לו רק רצית יכולת להיות כאלתרמן והלוי

אך האין זה לבך הגועש המפרק כל חוק

הורס כל תבנית ואובד כל משקל

בסערת כאבך כל עצי השיר ינועו

אין להם מסתור ולא מחסה

לא בתיבה ולא במילה

ידך הרועדת אוחזת בקולמוס הצער

מכתיבה מילותיו אל נייר ריק הנאנק מכאב

אל מי תבקשי לך חוק ומשמע ודמיון

כשכל ימייך יגון ולילותייך אף וחרון

אמרתי לך ילדה רועדת נוקשת ברכיים

לבבך גועש בלבת דם חדרים

מהימין והמשמאל אין לך מי חומה

כולך עיירה פרוצה אין מושל בה

אזרחייך מתרוצצים בקרבך לבקוע את מעייך

ואין לך מנחם

הניחי לכאבך לחלוף היי לו מעוף לציפור

חייכי לו במר עד ישפיל ראשו

כי נקמתך בוא תבוא

יום פקודה זוחל צולע במצעדי גברי מלחמה

שולפת חרבך מנדן הדומיה

השמיעי את נהמתך, קול דממה דקה.