(כזה אבל בלי הקצף מסביב)
אחר התכתבות ארוכה, משהו כמו 1000 שנה, בערך:))))
הנה זה קרה, החלטנו להפגש לקפה בצהרי יום, במקום נייטראלי, הכי הגיוני בעולם. קניון עזריאלי.
במקום בו נפגשות כל הרכבות.. יכולים להפגש גם שני חברים וירטואליים מה"קפה", ככה לכוס של קפה (בלי חלב..) לקישקוש בין חברים מאד מאד ותיקים :))))
התחיל במרדף משטרתי, מהירות מופרזת בעיר (92 קמ"ש בעיר,נחשב למהיר?) בחיי ,כביש צדדי, שום רכב לא עובר שם, אף פעם, בין פרדסים, דרך כורכר, אפילו לא כביש, לכיוון תחנת הרכבת... לא יודעת מניין צצה לה פתאום הניידת. ובקול צופרים מחריש אוזן, ורמקול המורה לי לעצור... (אצלי החלונות מוגפים, רדיו דולק בעוצמה עם שיר עתיק של סיימון וגרפינקל..(dust in the wind ) כן, כן, האיש שלח לי את הדיסק :)))) נסיון לבדיקת רישיונות שלא היו, נשארו בארנק אחר בבית...
השוטר הנחמד ויתר לי על רישום דו"ח מהירות, ואי הצגת רישיונות...איחור של יותר משעה לרכבת.
והנה אנחנו בעזריאלי.
אתה מזהה אותי מרחוק לפי הטיית המגדל, פעם ימינה, פעם שמאלה.. וכל זה מכובד משקלי. לחצנו ידיים, נישקנו לחיים.... הריח נחמד...
והנה מגיע לו הקפה.. שלי כמובן בלי חלב.... אנחנו מתקשקשים, נחמד לנו, פתאום ניגשת אלינו בחורה צעירה בשנות העשרים פלוס, מציגה את עצמה כעוזרת הפקה של קופרמן הפקות מערוץ 2, ושדרנית רדיו בעצמה.
מוסרת לי כרטיס ביקור שלה וגם את מס' הנייד הפרטי שלה... היא פונה אלי. תחילה נראה היה לי שאולי נגמר לה הכסף והיא צריכה להשלים לאוטובוס, כבר קרה לי אין ספור פעמים בעבר.. ואני תמיד נותנת, לא מסרבת.. אבל הבחורה הזו ממש אחרת, מאד נאה, שיער ארוך,שחור, גבוהה, חתיכה אמיתית, מרשימה, יפהפיה... נראית מאד איכותית... והיא מציעה לי - לא פחות, להשתתף בעונה הבאה של "האח הגדול".. אני מזמינה אותה לשבת איתנו ושואלת במבוכה ובחיוך רחב, למה? מה פתאום דווקא אני? והיא משיבה.. במו אוזנייך שמעת, שלדעתה, אני מאד, מיוחדת, מוארת,מאד חיונית, (מה זה?) ומושכת מבטים מרחוק.... נו, אפשר לחשוב...(בחיי!!! בחיי שאני בכלל לא כזאת!!!!) ואתה משום מה בטוח שהזמנתי את הגברת כדי לעשות עליך רושם:)))) רק רומני מאשקלון עיר הגברים, יכול להעלות על הדעת כזו מחשבה נלוזה:)) אגב, גם בעונה הקודמת פנו אלי באותה הצעה.. עוזרת הפקה בשם נ.ע. חמודית בעצמה. ברור שסרבתי....
אני, כמובן לא אלך. כי מה לי בגילי המופלג 101, בין כל הילדים והילדות שיסתובבו להם שם.. עם חצי טוסיק חשוף ומחשופים עמוקים עד הפופיק.. עלי זה יראה ממש מגוחך:))) מה יגידו עלי כל האנשים שאיתם אני עובדת,? כל המשפחה, החברים, משרדי הממשלה, שבהם אני בת בית... ומי יחסל עבורי תיקים?(עבודה, לא מאפיה חלילה):)))) כן, כן, כפרנסה, אני באמת מחסלת תיקים...
מי ישמור לי על פיץ? מי ישקה את האדניות? ובכלל, אני אדם כל כך פרטי, איך אוכל לחיות על במה, בלי חברים, בלי משפחה, בלי נכדיי המהממים, ללא ספר, מחשב, רדיו,ואני למרבה הבושה מכורה לחדשות. חייבת לדעת מה קורה כל שעה!!!! וכל כל זאת רק על מנת לפרנס את ערוץ 2 ומי בכלל יפרנס אותי??:))))
לדעתי, להשתתף באח הגדול, גובל באיזה אופן במחלת נפש.. להיות חשוף לגמרי תחת מצלמות 24 שעות ביממה. להיות חשופה לפרובוקציות שמאחורי הקלעים. כדי לעורר עניין, כדי לעורר ויכוח ציבורי.. נראה לך שאני אתן לזה יד?.. שאני אשתתף בקרקס??? לא תאמין, עוד כשהייתי ילדה ממש קטנה. ביקר בארץ כל קיץ קרקס מדרנו, בטוח שגם באשקלון. הורי עשו כל מאמץ. הרי לא היינו עשירים. גרנו במעברה, דאגו לכרטיסים, סנדוויצים וממתקים רק שהילדים יהנו. ואני שנאתי שם כל רגע.. לא יכולתי לראות איך חיות בר אצילות, ענקיות ,מושפלות ע"י אדם ושוט. בחיי, הייתי ממש קטנטונת לא קראתי שום דבר בעניין , אפילו עוד לא ידעתי לקרוא.. פחדתי מהליצנים.. ועדיין פוחדת מהם. הכי נורא היה לראות את הלוליינים מרחפים באויר על הטרפז הגבוה. ואני כל כך פחדתי שרק בגללי אחד מהם ייפול וימות.. ובכל המופע עצמתי עיניים, בכלל לא הסתכלתי.
אנחנו עדיין בקשר. אותה בחורה מתוקה, עוזרת ההפקה, ממש לא מוכנה לשמוע לא!!! בסופו של דבר, כנראה ניפגש לשיחה נוספת... אבל באמת ובתמים, לא נראה לי שאהיה שם באמת...
והנה חברי לקפה, כתב גם הוא לפני מספר ימים את רשמיו שלו מאותו אירוע...בפוסט משלו בשם
"קפה בלי חלב"
http://cafe.themarker.com/post/2350347/
אתם באמת מוזמנים. האיש מוכשר וכותב נהדר, חוש הומור כייפי....
טוב, אז אם לא ניפגש לפני החג בעזריאלי, מאחלת לכל אחד ואחת מכם
שנה טובה, מאושרת המון בריאות, ושמחה גדולה.
שיהיה לנו שקט בשכונה המורחבת,
והעיקר העיקר,לא לפחד כלל,
באמת, אני ממש יודעת
שהכל יהיה ממש בסדר....
וכן, אנו עדיין רוצים צדק חברתי:))))))
ציפי |
