====================

סיפורי  שוק רחובות

 ביום ראשון בשוק העבודה דיי חלשה.לפרקים, אני מרשה לעצמי לשוטט להנאתי ברחוב הראשי (רחוב הרצל ) להסתכל בחנויות, לשתות קפה ב"לול" (בית קפה מוכר ברחובות) להביט באנשים מזווית אחרת, באיזי לא בלחץ עם זמן מה שנקרא: "שאנטי באנטי".

   בעודי מתהלך להנאתי,שמעתי מרחוק מוזיקה של כינור ואקורדיון, שערבו מאוד לאוזניי. סקרנותי גברה עליי וחיפשתי לדעת מאיין מקור המוזיקה ? משהתקרבתי, ראיתי שתי נשים, שעמדו וניגנו בקרן רחוב הרצל פינת בית הפועלים. הנשים, היו ממוצא רוסי, בלבוש נאה.המבוגרת, בשנות ה-70 והצעירה יותר, בשנות ה-40 לחייהן.על פי נגינתן, ניכר שהן בעלות רקע מקצועי בנגינה.עמדתי והאזנתי לנגינתן הנעימה.הן ניגנו מוזיקה קלאסית ושירי ארץ ישראל לפני העוברים ושבים. חלקם עמדו לרגע והאזינו לנגינתן וחלקם המשיכו בדרכם, מבלי להתייחס בכלל לכשרונן.

לרגלי הנשים עמדה קערה שטוחה ובה מעט שקלים.במשך כחצי שעה ראיתי אולי אחד או שניים מהאנשים,שחלפו על פניהן שהניחו שקל בקערה.ליבי נצבט  למראה עיניי. הנשים ניגנו נון סטופ בשביל שקלים בודדים !

ואז הבזיק במוחי רעיון !

   ניגשתי לשתיהן והנחתי שטר של  20 שקלים. מיד הן הפסיקו את נגינתן והודו לי באנגלית: "Thank You" (תודה  (תודה רבה). שאלה : "האם אני רוצה, שינגנו לי שיר מסוים"?  אמרתי: לא. שהספיק לי  מה ששמעתי.יחד עם זאת, יש לי הצעה בשבילכן " סיפרתי להן, שאני עובד בשוק ויש לי דוכן גדול של פירות וירקות והזמנתי אותן ביום שישי הקרוב לבוא לשוק ולשיר לפניי הקונים והרוכלים בשעה 10 בבוקר.

   הבת, ששמה נטשה תרגמה לאימה ברוסית את דבריי וחיוך רחב נסוך על שפתיה.אולגה, האם החביבה, אמרה :"דה"

ברוסית, שאת התרגום למילה, כבר הספקתי ללמוד ולהבין, שפירושו "כן" בעברית.

מיד הלכתי לעמיתיי בשוק שמסביבי וסיפרתי להם על הרעיון. סעדיה, מוכר "הצנוניות" אמר: "אין לי בעיה "

אביבה, מוכרת תפו"א, אישה מדהימה ואוהבת את הגננות שלי התלהבה מהרעיון אמרה: " למה לא? נעזור  בשמחה."

ניגשתי אל  איציק ושמעון, אב ובנו שמוכרים בננות טריות וזולות.גם מצידם, נעניתי בחיוב.

אני מצידי, התחייבתי  שתנגנה רק שעה והם מצידם, התחייבו לא להפריע בכדי לאפשר לעוברים ושבים בשוק, לקנות ולשמוע מוזיקה שונה, דבר שרק יתרום למכירות.

לאחר הערכות הלוגיסטית, ההכנות והשכנוע מאחורי הקלעים, יצאנו לדרך.

   יום שישי המיוחל הגיע.אולגה ונטשה, הופיעו בלבוש זהה  והקדימו ב-10דקות בכדי להתכונן כיאות.

מיד פצחו בנגינה משלל שירי ארץ ישראל שהן מכירות.הלם ושתיקה שררו בקרב קוני השוק. הלקוחות הפנו מבטים לצדדים ופרצופיהם הביעו שאלת תמיהה של "מה פה קורה פה"? ואז להפתעתנו המרובה אנשים הכניסו ידיהם לכיסם והניחו על המגש מטבעות של: 1,5,10ש"ח בקצב מהיר.מה רבה שמחתם למראה הכסף שנערם בקערה.

כ-400 שקלים ועם הרבה סיפוק.אני, קיבלתי נשיקה וחיבוק על הרעיון.האימא מלמלה כנראה ברכה ברוסית ורצתה לשלם על מוצר כלשהו לאות הוקרה אישית, אך לא הסכמתי לכך,ונתתי לה אותו בחינם.

התגובות של הקונים היו נפלאות  ואפילו נכתב במקומון על המחווה המיוחד, שעשו הרוכלים בשוק...

הודיתי לעמיתיי הטובים וחזרנו לשגרתנו, בכל זאת, צריך פרנסה 

כעבור שבוע ב "יום שישי" באותה שעה ללא הודעה  מוקדמת, מי הפתיעו והופיעו, עם כלי נגינה ועם אותם הבגדים ?

מי אם לא נטשה ואולגה, ששאלו: "אפשר שוב"?

מבטה של אביבה ושלי הצטלבו  לרגע , ואמרתי בנימוס, "מצטער היום, תורו של מנגן המפוחית גם הוא צריך הזדמנות"

דודי רצם.