורת והאלימות בארץ המוצא שלה, סומליה. והיו גם האנשים שזכו להכרה על מה שהם עושים - לא רק ידוענים. נניח, הגינקולוג מקונגו דניס מקוונגו קיבל פרס על הקמת בית החולים שמטפל בקרבנות האלימות המינית (בקונגו אונס הנשים הפך לנשק לגיטימי במלחמה).

הוא סיפר שבית החולים שלו טיפל בתריסר שנות קיומו במעל 30000 נשים, שלא היתה להם אפשרות לקבל סיוע רפואי קרוב לביתן.

"האוכלוסיה שלנו אחת העניות בעולם, הוא סיפר. 

 לנשים האלה צריכים להיות שרותי בריאות נגישים קרוב לבית, אבל זה לא קורה. אנחנו מקווים לראות רפובליקת קונגו דמוקרטית ובטוחה יותר. אלימות מינית היא נשק אסטרטגיה שנועד להרוס את המרקם של המשפחות, הקהילות והחברה בקונגו. שום דבר לא נעשה לטפל בשורש הבעיה, אך אני משוכנע שמה שאנחנו עושים ולא עושים - יש לזה השפעה. זה יכול להתחיל מציוד ועד לובי לשינוי המדיניות בזירה הארצית והעולמית. בואו נחפש פתרונות יחד. נשות קונגו לא זקוקות לרחמים, הן זקוקות למעשים".

סטינג וטרודי סטיילר קיבלו פרס על הקרן להגנה על יערות הגשם שהקימו.

מוסיקאי ממוצא סומלי שר על ידידה שלו פטימה שכולם התאהבו בה, עד שהיא נורתה ברחוב.

"אחרי כמה שירים, הוא אמר: "הארץ הזאת סובלת מבצורת, אבל אני, שתמיד מדבר על המדינה שלי, מוצא עצמי בעולם שלא מגיב. השיח היום מתמקד במנהיגי אירופה שמדברים על המשבר הכלכלי. בסומליה אנשים לא רגילים לבקש עזרה, הם אנשים עם כבוד וגם בעלי יכולת. אבל מאות אלפים נגמרים בימים אלה".

סטינג הקפיץ את הקהל, ובשיר "ורד המדבר" לבנונית צעירה בשמלה אדומה ביקשה לעלות על הבמה ולרקוד בזמן שהוא שר. הוא החליט להיות נחמד והסכים.

בסוף הערב, קלינטון, שסיפק, הרגלו חיוך רחב וחיבוק חם לאורחיו, הפציר בהם: "אני לא רוצה להגיד אחר כך לעצמי, איזה שמוק הייתי שלא ביקשתי שיעשו יותר. אז תעשו יותר".