הלשעברית
בשביל הישראלים, הפלשתינאים הם כמו חברה שלא נעים לסנן טלפונית, אבל למה לעזאזל הנודניקית הזאת לא מתפיידת להם מהחיים?
 היתה לי 'חברה' שהתגרשה לא מזמן. פגשתי בה לראשונה כשהיתה בהליכים, ואז היא ממש הצטיינה בתור חברה ומאוד אהבה לבלות זמן בחברתי, תוך שהיא מערבת אותי בכל נפתולי חייה והדברים האיומים שעולל לה בעלה במשך ממש המון שנים (!) יום אחרי הגירושין ברבנות היא נעלמה מחיי כציפור שעפה לארצות החום, מה גם שכבר סגרה איזה סידור עם מישו שנשמע אמנם מפוקפק ושיקר לה בעבר, אבל אלה פרטים קטנים כשמדובר בגבר כהלכתו (אם גם זעיר), בעל שתי ידיים, שתי רגליים, מתהלך ללא מקל ונושם עצמונית. קיצר, הבחורה עוד נהגה להשמיע אותות חיים בדמות הודעות משונות על קירי הפופולרי בפייסבוק סטייל 'מה נשמע מותק?' עם הרבה חחחח.... ושלוש נקודות.... עד שאופן התקשורת הלא מתגמל הזה נמאס לי ומחקתי אותה מרשימת חברי. עברו שבועות עד שהיא שמה לב לשינוי ועוד זמן-מה עד שטרחה לטלפן ולשאול מה קורה. באותה שיחה, צחקנית וקלולסית כהרגלה, מיהרה להודיע לי ברוחב לב, שבעקבות השינוי במעמדה האישי, היא כבר לא זקוקה לחברות באופן כללי (באותה שנייה היה לי דז'ה-וו קטלני לעוד מישהי ששיגרה לי פעם במייל הודעה דומה. נשים, נו, עם מקסים, כפי שהתחוור לי אחרי שהתמקדתי ברוב טמטומי במשך שנים בתיעוב גברים בלבד ולא חילקתי את ביצי הגועל בין שני הסלים המגדריים הללו), אבל היא מזמינה אותי להתקשר אליה בכל בעיה שתצוץ אצלי (אצלי? ממתי אני הבעייתית?) והיא מבטיחה לענות! יענו לא לסנן אותי. אני רוצה לחדד כאן את הנקודה שאולי לא הבנתם. זו היתה הבטחתה הנדיבה של האשה הכה-מקסימה, שאירחתי כמעט שנה בחיי והקדשתי לה תשומת לב והרבה קשב בתקופתה הקשה. נו, כרגיל אני לא לומדת דבר מהעבר, וזו כמובן בעיה שלי ואין לי על מי להלין. וכמובן שמאותה שנייה נסתיימו שידוריי עם הנ"ל ואפילו צחקתי לגמרי, כפי שאני מחייכת נמרצות כשאני כותבת את השורות האלה עכשיו. אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב השבוע, בכללי, כשם שאני תמיד חושבת מהפרטי לכללי, כמה ההתנהלות הזאת של האשה המסוימת הזאת, חריגה ככל שהיא נראית לי בעולמי הנאיבי והמטומטם, או אגוצנטרית כפי שהיא נשמעת כשהיא מתוארת כאן - בעצם אופיינית לחברה שלנו, ובפרט ליחסינו עם הפלשתינאים. שלא תטעו בי. אני לא מתה עליהם, ובשנים האחרונות אני חושבת שהמוסלמים במזרח התיכון, המהגרים המוסלמיים במערב, המשטרים הערביים, מדינות ערב, הפונדומנטליזם הערבי, החמאס, המשטר בעזה, איראן, ווטאבר - המאיסו את עצמם על כל העולם ועל כל הומניסט, בעל מצפון, שוחר שלום, תומך בזכויות אדם וכו'. ועם זאת - מה שהיה פעם יעד סביר והגיוני בעיני כל תושבי המדינה הזאת, לדעתי, ימין ושמאל, והוא: שאיפה להסדר יציב עם הפלשתינאים החיים כאן - לא לשלום, כי אני לא חושבת שיש כאן מישהו שבאמת מאמין עדיין ב'שלום' - בתוך מדינות ערב עצמן אין 'שלום' - אבל הסדר טריטוריאלי מוסכם - פשוט התאדה, התפוגג, נגוז. תעזבו אותנו באמ'שכם, אנחנו אומרים לנודניקים האלה מעבר לחומה. זכויות האדם והאזרח שלכם לא מעניינות אותנו, אם עניינו אי פעם. העיקר שאין פיגועים מכם - טפו טפו - וזה מספיק לנו. מה אתם עוד רוצים? שבו בשקט ותגידו תודה שאנחנו בכלל עוד מקצים כוח אדם לפתוח לכם ת'שערים ב'גדר' (6 מטר) לחלקות שלכם ולבתי ספר או לכל מה ש'נשאר' מעבר לחומה ומספקים לכם מים. כמו החברה שלי מהגיהנום הזאת, שמתייחסת אלי כאל ילד לוקה בשכלו, סרח עודף שאלוהים יודע מאיפה הוא נדבק עכשיו, ככה אנחנו מאוד מתפלאים - בעיקר ביבי, המופתע התמידי ומכבה השריפות הנצחי (תרתי משמע) - בכל תאריך רלוונטי שצץ מאי שם בלי הודעה מראש (רק של שנה בערך), למשל עכשיו בשל הכוונה להכרזה על מדינה פלשתינית. ואנחנו מתבוננים באבו מאזן בתימהון אינסופי: מאיפה בא לך הרעיון הזה בראש?  שבו בשקט והניחו לנו. החומה שוכחים את כל הסיפור הזניח שזהו ביתם, אלה אדמותיהם בטאבו, מה לעשות, שישבו כאן שנים גם בלי זהות פלשתינית - אגב לפי כמה מהחוקרים לא מן הנמנע שחלקם עברים עתיקים, שלא ירדו לגלות לפני 2000 שנה - והיום הם דורשים הגדרה לאומית כמקובל במשפחת האומות - ומתחילים לשלוף נימוקים שלא נס ליחם: תזכיר לי מאיפה צצת? זה לא אנחנו שהיינו כאן לפני מלאנתלפים שנה ואתה שסירבת להצעת החלוקה? אכלת אותה מותק! וגם תקפתם אותנו שבע מדינות ב-67! שבע מדינות! יאללה, עזוב אותנו בשקט וזהו. וזה לא כי אנחנו רעים או משהו, באמת. אם תשאלו אנשים שמכירים את החברה ההיא שהיתה לי - כולם יגידו שהיא מותק ומקסימה, באמת! היא כל כך חמודה לאנשים! תמיד צוחקת ומחייכת ובשלנית על! פשוט... החיים שלנו מה-זה קשים, ויש לנו מלא עניינים על הראש, והמחאה החברתית הוכיחה כמה שהקוטג' יקר, שלא לדבר על השכירות בתל אביב - ואני לא צוחקת. אני באמת מזדהה עם דפני וחושבת שהחיים פה מבחינה כלכלית הם גיהנום ובכלל לא מבינה איך מפלגות השלטון למיניהן, אם העבודה (חחח השם הזה הורג אותי) נספרת בעיני מישהו - בכלל נמצאות בשלטון, לנוכח המצב הזוועתי כבר עשורים. ובמקרה של החברה שלי, באמת קשה לבשל אוכל גורמה כל יום ולקנות בגדים יפים ולשמור שהגבר האידיוט לא יעזוב אותך בשביל אחרת, מי כמוני יודעת (רק הבגדים, לא הגורמה וחלילה לא הגבר).  אבו מאזן - חומוס בכיכר. צילום: איי.פי אז באמת, איך יהיה לנו ראש לפלשתינאים ולשטויות שלהם עם המדינה והעצמאות, כשכולנו מנהלים מלחמת הישרדות פרטית, חצי מדינה על ציפרלקס והחצי השני, הלא מעודכן, על לוריוון? אנחנו רוצים רק שביבי יגיד שיהיה טוב (לא ליברמן, כי הוא קצת מפחיד תכלס), שארדואן ישתוק ולא יאיים שלושה ימים רצוף, שאובמה יחבק כי בתור כושי וקצת ערבי בעצמו הוא ממש ממש מבין אותנו, ויאללה, נלך לנמנם עד השריפה הבאה.
ואגב אבו מאזן, אח שלנו - אתה יכול להתקשר, אפילו בשבת, ואנחנו ממש מבטיחים לא לסנן אותך, רק תשתדל להמעיט בבקשות. אפשר אפילו לקבוע לחומוס או לכנאפה ביחד, למשל בכיכר רבין, שבימים אלה רוצפה מחדש ונוקתה מכל השיט של העבר, וממש מתאים גם לקרוא לה בשם חדש, ניטרלי כזה, בלי משקעים ובינלאומי, למשל כיכר אובמה. ■ |