נראה לי שעדיין אני לא מספיק ברור אז הנה:

 למרות ההצהרות המפוצצות כמעט כל מי שנמצא בבית המחוקקים יודע שמדינה פלסטינית בחלק ניכר משטחי יהודה שומרון וחבל עזה, הוא "צרה" שלא ניתן להמלט ממנה. שוללי המדינה הפלסטינית (קרי ממשלתנו) נוקטת בשתי טקטיקות.

1. דחייה עד כמה שאפשר את רוע הגזירה (תחשבי שעל פי הסכמי קמפ דויד שנחתמו ב-77 ב-81 היתה אמורה לקום אוטונומיה פלסטינית וב-85 היה צריך להסתיים המשא ומתן עם הפלסטינים על הסכם הקבע - כלומר ממשולתינו הצליחו לדחות את הגזירה ביותר מ-26 שנים).

2. בפרק הזמן שהשטח בידינו הצבת עובדות בשטח (התיישבות יהודית), שמצד אחד יגדילו את השטח שיהיה בידנו לעת חתימת הסכם הקבע (בהנחה שמדוברת בעובדות בילתי הפיכות), או לחילופין להשתמש בטרגדיה האנושית של המפונים העתידיים (טרגדיה שהממשלה יוצרת במודע) כדי לשפר את יכולת המיקוח בהסכם העתידי.

יכול להיות שטקטיקת ההשהייה החדשה של מדינתנו היא משא ומתן?

צטט: גלית א' 2011-09-26 00:56:46

עם שתי הפסקאות הראשונות אני מסכימה לגמרי. נאום אובמה לא חידש דבר.
לעומת זאת, השלום כמילה וכמושג כל כך נשחק מרוב שימוש ושימוש לרעה, עד שרוקן מכל משמעות, ואני לא חושבת שנאום אובמה שינה את המצב. הטיעון שבסיפא נראה לי מורכב ופתלתל מכדי להשפיע על דעת הקהל בישראל.
את התשואות בישראל אובמה קיבל (אם בכלל - אני חוששת שגם בעניין זה הייתה הפרזה) - משום שנתן לנו ליטוף קטן על הראש והואיל להכיר במילה גם בבעיות שלנו.

כנראה שלא הייתי מספיק ברור - אהדה לנאום כזה או אחר היא לא העניין שלשמו נכתב הפוסט אלא רק התרוץ. החלוקה באו"ם בהקשר לנושא הפלסטיני, לא היתה בין מי שבעד ומי שנגד מדינה פלסטינית, אלא בין מי שבעד אישור מדינה פלסטינית מייד, לבין מי שרוצה שהמדינה תקום על ידי הסכם שלום שיחתם בין הצדדים לאחר משא ומתן. בהקשר הזה המשא ומתן הפך להיות הגורם המעקב את הנסיגה והמדינה הפלסטינית, ולכן הישראלים שמתנגדים מראש לנסיגה כלשהי - גילו פתאום את שבחי המשא ומתן. לדעתי זהו מצב אירוני.

ברוטוס:   אני סבור שהגורם להכרתו של אובאמה כציוני נובע מסיבה אחרת לגמרי. אובאמה מדבר אותו דבר בדיוק, אפילו חוזר על דבריו, זו דעת הקהל בישראל שמשקפת איחור בפאזה בנכונות לפשרה. בכל פעם שאנחנו כבר מצליחים להגיע לפשרה נוספת שמוצעת לנו אנחנו שוב מאחרים את הרכבת בגלל הפרטנר למו"מ שמגדיל את תביעותיו

נטוס:      ועוד סיבה, אבדנו את האמון באובמה ולא היו לנו ציפיות ממנו ולפתע פתאום הוא חוזר על דברי נשיאים ידידים קודמים, ואנחנו יוצאים במחול. פשוט להרגע, לקחת הכל במידתיות ובמעט יותר נחת ושתהיה שנטובה

..

עם שתי הפסקאות הראשונות אני מסכימה לגמרי. נאום אובמה לא חידש דבר.
לעומת זאת, השלום כמילה וכמושג כל כך נשחק מרוב שימוש ושימוש לרעה, עד שרוקן מכל משמעות, ואני לא חושבת שנאום אובמה שינה את המצב. הטיעון שבסיפא נראה לי מורכב ופתלתל מכדי להשפיע על דעת הקהל בישראל.
את התשואות בישראל אובמה קיבל (אם בכלל - אני חוששת שגם בעניין זה הייתה הפרזה) - משום שנתן לנו ליטוף קטן על הראש והואיל להכיר במילה גם בבעיות שלנו.