0
פוסט מכיוון אחר לפוסט מס'1 של גדעון עמיחי,
מהיום שנולדתי עד גיל 15 לערך ציירתי. זקנות הכפר ידעו תמיד לספר את האגדה שכשהגיעו לבקר בבית משפחת אשכול וראו ציור חדש תלוי על קיר הסלון היו מתלהבות וסונטות באמי "נו - שוב קנית לך ציור חדש לסלון" ואמי היתה עונה בצניעות "כן כן צייר צעיר פוטנציאל גדול". אחרי מספר סצנות כנ"ל ההורים אמרו וואללה (איך אומרים וואללה בפולנית) - נשקיע בואן-גוך הצעיר וסוף סוף אולי יהיה מישהו שישלם את בית האבות בבוא הזמן.
הקיצר כשהתחילה כיתה ט' עברתי את כל המבחנים ושלחו אותי ללמוד בתלמה -ילין. הרומן ביני ובין תלמה לא ארך זמן רב. בגללי בגללי.
מהר מאוד התברר לי שלהשתרך ממקום מגורי לתלמה -ילין יום יום ב-2 אוטובוסים לכל כיוון זה לא תענוג גדול. גם החברים הישנים והטובים שלמדו איתי מהגן עד אותה שנה חסרו לי ובנוסף כשראיתי שהרמה של לימודי הפיזיקה והמתמטיקה רחמנא ליצלן לא ברמה הכי גבוהה, החלטתי החלטה נועזת לחתוך ולחזור ללמוד בתיכון הרגיל בו הייתי אמור ללמוד (היום אולי הייתי אומר החלטה טיפשית - אבל אני עדיין לא בטוח בזה).
מאז לא ציירתי אפילו ציור אחד!
עברו חלפו אי אילו שנים. במהלך השרות הצבאי דגדג לי שוב חיידק הקריאטיב ולמדתי בקורס צילום יוצר של יעקב בורנשטיין. בהמשך ובמהלך טיול השחרור של השנה במזרח הרחוק צילמתי אלפי צילומים. ושוב הזקנות (אותן זקנות אגב) אמרו "וואללה לקינדר יש כישרון". ושוב ההתלבטות מה ללמוד באוניבסיטה צילום/ אדריכלות או הנדסה. ההורים שהיו כניראה אומנים בנפשם דחפו לכיוון הקריאטיב אבל התפוח שנפל רחוק מהעץ הלך בסוף ללמוד..כן.כן..הנדסה...וזה בגלל ששנים מראש כבר ידעתי מה הוריו של גדעון עמיחי יגידו לו בבוא היום בפוסט מס'1 שלו.
אבל כאן מגיע ניצחונו של הקריאטיב - מיום סיום הלימודים אפילו יום אחד לא התעסקתי בהנדסה אלא רק בסביבת הקריאטיב. לא שאני ממש ממש קריאטיב אבל כל אלה שמסביבי כן. ולפעמים אני קצת עוזר להם בתהליך. וזה כניראה מספיק לי. ודרך אגב לאחרונה התחיל שוב לדגדג לי באצבעות ואני לא יודע אם זה בגלל שאני רוכב על האופניים בלי כפפות כמו שכולם אומרים או שהגיע הזמן להשקיע במצלמה חדשה ולחזור לאהבה ישנה |