אין זה סוד שהפלסטינאים בירדן מהווים רוב מוחץ. ועכשיו נניח לרגע ש"האביב הערבי" לא היה פוסח על ירדן והיתה מתרחשת גם שם מהפיכה. ובכן, מי היה עולה אז לשלטון? אין ספק: הרוב המוחץ - הפלסטינאים. ואם הפלסטינאים אכן היו עולים לשלטון בירדן – מה היה אז גורל החזון של "שתי מדינות לשני עמים"? סביר להניח שהאוויר של הבלון הזה היה מתרוקן בהדרגה. שהרי איש לא היה יכול אז להכחיש שהסתלקותו של בית המלוכה הירדני ועליית הפלסטינאים לשלטון תחתיו היו מממשים את החזון הזה שהיה הופך באחת למציאות – הן להלכה והן למעשה. אבל "ירדן היא ירדן ופלסטין היא פלסטין" מתחנן המלך עבדאללה. אלא שגם המלך לא יכול להכחיש שההבדל היחידי בין ירדן לבין פלסטין הוא בשם. שהרי במהות אין כאמור הבדל בין שתי האוכלוסיות. העובדה שהמלך הירדני ופקידיו משקשקים זה זמן נוכח הטענות שירדן צריכה להיות פיתרון מדיני חלופי לשאיפות הלאומיות של הפלסטינאים – העובדה הזו מלמדת שהמדובר אכן באפשרות ממשית והגיונית, ובוודאי לא מופרכת. העובדה שבית המלוכה מתחמק זה עשרות בשנים מעריכת מפקד אוכלוסין בירדן מלמדת, כשלעצמה, שגדול שם החשש מהתוצאות שיוכיחו עד כמה הרוב של הפלסטינאים בירדן הוא אכן מוחץ – דבר שיחליש עוד יותר את הלגיטימיות של השלטון ההאשמי. האם שלטון פלסטינאי בירדן יפתור את כל הבעיות? כנראה שלא. אבל אם תהיה לפלסטינאים מדינה של ממש - מדינה שגם הפלסטינאים תושבי השטחים יהיו חלק ממנה – יהיה בכך לייצר מציאות נסבלת. ובהקשר זה, אין ספק שמדינה פלסטינאית שכוללת גם את ירדן יכולה להיות בת קיימא – מה שלא ממש בטוח אם תוקם מדינה רק בשטחים – אפילו בגבולות 67. אז נכון שהמלך חוסיין ידע להתחבב עלינו, ובחייו לא היינו מעזים להעלות הרהורי כפירה שכאלה. אבל מה אנחנו חייבים לבנו עבדאללה? כלום בתוספת שום דבר.
|