כותרות TheMarker >
    ';

    מעבר לחמדנות ולמחסור

    1 תגובות   יום שישי , 23/9/11, 15:29

    מעֵבר לתאוות בצע ומחסור

    ברנארד לייטאר

    http://www.cyberclass.net/greed.htm

    מתוך מגזין Yes! מס. 2 אביב 97


    מעטים האנשים המצויים במערכת הכספית בתפקידים רבים ומגוונים כברנרד לייטאר. הוא בילה חמש שנים בבנק המרכזי של בלגיה, שם היה הפרוייקט שלו תכנונה ויישומה של מערכת מטבע אירופאית יחידה. הוא היה נשיא מערכת התשלומים האלקטרונית של בלגיה ופיתח טכנולוגיות על מנת שישמשו חברות רב-לאומיות לניהול סביבות בעלות מטבעות מרובים. הוא עזר למדינות מתפתחות להגדיל את הכנסת המזומנים שלהן ולימד מימון בינלאומי באוניברסיטת לוביין שבמולדתו בלגיה. ברנארד לייטאר היה גם מנהל כללי וסוחר במטבע חוץ עבור אחת מקרנות המט"ח הבינלאומיות המצליחות ביותר. כיום הוא חבר במרכז למשאבים ברי-קיימא באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. עורכת מגזין Yes! שרה ון-גלדר שוחחה עם ברנארד לגבי האפשרויות הטמונות בסוג חדש של מטבע המותאם יותר לבניית קהילה וקיימות. ניתן למצוא מידע נוסף עליו באתר: http://www.transaction.net/money


    שרה: למה אתה תולה תקוה כה גדולה בפיתוחם של מטבעות אלטרנטיביים?

    ברנארד: כסף דומה לטבעת ברזל ששמנו באפנו. שכחנו שאנחנו אלה שעיצבו אותו ועכשיו הוא מוליך אותנו באף. אני חושב שהגיע הזמן לחשוב לאן אנחנו רוצים ללכת – לדעתי בכיוון של קיימוּת וקהילתיות – ואז לתכנן מערכת כסף שתביא אותנו לשם.


    שרה: אז היית אומר שתכנונו של הכסף נמצא בשורשם של הרבה מהדברים האחרים שקורים, או לא קורים, בחברה?

    ברנארד: נכון. בעוד שספרי לימוד כלכלה טוענים שאנשים ותאגידים מתחרים ביניהם על שווקים ומשאבים, אני טוען שלמעשה הם מתחרים על כסף – תוך עשיית שימוש בשווקים ובמשאבים כדי לעשות זאת. כך שתכנון מערכת כסף חדשה פירושו בעצם עיצובה מחדש של המטרה אשר מנחה חלק גדול מן המאמץ האנושי. יתרה מכך, אני מאמין שחמדנות ותחרות אינם תוצאה של מזג אנושי בלתי-ניתן-לשינוי. הגעתי למסקנה שחמדנות והפחד ממחסור למעשה נוצרים ומוגברים ללא הרף כתוצאה ישירה מסוג הכסף שבו אנחנו משתמשים. למשל, אנו יכולים לייצר די והותר מזון כדי להאכיל את כולם ויש בהחלט מספיק עבודה בשביל כל האנשים בעולם, אבל ברור שאין מספיק כסף כדי לשלם עבור כל זה. המחסור הוא במטבעות הלאומיים שלנו. למעשה, תפקידם של בנקים מרכזיים הינו ליצור ולקיים את אותו מחסור במטבע. הדבר מוביל ישירות לכך שעלינו להילחם זה בזה כדי לשרוד. כסף נוצר, מתחיל להתקיים, כאשר בנקים מלווים אותו אל אוויר העולם. כשהבנק מספק לך משכנתא של 100,000$ , הוא יוצר רק את הקרן, שאותה את מוציאה ואז היא מתחילה לעבור מיד ליד בתוך המשק. הבנק מצפה ממך לשלם חזרה 200,000$ על פני 20 השנים הבאות, אבל אינו יוצר את 100,000$ הנוספים – את הריבית. במקום זה, הבנק שולח אותך החוצה אל העולם הקשה, להיאבק בכל האנשים האחרים כדי להביא בחזרה את ה-100,000$.


    שרה: כך שאנשים מסויימים צריכים להפסיד על מנת שאחרים ינצחו? יש כאלה שההלוואה שלהם תוכרז כחדלת-פרעון על מנת שאחרים ישיגו את הכסף הדרוש כדי לשלם את הריבית?

    ברנארד: נכון. כל הבנקים עושים את אותו הדבר כשהם מלווים כסף חדש לאויר העולם. זוהי הסיבה לכך שההחלטות הנעשות על ידי הבנקים המרכזיים, כגון הפדרל ריזרב בארה"ב (ובנק ישראל בארץ י.א.) הן כל כך חשובות – העלאת תעריפי הריבית מגדירה אוטומטית יחס גדול יותר של פשיטות רגל הכרחיות. כך שכאשר הבנק מוודא את "הזכאות להלוואה" שלך, הוא בעצם בודק האם ביכולתך להתחרות ולנצח את השחקנים האחרים – ולמָצות מהם את 100,000$ שמעולם לא נוצרו. ואם תיכשלי במשחק, תפסידי את הבית וכל רכוש אחר שנאלצת להעמיד כערבות.


    שרה: זה משפיע גם על שיעור האבטלה.

    ברנארד: זה בהחלט אחד הגורמים הראשיים, אבל יש יותר מזה. טכנולוגיות העברת מידע מאפשרות לנו יותר ויותר להשיג צמיחה כלכלית טובה מבלי להגדיל את התעסוקה. אני מאמין שאנו רואים את תקופת השפע מוּנעת-העבודה האחרונה בארה"ב ברגע זה. בספרו, סוף העבודה, טוען ג'רמי ריפקין שמשרות פשוט לא יהיו יותר בנמצא, אפילו ב"תקופות טובות". מחקר שנערך על ידי פדרציית עובדי המתכת הבינלאומית בג'נבה חוזה שתוך 30 שנה, 2 או 3 אחוזים מאוכלוסיית העולם יוכלו לייצר את כל מה שאנחנו צריכים על פני הכדור. אפילו אם הם טועים בסדר גודל שלם (= פי 10), עדיין נותרת השאלה של מה יעשו 80 אחוזים מהאנושות. התחזית שלי היא שמטבעות מקומיים יהיו כלי עיקרי לתכנון חברתי במאה ה-21 ולו מסיבה אחת, תעסוקה. אני לא טוען שמטבעות מקומיים אלה יכולים או צריכים להחליף את המטבעות הלאומיים. מסיבה זו אני קורא להם מטבעות "משלימים". המטבע הלאומי, מייצר התחרות, עדיין ישחק תפקיד בשוק הבינלאומי התחרותי. אני מאמין, עם זאת, שמטבעות משלימים מקומיים מתאימים הרבה יותר לפיתוח משקים מקומיים שיתופיים.


    שרה: והכלכלות המקומיות האלה יספקו סוג של עבודה שלא יימצא בסכנת בהכחדה?

    ברנארד: כצעד ראשון, זה נכון. לדוגמא, בצרפת, ישנן כיום 300 רשתות חליפין מקומיות, שנקראות Grain de Sel, "גרגרי מלח", פשוטו כמשמעו. המערכות האלה – שעלו בדיוק במקומות וזמנים בהם האבטלה הגיעה בערך ל-12 אחוזים – מקלות על החלפות של כל דבר, משכר דירה ועד לתוצרת אורגנית, אבל הן עושות משהו אחר בנוסף. כל שבועיים באיזור Ariege, בדרום מערב צרפת, יש מסיבה גדולה. אנשים באים לסחור לא רק בגבינות, פירות ועוגות כמו בימי שוק רגילים, אלא גם בשעות של שרברבות, תספורות, שייט או שיעורי אנגלית. אך ורק מטבע מקומי מתקבל! מטבע מקומי מייצר עבודה ואני עושה כאן הבדלה בין עבודה לבין מִשְרות. משרה היא דבר שאדם עושה למחייתו. עבודה היא דבר שעושים כי אוהבים לעשות אותו. אני מצפה שמשרות יהפכו יותר ויותר לדבר שעבר עליו הכלח, אבל יש עדיין כמות כמעט אינסופית של עבודה מרתקת לעשות. למשל, בצרפת את יכולה למצוא אנשים שמציעים שיעורים בגיטרה ומבקשים שיעורים בגרמנית. אף אחד מהם לא יישא תשלום בפרנקים צרפתיים. מה שנחמד במטבע מקומי הוא, שכאשר אנשים יוצרים את הכסף של עצמם הם לא צריכים לבנות אל תוכו גורם מחסור. והם לא צריכים להשיג יחידות מטבע ממקום אחר בשביל שיהיה להם האמצעי לעשות חליפין עם שכן. הדולרים-של-זמן של אדגר קאהן הם דוגמא קלסית. ברגע שיש לך הסכם בין שני אנשים על עסקה שעושה שימוש בדולרי-זמן, הם מייצרים את "הכסף" הנחוץ, פשוטו כמשמעו. אין מחסור בכסף. מצד שני זה לא אומר שיש כמות אינסופית של מטבע זה. את לא יכולה לתת לי 50,000 שעות – לאף אחד אין 50,000 שעות לתת. כך שיש לזה תקרה, כן, אבל אין מחסור מלאכותי. במקום לעמת איש כנגד חברו, המערכת בעצם עוזרת להם לשתף פעולה.


    שרה: אז אתה מציע שמחסור לא צריך להיות העקרון המנחה של המערכת הכלכלית שלנו. אבל האם אין המחסור עקרון בסיס מוחלט של הכלכלה, בייחוד בעולם של משאבים מוגבלים?

    ברנארד: הניתוח שלי לשאלה זו מבוסס על עבודתו של קארל גוסטב יונג מכיוון שהוא היחיד עם מסגרת תיאורטית לפסיכולוגיה קולקטיבית וכסף הוא ביסודו תופעה של פסיכולוגיה קולקטיבית. מושג מפתח שיונג משתמש בו הינו הארכיטיפּ, אותו ניתן לתאר בתור שדה רגשי שמניע אנשים, כיחידים או כקבוצה, בכיוון מסויים. יונג הראה שבכל פעם שארכיטיפ מסויים עובר דיכוי, מופיעים שני סוגים של צללים, שהם קטבים אחד של השני. למשל, אם העצמי העליון שלי – בהתאם, ארכיטיפ המלך או המלכה – מדוכא, אני אתנהג בתור רודן או בתור אדם חלש. שני צללים אלה מקושרים זה לזה על ידי פחד. רודן הוא רודני כי הוא מפחד להראות חלש, החלש מפחד להראות כרודן. רק אדם שאינו מפחד מאחד משני הצללים יכול לגלם את ארכיטיפ המלך. עכשיו בואי וניישם מסגרת זו לתופעה שזכתה לתיעוד נרחב – דיכויו של ארכיטיפ האם הגדולה. ארכיטיפ האם הגדולה היה חשוב ביותר בעולם המערבי משחר הפרה-היסטוריה עד לפני התקופות ההינדו-אירופאיות, כפי שעדיין הינו בהרבה תרבויות מסורתיות כיום. אבל ארכיטיפ זה עובר דיכוי אלים במערב מזה כ- 5,000 שנה החל בפלישות ההינדו-אירופיות – שחוזק על ידי תפיסות האנטי-אֵלָה של היהדות והנצרות, אשר הגיעו לשיאן בשלוש מאות שנים של ציד מכשפות – כל הדרך עד לעידן הויקטוריאני. אם קיים דיכוי של ארכיטיפ בקנה מידה כזה ולאורך זמן כל כך ארוך, הצללים מתגלים בעוצמה רבה בחברה. אחרי 5,000 שנה, אנשים יחשיבו את התנהגויות הצל התואמות ל"נורמאליות". השאלה שאני שואל היא פשוטה ביותר: מה הם הצללים של ארכיטיפ האם הגדולה? אני מציע שצללים אלה הם תאוות בצע ופחד ממחסור. כך אין זה מפתיע שבתקופה הויקטוריאנית – בשיא הדיכוי של האם הגדולה – שם לב מנהל בית ספר סקוטי בשם אדם סמית להרבה תאוות בצע ומחסור מסביבו והניח שכך פועלות חברות "מתורבתות". סמית, כפי שאת יודעת, יצר את הכלכלה המודרנית, שאותה ניתן להגדיר כדרך להקצאת משאבים שנמצאים במחסור באמצעות מנגנון של תאוות בצע אינדיבידואלית, אישית.


    שרה: וואו! אז אם תאוות בצע ומחסור הם הצללים, מה מייצגת ארכיטיפ האם הגדולה במונחים של כלכלה?

    ברנארד: בואי ראשית נבדיל בין האלה, המייצגת את כל ההיבטים של האלוהי ובין האם הגדולה, המסמלת באופן ספציפי את כוכב הלכת ארץ – פריון, טבע, זרימת השפע בכל היבטי החיים. אדם שספג את ארכיטיפ האם הגדולה מאמין בשפע של היקום. כאשר חסרה לך אמונה, אזי את זקוקה לחשבון בנק גדול. הברנש הראשון שצבר המון דברים כהגנה כנגד אי-וודאות באשר לעתיד היה צריך אוטומטית להגן על הערמה שלו כנגד הקנאה והצרכים של כל האחרים. אם חברה מפחדת ממחסור, היא ממש תיצור סביבה שבה היא תגלה סיבות מבוססות בהחלט לחיות בפחד מפני מחסור. זו נבואה שמגשימה את עצמה! בנוסף לזה, אנו חיים מזה זמן רב באמונה שאנחנו צריכים לייצר מחסור כדי לייצר ערך. הדבר אמנם תקף בתחומים חומריים מסויים, אבל אנחנו משליכים זאת לתחומים אחרים שם זה יכול להיות לא תקף. למשל, אין שום דבר שימנע מאיתנו להפיץ מידע באופן חופשי. העלות השולית של מידע בימינו היא למעשה אפסית. בכל זאת אנו ממציאים זכויות יוצרים ופטנטים בנסיון להשאירו יקר-מציאות.


    שרה: אז פחד ממחסור יוצר תאוות בצע ומחסור, שבתורם יוצרים את המחסור שפחדנו ממנו. זאת בעוד שתרבויות שמגלמות את האם הגדולה מבוססות על שפע ונדיבות. הרעיונות האלה נרמזים בדרך שבה אתה הגדרת קהילה, הלא כן?

    ברנארד: בעצם זו לא ההגדרה שלי, זה אֶטימוֹלוגי. מקור המילה community הוא מלטינית munus, שפירושו מתנה ו cum, שפירושו ביחד עם, בצוותא. כך שקהילה community פירושו "לתת בצוותא", פשוטו כמשמעו. אי לכך אני מגדיר קהילה בתור קבוצה של אנשים שמקבלים בברכה את המתנות שלי ומכבדים אותן ושמהם יכולה להיות לי ציפייה סבירה לקבל מתנות בתמורה.


    שרה: ומטבעות מקומיים יכולים לאפשר החלפת מתנות.

    ברנארד: מרבית המטבעות המקומיים שאני מכיר הוקמו למטרה של יצירת עבודה, אבל ישנה קבוצה הולכת וגדלה של אנשים שמקימים מטבעות מקומיים במיוחד כדי ליצור קהילה. למשל, הייתי מרגיש מוזר להתקשר לשכני שבעמק ולאמר "שמתי לב שיש לך המון אגסים על העץ שלך. האם אני יכול לקבל אותם?" הייתי מרגיש שעלי להציע משהו בתמורה. אבל אם אני הולך להציע דולרים יקרי-מציאות, עדיף לי כבר ללכת לסופרמרקט, מה שמביא לכך שבסופו של דבר אנחנו לא משתמשים באגסים. אם יש לי מטבע מקומי, אין מחסור באמצעי החליפין, כך שקניית האגסים הופכת להיות תירוץ ליחסי גומלין. בטקומה-פארק, מרילנד, הקים אולָף אגברג מטבע מקומי על מנת לאפשר סוגים כאלה של החלפות בתוך הקהילה שלו. והמשתתפים מסכימים שזה בדיוק מה שקורה.


    שרה: זה מעלה את השאלה האם מטבעות מקומיים יכולים גם להיות אמצעי לאנשים לענות על הצרכים הבסיסיים במזון ודיור, או האם מגזרים אלה יישארו חלק מהכלכלה התחרותית?

    ברנארד: יש הרבה אנשים שאוהבים גינון, אבל לא יכולים להתפרנס ממנו בעולם התחרותי. אם גנן הוא מובטל ואני מובטל, בכלכלה הנורמלית יכול להיות ששנינו נרעב. אבל עם מטבעות משלימים, הוא יכול לגדל לי את הירקות לסלט ואני אשלם בתמורה במטבע מקומי שהרווחתי מאספקת שירות אחר למישהו אחר. באיתקה, "שעות" מקובלות בשוק האיכרים. האיכרים יכולים להשתמש במטבע מקומי כדי לשכור מישהו שיעזור בקטיף או לעשות כמה תיקונים. יש בעלי בתים שמקבלים שעות בתור שכר דירה, בייחוד אם אין להם משכנתא שעליה יש לשלם בדולרים יקרי-מציאות. כשיש לך מטבע מקומי, מהר מאוד מתברר מה מקומי ומה לא. קיי-מארט יקבלו דולרים בלבד: הספקים שלהם נמצאים בהונג-קונג או סינגפור או קנזאס-סיטי. אבל הסופרמרקט המקומי של איתקה מקבל שעות וגם דולרים. על ידי שימוש במטבעות מקומיים, את יוצרת הטייה לטובת קיימות מקומית.


    שרה: מטבעות מקומיים גם מספקים לקהילות הגנה כלשהי מפני העליות והירידות של הכלכלה הגלובאלית. אתה היית בעיסוק של בקרה, עשיית עסקים ואפילו תכנון של המערכת הכספית הבינלאומית. למה שקהילות ירצו להיות מבודדות ממנה?

    ברנארד: ראשית כל, למערכת המונטארית הרשמית של היום אין כמעט קשר לכלכלה האמיתית. רק כדי לתת לך מושג, סטטיסטיקות משנת 1995 מצביעות על כך שנפח המטבע העובר מיד ליד ברמה הגלובאלית הוא $1.3 טריליון ליום. זה 30 פעמים התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) של כל המדינות המפותחות (OECD) ביחד. התל"ג השנתי של ארצות הברית עובר ושב בשוק מידי שלושה ימים! מתוך הנפח הזה, רק 2 או 3 אחוזים קשורים למסחר או השקעה אמיתיים. השארית מתרחשת בסָייבֶר-קזינו הספקולטיבי הגלובלי. זה אומר שהכלכלה האמיתית הועברה לתפקיד של ציפוי ותו-לא על פני העוגה הספקולטיבית, בדיוק ההיפך ממה שהיה לפני שני עשורים.


    שרה: מה ההשלכות של זה? מה המשמעות עבור אלה מאיתנו שלא עושים עסקאות החוצות גבולות בינלאומיים?

    ברנארד: דבר ראשון, הכוח הוצא מידיהן של הממשלות באופן שאינו-ניתן-לביטול ועבר אל השווקים הפיננסיים. כשממשלה עושה משהו שהשוק לא אוהב – כמו הבריטים ב-91', הצרפתים ב-94' או המקסיקאים ב-95' - אף אחד לא מתיישב אל השולחן ואומר "לא כדאי שתעשו את זה". פשוט מאוד, משבר מונטארי מגלה את עצמו באותו המטבע. כך שכמה מאות אנשים, שאינם נבחרים על ידי אף אחד והם חסרי אחריות קולקטיבית כלשהי, מחליטים כמה תהיה שווה קרן הפנסיה שלך – בין השאר.


    שרה: גם דיברת על האפשרות של התרסקות במערכת זו...

    ברנארד: כן, אני רואה את זה עכשיו כסיכוי של בערך 50/50 במשך חמש או עשר השנים הבאות. הרבה אנשים אומרים שזה 100 אחוז ועם אופק זמן קצר בהרבה. ג'ורג' סורוס, שעושה חלק ממחייתו ממה שאני נהגתי לעשות – ספקולציות במטבעות – סיכם, "אי היציבות הינה מצטברת, כך שקריסתן הסופית של בורסות הציפה החופשית מובטחת למעשה". ג'ואל קורצמן, עורך לשעבר של “Harvard Business Review” קרא לספרו האחרון בכותרת "מותו של הכסף". הוא חוזה התמוטטות ממשמשת ובאה כתוצאה מטירוף ספקולטיבי. רק כדי לראות כיצד זה יקרה: כל היתרות של הבנקים המרכזיים של ה OECD גם יחד מייצגות בערך 640$ מיליון. כך שבמצב משבר, אם כל הבנקים המרכזיים יסכימו לעבוד ביחד (מה שהם אף פעם לא עושים) ואם ישתמשו בכל הרזרבות שלהם (שזה עוד דבר אשר אף פעם לא קורה) יש להם את הכספים לשלוט רק במחצית מנפחו של יום מסחר רגיל. ביום של משבר, הנפח יכול בהחלט להכפיל או לשלש את עצמו ואז כל הרזרבות של הבנקים המרכזיים יחזיקו מעמד שעתיים או שלוש.



    שרה: והתוצאה תהיה?

    ברנארד: אם זה יקרה, אנחנו נמצא עצמנו לפתע בעולם שונה מאוד. ב-1929, שוק המניות התרסק, אבל תקן הזהב החזיק. המערכת המונטארית החזיקה. כאן, אנחנו עוסקים בדבר שהוא הרבה יותר בסיסי. התקדים היחידי שאני יודע עליו הוא התמוטטות האימפריה הרומית, שאיתה הסתיים גם המטבע הרומי. זה היה, כמובן, בתקופה בה לקח בערך מאה וחצי להתפוררות להתפשט ברחבי האימפריה. עכשיו זה ייקח כמה שעות.


    שרה: אז מטבעות מקומיים יכולים לספק חוסן כלשהו לקהילה שיכול לעזור לה לשרוד התמוטטות מונטרית או התמוססות בינלאומית אחרת. הזכרת גם שמטבעות מקומיים עוזרים לקדם קיימות. מה הקשר?

    ברנארד: כדי להבין את זה, אנחנו צריכים לראות את הקשר בין שערי ריבית והדרכים בהן אנו מפחיתים את העתיד שלנו. אם אני שואל "האם את רוצה 100$ עכשיו או 100$ שנה מעכשיו" רוב האנשים ירצו את הכסף עכשיו, פשוט בגלל שניתן להפקיד את הכסף ללא סיכון בבנק ולקבל בערך 110$ כעבור שנה. דרך אחרת לאמר את זה היא שאם אני אציע לך 100$ שנה מעכשיו זה יהיה בערך שווה להצעה של 90$ היום. את הפיחות בערכו של העתיד מגדירים בתור "תזרים מזומנים מופחת" discounted cash flow. פירוש הדבר שבמערכת הנוכחית שלנו זה הגיוני לכרות עצים ולשים את הכסף בבנק: הכסף בבנק יגדל יותר מהר מהעצים. הגיוני "לחסוך" כסף על ידי בניית בתים עם בידוד תרמי גרוע כי המחיר המופחת של האנרגיה הנוספת למשך חיי הבית זול יותר מהבידוד. עם זאת, אנחנו יכולים לתכנן מערכת כספית שעושה את ההיפך. למעשה, היא יוצרת חשיבה לטווח ארוך באמצעות מה שנקרא "היטל עיכוב" או "היטל השהייה" demurrage charge. היטל ההשהיה הוא מושג שפותח על ידי סילביו גֶסֶל לפני כמאה שנה. הרעיון שלו היה שכסף הוא סחורה ציבורית – כמו הטלפון או תחבורה באוטובוסים – ושעלינו לדרוש דמי שימוש זעומים עבור השימוש בו. במלים אחרות, אנחנו יוצרים שיעור ריבית שלילי במקום חיובי. למה זה יגרום? אם הייתי נותן לך שטר של 100$ ואומר לך שתצטרכי לשלם 1$ כדי שהכסף ישאר בתוקף, מה היית עושה?


    שרה: אני מניחה שהייתי מנסה להשקיע אותו במשהו אחר.

    ברנארד: צדקת. את מכירה את הביטוי "כסף הוא כמו זבל , הוא טוב רק כשהוא מפוזר" (“money is like manure, it's only good when it's spread around”). במערכת של גסל, אנשים ישתמשו בכסף רק כאמצעי חליפין, אבל לא בתור אמצעי לאגירת ערך. זה ייצר עבודה, כי זה יעודד הפצה ויהפוך על ראשה את מערכת התמריצים קצרי הטווח. במקום לכרות עצים כדי לשים כסף בבנק, תרצי להשקיע את כספך בעצים חיים או בהתקנת בידוד בבית שלך.


    שרה: האם אי פעם ניסו את זה?

    ברנארד: ישנן רק שלוש תקופות ממה שאני גיליתי: מצרים הקלאסית, בערך שלוש מאות שנים באירופה בימי הביניים וכמה שנים בשנות ה-30 של המאה העשרים. במצרים העתיקה, כשהיית באה לאחסן תבואה, היית מקבלת אסימון, שהיה בר-החלפה והפך למעין מטבע. אם היית חוזרת כעבור שנה עם 10 אסימונים, היית מקבלת תבואה בשווי של 9 אסימונים בלבד, כי חולדות והתקלקלות היו מפחיתים את הכמות ובגלל שהשומרים במתקן האחסון היו צריכים לקבל שכר. כך שזה היה שווה-ערך להיטל-עיכוב. מצרים היתה אסם-התבואה של העולם העתיק, מתנת הנילוס. למה? כי במקום לשמור ערך בצורת כסף, כולם השקיעו אותו בנכסים יצרניים שהיו מחזיקים לנצח – דברים כמו שיפורי קרקע ומערכות השקייה. ההוכחה לכך שלמערכת הכספית היה קשר כלשהו לעושר הזה היא שהכל הסתיים בבת אחת ברגע שהרומאים החליפו את מטבע "תקן התבואה" של המצרים במערכת הכסף שלהם, עם ריבית חיובית. אחרי זה, מצרים חדלה להיות אסם-תבואה והפכה להיות "מדינה מתפתחת" כפי שהיא נקראת היום. באירופה במהלך ימי הביניים – המאות העשירית עד השלוש-עשרה – מטבעות מקומיים הונפקו על ידי שליטים מקומיים ואז הוחזרו והונפקו מחדש מידי זמן מה, עם מס שנגבה תוך כדי כך. שוב, זו היתה צורה של היטל-עיכוב שהפכה את הכסף לאמצעי בלתי רצוי לאגירת ערך. התוצאה היתה פריחה של תרבות ורווחה בהיקף נרחב, שתואמת בדיוק את תקופת הזמן שמטבעות מקומיים אלו היו בשימוש. כמעט כל הקתדרלות נבנו בתקופת זמן זו. אם תחשבו על מה שנדרש בתור השקעה עבור עיירה קטנה כדי לבנות קתדרלה, זה בלתי רגיל.


    שרה: כי קתדרלות לוקח דורות לבנות?

    ברנארד: טוב, לא רק זה. מעבר לתפקיד הסמלי והדתי – שבערכו אני לא רוצה להמעיט – צריך לזכור שלקתדרלות היה תפקוד כלכלי חשוב: הן משכו עולי רגל אשר, מנקודת מבט עסקית, שיחקו תפקיד דומה לתיירים בימינו. קתדרלות אלה נבנו כך שיחזיקו מעמד לנצח וייָצרו תזרים מזומנים לטווח ארוך עבור הקהילה. זו היתה דרך ליצירת שפע לך ולצאצאיך למשך 13 דורות! ההוכחה היא שזה עדיין עובד כיום: בשארטר, למשל, רוב העסקים בעיר עדיין מתקיימים מהתיירים המבקרים בקתדרלה 800 שנים אחרי שהסתיימה בנייתה! כאשר הצגתה של טכנולוגיית אבק השריפה איפשרה למלכים לרכז עוצמה בתחילת המאה ה-14, הדבר הראשון שהם עשו היה להשתלט על מערכת הכסף. מה קרה? לא נבנו יותר קתדרלות. האוכלוסיה היתה נוצרית אדוקה בדיוק באותה המידה במאות ה-14 וה-15, אבל התמריץ הכלכלי להשקעות משותפות ארוכות-טווח נעלם. אני משתמש בקתדרלה פשוט בתור דוגמא. דיווחים מאחוזות במאה ה-12 מראים שטחנות ונכסים יצרניים אחרים הופעלו ברמת איכות יוצאת מן הכלל, עם חלקים שהוחלפו אפילו לפני שנשחקו. מחקרים שנערכו לאחרונה מגלים שאיכות החיים של הפועל הפשוט באירופה היתה הגבוהה ביותר במאות ה-12 וה-13. אולי אפילו גבוהה יותר משהיא היום. כשאינך יכולה לשמור חסכונות בצורה של כסף, את משקיעה אותם במשהו שייצר ערך בעתיד. כך שצורה זו של כסף יצרה פריחה יוצאת מגדר הרגיל.


    שרה: אבל זו היתה תקופה שבה הנצרות היתה השליטה באירופה אז אפשר להניח שארכיטיפ האם הגדולה עדיין היה מדוכא.

    ברנארד: טוב, בעצם היה סמל דתי מעניין מאוד שנעשה נפוץ באותה תקופה: ה"מדונה השחורה" המפורסמת. היו מאות פסלים שכאלה במאות ה-10 עד ה-13, שהיו למעשה פסלים של איזיס עם הילד הורוס יושב בחיקה, שיובאו ישירות ממצרים במסעי הצלב הראשונים. הכיסא האנכי המיוחד שלה נקרא "קתדרה" (זהו מקור המילה "קתדרלה") ומעניין שכיסא זה היה בדיוק הסמל שזיהה את איזיס במצרים העתיקה. פסלי המדונות השחורות זוהו בימי הביניים גם בתור ה"אלמה מאטר" (שמשמעו "אם נדיבה", כינוי שנשתמר כיום באמריקה לתיאור "אוניברסיטת האם" שלך). המדונות השחורות היו המשך ישיר של האם הגדולה באחת מצורותיה העתיקות. היא סימלה לידה ופריון, את עושרה של האדמה. היא סימלה רוח מגולמת בחומר, לפני שהחברות הפטריארכליות הפרידו בין רוח לחומר. כך שהנא יש לנו קשר ארכיטיפי בין שתי התרבויות שיצרו באופן ספונטני מערכות כסף עם היטלי-עיכוב תוך יצירת רמות בלתי רגילות של שפע בשביל האדם הפשוט: מצרים העתיקה ואירופה של המאות ה-10 עד ה-13. מערכות כסף אלה תואמות במיוחד את הכבוד שניתן לאותו ארכיטיפ.


    שרה: כמה מעניין! איזה פוטנציאל אתה רואה למטבעות מקומיים שיביאו את אותו ארכיטיפ האם הגדולה של שפע ונדיבות לתוך המערכת הכלכלית שלנו כיום?

    ברנארד: אני מאמין שהסוגיות הגדולות ביותר העומדות בפני האנושות כיום הן קיימוּת והתמוטטות בקהילה, אשר יוצרת מתחים שגורמים לאלימות ולמלחמות. אנחנו יכולים להתמודד עם שתי הסוגיות בעזרת אותו כלי, על ידי יצירה מודעת של מערכות מטבע שיעודדו קהילה וקיימות. במידה משמעותית אנחנו עדים בעשורים האחרונים להתעוררות מחודשת ברורה של הארכיטיפ הנשי. היא משתקפת לא רק בתנועה הנשית, בעלייה הדרמטית בתשומת הלב האקולוגית, או בתפיסות חדשות המשלבות רוח וחומר, אלא גם בטכנולוגיות המאפשרות לנו להחליף הירארכיות ברשתות (כגון האינטרנט). נוסיף למגמות אלה את העובדה שלראשונה בהיסטוריה האנושית זמינות לנו טכנולוגיות הייצור להפקת שפע חסר תקדים. כל זה מתכנס לעבר הזדמנות בלתי רגילה לצירוף החומרה של טכנולוגיות השפע שלנו עם התוכנה של הֶיסֶטִים ארכיטיפיים. צירוף כזה מעולם לא היה נגיש בקנה מידה כזה או במהירות כזו: הוא מאפשר לנו לתכנן באופן מודע כסף שיעבוד בשבילנו, במקום שאנחנו נעבוד בשבילו.

    אני מציע שנבחר לפתח מערכות כסף שיאפשרו לנו להגיע לקיימות וריפוי קהילות בקנה מידה מקומי וגלובאלי. מטרות אלה נמצאות בטווח השגתנו בתוך פחות מדור אחד. השאלה האם נשיג אותן או לא תלויה ביכולתנו לשתף פעולה אלה עם אלה ולהמציא מחדש, באופן מודע, את הכסף שלנו.


    תרגום: ישי אברמס


    לקבוצת Occupy Bank Of Israel לשינוי מוניטארי בפייסבוק


    לאתר בנק הזמן מערכת מטבע קהילתי


    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/11 08:09:
      עזרתי למישהי במחשב והיא הציעה לי שיעור אלכסנדר. קיבלנו גם עזרה ושיעור וגם תחושות נתינה וקבלה מחממות לב.

      ארכיון

      פרופיל

      ishaiישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין