כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    לְדַבֵּר

    32 תגובות   יום שישי , 23/9/11, 16:50

    "ואין דֹבֵר  אליו דָּבָר"(איוב ב', יג')

     

    בבקרים אני צועדת בטיילת שרובר, טיילת ארמון הנציב וטיילת  גולדשטיין בירושלים.  צועדת? לא בדיוק, נכון יותר הולכת, לפעמים זוחלת, משתהה.  הצפרים, הנוף, השקט, הרוח ועכשיו גם עצי  התאנה והחרוב שפירותיהם ספתח לארוחת הבוקר שלי – מה הייתי עושה בלעדי כל אלה. 

     

    ''

    בטרם השחיר

     

    כמעט גמרתי את המסלול,  בצעתי כמה תרגילים, זללתי תאנים והותרתי,  ועצרתי ליד הברזיה לשטוף ידיים דביקות מחלב תאנים. על אחד הספסלים, שנותרו שלמים אחרי מתקפת הוואנדאלים האחרונה,  שכבה פרקדן  גברת. בטח תופסת קצת מנוחה מההליכה. שלחתי  מבט לוודא, שאיננה במצוקה. 

      

    "אני לא מרגישה טוב,"  פנתה אלי והתיישבה.

    שאלתי, אם היא רוצה מים. הצביעה על הבקבוק שלה.

    "סליחה, אין לַך זמן, אַת ממהרת", קלטה את חוסר האונים בפניי. איך אגיע אִתה לכביש המרוחק,  במכונית אי אפשר להגיע לכאן. 

     

    ''

    צוחק עלינו, מִתון לא מִתון, הוא קצת רקוב אבל מתפקע משפע

     

    "לא, אַת לא צריכה לקחת אותי הביתה," קראה את מחשבותיי, "אני רק צריכה לדבר, אין לי עם מי." 

     

    לא מעט חוויתי בעולם,  וידויים הרבה שמעו אוזניי, לפעמים הלב הכיל ולעיתים נאטם, אבל אמירה כזאת מפי אדם שראיתי זה עתה,  ריבונו של עולם, איזה אומץ.

     

    מיד ברחתי במחשבותיי לצ'כוב, לַסִפּוִר על עגלון, המנסה לשוא לפתוח בשיחה עם זה ועם אחר, לספר על מות בנו ולא נמצאת לו אוזן קשבת, עד שהוא משתפך בפני הסוס שלו. לא זו בלבד שהסוס מקשיב, הוא מגיב -  מזור ונחמה ללבו של העגלון. 

    אם הסוס יכול היה, גם אני יכולה. התיישבתי לידה. לטפתי את כתפה, את ידה הסמוכה לידי.

    ''

    מראה את הבפנוכו

     

    "תודה" אמרה, "אני כל כך בודדה, אמא שלי מתה." 

    אחר-כך הסתבר, שלא אמא שלה מתה, אלא, "אני, אני כל הזמן רוצה לישון, לעצום עיניים, כתבתי שירים, תפרתי, הכל זרקתי. אני בדכאון, כבר הרבה זמן..."

    דברי, אני מנסה, שואלת, אם היא עובדת. "לא פנסיונרית. אבל מגיל חמש- עשרה עבדתי."

    מה עשית?

    "מהנדסת כימיה, אני עייפה, עייפה מאד. אני באה לפה לשמע צפרים, כי אצלי בבית יש רעש, כל הזמן רעש, של מכוניות,  הכל  יָשן אצלי, מאנשים, סליחה, אני צריכה ללכת הביתה, תודה." 

     

    ''

    זית - פנים רבות לְעליו - אִלו רק למדנו ממנו

     

    אני מבינה אותך, אני אומרת, מנסה לעודד. 

    "איך אַת מבינה?"  

    כל אחד עובר דברים, אני בן אדם, לא, אני מוסיפה לנסות. משפחה, אני מהססת, חברים. היא מניעה ראש בשלילה, אני מוסיפה ומלטפת את ידה.

    "זה כל כך טוב...". המבוכה שלי מתאיידת, גם הבושה.

    "כן אני מאוקראינה, גרה בהוסטל. הוסטל טוב, רק זקנים, אבל כל אחד בבית שלו, אין עם מי לדבר. לפסיכולוג צריך לחכות כל כך הרבה זמן, הרבה חדשים.  גם עולה הרבה כסף. אני לא רוצה לחיות, לא רוצה לעשות שום דבר, רק לישון, אין לי חשק אפילו לאכול, כולם אומרים לי, שאסור, שאני צריכה לקום, לעבוד, אבל אין לי  חשק אפילו לחייך, אין שמחת חיים, " אני מקשיבה  ומתפעלת,  איך סגלה לה את השפה. מוכשרת. 

     

    "כן, גרתי בצפת, הייתי נוסעת לשם, היו לי שם חברות, פה כל אחד לעצמו, קבוצות קבוצות קטנות. אני כבר לא נוסעת לצפת. אני רק רוצה לישון." 

     

    ''

    שמיר ושית - אור וצל, כמו חיינו החולפים

     

     צ'כוב, אני נמלטת ממנה ומן הרחמים, "לישון", קראו לספור,  לילדה קראו וארקה, רצתה לישון, בגלל עבודת יתר,  העבידו אותה בפרך, וכאן מחוסר מעש, מדכאון. 

     

    זה זמני, אפשר לצאת מדכאון, אם את לוקחת תרופות גם השמחה תחזור.

    "אַת חושבת?" היא נתפסת, "אַת חושבת שאפשר".

    אַת יודעת שאפשר, אני ממשיכה לנסות, מוסיפה  ללטף את ידה, היא מחזירה לטוף. שָמַחתְ פעם, אַת יודעת לשמוח, כמו שאת יודעת להיות עצובה. יש לך הכל בִּפנים, חיים ומוות, אני מרביצה תורה בגרוש. זה בסדר אם אַת רוצה למות עכשיו, זה בסדר להרגיש ככה. 

    "אַת חושבת שאני צריכה למות?"

     

    ''

    שלא נהיה כאבנים

     

    אם אַת רוצה , זה בסדר, אני מעיזה ומיד נסוגה, נבהלת מעצמי, הלכתי רחוק מדי, פוחדת  שמא ארע לה. יש זמנים כאלה,  יש לַך חיים בגוף, הם יתעוררו, אני משכנעת את עצמי.

    שיחת טלפון מהעבודה קוטעת את השיחה. היא ממתינה.

    "טוב אני צריכה ללכת," היא קמה, "סליחה. אַת בטח צריכה גם כן ללכת, תודה, אני באמת מודה לך."

     

    אני קמה גם כן, מחבקת אותה, היא מתרחקת בשביל.

     

    השעה תשע.

    לעזאזל, אני מאחרת.

     

    ''

    ולא כאצטרובלים שהלבינו  בשמש והושלכו 

     

    שנה טובה לכולנו.

    שנה, שבה יהיה לנו אֶל מי לדבר, עִם מי לדבר, עַל מה לדבר, לְמה לדבר, אֶת מה לדבר, בְּעַד מה לדבר, למען מה לדבר  - שמתם לב שכמעט כל מלות היחס בעברית  הנפלאה חוברות  ל"לדבר". ועוד משהו, משרש  ד.ב.ר  נגזרות גם המלים הִדברות ו-דִּבְּרות'  - אבני היסוד של  תורת  המוסר.

     

    ''

    שלא נדבר לאבנים

      

    ''

    גם לעצים לא נדבר,  אבל עם הפלסטינים כן

     

    כתבה וצלמה: באבא יאגה,  2011

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/10/11 22:25:

      צטט: נירית גלעד 2011-09-28 10:35:43

      שנה מבורכת וטובה לך, ותודה על הפוסט היפה הזה.

      גם לך חביבתי

       

        5/10/11 22:24:

      צטט: anaatti 2011-09-27 19:02:56

      תודה למילים, תודה לצילומים.. והשילוב הקסום . הרמוניה של ברכות מיוחדות... בסופו של דבר הכל יעשה בדיבורים...*

      תודה רבה, בדבורים ובדִברות

       

        5/10/11 22:23:

      צטט: sucara 2011-09-27 08:34:30

      מאוד מרגשת ההתפנות שלך, והחיבור אל צ'כוב המדויק והנפלא, יופי, ושנה טובה. סוכרה

      תודה. שתהיה לך שנה כשמך!

       

        5/10/11 22:22:

      צטט: Shimon Rosenberg 2011-09-26 00:45:33

      יפה. מעשיך מדברים בך ובעדך

       בשולי הדברים אמנם משורש דבר צומחים דברים יפים אך גם המִדְבָּר שיש בו יופי, אבל גם יובש, חום, תלאה.

      ואבוי, גם דֶבֶר...

      ודבר המתרחש לעתים בין אומות כשאינן מדברות ביניהן בגובה העיניים, והאחת מבקשת להדביר את השניה.

      זאת ועוד, ארבעים שנות נדודים במדבר הולידו את הדָבר קרי, את הדברות - אבני היסוד של המוסר בתרבות המערב. ונוכל עוד להפליג כהנה וכהנה בשנה החדשה בדברים, דבורים, דברות, מדבריות - דבר דבור על אופניו.

       

        5/10/11 22:16:

      צטט: עצבן 2011-09-25 20:57:13

      מה עושים עם כל המילים, שאין להם שומע?

      מי יודע, אולי פותחים בלוג

       

        28/9/11 10:35:
      שנה מבורכת וטובה לך, ותודה על הפוסט היפה הזה.
        27/9/11 19:02:
      תודה למילים, תודה לצילומים.. והשילוב הקסום . הרמוניה של ברכות מיוחדות... בסופו של דבר הכל יעשה בדיבורים...*
        27/9/11 08:34:
      מאוד מרגשת ההתפנות שלך, והחיבור אל צ'כוב המדויק והנפלא, יופי, ושנה טובה. סוכרה
        26/9/11 00:45:

      יפה. מעשיך מדברים בך ובעדך

       בשולי הדברים אמנם משורש דבר צומחים דברים יפים אך גם המִדְבָּר שיש בו יופי, אבל גם יובש, חום, תלאה.

      ואבוי, גם דֶבֶר...

      ודבר המתרחש לעתים בין אומות כשאינן מדברות ביניהן בגובה העיניים, והאחת מבקשת להדביר את השניה.

        25/9/11 20:57:
      מה עושים עם כל המילים, שאין להם שומע?
        25/9/11 20:17:

      צטט: שייקספיר 2011-09-25 18:50:15

      אכזר מכל המלך ..

      אכן, שלא נגיע למצבה. שנה טובה

       

        25/9/11 18:50:
      אכזר מכל המלך ..
        25/9/11 12:16:

      צטט: פרודת רשתית 2011-09-25 11:58:33

      עצוב וראי מה שיחה קטנה יכולה לעשות שנה טובה ושיהיה לנו עם מי לדבר ובעיקר שיהיה מי שיקשיב לנו באמת

      אמן, כן יהי. שנה טובה

       

        25/9/11 11:58:
      עצוב וראי מה שיחה קטנה יכולה לעשות שנה טובה ושיהיה לנו עם מי לדבר ובעיקר שיהיה מי שיקשיב לנו באמת
        24/9/11 22:42:

      צטט: דנה.גל 2011-09-24 20:25:12

      נשמה יפה שמצלמת תמונות יפות... שנה טובה וזכה גם לך!

      וואו תודה. גם לך שנה יצירתית

       

        24/9/11 20:25:
      נשמה יפה שמצלמת תמונות יפות... שנה טובה וזכה גם לך!
        24/9/11 18:47:

      צטט: באשי- 2011-09-24 17:36:59

      בדרכים פתאומיות מורי דרך אבודים.

      ובמיוחד לגעת , הליטוף

      שנה טובה.

      דור פחדן קירבה אנחנו. זה ... התיאור שלך עד לפני דור היה שגרה.

      כן, אתה צודק, אבדנו את היכולת לגעת, לא בטוח שידענו גם לפני דור. הצבריות לא אפשרה לגעת. נדמה לי שזה מאפיין את האדם במערב.

      שנה של לטוף

       

        24/9/11 18:44:

      צטט: נעמה כאן 2011-09-24 17:09:22

      אנושיות רכה וחומלת..זה בטח נכס לפגוש אישה כמוך. אני בטוחה שעזרת לה. אהבתי גם את הצילומים! שנה של הידברות טובה.

      תודה רבה, נעמה, הפלגת בשבחים. שנה של דברים

       

        24/9/11 17:36:

      בדרכים פתאומיות מורי דרך אבודים.

      ובמיוחד לגעת , הליטוף

      שנה טובה.

      דור פחדן קירבה אנחנו. זה ... התיאור שלך עד לפני דור היה שגרה.

        24/9/11 17:09:
      אנושיות רכה וחומלת..זה בטח נכס לפגוש אישה כמוך. אני בטוחה שעזרת לה. אהבתי גם את הצילומים! שנה של הידברות טובה.
        24/9/11 13:58:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2011-09-24 11:30:41

      אישה מדהימה את. במקום ובזמן הנכון להטות אוזן קשבת לאלה שחשים צורך לדבר כדי להפיג בדידותם אהבתי

       

      תודה רבה. אבל לא זכותי היא אלא זכות המקרה. שנה של דברים.

      אישה מדהימה את. במקום ובזמן הנכון להטות אוזן קשבת לאלה שחשים צורך לדבר כדי להפיג בדידותם אהבתי
        24/9/11 09:45:

      צטט: life3 2011-09-24 07:40:03

      שנה טובה לבאבא.

      תודה, גם לך, לכולנו

       

        24/9/11 07:40:
      שנה טובה לבאבא.
        24/9/11 00:00:

      צטט: צביה חן 2011-09-23 21:06:30

      תודה , מדהים ויפ ה שנה טובה גם לך

      תודה רבה שנת דברים ודבורים, ומעשים גם

       

        23/9/11 23:59:

      צטט: dafone 2011-09-23 19:32:46

      כמה חשוב הדיבור, החיבור לדבר חי. גם בזמנים בהם אני כמהה לכמה ימי שתיקה אני יודעת בתוך תוכי שמהר מאד אחפש את הדיבור, לא הפנימי, זה המקשר עם עולם אנושי אחר.

      ולא רק: אני מאלו המדברים עם אבנים וצמחים, עם בעלי חיים, וכמו אצל צ'כוב, בטוחה שהם נענים.

      וכמה יפה המעשה שעשית, מעשה של נתינה טהורה, שלא על מנת.

      שנה טובה באבא, שנת שמחה ושפע הלב, שנת קשב ומענה.

      דפנה.

      תודה רבה מקרב לב, חברתי ושנה של דבור ודברים.

       

        23/9/11 21:06:
      תודה , מדהים ויפ ה שנה טובה גם לך
        23/9/11 19:32:

      כמה חשוב הדיבור, החיבור לדבר חי. גם בזמנים בהם אני כמהה לכמה ימי שתיקה אני יודעת בתוך תוכי שמהר מאד אחפש את הדיבור, לא הפנימי, זה המקשר עם עולם אנושי אחר.

      ולא רק: אני מאלו המדברים עם אבנים וצמחים, עם בעלי חיים, וכמו אצל צ'כוב, בטוחה שהם נענים.

      וכמה יפה המעשה שעשית, מעשה של נתינה טהורה, שלא על מנת.

      שנה טובה באבא, שנת שמחה ושפע הלב, שנת קשב ומענה.

      דפנה.

        23/9/11 17:05:

      צטט: איהש 2011-09-23 17:02:17

      כן. כמה אנשים מתים כי אין להם עם מי לדבר...וכמה זה עצוב, הבדידות. בעיקר של הזקנים. מפחיד!! (כבר חושבת לי אם אני והחבר הוירטואלי שלי הכי הכי, נזדקן ביחד מול המסך). התמונות המדהימות באמצע-הרפייה. זה טוב להרפות בין הקטעים הקשים. ממש כמו בטרגדיות. הבדידות היא הטרגדיה של העולם החדש!!!

      נכון. תודה על ההתיחסות, בקשת החברות בדרך.שנה טובה

       

        23/9/11 17:03:

      צטט: Raindrop 2011-09-23 17:01:30

      שנה טובה, חברה.

      גם לך ידידי

       

        23/9/11 17:02:
      כן. כמה אנשים מתים כי אין להם עם מי לדבר...וכמה זה עצוב, הבדידות. בעיקר של הזקנים. מפחיד!! (כבר חושבת לי אם אני והחבר הוירטואלי שלי הכי הכי, נזדקן ביחד מול המסך). התמונות המדהימות באמצע-הרפייה. זה טוב להרפות בין הקטעים הקשים. ממש כמו בטרגדיות. הבדידות היא הטרגדיה של העולם החדש!!!
        23/9/11 17:01:
      שנה טובה, חברה.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין