(שהוקראו בבת המצווה שלה, 23.9.2011)

1. הקדמה

את הסיפור על מיקה אני רוצה להתחיל דווקא בארם. כי ארם לא כל כך מיהר להיוולד, ובזכות זה שהוא לא מיהר לבוא, זה נתן למיקה קצת זמן לעצמה, ובנות - חלק מאיתנו יודעים את זה וחלק עוד לא - צריכות המון זמן לעצמן.

עד שארם טרח לצאת מהבטן של אמא שלו, בשבת אחת באמצע החורף בניו יורק, מיקה כבר הסתובבה בעולם עשרים ושש דקות שלמות.

השעה היתה שעת בוקר מוקדמת. בחוץ היה שלג וקר נורא, מעט מאוד אנשים הסתובבו ברחובות, אבל כל זה לא הפריע למיקה. בער לה כבר לצאת החוצה.

בחוץ חיכה לה העולם כולו. והיה לה מעט זמן לעצמה והמון מה להספיק. היא זרקה על עצמה בגד של בית חולים, אמרה שלום, ירדה במעלית, יצאה לרחוב, נכנסה לרכבת התחתית, ומיהרה לנסוע לחנות של בייבי גאפ כדי שיהיה לה מה ללבוש לכבוד הולדתו של אחיה הקטן.

עד שארם נולד היא כבר חזרה לבית חולים מסיבוב קצר של שופינג, שהיה קצר מדי לטעמה. אבל זו לא חכמה, בגלל שכל סיבוב של שופינג הוא קצר מדי לטעמה של מיקה.

אחר כך ארם הצטרף ושום דבר לא היה עוד כמו בזמנים שהיתה לבד. כל כמה שניסו להגיד לה שזה כולה היה 26 דקות ושבימים רגילים היא צריכה יותר מעשרים ושש דקות רק בשביל לארגן את עצמה להכנס למקלחת, שלא לדבר על כמה זמן לוקח לה להתקלח, זה לא משנה לה. מבחינתה ה-26 דקות האלה היו חוויה שהיא לעולם לא תשכח.

ויותר מזה - היא גם לעולם לא תפסיק לדבר עליה.

2. מיקה מתקלחת

למיקה יש המון שמות בשביל אבא שלה, ובכל אחד היא משתמשת בזמן אחר. למשל:

משפט שמתחיל אצלה במילה “אבוש” נגמר תמיד בזארה.

משפט שמתחיל אצלה במילה “פפי” נגמר תמיד ב-H&M.

משפט שמתחיל במילים “אבא תקשיב” תמיד נגמר בזה שאבא צריך לכתוב למורה פתק למה מיקה לא הכינה שיעורים.

וזה לא שהיא לא רוצה להכין שיעורים. זה פשוט שהיום קצר מדי ושהיא תמיד נרדמת בדיוק כשהיא מגיעה לחלק של השיעורים.

לפני זה היא מוכרחה לקפוץ לבקר אצל ליה ואגת, ובפייסבוק, ולראות ארבעה פרקים של איך פגשתי את אמא ולשמוע שירים בטלפון עם המקלדת המלאה וללכת לשיעור בלט. ואז מגיעה המקלחת.

כשמיקה מתקלחת ארם ואני תופסים תנומה, או רואים משחק כדורגל כולל הארכה ופנדלים או נוסעים עד לחרמון ובחזרה. זה לא שאכפת לנו כל כך מכדורגל או שיש לנו מה לעשות בחרמון בכלל, אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות עם כל הזמן הפנוי שנהיה לנו. 

וזה עוד בימים שהיא לא חופפת. אם היא חופפת אנחנו נוסעים למדבר לטיול של שלושה ימים.

3. מיקה מטיילת בעולם

יותר מהכל מיקה אוהבת לטייל בעולם. בכל פעם שאנחנו אוכלים צהריים היא עושה תוכניות לעתיד. באוקטובר היא תהיה בלונדון. כלומר אמא הבטיחה לארם שהיא תקח אותו ללונדון כי מיקה היתה שם כבר בחודש יולי, אבל הם הרי יצטרכו שם מדריך תיירים והיא לא מבינה איפה הם ימצאו מדריך יותר טוב ממנה. היא מכירה שם את כל החנויות החשובות ואם הם יתנהגו יפה היא תיקח אותם אליהן. 

היא מקווה שהם יחזרו מלונדון בזמן להתארגן כי בנובמבר היא צריכה להיות בניו יורק ובדצמבר סבתא תיקח אותה לאמסטרדם.

גם באמסטרדם היא לא יכולה להתעכב כי היא צריכה לחזור לניו יורק לסדנת בלט, ומיד אחר כך יגיע הקיץ והקיץ שלה עמוס כי היא צריכה קודם לנסוע לקפריסין או ליוון למנוחה קצרה, כי משם היא ממהרת לאיסלנד בגלל שבשנה שעברה היא שכחה לקנות שם סוכריה על מקל שהיא ראתה בחנות ממתקים אחת. “יואו אבא, אתה לא מאמין. זאת הסוכריה על מקל הכי יפה שראית בחיים שלך”

אבל אבא בכלל לא אוכל סוכריות על מקל.

הדרכון של מיקה מלא בכל כך הרבה חותמות, שאם כל כך הרבה דפים במחברת גיאוגרפיה היו מלאים ככה היא כבר היתה פרופסור.

אבל בעצם מה שמיקה הכי אוהבת בכל הנסיעות האלה זה את הדיוטי-פרי. למען האמת היא בכלל לא צריכה לנסוע לשום מקום. רק לדיוטי-פרי ובחזרה. בכיתה ב’, כשהמורה לתורה ביקשה לצייר את גן עדן, מיקה ציירה את הדיוטי פרי.

4. מיקה אוהבת את ארם

אחרי שמיקה גומרת להתקלח ולחזור מהודו או מאיטליה או מהדיוטי פרי היא נורא דואגת לכולם. אם היא רואה אותי למשל יושב חצי רדום, היא מיד ניגשת ומלטפת לי את הראש כמו שאנשים מלטפים כלכלב ואומרת לי שהעיניים שלי נורא אדומות ושאני מוכרח לישון קצת. ואם אני ישן קצת היא אומרת שאולי כדאי שאלך לרופא לבדוק למה אני רק רוצה לישון כל הזמן.

היא דואגת לאחיה הקטן אביתר ולסבים ולסבתות שלה, היא מוכנה לאמץ את כל הכלבים שיש ברחוב וגם כמה גורים של חתולים. אבל יותר מכולם היא דואגת לארם, אפילו שהיא מוכנה להרוג אותי אם אני אומר לה את זה.

כל העניין הזה עם הדאגה שלה לארם הוא עוד מאז שהם היו ילדים מאוד קטנים. כלומר - שהוא היה קטן והיא גדולה, כי היא הרי גדולה ממנו בעשרים ושש דקות, כבר דיברנו על זה. היא תמיד דאגה שהוא לא ישכח שום דבר בשום מקום, כמו למשל לאכול עוגות בימי הולדת. “אתה תשב פה ואני אביא לך” היא היתה אומרת. ולאמא שמחלקת היתה אומרת “חתיכה לארם וחתיכה לי. לא, אם אפשר לא מהפינה, הוא לא אוהב פינות”. היא תמיד ידעה מה הוא אוהב ומה לא. “אתה אף פעם לא אוכל ביסלי בטעם הזה” או “זה לא מיץ שאתה אוהב”. 

מיקה וארם כל היום רבים, הוא יכול לשגע אותה בלי מאמץ, אבל בסוף לפני שהם יוצאים מהבית היא תמיד תשאל אותו אם הוא לקח את האוכל שלו, או את הטלפון, או אם הוא לא צריך במקרה נעלי התעמלות. האמת שהיא סתם שואלת אותו. היא יודעת בדיוק מה הוא צריך בכל רגע, אבל היא מעדיפה לתת לו הרגשה שהוא החליט בעצמו.

5. מיקה יודעת הכל

אם למשל מישהו סיפר לכם סוד ואתם חושבים אם לגלות אותו או לא, אז יותר טוב שלא תחשבו על זה ליד מיקה. היא כבר מהמחשבות שלכם יודעת את כל הסיפור. כבר בגיל שלוש היא סיפרה לנו ששרית הגננת בהריון. למחרת נכנסנו לגן ואמרנו לשרית הגננת מזל טוב בקול גדול. היא קפצה עלינו בבהלה ועשתה “שששששש, הסייעות עוד לא יודעות כלום. מאיפה אתם יודעים???”. 

מה מאיפה? ממיקה. 

אם אנחנו רוצים לדעת משהו אז אפשר לשאול את מיקה. שיעורים באנגלית היא בקושי עושה, אבל אם המבוגרים מרכלים באנגלית היא מבינה כל מילה.

גם באידיש. זה מסבתא.

הכל היא יודעת. הפעם הראשונה שהיא לא הצליחה לדעת משהו זה אם אבא יעשה לה משהו לבת מצווה או לא. היא הפעילה את כל הקשרים שלה, איימה איומים, צבטה והחטיפה, אבל לא הצליחה לברר שום כלום.

אפילו בחמישה לארבע היא צילצלה. ממש לפני שלוש שעות. אבל אבא אמר שאין לו מושג.

מזל טוב מאביתר וארם ואמא, וגם מאבא שלא הספיק להכין מצגת אלא רק את זה