Café
היממות רוחות שועטות בערבות,
והלילות כאיילות נסות מאריות.
ובצהרי לילה שחור,
מחזה יללה בשעון,
חרדה מחרכי חלון,
הבוקר הן, כי-בא האור.
הזמן כמי אשליה
חומק מבין אצבעותיי
לא אצודנו לעולם
הנני טרף בטפריו.