הדבש, הסוכר העתיק ביותר, הוא גם הממתיק הבריא ביותר ♦ להבדיל מהסוכר התעשייתי, הדבש מכיל בתוכו ויטמינים ומינרלים חשובים, וגם הסוכרים מהם הוא מורכב בריאים הרבה יותר מהסוכר האבקתי הלבן שקנה לו אחיזה רחבה בציבור הצרכנים ♦ ערב ר"ה הבעל"ט, סקירה קצרה על אוצרותיו של הדבש, בתפילה ובתקווה לשנה מתוקה ♦

בימים אלה, ערב ראש השנה הבעל"ט, זוכה הדבש לעדנה. אחוז משמעותי מקרב הצרכנים קונה דבש בעיקר לכבוד ראש השנה. אלא שלנוכח היתרונות הבריאותיים הרבים הגלומים בדבש — חלק גדול מהם מבוסס במחקרים מדעיים — אפשר בהחלט לשקול את הרחבת הצריכה של המוצר המתוק לכל ימי השנה. הדבש הוא הממתיק הבריא ביותר מבין כלל היסודות המתוקים שמכילים סוכר. כמוצר יסוד בבריאה, הוא נראה לנו כמשהו שהוא מובן מאליו. אולם האמת היא, שתהליך הייצור של הדבש הוא מופלא, וכך הוא מתקיים מאז ומקדם. דבש דבורים הוא הממתיק הקדום ביותר המוכר לבני אדם. התכולה שלו מתחלקת בין 20% של מים ו-80% של סוכרים, שמכילים גם ויטמינים ומינרלים חשובים. רכיביו של הדבש בריאים לכשעצמם, אך בולטים עוד יותר מול הסוכר התעשייתי הדומיננטי כיום בשוק.

הסוכר הקדום

בעידן המודרני, איבד הדבש מחשיבותו. בעיקר לטובת השימוש בסוכר התעשייתי. אולם בשנים עברו, הוא היה אחד המוצרים הבסיסיים ביותר. למעשה, הוא היה הממתיק האולטימטיבי. סיבה מרכזית אחרת לדומיננטיות שלו הייתה יכולת השימור הגבוהה שניחן בה. לאחר שרודים את הדבש, ניתן לאחסן אותו ולהשתמש בו במשך תקופה ארוכה, גם ללא אמצעי קירור. על פי רוב, הדבש לא מתקלקל אף פעם, והוא נהנה מחיי מדף ארוכים ביותר. ספק אם יש מוצר טבעי אחר המשיג את הדבש ביכולת השימור שלו, המגיעה עד כדי אלפי שנים. למרות שהמרכיבים והמרקם שלו דומים, קיימים סוגים שונים ומגוונים של דבש. הפרמטרים שקובעים את ההבדלים בין סוג אחד של דבש למשנהו, הם בעיקר הצוף, וכן גם אזורי הגידול של הפרחים.

הצוף, שנוצר בפרחים מחומרים אורגניים כפחמן דו חמצני ומים, משתנה בין קבוצת פרחים אחת לחברתה. הוא מכיל, בין השאר, גם חומרים נדיפים כמו טרפנים וטרפנואידים, האחראים על הריחות המשתנים בין הסוגים השונים של הדבש. כיום, מוכרים כ-150 מרכיבי ריח שונים בדבש, שהמקורות שלהם בסוגים שונים של צוף. כלומר, אף על פי שההרכב הבסיסי של כל סוגי הדבש דומה מאוד מבחינה כימית, קיימים הבדלים ביניהם בטעם, בריח ובמתיקות. הצוף עצמו מכיל בין 60 ל-70 אחוזי מים, והיתר, חומרים מוצקים. תהליך הייצור של הדבש מתחיל מיד לאחר שהדבורה יונקת את הצוף מהפרח, ואוגרת אותו ב"קיבת הדבש" המצויה במרכז גופה. עוד במהלך מעופה, היא מפרישה אנזים בשם אינברטאז המפרק את הדו- סוכר, סוכרוז, לשני חד סוכרים: פרוקטוז וגלוקוז.

מגוון של מרכיבים

לאחר תהליך ייצור ממושך ומורכב בכוורת, הדבש שנוצר מכיל כמה סוגים של סוכרים. הבולטים שבהם, כאמור לעיל, הם הפרוקטוז והגלוקוז. שני הסוכרים האלה קיימים בדבש בצורתם החופשית. כל אחד מהם עומד על עד כ-40% מכל הדבש. המתיקות של הדבש ושיעור הצמיגות שלו, נקבעים על ידי היחס שבין הפרוקטוז לבין הגלוקוז. הפרוקטוז הוא הסוכר המתוק מבין השניים. תכולה גבוהה שלו, מעלה את שיעור המתיקות של הדבש. הגלוקוז הוא הסוכר שתורם ליצירת גבישים, מה שהופך את הדבש לצמיגי, יותר או פחות, בהתאם לרמת הגלוקוז שבו.

מעבר לשני הסוגים הללו, יש בדבש גם מעט דו סוכרים, כמו: הסוכרוז, המוכר לנו יותר כקנה סוכר או כ"סלק סוכר". הסוכרוז מצוי בדבש בשיעור של כ-5%. כמו כן, קיימים בו סוכרים נוספים, כגון: מלטוז ולקטוז. הדבש מכיל גם סוכרים מורכבים יותר, המכונים: גלוקוסכרידים, אם כי בכמויות קטנות הרבה יותר. בניגוד לסוכר, שמכיל רק סוכרוז, הדבש מכיל, מלבד סוגי הסוכרים השונים הבריאים יותר, רכיבי מזון חשובים מאוד החיוניים לחי ולצומח.

מה מספרות הקלוריות

לדבש יש עדיפות על הסוכר מבחינת הערך התזונתי שלו. אף על פי שהוא מתוק פי כשלושה מהסוכר, הוא מכיל פחות קלוריות מהממתיק האבקתי הלבן. ב-100% של סוכר רגיל יש 400 קלוריות. לעומת זאת, 100 גרם של דבש מכילים רק 320 קלוריות. גם להבדל בכמות הקלוריות יש משמעות בכל הנוגע לקביעה כי הדבש הוא ממתיק בריא יותר.

מעבר לכך, קיימים יתרונות בריאותיים מובהקים נוספים בממתיק העתיק: מחד, הוא אומנם דל יחסית בחלבונים ובחומצות שומניות. אולם מנגד, הוא עשיר בוויטמינים ובמינרלים. בדבש יש יותר ויטמינים ומינרלים מאשר בירקות ובפירות שהתכולה העיקרית שלהם היא מים. הוא מכיל גם כמות לא מבוטלת של ויטמינים מקבוצה B. בין השאר, מצויים בו תיאמין, ריבופלאבין, חומצה פאנטוטאנית, ניאצין, ביוטין, פירידוקסין וחומצה פולית. כל אלה הם ויטמינים חיוניים המשתייכים לקבוצה B. כמו כן, הוא מכיל גם ויטמין c.

הדבש והלב

בין המינרלים שמכיל הדבש ניתן למנות: זרחן, סידן, מנגן, כלור, מגנזיום, נחושת, אשלגן, ברזל, צורן, נתרן, גפרית ועוד. קיים קשר ישיר בין הצבע של הדבש לבין הרכב המינרלים שבו. ככל שצבעו של הדבש כהה יותר, רמת המינרלים בו גבוהה יותר. לתשומת לב מי שאוהבים את הדבש דווקא כשהוא בהיר יותר. לצבע הדבש יש קשר הדוק גם למרכיבים אחרים שבו, כאלה הנחשבים לבעלי יכולת להשפיע לחיוב על הלב ולפעול למניעה של מחלות לב.

ממחקרים שונים שנערכו עולה, כי ככל שהצבע של הדבש כהה יותר, כך שיעור נוגדי החימצון שבו עולה. אחד המחקרים שבחן את השפעת נוגדי החימצון על בריאות הלב באוניברסיטת אילינוי שבארה"ב, הראה, כי צריכה של ארבע כפות דבש בכל יום, כשהן מדוללות בחצי ליטר מים, מפחיתה את הסיכון ללקות במחלות לב. זאת בעקבות שיפור ברור שהתגלה ברמות נוגדי החימצון בדמם של הנבדקים. ככל הנראה, שיעור נוגדי החימצון הגבוה בדבש גם מסייע לשמירה על הוויטמינים השונים שבו, בניגוד לפירות וירקות שהוויטמינים שבהם נהרסים במהירות גבוהה יחסית. בנוסף לכל, הדבש מכיל גם חומצות שונות כמו: חומצה פירוגלומטית, חומצה לקטית וחומצה גלוקונית, ואנזימים כדוגמת: גלוקוז-אוכסידאז, דיאסטאז וקטאלאז, כולם טובים לבריאות.

השפעה מיטיבה על מערכת העיכול

לדבש השפעה טובה גם על מערכות פנימיות בגוף, ובראשן מערכת העיכול. סוכר רגיל, כאמור וכידוע, מורכב מסוכרוז. זאת אומרת, כי על מנת שייספג כמו שצריך בגוף האדם הוא מתפרק במערכת העיכול לדו סוכר. הדבש, לעומת זאת, נספג בגוף האדם כבר לאחר שעבר את תהליך פירוק החד סוכר על ידי הדבורים. באופן הזה, נחסך ממערכת העיכול הצורך לפרק את הסוכרים שבדבש, וכך נספג הדבש בגוף במהירות, כשהוא הופך באופן מיידי למקור אנרגיה זמין.

מכיוון שהדבש מתעכל בקלות ובמהירות יחסית, הוא מקל גם על הסובלים מעצירות. לא בכדי מומלץ לסובלים מעצירות לצרוך דבש יחד עם פירות וירקות טריים. כמו כן, בשל התכולה הגבוהה של הסוכרים שבו ורמת נוגדי החימצון, הדבש עשוי לסייע גם במצבים של אולקוס (כיב קיבה). זאת על ידי שיקום השכבה הרירית של הקיבה שעשויה מחלבונים ומסוכרים. הדבש עשוי גם לפעול למניעה של התפתחות חיידקים מזיקים במערכת העיכול, ולהביא לירידה בשלשולים הנגרמים כתוצאה מחיידקים בדרכי העיכול.

פעילות אנטי חיידקית

בכל הנוגע לחיידקים, הדבש מהווה מעין אנטיביוטיקה טבעית נגד מחלות זיהומיות הנגרמות כתוצאה מהתקררות וכדו´. יש אף המכנים אותו "אנטיביוטיקה של הטבע". שתי תכונות מרכזיות בו הופכות אותו למוצר בעל ערך חשוב בריפוי מחלות כאלה: ראשית, הוא סופג לחות. שנית, הוא אנטי בקטריאלי. אין חיידק שיכול לחיות בתוך דבש. שתי התכונות האלה הכרחיות לדבש על מנת שיצליח לשרוד במשך זמן ארוך בכוורת. הן מאפשרות לו להשמיד חיידקים, כולל חיידקים אגרסיביים. כל חיידק שבא במגע עם דבש מאבד באופן מיידי את הנוזלים המצויים בו, ולכן, מת כעבור פרק זמן קצר. בעבר, נערכו כמה וכמה ניסויים שהוכיחו זאת. במהלך הניסויים, הושמו חיידקים שונים בתוך דבש טהור. התברר, כי כולם הושמדו לחלוטין.

בשל תכונות נדירות אלה, הדבש עשוי להוות, כאמור, תרופה יעילה נגד מחלות זיהומיות. החל מצינון קל, דרך שפעת ועד לדלקות במערכות הנשימה, המופיעות, מטבע הדברים, בעיקר בעונת החורף. באמצעות צריכה קבועה של כפית דבש ליום, ובהחלט אפשר להתחיל כבר עכשיו למרות שמזג האוויר החם עודנו עמנו, נוכל בס"ד לסייע למערכת החיסונית של הגוף שלנו להתמודד עם מתקפות החיידקים המגיעות בעיקר עם בואו של החורף.

הקלה על שיעול

מטבע הדברים, ככל שהדבש טהור יותר, הוא בעל השפעה יעילה יותר. כך גם בנוגע לשיעול שמקורו בדרך כלל מהצטננות. על פי רוב, תרופות קונבנציונאליות רגילות, אלה הנמכרות בבתי המרקחת, נחשבות כמכשיר יעיל לטיפול בשיעול. אלא שלפני כשנתיים התפרסם מחקר, שעל פי ממצאיו, לא בטוח שכך הוא. חוקרים באוניברסיטת פנסילבניה שבארה"ב בדקו ומצאו, כי הדבש עשוי להוות תרופה טובה יותר לשיעול. התברר להם, כי כפית קטנה של הנוזל הסמיך עשויה להקל על שיעול בקרב ילדים.

החוקרים האמריקניים בדקו את השפעתו של הדבש על 130 ילדים שממוצע הגילאים שלהם עמד על 5. כל הנבדקים סבלו משיעול במשך כארבעה ימים. החוקרים, ד"ר איאן פאול ועמיתיו לצוות, העניקו לילדים שלושה סוגים של טיפולים: מנה של תרופה נפוצה נגד שיעול, מנה של דבש ומנת פלאצבו- דמה. על פי הוראות הרופאים, נתנו ההורים לילדיהם את הטיפול הנבחר כשעה לפני השינה. בבוקר למחרת, דירגו ההורים את מצבם של הילדים, בין היתר על ידי: תדירות השיעולים והשפעת התרופה על שנתם. הדבש, כך התברר, דורג במקום הראשון. במקום השני דורגה התרופה ולמקום השלישי, מטבע הדברים, הגיעה תרופת הדמה.

סוכר הוא סוכר

הורים דיווחו על תופעות לוואי מועטות כמו: עצבנות ונדודי שינה שהתגלו אצל חמישה ילדים שהשתמשו בדבש ואצל שני ילדים שהשתמשו בתרופה. הרופאים אמרו, כי הסיבה ליעילות של הדבש היא מכיוון שהוא מכיל שיעור גבוה של נוגדי חימצון ונלחם בחיידקים. הם הדגישו, כי נדרשים מחקרים נוספים על מנת לבדוק בדקדקנות את הממצאים שעלו במחקר שלהם. בד בבד עם התוצאות החיוביות מאוד של המחקר, חשוב לציין, כי אסור לילדים מתחת לגיל שנה לצרוך דבש. זאת משום שהוא עלול לגרום להרעלת בוטולין בשל התנגודת המופחתת של פעוטות בגיל זה.

בסיכומו של דבר, ההיסטוריה והמחקרים שנערכו בתקופה האחרונה מעידים, כי הדבש הוא הממתיק הבריא ביותר. מעבר לכך שהוא עשוי לשמש תחליף טוב לסוכר, אצורים בו רכיבים בריאים שיכולים לסייע בפתרונן של בעיות רפואיות שונות, כאמור לעיל. בכל מקרה, חשוב להקפיד על היקפי הצריכה של הדבש. אף על פי שהסוכרים העיקריים בו בריאים יותר מהסוכרוז שבסוכר, עדיין, סוכר הוא סוכר הוא סוכר. חולי סוכרת צריכים להיזהר בצריכתו של הדבש, ולפעול בהתאם להנחיות רפואיות שהם מקבלים.