כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יליד הארץ

    יליד הארץ - אהוד מנור

    אבא שר אני לך,
    על שיום אחד
    קמת ותלך.
    אמא זה השיר הוא לך,
    על ימי לכתך
    אחרי אבי לכאן.

    שמש בא אל החלון,
    ענף ירוק מלילה נעור,
    וילד שפקח עיניו לתכלת
    כאן בארץ אל,
    בצל כרמל,
    ליד הנחל.

    בשם שבחרתי לבלוג שלי גלומים יחדיו:
    אהבתי הגדולה לארץ - חיבור למולדת, מהמקום הכי בסיסי, כזה שרק מי שנולד וגדל בארץ הזו חווה. לנופים, לריחות, לצבעים, לאנשים.
    הילד - זה שהייתי וזה שעדיין בי, זה שחולם, זה שאוהב, זה שתמה וזה שמתלהב.
    וכמובן, אהוד מנור - מי שידע לחבר בשיריו את הילד והארץ לכדי משהו שלם, לכדי משהו שהוא \"יליד הארץ\".

    ארכיון

    מעיין היצירה התייבש

    7 תגובות   יום שני, 26/9/11, 23:43

    במהלך לימודי תעודת ההוראה שלי, לפני מספר שנים, באחד המפגשים שנערכו כחלק מהסדנה המעשית, ערכנו דיון על תפקיד המורה. במהלך הדיון ניסינו לערוך הקבלה של תפקיד המורה לתפקידים אחרים כדי לדון במורכבות התפקיד. למשל ההקבלה של המורה לפסיכולוג, להורה, ליועץ, לנהג אוטובוס, לפסל ולעוד תפקידים ומקצועות אחרים. בשלב הזה עוד היינו פרחי הוראה חדורי מוטיבציה ולא מנוסים ולא הבנו לעומק את משמעות הדברים שנאמרו. כשנה לאחר מכן, במהלך השנה הראשונה שלי בהוראה (שהייתה גם אחת השנים הקשות והמשמעותיות בחיי), נזכרתי באותו דיון שערכנו בסדנה והתחלתי להבין באמת ולחוות על בשרי את המורכבויות של התפקיד הזה. ב- 4 שנות ההוראה שלי אני עובר תהליכים משמעותיים בחיים הפרטיים והמקצועיים שלי. העיסוק בהוראה הוא חלק מאוד משמעותי בעיצוב החיים הבוגרים שלי. ההבנה שלי היום את מורכבות התפקיד, עברה גם היא תהליך. ונדמה לי היום שאני יכול יותר ויותר לערוך הקבלה של המורה לאמן.

    מי שמחפש במקצוע הזה תהליך לא פחות מאשר תוצאה ומי שמחפש לחוות בעצמו חוויה משמעותית תוך כדי ההוראה ולהעביר את התלמידים שלו חוויה משמעותית כפי שהוא בעצמו חווה במהלך חייו – תהליך מאיר, מעצב, מעורר ויצרי שלא ניתן למדוד בציוני בגרויות או מבחני מפמ"ר. מי שמחפש את כל אלה לבטח יבין על מה אני מדבר.

    תפקיד המורה נתפס היום על-ידי כלל החברה בצורה שטחית מאוד (ולא אכנס כאן לסיבות מדוע) ומן התפיסה הזו נגזר היחס למורים: יחס התלמידים למורים, יחס ההורים למורים, יחס משרד החינוך, האוצר, הממשלה והכנסת, יחס כלל החברה למורים ולמקצוע ההוראה ויחס המורים לעצמם.

    ההתייחסות למקצוע ההוראה ולתפקיד המורה, ברמה הערכית, צריכה, לתפיסתי, להיות כאל מתווה דרך, מוביל חברתי, מעורר ביקורת, איש רוח, דעת ותרבות, סקרן, יצירתי ופתוח לרעיונות חדשים. מהבחינה הזאת תפקיד המורה דומה יותר לאמן.

    מורה שנכנס ללמד בכיתה נמצא כל כולו בתוך החוויה המיוחדת הזו. הוא צריך להיות שם במאה אחוז. כל החושים שלו חייבים להיות מחודדים. הוא צריך לחוש כל אחד מהתלמידים שלו, לשים לב לכל שינוי בהבעה, בשפת הגוף, בטון הדיבור, במבט בעיניים ובצורת הישיבה שלהם. להיות עירני לתגובות שלהם אליו ולתגובות שלהם אחד לשני. הוא צריך לעורר אותם, לאתגר אותם, לסחוף אותם, להוביל אותם, להדריך אותם, להפתיע אותם, לרגש אותם, לגעת בהם. מובן גם שהם שם בשבילו והוא מקבל מהם חזרה. הוא לומד מהם, הוא מופתע מהם, הוא מתרגש מהם, הוא נסחף איתם, הוא נפגע מהם, הם נוגעים בו.

    ייתכן וזה דומה (אם כי מעולם לא חוויתי בעצמי) לחוויה שחווה זמר בזמן הופעה מול קהל או אולי לחוויה של שחקן תיאטרון בזמן הצגה, שמנסה לרגש (אם כי לא לרצות) כל אחד מיושבי הקהל שלו (למרות שבהוראה המורה מכיר באופן אישי כל אחד ואחד מהקהל שלו). אבל בהוראה המורה נותן הופעה חיה של 5-7 שעות כל יום (לפעמים רצוף וכמעט ללא הפסקות), 5-6 ימים בשבוע, 30-35 שבועות בשנה. לפעמים במהלך יום אחד כזה הוא מחליף קהלים 4 או חמש פעמים (גיל אחר, נושא לימוד אחר, אופי אחר של כיתה ושל תלמידים, אופי הוראה אחר), אני לא בטוח שיש הרבה זמרים או שחקנים  שיהיו מסוגלים למאמץ כזה. החוויה הזו כל כך שוחקת. היא סוחטת מהמורה כל כך הרבה כוחות. המורה נותן את עצמו, את כולו, עבור החוויה הזו, עבור התלמידים, עבור ההוראה. מי שלא חווה את זה בעצמו לא יבין לעולם עד כמה קשה לעבור יום לימודים של 5-7 שעות רצופות. אתה סחוט רגשית ופיזית אחרי יום לימודים כזה והדבר היחיד שבא לך לעשות הוא לנוח ולחדש כוחות.

    אני חושב שההתייחסות הכללית היום אל המורים היא לא הוגנת. לא הוגן להשוות את העבודה שלהם לרוב העבודות האחרות במשק (הן מבחינת שעות העבודה, הן מבחינת אופי העבודה, הן מבחינת דרך מדידת ההצלחה שלהם והן מבחינת הצרכים שלהם). תפקיד המורה משתנה ובמובנים מסוימים זה לטובה (למשל השינויים בתפקיד המורה שנגזרים מהשינויים הטכנולוגים) אבל במובנים אחרים השינוי הוא רע (דוגמת השינויים בתפקיד המורה שנגזרים מהשינויים בתפיסות הכלכליות בעולם). ברגע שמכניסים אמן לתוך מסגרות הוא מאבד את היצירתיות שבו ומעיין היצירה שלו מתייבש. ההתייחסות כיום למורים, כפי שהיא משתקפת מן הפעולות שנעשות על ידי משרד החינוך, כמו לדוגמא: הרפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", מדידת המורים והתלמידים באופן מובהק על-ידי ציוני מבחנים, קיבעון מחשבתי בתכניות הלימוד, "תשואות ותפוקות", היעדר תשתיות עבודה מתאימות בביה"ס, מספר תלמידים גדול בכיתות, דחיסת כמויות גדולות של חומר לימודי על חשבון הבנה ומחשבה ועוד, ההתייחסות הזו מסרסת את האמן שבהם, כך שבסופו של דבר מתקבלים מורים קונפורמיסטים, לא סקרנים, לא ביקורתיים, שלא מרחיבים את הידע שלהם שאינם מתעניינים בתחומי דעת אחרים, חסרי מעוף, עייפים, שחוקים, חסרי מוטיבציה, חסרי סבלנות וחסרי יצירתיות. אני מאמין שתפקיד ההוראה הוא עדיין משמעותי עבור החברה בכלל ועבור התלמידים בפרט ודמות המורה מקרינה על התלמידים באופן ישיר. השאלה היא איזה דמות מורה (וכמובן שנגזר מזה איזו דמות של תלמידים ובוגרים) אנו כחברה מעוניינים לטפח?
    אם המורה שוהה בביה"ס 40 שעות או 24 שעות זה לא מה שיגדיר אותו כמורה טוב יותר או פחות, כשם שציון כזה או אחר של התלמידים בבגרויות ובמבחנים אחרים לא בהכרח יגדירו את המורה כמורה טוב יותר או פחות. לפי תפיסה זו אי אפשר לדבר על תפקיד ההוראה במושגים של "תשואות ותפוקות" או רווח והפסד ואי אפשר למדוד אותו כלכלית. וכל מי שמנסה לעשות זאת מסרס את המורים. הסביבה הבית ספרית גם היא צריכה להשתנות ולהיות מקום שמייצג את הערכים של דמות המורה שאנו מעוניינים לטפח, מקום שבו המורה ירגיש נוח ליצור.

    כדי שזה יקרה צריך להיות שינוי תודעתי מהותי באופן שבו נתפש היום מקצוע ההוראה ותפקיד המורה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/9/11 00:42:

      צטט: jo051 2011-09-27 23:09:50

      לדעתי לא לוקחים בחשבון את השינוי בתמהיל האוכלוסיה שחל בישראל ואיני מתכוון לשינויים עקב גלי העליה מחבר העמים.אלא לשנוי פנימי השינוי הזה העלה ביחס את אותו חלק באוכלוסיה הרואה בחנוך מטרד מיותר בהשכלה ובהוראה משהו "חנוני" ולא גברי שלא נחוץ לגבר במיוחד במהלך חייו ומכאן נגזר היחס אל בית הספר ואל החנוך וגם אל המורה

       

      אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתך?

       

        27/9/11 23:09:
      לדעתי לא לוקחים בחשבון את השינוי בתמהיל האוכלוסיה שחל בישראל ואיני מתכוון לשינויים עקב גלי העליה מחבר העמים.אלא לשנוי פנימי השינוי הזה העלה ביחס את אותו חלק באוכלוסיה הרואה בחנוך מטרד מיותר בהשכלה ובהוראה משהו "חנוני" ולא גברי שלא נחוץ לגבר במיוחד במהלך חייו ומכאן נגזר היחס אל בית הספר ואל החנוך וגם אל המורה
        27/9/11 20:31:

      צטט: LirazRafael 2011-09-27 15:05:17

      כסף. זה מה שיעשה מורים לטובים יותר. למה חבר שלי צריך לקנות מכונת למינציה לאשתו שהחלה ללמד בכיתה א? ולמה גם החבר שלו קנה לאשתו דבר ראשון מכונת למינציה כשהיא התחילה ללמד בכיתה א?

       

      אני ממש לא מסכים. כסף הוא מרכיב חשוב אבל כסף לבד לא יעשה מורים לטובים יותר. דרושה חשיבה איך להשקיע את הכסף. לשנות את תכניות הלימודים, להשקיע בתכניות להכשרת מורים, בתשתיות הבית ספריות, הקטנת התלמידים בכיתות ועוד.

        27/9/11 15:56:
      אמן, איש, אמן. ואגב, לצערי, גם את האומנות לא מעריכים במיוחד בחברה בה אנו חיים, ולא במקרה הדברים חופפים.
        27/9/11 15:05:
      כסף. זה מה שיעשה מורים לטובים יותר. למה חבר שלי צריך לקנות מכונת למינציה לאשתו שהחלה ללמד בכיתה א? ולמה גם החבר שלו קנה לאשתו דבר ראשון מכונת למינציה כשהיא התחילה ללמד בכיתה א?
        27/9/11 00:47:

      צטט: ורדית.. 2011-09-27 00:07:33

      השבוע שוחחתי על תפקיד המחנך הזמנים השתנו פעם באו מורים מתוך שליחות היום לא כולם כך זה מתאים לתנאים המשפחתיים אולי המשכורת הנמוכה לא מעניקה מוטיבציה אולם אני חושבת שמורה שמגיע ללמד מגיע מתוך שליחות של חינוך ואהבה ואכפתיות וכאמא ל-3 ילדים די נתקלתי וראיתי הזמנים השתנו גם המורים השתנו ברמה הלימודית הערכית ובאכפתיות איני מכלילה אבל יש הרבה מה לשפר בתדמית שלהם ובכלל מעורבות יתר של הורים מעבר לנדרש לא תורמת למרות שלאורך כל השנים הייתי אמא מעורבת במובן החיובי ומורים אהבו את העזרה שלי תמיד פירגנתי ותמכתי עד לרגע שהם שכחו למה הם ייעדו את עצמם שמחה בשבילך שבאת מתוך שליחות ומאמינה שבדרך החשיבה הזו שלך תהיה אחד המורים המוערכים שנה טובה ומבורכת

       

      ורדית, תודה על התגובה והברכות.

      רוב המורות והמורים שאני נתקל בהם מגיעים ממקום של אהבה גדולה למקצוע וחשים שליחות. הבעיה היא שהמערכת כל כך מקובעת ולא מאפשרת למורה לפתח את עצמו באופן שמתאים לו. זו מערכת בינונית שאינה מעודדת את המורים למצוינות. לכן למורה חדש שבא בשערי ההוראה יהיה קשה מאוד להביא את עצמו לידי ביטוי בתוך המערכת הזו מבלי "להתעקם" בסופו של דבר לפי דרישות המערכת. כי מה לעשות, במקום בו הדרישות ממך נמוכות ובמיוחד במקצוע כל כך שוחק אתה יכול מהר מאוד למצוא את עצמך במקום שבו אתה דורש מעצמך דרישות נמוכות. כמובן גם שהמערכת אינה מתגמלת, לכן מורים מוצאים את עצמם אחרי מספר שנות הוראה, עייפים, שחוקים, חסרי מוטיבציה, וחסרי תשוקה, ואז, מה לעשות, הם מורים פחות טובים. תוסיפי לזה את העובדה שהמערכת אינה הופכת לצעירה. רוב המורים בחדרי המורים הם בגילאי 40 ומעלה, ולמעט המורים הצעירים שנכנסים וגם שורדים במערכת קשה מאוד להביא שינוי.

       

      שתהיה שנה טובה ומתוקה. שנה של עשייה חינוכית ושל שינויים חשובים.

       

      ערן 

        27/9/11 00:07:
      השבוע שוחחתי על תפקיד המחנך הזמנים השתנו פעם באו מורים מתוך שליחות היום לא כולם כך זה מתאים לתנאים המשפחתיים אולי המשכורת הנמוכה לא מעניקה מוטיבציה אולם אני חושבת שמורה שמגיע ללמד מגיע מתוך שליחות של חינוך ואהבה ואכפתיות וכאמא ל-3 ילדים די נתקלתי וראיתי הזמנים השתנו גם המורים השתנו ברמה הלימודית הערכית ובאכפתיות איני מכלילה אבל יש הרבה מה לשפר בתדמית שלהם ובכלל מעורבות יתר של הורים מעבר לנדרש לא תורמת למרות שלאורך כל השנים הייתי אמא מעורבת במובן החיובי ומורים אהבו את העזרה שלי תמיד פירגנתי ותמכתי עד לרגע שהם שכחו למה הם ייעדו את עצמם שמחה בשבילך שבאת מתוך שליחות ומאמינה שבדרך החשיבה הזו שלך תהיה אחד המורים המוערכים שנה טובה ומבורכת

      פרופיל

      יוליסס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין