כותרות TheMarker >
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      28/9/11 09:32:
    לא יודעת למה היתה לי חיבה מיוחדת לקרוקודילים ולברווזים. הייתי יכולה לעמוד שעות ליד הקרוקודילים שלא זזו ממקומם. ואז הרסו ובנו את גן העיר... שגם זה מין גן חיות.

    גן החיות

    1 תגובות   יום שבת, 24/9/11, 12:21

    פעם היה בתל אביב גן חיות. מקום קסום שזכור לי היטב. הגן היה ממוקם במקום בו שוכן היון גן-העיר קומפלקס החנויות ובניין המגורים המפואר.

     

    היינו מגיעים לגן משלמים בקופות, חצי לירה ומקבלים מטבע פליז אותו היינו משלשלים במחסום המסתובב לכניסה לגן. בכלל טיול בשבת עם ההורים היה משהו מיוחד. היו בגדי שבת. הבנות עם נעלי לק והיתה סוג של חגיגיות שלפעמים קצת חסרה היום.

     

    בכניסה קדמו את פנינו הפלמינגו הורודים. שעמדו ב"אגם" המיוחד שנבנה עבורם לוונים וורודים. חלקם על רגל אחת. ההורים בקשו מאתנו שנתרגל בעצמינו עמידה על רגל אחת מבלי להתנדנד ולעמוד יציבים כמו הפלמינגו.

    היו שם כלובי תוכיים צבעוניים וקולניים, עוד אגם, או שמה היה זה אותו אגם בו שחו ברווזים, וברבורים.

     

    ''

    אחותי ואני בגן החיות, 1967

     

    מקום מיוחד היה האקווריום של הדגים. היתה זו מעין מאורה חשוכה ובה אקווריומים של דגים לרוב, ואור שבקע מאחוריהם. מבחינתי כילד, מופע המולטימדיה המושלם. דמיינתי לעצמי לא פעם את קטע הפסנתרים הנפלא מתוך "קרנבל החיות" אני מביא אותו כאן, רק כדי שיקח אתכם , אולי , למקום ההוא... אפשר לדמיין את יצחק שמעוני במקום הקריין (סיר רוג'ר מור [המלאך, ג'ימס בונד]) הבריטי...

     

    ''

     

    קטע האקווריום מתוך קרנבל החיות לסנס-סנס, קריינות סיר רוג'ר מור (המלאך)

     

    כלובי הקופים רתקו אותי אליהם למשך הזמן הארוך ביותר. היה ניתן לרכוש שקיות בוטנים לא מקולפים לזרוק להם וכן לקלף , כדרכם של הקופים ולאכול בעצמינו. אני זוכר את עצמי גם בשנים מאוחר יותר גונב לי שעה-שעתיים מחטיבת הביניים ונכנס לגן על מנת לצפות בקופים. הדמיון הרב לפעולות האנושיות שלנו כבני אדם, לא הצריך את דארווין כדי להבין מאיפה באנו... גם לאחר שהשתחררתי מהצבא, ונסעתי להרגע בלונדון, זכורות לי שעות של ישיבה בגשם הדקיק והתמידי מול כלוב הגורילות וצפייה בלתי נגמרת בהן.

     

    ''

     

    אריה בגן החיות, 1954, צילום וילי פולנדר , ארכיון עירית תל-אביב (קישור לתמנה שם)

     

    בשבת בבוקר, כשהיינו קמים , הרבה לפני ההורים וכל העיר היתה שקטה עד למאוד, ניתן היה לשמוע בבירור את קריאות הקופים והטווסים אפילו עד לביתנו בשדרות עמנואל. ההליכה בסמוך לגן גם היתה מלווה בריחות עזים שבקעו מתוכו, ואני מאמין שדיירי הרחובות הסמוכים לא מי-יודע-מה העריכו זאת, בלשון המעטה...

    והיו שם כלובי האריות והנמרים והטיגריסים. היינו מסתכלים על חתולי הענק האלה, מנומנמים לרוב, וממתינים אולי לשמוע שאגת אריה אחת לרפואה. פעם, שנים לאחר מכן, כשלקחתי את בני בפעם הראשונה לגן החיות בגן-האם בחיפה, הגענו לכלוב הנמרים. שם שכב נמר גדול על מדף די גבוה. בני אמר בתדהמה: "אבא! תראה איזה חתול ענקי...".

     

    לא היה ביקור בגן שבו לא הלכנו לראות את הפילים, בתוך כלובים עשויים צינורות עבים. חיה שתמיד סקרנה אותי עם תעלולי החדק ששימש לאכילה ולמקלחת גם יחד. כמוה גם הקרנף. בכלל תמיד דמיינתי את אותן חיות אותן עשויות מבטון, מלאות עוצמה, חזקות כמו קיר.

     

    ''

    פיל בגן החיות, 1954, צילום וילי פולנדר , ארכיון עירית תל-אביב (קישור לתמנה שם)

     

     

    מעליהן, וזה היה אחד הדברים המדהימים, נשקף בניין העיריה, שהיה במצב מעט טוב יותר מאשר הוא היום, ואלי בכלל חשבתי שהוא בניין יפה.

     

    כשמיצינו, ואיני זוכר למי נגמרה הסבלנות קודם, לנו או להורים, היינו יוצאים את הגן, לפעמים הולכים למזרקות של כיכר מלכי ישראל או לחורשה אחרת קרובה , קונים קרטיב  לימון שמטפטף והופך את הידיים דביקות, אבל אין על הטעם שלו.

    מי צריך יותר מזה?

     

    ''

     

    אחותי ואני, קרטיבים אחרי גן-החיות, 1967

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין