מיסדרון ארוך מואר למחצה ליד הקפטריה של בית חולים. היא-הבת שלי ב-8200 הוא-כן? היא- היא למדה ערבית בתיכון הוא -כן?
(אחרי הארוחה שלי) אותו זוג ממשיך...
היא-יש גרורות בכול הגוף הוא- כן? היא- זהו הוא- כן.
ליד בית כנסת קטן,שכונתי,בערב ראש השנה.שלושה לא צעירים סמוקי לחיים, גילוחים,פוסעים בחולצות בהירות ,משרים תחושה של נינוחות ועונג..
-רמי,לא תאמין,שלושה עמודים הוא עשה לי . רמי-כמה? -בשלושים אלף שקל ! לא להאמין זה מינימום מאה. רמי-וואללה.
באחד הבתים ,בדירה בקומה שנייה ילד בן חמש ואימו סתם כך בהשכמה.
גדי -אימא, צמת? אימא-מה שמתי? גדי-צמת לא שמת,את לא מבינה?. אימא-למה לצום? גדי-כי היוונים פירקו(ב"פ"רפויה) לנו את בית המקדש. אימא-מתי? גדי-אתמול.
בתוך פקק גדול אני אל עצמי-
באתי לעולם אחד
ומתתי אל עולם אחר?
בצהריים נכנסתי לחדר במוסד שבו מרשים לי לעבוד.בפתח פגשתי את אחד משני חברי
המעופפים איתי
באותו חלל מצומצם. האיש שנראה כאולר פתוח למחצה הזמין אותי לארוחת צהריים
במזנון.אמרתי-אני
לא רעב , והוא אמר- אני מבין אותך, גם אני לא הייתי אוכל איתי.
באותו בקר במקום אחר הגישו לי קפה בחלב סויה.לא שתיתי ורק אחרי שעתיים
נסיעה באוטובוס
לגמתי כוס
ראשונה. עם לחמנייה ריקה. עד שמונה בערב לא אכלתי.עליתי על אוטובוס.
בתחנה המרכזית
מכרו חמש לחמניות (ריקות)בעשרה שקלים.בין ירושלים לתל אביב בלעתי את כולן.הגעתי
לחדר
בעשר בלילה מטושטש ממנת יתר של גלוטן. מולי רבצו טלוויזיה מוחשכת וספר אחד-
חומר אפל שמו-
שקראתי ,יום קודם, את כולו, חוץ מהעמוד האחרון.
גמרתי לקרוא את הסוף
וניסתי להתחיל
מהתחלה.לא הלך טוב.נותרתי עם מחשבותיי.הן היו מוכרות.
למחרת פגשתי את המעופף האחר בחדרי.כנף אחד של חולצתו התרשל והיה מתנפנף
מעל החגורה.הוא
נראה עייף ממסע
שעבר ממגרש החנייה ועוד שלוש קומות. הוא הפעיל את הרדיו ושמע שירים שלא נס
ליחם.בא לי
לבכות-אמר-ואני זוכר בדיוק איפה הייתי כשמעתי את השיר לראשונה. ואז חייך .הוא
הכין
לעצמו קפה שחור ונאנח.ראשו שקע בין כתפיו ומבטו הושפל.הוא כרך סביב צווארו חבל
של ייאוש.אני
מרגיש מיותר-אמר-כמו שאריות של ארוחת חגיגית. הידע
הגדול שלו והשכל שכבו בראשו כחמץ שרוף .הוא הציע לי לטייל איתו
בקאן.יש לו שם
חבר ודירה.ניסע לפרובנס אמר ונגיע גם לפריז,אמר. אתה יודע שאני מכיר אותה כמו כף
ידי.
הוא פרס את תכניתו כמו סוכנת נסיעות המבטיחה
חלום בעיניים
מבריקות וריקות.
חלפו ימים.במזנון ,בין כפות האורז ,גחן עלי משהו האוהב לטייל עם בשורות רעות ואמר –שמעת?
אחרי חודש ,בהכנסי לחדר,שמעתי זמזום מתפנק של שיר ישן.תאמין לי ,אמר שכני הכחוש,בשביל
מה?מה הטעם? |