רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
חללית האהבה -הסיפור הרומנטי לראש השנה -בהשראת ציור של רפאלה מהקפה
החללית עשתה את דרכה כמו תמיד בלתי מורגשת במרחב האפל זרוע הכוכבים. חרישית, ממוקדת מטרה, קלילה כמו אור ומהירה ממנו נעה מעלה, מטה, לצדדים, ומסביב. היא שרטטה בגופה מעגלים, אליפסות, פרבולות, ואת הספרה 8 –אין סוף פעמים. דומה היה שהיא תנוע לנצח. "לעזאזל!", חשבתי. כולם בארוחת החג של ראש השנה, ורק אני בתורנות. איך נדפקתי! ומה אם אני סתם מסתובב בחלל ולא תהיה שום תוצאה השנה?". אבל אז, כשכמעט התייאשתי, ראיתי את הנורית הוורודה נדלקת על הצג הרחב שלפניי, כשתמונה מכדור הארץ הולכת ונפתחת, הולכת ומוגדלת עד שראיתי אותה במלואה.
היא ישבה בשולחן חגיגי עטוף מפה צחורה, מקושט בפרחי יסמין לבנים, שכאשר לחצתי על המחוון הכסוף בלוח שלפניי, "דמה ריח", יכולתי להריח את ריחם העדין,הפותח את הלב. לב...היו לה פנים בצורת לב, עיניים חמות בצבע אגוז זהוב, ושיער שגלש כחיטה בשלה על כתפיה. סביבה ישבו אנשים לבושים חג, מחייכים, אוכלים מה שנראה כמטעמים ("דמה טעם" נתן לי את טעמו האהוב כל כך של הגפילטע פיש, עם חזרת אדומה, חריפה...אח, אח...למה אני בתורנות? למה אני?).
היא לא הפסיקה לחייך, אבל אותי, המנוסה,לא הצליחה להוליך שולל. עם למעלה מ-10 שנות ניסיון בחללית האהבה, איש לא יוכל להעמיד פנים שהוא מחובר לאהבה, אם זה לא כך.לא, לאישה זו, שנראתה בשנות ה-40 המוקדמות, לא היה כל חיבור לאהבה בחייה. עד כה....וזה בדיוק מה שאני הולך לשנות.
אני מנמיך. החללית לא משמיעה שום רחש. גופה המאומן היטב פולח את השמים כלפי מטה, מטה, מטה, מרחק מזערי מקליפת כדור הארץ, המרחק המינימאלי שיאפשר לי לעשות את העבודה שעבורה אני משלם לעצמי את הסכום השמן של שתי כוכביות בינלאומיות. זה סכום שהיה שווה בתקופה של סבא שלי, לשני מיליון דולר של נייר. איזה קטע...על פיסות הנייר המצחיקות האלה אנשים עבדו בטירוף בכל מיני עיסוקים שלא סבלו,והכול בשביל נייר...הפרימיטיביות בהתגלמותה! בחיי, כמה מזל יש לנו היום, כשהשכר על עבודתנו זמין לעצמנו ובלתי מתכלה לעולם – אור כוכבים! והכי כיף זה שכל אחד בעצם משלם לעצמו ולא צריך לחכות שמישהו יעשה לו טובה...
אני מקליק על כפתור "סיפור רקע" ועוקב אחר ילדותה, התבגרותה והתפתחותה של מספראלה. נולדה בבית המתמטיקה. גדלה לצד אשפי מספרים. פיתחה גאונות מיוחדת לעולם הסטטיסטיקה. זכתה ב-5 פרסים בינלאומיים על תפקיד המספרים בחיינו. היא חקרה והוכיחה למעלה מכל ספק, שללא מספרים,אין חיים. אני יושב מרותק. לא ידעתי שהיא כל כך מוכשרת,האישה הזאת! אני מרחף באצבעי על המסך ונוגע בקלילות במה שמכנים אצלנו –"החיבור לאנרגיית האהבה". נו, כאן האישה רחוקה מלהיות מוכשרת. האזור חסר צבעים, חסר נפח, חסר מיקוד, מין מרק כזה בלי בשר, מתאבך על המסך, נוזל לכל הכיוונים. אני בטוח שגם אין לו טעם. עצוב לי. ככה, עם המרק חסר הטעם הזה, נטול החיבור לאהבה, העבירה האישה קצת יותר מ-40 שנה בחייה...
כל זה הולך להשתנות עכשיו. אצבעותיי מתחילות במה שאני מכנה – "ריקוד האהבה". אני מרחף על עשרות כפתורים, נוגע במסך עשרות פעמים, בעיניים עצומות מגיע לגלי אלפא ועובד חזק בדמיון מודרך, שבו אני רואה את מספראלה יוצאת לאט לאט מהביצה הטובענית של המספרים, שבה רבצה עד כה. אני רואה אותה יוצאת מהמים השחורים, נוטפת חצאים, רבעים ושמיניות של אחוזים, שנושרים ממנה, כשהיא פוסעת מהם והלאה, עד שגופה העירום, הנקי, הצח, מתגלה .
עורה הופך שקוף יותר ויותר, עד שאני רואה את הלב שלה פועם. הוא לא קטן, אבל אטום לגמרי, וצבעו לא דומה בכלל למה שהוא אמור לייצג. אני ממשיך לרחף על הכפתורים, ובמקביל ממשיך לעבוד בגלי אלפא, עד שלבה של מספראלה הופך שקוף יותר ויותר, ואני יכול לראות את הדם הולם בפרוזדורים ובחדרים שלו. צבעו הופך ורדרד יפהפה. אני כבר מזיע מרוב שזה קשה, אבל לא מרפה, עד שאני רואה על המסך את המשפט המרצד:"המשימה הושלמה. הושג חיבור עם אנרגיית האהבה".
מספראלה ליקקה את צלחת הקינוח, תפוח אפוי בדבש, מקושט בשקדים ואגוזים,ושאלה את עצמה מה היא עושה שם, עם עוד 10 אנשים לא מוכרים, שלא היה להם איפה לחגוג את ראש השנה. בדרך כלל היא לא הקדישה תשומת לב לחגים.החופש היה בשבילה עוד הזדמנות לחשוב על המחקר הבא שלה, על מספרים. אבל איך שהוא היא שוכנעה להגיע לכאן, לארוחת חג של פנויים-פנויות בגיל 40 פלוס.היה לה חם פתאום, וכאב מוזר החל לטפס מקיבתה כלפי מעלה, לחזה. אוויר, היא חייבת אוויר! היא יצאה החוצה ונשענה על עץ אלון בגינה, נושמת נשימות עמוקות, מתבוננת בשמים זרועי הכוכבים. אי שם נדמה היה לה שכוכב אחד מנצנץ ישר אליה, כשהוא נע בתנועות מעגליות, אליפטיות, ובצורת הספרה 8.
הכאב הלך והתפוגג, ותחושה אחרת, מתוקה , הציפה את בית החזה שלה.היא שמעה את לבה פועם. מעולם לא ידעה שאפשר לשמוע לב בכלל. היא הביטה למעלה, אל הכוכבים, וחייכה לעצמה, פוסעת חזרה, מלאה במין אנרגיה מסתורית שלא ידעה לתת לה שם. כשנכנסה שוב פנימה, כל היושבים חייכו אליה. אחד במיוחד. איך לא שמה לב אליו קודם? היא חשה את לבה פועם, עורקיה נמסים במתיקות, כשהלכה והתיישבה לצדו ללא מילים, מתקשה להבין מה קורה לה.
הרחק למעלה המשכתי את התורנות שלי, מנווט ביד אמונה את החללית, כל גופי כאב לאחר העבודה המאומצת. נשענתי לאחור, עוצם את עיניי, נכנס לגלי אלפא ומדמיין שאני הוא אותו גבר, המחייך לצדה של מספראלה ליד שולחן ראש השנה ומלקק את טיפות הדבש האחרונות מהתפוח האפוי. יאמי!
* הסיפור נכתב בהשראת ציור של חברתנו רפאלה מהקפה. הנה הלינק אליה, למי שחי בבורות ועדיין לא מכיר את הציורים שלה... http://cafe.themarker.com/user/93393/
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)
|
תגובות (52)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שנה טובה ומבורכת,
לך ולכל בני משפחתך.
בידידות אמיצה,
אילת השחר.
נהניתי לקרוא
אולי בגלל החלל והחללית
אולי בשל החיבור בין מד"ב לרומנטיקה?
אולי כי מנת הרומנטיקה לא גלשה מהצלחת?
אולי כי הסיום היה צנוע עד מרומז?
אולי כי תיאורה של מספראלה היה מנימליסטי וצנוע?
אולי כי מספראלה היא מספרית?
אכן,אנחנו נשמות אחיות, בזה צדקת! תודה ששמת לב...שנה מתוקה מדבש גם לך!
חן חן,אורחת יקרה!
רפאלה נתנה "חיים" לחללית...כעת יותר כייף לטייל בה.
הסיפור שלך מדהים.
את מדהימה.
השילוב בין שתיכן הוא שמיימי.....
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
חחח. מאסטרית...גנוב שכמותך...
תודה, תודה! גם תגובתך יפהפיה!
חן חן אסתיה אהובה! מאחלת לך פי שבעים ושבעה!
אוי, לא ידעתי! חבל!!! תודה שיידעת אותי ושמחה שנהנית מהסיפור!
שושילה, אכן מקווה שלשתינו תהיה שנה מתוקה, ונעקוב אחרי עוז לתמורה...אנחנו נכנסנו לפעימה הראשונה לפחות מבחינת ההרשמה. איך זה יסתדר במערכת, אין לאף אחד מושג...
חן חן לך, סילביו היקר ושנה נפלאה! לשאלתך, נולדתי על כדור הארץ, אך לפני כן הסתובבתי פה ושם בחלל...
ינשופי חמודי! שנת בריאות איתנה לך!!!
חן חן חברי האהוב במרחקי הולנד! שנת שפע יצירה מצולמת שתהיה לך, והעיקר, שתבוא הרבה לביקורי מולדת, כך שיהיו לנו המון סיבות למסיבות!!!
רעיון מקורי + כתיבה יפה = סיפור שמהנה ומושך לקריאה.
אלומה יקרה,,
גלי אלפא וחיוכים עם תפוח בדבש
ועוד מעט החללית תנחת
ותהיה שנה נפלאה
עם שפע אהבה חיוכים ודבש
דבי
סיפור מקורי ביותר, שמשוייך לעידן העתיד.
אולם גם בעידן כזה משופע בטכנולוגיה מפותחת, מצאת מקום לחבר את הלב הצמא לאהבה.
והרי האנרגיה החזקה ביותר בעולמנו היא אנרגיית האהבה, וגם בעידן מתקדם ומתוחכם כמו בסיפורך מסתבר שאנו עדיין זקוקים לה.
באמת סיפור יפה ויוצא דופן, נהניתי*
דליוצ'קה! הפרשנות המקורית שלך תמיד מרטיטה! מאיפה את לוקחת את כל הדרש הזה...? יכולת להיות תנאית בתקופת המשנה...משהו משהו!! לא חשבתי על שום פרשנות מאלה שהבאת. מוקסמת!!! שנת דבש לך!
"מספראלה ליקקה את צלחת הקינוח, תפוח אפוי בדבש, מקושט בשקדים ואגוזים,ושאלה את עצמה מה היא עושה שם, עם עוד 10 אנשים לא מוכרים, שלא היה להם איפה לחגוג את ראש השנה."
סיפור מקסים...כהרגלך אלומה,
10 = פריצת דרך לחיבורים אנושיים נוספים
תפוח אפוי בדבש = המודעות הביאה בשלות ודבש
שקדים ואגוזים = פרי העץ שיש בו קליפה קשה שהוסרה
וראש השנה = להיות לראש ולא לזנב....
סיפור רב עוצמה...ירדנו הנה (מהחלל) כדי לעשות תיקונים ולסדר את חיינו בכל טוב הארץ,
מאחלת לך אלומה אהבה רבה, שקט ושלווה ויחד עם זה אתגרים שתמיד יניעו אותך לדברים מעניינים:) באהבה רבה דליה*
מה הייתי עושה בלי התגובות שלך, נילי, אהובה? תמיד מחפשת אותך בתגובות...החום, האהבה, התבונה, הפרגון מקיר לקיר -שמחה שגם את אוהבת מד"ב, אם כי מעדיפה לקרוא לזה -עתידנות כי זה כבר מזמן חצה את גבולות הדמיון....כל אהבתי!
אלומה היקרה, שוב הטסת אותנו אל מחוזות הדמיון והרומנטיקה, והפעם במהירות האור...(-:
תודה וחג שמח ושופע כל טוב, לך ולגיבורי סיפורייך.
אלומתי תאומתי....
אין לי מילים.נאלמתי דום !!!!
כל כך כייף לדעת שחלק מציוריי מושכים את העין שלך. אם נדלקת בשנייה הראשונה בראותך את הציור...את כבר יודעת מה תעשי..הנושא כבר קיים וזה דבר נפלא. הכיצד זה ממבט חטוף אחד כבר התגבש נושא...והשאר מגיע עמו. הפלאת לעשות עם החללית. יש לי עוד כמה באמתחתי ..אפילו עם הילות. שמחתי שאסתי , דרך הצבע הזכירה אותי כזו שנתנה לך השראה לסיפור זה (וגם לעוד כמה)......כולם שואלים אותך מאיפה את לוקחת רעיונות שכאלה...הסבירי בבקשה שאנו אחיות תאומות וכי הציורים שלי מעוררים בך את הרעיונות לסיפורים. לולא ראית את החללית הזו לא היה סיפור שכזה. נכון? כמובן שאת שואבת רעיונות והשראות גם מאחרים . אני מודעת לזה.
שתהיה שנה טובה לכל עם ישראל.
כמובן שאהבתי את הסיפור ונסחפתי בו....
כל הטיולים שלי בגלקסיות...הן עתידיות.
רפאלה
אלומה יקירתי!!! ♥
הסיפור שלך מדהים!
ממש צחקתי בקול כשקראתי.
התעלית על עצמך!
איזה דמיון פנטסטי!!
ואת יודעת מה?
מדע בדיוני של היום ~ הופך למציאות של מחר.
פעם להגיע לירח היה בגדר מדע בדיוני . . .
מאוד אהבתי את הטכניקות החדשות פרי דמיונך!!! ♥
השם הזה שהענקת לגיבורה-
סיפור משולב בין אהבתי הגדולה למד''ב ורומנטיקה-תודה תודה
שתהיה לך שנה יצירתית ונפלאה
וסוף סוף תציירי לך בדמיונך את האחד הקסום שלך שיופיע ויתגשם השנה
אוהבת אותך
אלומה! קיבלת השראה מציור ודמיונך התוסס יצר סיפור אהבה חי ועשיר. שוב הוכחת את כשרונך כמספרת שמעניקה לקוראים חוויה מענגת.
איזה רעיונות יפים ומקוריים: לשלם לעצמך משכורת, תשלום בכוכביות, חללית אהבה וכ'. אבל האוכל - נשאר אותו האוכל...
סיפרת מאוד יפה וקישרת לתמונה הנהדרת של אלומה, אבל הקישור שלה לא הוביל אותי אליה...
נהדרת!
ג'ודי.
חן חן לך, הזריזה בחברותיי, והערנית (בשעות אלו...) שבהן! אין לך מושג כמה אני נהנית מהתגובות שלך!
* אלומה אהובה,
את כותבת מוכשרת ומופלאה.
אני נהנית מסיפורייך המעניינים, בין היתר, בגלל שאינם שגרתיים.
שבוע מבורך
אהבה ושלום
שלומית