הגשם כבר כאן .

ולא רק שהוא כאן ,

הפעם הוא גם הגיע בזמן.

טיפות של גשם שפוגשות אדמה תמיד סיקרנו אותי .

המפגש מוליד ריח , ריח של אדמה רטובה

והריח הזה עושה קסמים ...

זה אפשרי לחלוף על פני הטבע בכל יום ולא לראות אותו

זה אפשרי לחיות כל יום בלי לשים לב מה אנחנו מרגישים באמת

זה אפשרי להיות כל כך מוטרדים , לחוצים, עסוקים ...

אבל זה בלתי אפשרי לעשות את הדברים האלה בפעם הראשונה

שהאף נושם טיפות גשם שפוגשות אדמה.

יש משהו מיוחד בריח של אדמה רטובה שסוחף אותנו בכזאת קלות לרגע פרטי של

חיבור עם הטבע ועם עצמנו בו זמנית .

אני כותבת בניסיון ללכוד את הרגע הזה .

להיות שבוייה בו עוד קצת , עד כמה שאפשר .

לנשום אותו, להתחבר אליו, להיות נוכחת .

יש בו קסם, ברגע הזה שממלא אותי בתחושה עמוקה של בית .

יש כל מיני בתים: בתים שגדלנו בהם, בתים שביקרנו בהם, בתים שחלמנו עליהם ...

לכל אדם יש בתים כאלה ובתים אחרים והם שונים ומשתנים בצורה, בחוויה, בהרגשה...

אבל לכולנו יש בית משותף.

הבית שכולנו מצפים לו בהתחלה מהורינו , ואחר כך מנסים בכל כוחנו לבנות,  

הוא בעצם ניסיון , רצון, כמיהה להפוך את ההרגשה הפנימית החזקה הזאת של בית למשהו שאפשר תמיד לחזור אליו.

בסוף היום אחרי הכל, אנחנו בסך הכל רוצים – הביתה.

ובבית , בהרגשה של בית, זאת שמשותפת לכולנו ,

יש מינונים מדויקים של חמימות ,ביטחון, אינטימיות, אהבה, געגוע, אמת, ילדות, שימחה, נחמה ותקווה. מין ידיעה פנימית שהכל יהיה בסדר . עכשיו בסדר...

השנה האחרונה תיזכר יותר מכל כשנת המלחמה על הבית .

מלחמה, שלמרבה האירוניה, התחילה בקוטג' , אותו הקוטג' עם סמל הבית.

וכשכולנו יצאנו לרחובות להלחם על הבית משהו היכה בנו כחברה וכאינדיבידואלים .

הלכנו כל כך הרבה כל כך רחוק ובכל זאת עדיין , כולנו רחוקים מהבית .

רחוקים מכל כך הרבה בתים : מעצמנו, מהקהילה שלנו, מהצרכים והמצוקות של עצמנו ושל אחרים, מהאידיאולוגיות, מהצדק, מהשאיפות , מהאמונות ובעיקר – מהתקוות .

מה הפלא שמצאנו בדרך כל כך הרבה סיבות לצעוק ולמחות ביחד ?

כולנו רוצים הביתה.

לאותו הבית שיש בו מינונים מדויקים של כל מה שצריך בית להיות.

בין אם הוא הבית הפרטי שבליבנו, הבית שאנחנו גרים בו , החברה והקהילה שלנו, העם שלנו , מקום העבודה שלנו והכדור המופלא ששמו ארץ .

בעיני אין מקריות . הטבע הוא מערכת מאוזנת , הרמונית ומתוזמנת.

אחרי שנים של גשם מאוחר, הפעם הגשם הראשון הגיע בדיוק בזמן.

אנחנו אומרים שהטבע השתגע ואני חושבת שאנחנו השתגענו קודם.

כי כשאנחנו בסדר , הטבע בסדר והכל כשורה.

אפשר לכתוב על זה המון אבל לא באמת צריך.

כי כולנו יודעים עמוק עמוק בתוך הלב אמת אחת מוחלטת. מוחלטת ופשוטה.

והיא נישאת אלינו באוויר המבושם של אדמה רטובה...

אורלי שוורץ, מאמנת אישית,זוגית ועסקית ומנחת קבוצות .

מעגלים של אור.

http://www.facebook.com/MAAGALIMSHELOR