איזו הארה חשובה תרמת לי! לא חשבתי על זה אף פעם ככה..תודה! (:

יש הורים שמתרעמים כשמעירים להם או מאירים את עיניהם בנושא או לא מאמינים עד כמה יש השלכה לדרך אהבה כזו. לדעתי, ליאור, זה נושא שחשוב להרחיב עליו ואף להכניס לכל הדרכת הורים כזו או אחרת (אולי עושים זאת כבר, לא יודעת :) )

ממש לא חשבתי על הקטע של קבצים בלחיים. זה באמת מעצבן שאנשים יכולים לעשות בילדים קטנים מה שמתחשק להם

תיקון: צ"ל הוידוי הנ"ל.

כאחת שסבלה מהתעללות מצד בני גילי - התעללות מילולית, נפשית, ואפילו אלימות פיזית היתה כלפי, אין לי דבר לומר מלבד הוידוי ה"ל בתוספת כוכב. תודה על הביקו בבלוגי.

צטט: עמיתטיברמן 2011-10-08 20:06:34

אווו, איזו נקודה חשובה העלית פה.

"אני אוכל אותך" - אני שומעת הורים אומרים לפעוטות שהם כל כך אוהבים. ונשיכות, וחיבוקים אמיצים ומשחקים שובבים של דגדוגים.

אני מאמינה שילד יודע לזהות מתי המגע הזה בא מאהבה ומתי לא. מצד שני, אם הילד צועק "די" תוך כדי צחקוק, והמבוגר המשתעשע לא מפסיק (כי הילד צוחק), אז הוא גם לומד של"די" שלו אין הרבה משמעות.

ויש גם עניין של מינונים - האם אהבת ההורים באה לידי ביטוי בעוד דרכים, או שזו התקשורת הרגשית העיקרית?

וגם, תוסיף לזה עכשיו את מה שילדים קולטים מהסביבה - פרסומות אלימות, וצ'פחות כתקשורת סטנדרטית בין חברים, ושימוש בקללות בתור כינויי חיבה, ותקבל ילד שלא יודע לשים את הגבול להתנהגות נורמטיבית.

בקיצור - כמו כל דבר בחיים - גם חינוך לאי אלימות הוא דבר מורכב, שנמצא בשטח האפור, ועשוי מעיסה של בית, משפחה מורחבת, חברים, שכונה, בית ספר, טלביזיה, ואולי עוד כמה תבלינים...

 

מסכים בהחלט, תודה על התגובה ועל כל ההרחבות וההארות!

צטט: OCN 2011-10-01 19:26:46

תודה מזל שאצלי הם כבר גדולים

 

תודה לך... ובעצם, למה זה מזל?

צטט: liordagan 2011-10-02 10:47:17

צטט: רונתי 2011-09-28 13:37:04

זה מתקשר לי עם שיחתנו על איך אהבת הורים לילדיהם איננה מובנת מאליה. הרבה פעמים אנשים אומרים "אני אוהב אותך" ומתכוונים לעצמם בלבד.

 

תודה רונתי,

ומה שאת מעלה כאן - זה נושא בפני עצמו, ההבחנה בין אהבה לאהבת-עצמי. נראה לי שאחד הפוסטים הבאים שלי יוקדש לכך.

 

-

-

*****

מצטרפת לדעתה של רונתי.

כ"כ קיים בלבול בין אהבה לפינוק, בין הענקה אמיתית לפיטום במתנות חמריות בלי מחשבה. יש דרכים ללמוד הורות! 

כול כך נכון ולצערי - מוכר.*

המוטו :חנוך לנער על פי דרכו...יש ילדים רגישים שמיבחינתם,מכה עוברת מילה לעולם נישארת,כלומר אלימות מילולית יותר מפריעה וכן לגבי צביטה בלחי כמובן כגערה ואפילו כי אני גדול וחזק,שהרי אהבת ההורה תהיה מורגשת אצל הילד בכל מיקרה מה שאן כן עם אדם אחר....והבן

צטט: בלהה ד. 2011-09-30 11:23:25

ילדים, עד כמה שהרבה נזהרים בכך, חשופים להבעות אלימות סביבם: בטלויזיות הפתוחות בהם נראות זוועות בחדשות, סרטים אלימים או אפילו בשיחות אולפן בהן מתגלה לעיתים תרבות שיחה קלוקלת וצעקנית, במשחקי מחשב אלימים ולעיתים רוויי דם בהם משחקים לעיתים אחיהם הבוגרים יותר, בויכוחים ובכעסים של המבוגרים בסביבה המגיעים לעיתים עד כדי הרמת יד וכד' כל אלו מהווים מודל שלילי שעלול לדרבן גם אותם להתנהגות אלימה כלפי סביבתם הקרובה.

 

תודה בלהה,

סרטים אלימים מהווים מודל שלילי עבור ילדים רבים, אך אינם מהווים כל מודל משום סוג עבור ילדים אחרים. עצם המשיכה לסוג כזה של סרטים/משחקים, וגם מידת המושפעות מהם, אלה דברים שיכולים להיות מזעריים. הדבר תלוי במידה רבה בהתנהלות ההורים והסביבה הקרובה. ארחיב על כך באחת הרשומות הבאות.

יפה!

ליאור - הפתעת אותי. חשבתי שהפוסט הזה יילך למקומות אחרים, שכבר מוכרים לי. חוסר גבולות, סביבת הילדים וכו'... אתה צודק מאה אחוז - וזה מראה על הרגישות המיוחדת שיש בך. וגם הגישה המקצועית, שבצד ההערכות הזהירות שולחת גם לבדוק אלמנטים נוירולוגיים. יישר כח על העבודה שלך, איש יקר. שיהיה לך ולמשפחתך חג שמח. שירלי

צטט: pov 2011-09-30 11:01:24

יש אפשרות שאת האלימות היא לא למדה מצביטה בלחי, אלא מהגן בו היא נמצאת וכאחד הילדים פגע בה- לא טיפלו בזה, ואחכ כשהיא פגעה באחד הילדים או בהורים שלה, אז במקום לשדר לה בזעזוע שזה לא מקובל- אמרו לה תוך כדי ליטוף "מאמי, לא עושים דברים כאלו" ומכך היא הבינה שמעשים כאלו נסלחים ומקובלים ואף מפנקים אותה על כך

 

תודה pov, הדברים שאתה מעלה בהחלט אפשריים, טיפול לקוי באלימות או התייחסות לאלימות כאל משהו מצחיק/חמוד זה בהחלט גורם אפשרי להתפתחות ראיית עולם אלימה. לכן, כאשר האֵם שאלה אותי אם אני בטוח במה שאמרתי, עניתי שזוהי השערה, וייתכן שיש גורמים אחרים, שיתבררו רק לאחר בדיקה מעמיקה יותר.

יש להדגיש שכל האמור לעיל אינו סותר את דבריי בעניין הצביטות ומשמעותן, ואת הדרישה החד-משמעית להפסיק לצבוט ילדים קטנים ולהפסיק להכאיב להם.

דברים חשובים מאוד, ליאור.

צטט: ורדית.. 2011-09-30 10:32:08

ילד אלים זה סוג של מצוקה נפשית צביטה על הלחי לא היה מושג בו גדלתי או שגידלתי הילדים שלי ובשלב מסוים אפילו הם לא אהבו שמצפים מהם לנשק את המבוגרים כל פעם כשהם נפגשים וכיבדתי את החלטתם כי זה סוג של תחושה פנימית של ילד שצריך לדעת לכבד אני לא חושבת שצריך לבטא במגע כל הזמן כל מילה כל התנהגות כל עשיה היא סוג של ביטוי אהבה,יש ילדים שלא אוהבים את המגע וזה לא אומר שהם כפויי טובה זה ענין אישי אבל להורה לא לצפות שאם הוא חושב שהוא עשה משהו מהלב גם הילד צריך להבין את זה בדיוק כמוש הילד מגיב באלימות ואין לו כוונה לומר "?אני שונא אותך" אני חושבת שההורים והילדה צריכים לשבת יחד ולומר את מה שמציק להם על מנת לפתור דילמות כאלו שנה טובה חבר יקר

 

תודה רבה ורדית היקרה!!

אווו, איזו נקודה חשובה העלית פה.

"אני אוכל אותך" - אני שומעת הורים אומרים לפעוטות שהם כל כך אוהבים. ונשיכות, וחיבוקים אמיצים ומשחקים שובבים של דגדוגים.

אני מאמינה שילד יודע לזהות מתי המגע הזה בא מאהבה ומתי לא. מצד שני, אם הילד צועק "די" תוך כדי צחקוק, והמבוגר המשתעשע לא מפסיק (כי הילד צוחק), אז הוא גם לומד של"די" שלו אין הרבה משמעות.

ויש גם עניין של מינונים - האם אהבת ההורים באה לידי ביטוי בעוד דרכים, או שזו התקשורת הרגשית העיקרית?

וגם, תוסיף לזה עכשיו את מה שילדים קולטים מהסביבה - פרסומות אלימות, וצ'פחות כתקשורת סטנדרטית בין חברים, ושימוש בקללות בתור כינויי חיבה, ותקבל ילד שלא יודע לשים את הגבול להתנהגות נורמטיבית.

בקיצור - כמו כל דבר בחיים - גם חינוך לאי אלימות הוא דבר מורכב, שנמצא בשטח האפור, ועשוי מעיסה של בית, משפחה מורחבת, חברים, שכונה, בית ספר, טלביזיה, ואולי עוד כמה תבלינים...

צטט: noa_p 2011-09-30 10:03:55

לדעתי, הנקודה המרכזית היא בתחושה של הילדים, שכל אחד יכול לבוא ולגעת ולעשות בהם כרצונו, בזמן שלהם אין שום אמירה בעניין. יש ילדים שחות נהנים ממגע, הם יותר סגורים מטבעם. לנשק, לחבק, ללטף אותם - רק בהסכמתם, מפני שהדרך לאהבה היא לכבד אותם ואת רצונם.

 

בהחלט, חותם על כל מילה!!

צטט: גליתיי 2011-09-29 09:04:14

זו רק אחת הדוגמאות הרבות לגבי הנחלת האלימות לילדים... הרי זה בא לידי ביטוי בשפה הדבורה של ההורים ,בשפת הגוף שלהם במעשיהם ,באינטראקציה עם בני הבית והסביבה ...מכאן זה מתחיל ואז יוצאים החוצה למרחב השכונתי הקהילתי התקשורי וכו'... מוזמן לקרוא אצלי את הפוסט הראשון שכתבתי "אלימות בחוף הים" והרי דוגמה נוספת לפניך.. שנה טובה ונעימה :)

 

 

תודה גליתיי,

קראתי את "אלימות בחוף הים", סיפור מזעזע (אם כי לא מזעזע כל כך בעיני כל אלה שצָּפו ב"מחזה"). מזל שהיית שם!!

צטט: רונתי 2011-09-28 13:37:04

זה מתקשר לי עם שיחתנו על איך אהבת הורים לילדיהם איננה מובנת מאליה. הרבה פעמים אנשים אומרים "אני אוהב אותך" ומתכוונים לעצמם בלבד.

 

תודה רונתי,

ומה שאת מעלה כאן - זה נושא בפני עצמו, ההבחנה בין אהבה לאהבת-עצמי. נראה לי שאחד הפוסטים הבאים שלי יוקדש לכך.

צטט: קלועת צמה 2011-09-27 01:14:21

צביטה כאלימות. נקודה שראוי לשים לב אליה. תודה לך. מירה

 

תודה מירה,

ואפשר להרחיב את זה: לא רק צביטה כאלימות, אלא: גרימת כאב בכוונה - אלימות.

תודה מזל שאצלי הם כבר גדולים

ילדים, עד כמה שהרבה נזהרים בכך, חשופים להבעות אלימות סביבם: בטלויזיות הפתוחות בהם נראות זוועות בחדשות, סרטים אלימים או אפילו בשיחות אולפן בהן מתגלה לעיתים תרבות שיחה קלוקלת וצעקנית, במשחקי מחשב אלימים ולעיתים רוויי דם בהם משחקים לעיתים אחיהם הבוגרים יותר, בויכוחים ובכעסים של המבוגרים בסביבה המגיעים לעיתים עד כדי הרמת יד וכד' כל אלו מהווים מודל שלילי שעלול לדרבן גם אותם להתנהגות אלימה כלפי סביבתם הקרובה.

יש אפשרות שאת האלימות היא לא למדה מצביטה בלחי, אלא מהגן בו היא נמצאת וכאחד הילדים פגע בה- לא טיפלו בזה, ואחכ כשהיא פגעה באחד הילדים או בהורים שלה, אז במקום לשדר לה בזעזוע שזה לא מקובל- אמרו לה תוך כדי ליטוף "מאמי, לא עושים דברים כאלו" ומכך היא הבינה שמעשים כאלו נסלחים ומקובלים ואף מפנקים אותה על כך

ילד אלים זה סוג של מצוקה נפשית צביטה על הלחי לא היה מושג בו גדלתי או שגידלתי הילדים שלי ובשלב מסוים אפילו הם לא אהבו שמצפים מהם לנשק את המבוגרים כל פעם כשהם נפגשים וכיבדתי את החלטתם כי זה סוג של תחושה פנימית של ילד שצריך לדעת לכבד אני לא חושבת שצריך לבטא במגע כל הזמן כל מילה כל התנהגות כל עשיה היא סוג של ביטוי אהבה,יש ילדים שלא אוהבים את המגע וזה לא אומר שהם כפויי טובה זה ענין אישי אבל להורה לא לצפות שאם הוא חושב שהוא עשה משהו מהלב גם הילד צריך להבין את זה בדיוק כמוש הילד מגיב באלימות ואין לו כוונה לומר "?אני שונא אותך" אני חושבת שההורים והילדה צריכים לשבת יחד ולומר את מה שמציק להם על מנת לפתור דילמות כאלו שנה טובה חבר יקר

לדעתי, הנקודה המרכזית היא בתחושה של הילדים, שכל אחד יכול לבוא ולגעת ולעשות בהם כרצונו, בזמן שלהם אין שום אמירה בעניין. יש ילדים שחות נהנים ממגע, הם יותר סגורים מטבעם. לנשק, לחבק, ללטף אותם - רק בהסכמתם, מפני שהדרך לאהבה היא לכבד אותם ואת רצונם.

זו רק אחת הדוגמאות הרבות לגבי הנחלת האלימות לילדים... הרי זה בא לידי ביטוי בשפה הדבורה של ההורים ,בשפת הגוף שלהם במעשיהם ,באינטראקציה עם בני הבית והסביבה ...מכאן זה מתחיל ואז יוצאים החוצה למרחב השכונתי הקהילתי התקשורי וכו'... מוזמן לקרוא אצלי את הפוסט הראשון שכתבתי "אלימות בחוף הים" והרי דוגמה נוספת לפניך.. שנה טובה ונעימה :)

זה מתקשר לי עם שיחתנו על איך אהבת הורים לילדיהם איננה מובנת מאליה. הרבה פעמים אנשים אומרים "אני אוהב אותך" ומתכוונים לעצמם בלבד.

צביטה כאלימות. נקודה שראוי לשים לב אליה. תודה לך. מירה