שמש של בין ערביים צבעה אופק של ים בסומק של נבוכות ונדמה היה כי שמש ומיים באים לידי ננשקות אשר מילאה עולם בהתחוללותה של נרגשות.

אפלולית החלה מתגנבת אל מצאי כולל נוגעת ביד מהוססת בסומק של אופק ובים,מלבישה רדיד של שחור על מערומי עולם.

אט אט מחשכים הלכו והתעבו עד אשר הכל חבק הכל,שררתו של שחור ביטל נפרדויות דבר ועולם תינה אבהבים עם עולם,גבר ואישה ישבו על קצה של צוק אשר צפה אל ים ,ברקע נשמעה מותמדותם של איושות גלים ,  מיים בלולים במיים פגשו חוף- רכות פגשה נוקשות דבר.

הגבר לחש לאישה מיים וחוף זה כמו אנחנו ואלוהים ולא יסף,מותיר דממה לאמירה של מיים.

אפילו מחשכים לא יחלו להפר את הברק אשר הבזיק מעיניה של האישה נוכח אמירתו. משהו פילס לו דרך אל החוץ ,קרן שמש של בן אנוש אשר גם לילה לא יכול היה להפר. הגבר מן הסתם הבחין בנשלחות זו של עין ,מיתר של אור , מיתר מפיק שיר מנגינה . המילים החלו מתגלגלות מפיו ונדמה היה כי באלה אין מאום מנשלטויות של איש ,באים הם להסתופף לצד מיתר של אור של אישה ומחרים אחר מנגינה במלל של פה ,אנחנו הוסיף ללחש ,מלכודות של מוחשי ,חבילת הפתעות ארוזה בגוף אנוש ,כאשר אנו מתים מתרופף החוט אשר קושר הכל ומוחשיות אשר נאספה במשך חיים שלמים ונארזה בבית של ימים,שבועות,שנים נשלחת אל החוץ, באה אל אלוהים ,אל המופשט ,מופשט הפוגש את מה אשר הפוך לו, האיש קיים אתנחתא קטנה בדיבוריו ,נותן לחללי ריקות של דממה מקום ,נותן מקום ללא ברור להתרווח ואז המשיך "לחבק את מה אשר הפוך לך זהו שפעול של אהבה, לאהוב את מה שדומה לך זה עניין אחר לגמרי, מיים אשר מחבקים מיים מעצימים מוכרזות של מיים, מיים אשר מחבקים חוף הופכים את הכל לאחד, הופכים את הכל לחיבוק ענקים החובק עולם ומה אשר מעבר לו. עולם אוהב עולם, הכל אוהב הכל".

קולו של האיש נדם ונדמה היה כי מילים נטרפו באיוושתם של גלים,מילים טבועות בסיפור אהבה בין ים לחוף,הסבר של איש אשר איבד תוקף במקום אשר הסברים מפרים אהבה.