0

ימים מטושטשים

4 תגובות   יום ראשון, 25/9/11, 19:14

בא לי לצעוק, לבעוט, לשבור ! בא לי לנער את השלשלאות, להתנתק, לעוף !

 

אלו שוב מאותם הימים בהם הסדר שהיה בראש מתמוטט אל תוך הכאוס של החיים או שבכלל אלו הכוכבים שמפוזרים ומשבשים את התנהלות המזל.

אלו שוב מאותם הימים שהשאלות צפות ומחדדות את האי וודאות.

 

אני ממשיך לנסוע בנחרצות עיוורת תוך כדי התעלמות מהתמרורים.

מה הם כבר מבינים אלו ששמו אותם ?!

היעד עדיין לא באופק וברכב הזה אין ג'י פי אס שיכוון ובמקרה של טעות "יחשב חיים מחדש" אלא רק תחושות בטן שגורמות לה כרגע להתכווץ.

הנסיעה חסרת שליטה והנוף לא מוכר, מסביבי ישנם עוד מספר נהגים שנוסעים לאותו הכיוון. משחרר את העיניים מהכביש ומנסה להתעמק במבטים שלהם, מהרהר אם הם מכירים את הדרך.

רוצה לעצור ולשאול אבל אי אפשר, לא במהירות שבה אני נמצא.

 

לא רוצה לשאול אף אחד ! אני יודע שאני בדרך הנכונה !

 

היו שייעצו לי לצרף מישהי לנסיעה בשביל שתהייה קלה יותר, אבל מסתבר שקשה לקחת בנאדם כשאתה לא יודע מתי או לאן תגיע.

וכאלו שייעצו לי לתפוס את האוטובוס עם הרוב.

יש שם נהג שמכיר את התחנות, אני רק צריך להגיד לו איפה אני רוצה לרדת.

הם אמרו שזה יהיה מהיר יותר, למה אתה צריך את האחריות של נסיעה בדרך שאתה לא מכיר ? למה לך את הכאב ראש ? באוטובוס אפשר להירדם תוך כדי, יש כבר מישהו על ההגה.

סירבתי, מה הטעם להגיע לתחנות שנקבעו מראש. אני רוצה להגיע למקום אחר, רחוק יותר !

 

הימים האלו לא חדשים לי, טעמתי אותם כבר.

בחלקם אף חשבתי לעצור בצד, לנטוש את הרכב ולהצטרף אל נוסעי האוטובוס אך באותה הנשימה של מחשבה הרגל לחצה חזק יותר על הדוושה.

 

עכשיו שוב קצב הלב מואץ ושתי הידיים מזיעות בחוזקה על ההגה.

זו הדרך ממלמל לעצמי ומגניב מבט אל מד הדלק, נישאר משהו, לכמה קילומטרים זה יספיק לא ברור, לא בתנאים של הנסיעה הזאות.

 

הגיע הרגע להתמודד עם ההחלטה שהתלוותה לתחילת הנסיעה, אין פרסות.

היעד נמצא שם, זה הכיוון.

 

ואולי לא...

דרג את התוכן: