כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קו פרשת המים בחינוך: בין סטנדרטיזציה לאוטונומיה

    4 תגובות   יום שבת, 24/9/11, 09:19

    חילופי המנכ"לים במשרד החינוך הם הזדמנות לשרטט באופן מדוייק את המקום שבו נמצאת מערכת החינוך שלנו. אפשר לתארו כתנועה על ציר שמצידו האחד סטנדרטים ומצידו האחר אוטונומיה בית-ספרית. מרכיבי הסטנדרטיזציה בישראל כוללים: 17 בחינות בגרות (לפחות), בחינות מיצ"ב, מפמ"ר, בינלאומיות – ותכנית ליבה של 14-12 מקצועות חובה. פינלנד, שיש בה מערכת חינוך מצטיינת, נמצאת בצד השני של הרצף, צד האוטונומיה. כאן יש לבתי-הספר עצמאות ברמה גבוהה מאד לפתח את האני מאמין החינוכי והפדגוגי שלהם, ולממשו. נבחן את הצדדים הללו באמצעות 10 היבטים שונים.

     

    מקור הסמכות. בקוטב הסטנדרטיזציה שולט משרד החינוך בבתי-הספר ביד רמה; בקוטב האוטונומי ישנו ביזור נרחב של הסמכויות.

     

    בחינות. השליטה של המשרד במערכת נעשית באמצעות בחינות סטנדרטיות רבות שהוא קובע, ביניהן בחינות קריטיות לעתיד התלמידים; בצד האוטונומיה אין בחינות של המשרד, אלא צורות הערכה מגוונות שקובע בית-הספר.

     

    הישגים. המושג "הישגים" של הסטנדרטיזציה הוא צר ומתבסס בעיקרו על תוצאות מדידות של הבחינת; באוטונומיה המונח נתפס באופן מורכב ומקיף: כישורים של "לומד עצמאי" בעל אוריינות לשונית, שימוש מושכל בידע ובטכנולוגיה ויכולת חקר.

     

    רכישת ידע. הדרישות מן התלמידים בשיטה הסטנדרטית הן נמוכות: לשנן הרבה מידע כל הזמן, שנשכח במהרה, ללא הוכחה מחקרית שזה בעל ערך עבורם; הידע בקוטב האוטונומי נרכש באמצעות מטלות מורכבות לתלמידים, שעובדים עליהן בצוותים, כשהמורים מנחים אותם. התלמידים שותפים בבחירת התכנים.

     

    ניכור/חיבור. הלמידה הסטנדרטית אינה מחוברת לתלמיד, הוא אינו קובע לגביה דבר, והתנהגותו הפרועה מעידה על כך; האוטונומיה מאפשרת לבתי-הספר לבנות אתוס חינוכי לפי תרבותם, ובנייה זו מקיפה את כלל המורים והתלמידים, שנעשים מחוייבים לה.

     

    חשדנות/אמון. הסטנדרטיזציה מחייבת הרבה כספות לשמור על טפסי בחינות, והרבה משגיחים לשמור על הנבחנים, שימצאו בכל-זאת דרכים להעתיק; האוטונומיה רואה באמון גורם רב-חשיבות ביצירת קרבה ומוטיבציה בקרב כל הגורמים והדרגים במערכת.

     

    מעורבות התלמידים. בשיטת הסטנדרטיזציה התלמידים מגיעים לבית-הספר "חפים מאחריות", שרובצת כולה על בית-הספר ומוריו; במודל האוטונומי הלומדים הם במרכז. בפינלנד נמצא ש-60% מן הפעילות בשיעור היא של התלמידים, ביטוי למעורבות הגבוהה.

     

    שיטת ההוראה. הלמידה של הקוטב הסטנדרטי היא פרונטאלית – "שפיכת ידע" – שאין לה צורך בטכנולוגיה מתקדמת; ההוראה במסגרת האוטונומית היא מורכבת ומגוונת, כאשר המורה משמש מרבית הזמן כמנחה, עם יכולת למתן תשובות ברמה פרטנית.

     

    מורים. המוסדות להכשרת מורים בקוטב הסטנדרטי צריכים לספק טכנאי הוראה ברמה נמוכה, והם במלכוד: הם מודעים לחוסר הרלוונטיות של הכשרה; לעומת זאת, בפינלנד יש קושי להתקבל להוראה, כיון שהדרישות הן גבוהות מאד ורק סטודנטים מצטיינים מתקבלים.

     

    פערים חברתיים. בגישת הסטנדרטיזציה ברור מי ישיג יותר ומי פחות. הקשר בין ההישגים לבין המצב הסוציו-אקונומי הוא אמיץ, ונוצרים פערים גדולים וגדלים; המסגרת האוטונומית עם מורים ותלמידים בעלי "ראש גדול" ואחריות, מקדמת יחד את כלל התלמידים בפיקוח ממלכתי.

     

    הנה לנו שתי מערכות-חינוך: הישראלית והפינית, זו מתבססת על סטנדרטיזציה וחשדנות ונמצאת בפיגור, ומולה מערכת מצטיינת בקנה-מידה עולמי שבנויה על אוטונומיה ואמון. לכאן הביא אותנו המנכ"ל היוצא, שושני; האם תהיה לנו בשורה מן המנכ"לית הנכנסת?

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/9/11 05:18:

      צטט: רן גולדן . 2011-09-24 09:41:46


      פוסט חשוב ומאיר מאד את התפישות השונות, אותה חשיבה הנמצאת בכספת שמחזיק בה משרד החינוך נולדה עוד בראשית הקמת המדינה כאשר היה רצון ומחשבה להפוך את ילדי ישראל כולם לצברים ישראלים בעלי חינוך ותרבות אחידה, זהו אותו 'כור היתוך' שנכשל לגמרי.


      גם היום מנסים להחזיר את הכישלון בדלת הראשית כאשר ישנה דרישה על לימודי ליבה ותוכנית לימודים אחידה בכל מסגרות החינוך בארץ.


      אני כמובן נגד תוכנית ליבה או כל מערכת חינוכית 'סטנדרטית' ,אילו היה בארץ פלורליסים , חופש מחשבה, חופש יצירה, כבוד לאחר, דמוקרטיה אמתית רק אז אפשר היה לשנות את מערכת החינוך לכזו המאפשרת אוטונומיה חינוכית ויצירה חופשית.


      כל עוד ישראל חושבת בתבניות של שנות ה40 - 50 הרי לא ייתכן שינוי מהותי ועמוק במערכת החינוך .


      הדרישה ללמד ערכים ציונים היא דרישה שאסור למדינה לדרוש ממערכות החינוך שלה. אבל עד שזה יקרה נצטרך לשמור על המבחנים בכספת.

       

       

       

       

      "למה שלא נאפשר לתלמידים, ולסטודנטים, לקרוא חומר: מגוון דעות בנדון, לדון בו בדומה למה שנעשה כאן בפורום, ולגבש בעצמם את עמדתם בנדון (חופש בחירה, חופש לימוד, חופש מחשבה - Freedom of thought, also called the freedom of conscience or ideas) -- במקום "שיעבדו עלינו (ועליהם) בסטייל" ? 

       

      חופש בחירה, חופש לימוד, חופש מחשבה - Freedom of thought, also called the freedom of conscience or ideas -- יש דבר כזה בבתי הספר שלנו ?"

       


      ראה נא: 

      מחקר המסעות לפולין - עובדים עלינו בסטייל

       

       

        24/9/11 18:25:
      האם קיימת מערכת של בחינות בגרות במערכת החינוך הפינית? תודה על הפוסט.
        24/9/11 09:41:

       

      פוסט חשוב ומאיר מאד את התפישות השונות, אותה חשיבה הנמצאת בכספת שמחזיק בה משרד החינוך נולדה עוד בראשית הקמת המדינה כאשר היה רצון ומחשבה להפוך את ילדי ישראל כולם לצברים ישראלים בעלי חינוך ותרבות אחידה, זהו אותו 'כור היתוך' שנכשל לגמרי.

       

      גם היום מנסים להחזיר את הכישלון בדלת הראשית כאשר ישנה דרישה על לימודי ליבה ותוכנית לימודים אחידה בכל מסגרות החינוך בארץ.

       

      אני כמובן נגד תוכנית ליבה או כל מערכת חינוכית 'סטנדרטית' ,אילו היה בארץ פלורליסים , חופש מחשבה, חופש יצירה, כבוד לאחר, דמוקרטיה אמתית רק אז אפשר היה לשנות את מערכת החינוך לכזו המאפשרת אוטונומיה חינוכית ויצירה חופשית.

       

      כל עוד ישראל חושבת בתבניות של שנות ה40 - 50 הרי לא ייתכן שינוי מהותי ועמוק במערכת החינוך .

       

      הדרישה ללמד ערכים ציונים היא דרישה שאסור למדינה לדרוש ממערכות החינוך שלה. אבל עד שזה יקרה נצטרך לשמור על המבחנים בכספת.

       

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין