זכות השביתה הוא עיקרון כמעט "מקודש" בחברה דמוקרטית. מי שמנסה לערער על זכות זו, נתפס כמעט כמי שמבקש להחזיר את החברה המודרנית, שנים רבות לאחור. אבל גם זכות זו, אינה בלתי מוגבלת. יש תחומים בהם אסור על פי חוק לשבות, יש תחומים שהמוסר האנושי אוסר לשבות, אבל גם במקרים בהם מותר לשבות, יש כללים אלמנטריים בנושא זה. כל שביתה אמורה לפגוע במישהו, כי בלי פגיעה — היא לא תהיה אפקטיבית. אם מדובר בעסק פרטי, בו הפגיעה היא במעסיק בלבד וברווחיו, אזי אין בכך עניין ציבורי. אבל אם מדובר בעסק ציבורי, שהשביתה אמורה לפגוע בציבור צרכני השירות המסויים, אזי זהו עניין ציבורי ויש כללים כיצד היא אמורה להתנהל.

בראש ובראשונה — השביתה אינה יכולה לפרוץ סתם-כך, בלי הודעה מראש. גם על פי חוקי העבודה, יש להכריז על סכסוך עבודה מראש ועל התאריך של פרוץ השביתה. לא יעלה על הדעת שאזרחים תמימים יהפכו ל"בני ערובה" על ידי עובדי ציבור, רק בגלל שכך התחשק להם. אם ניקח לדוגמא את שביתת הרופאים הממושכת, בלי להיכנס לנושא הצדקת או אי הצדקת השביתה, מכל מקום כל מי שביקש להתעדכן יכול היה לדעת היכן השביתה ומתי. ניתוחים לא דחופים נידחו, כמו גם טיפולים לא הכרחיים. האם מישהו היה מעלה על הדעת, שהרופאים יחליטו על "שביתת האטה", וניתוח שאמור לקחת שעתיים, יתארך לארבע שעות? או חמור מכך — האם ניתן להעלות על הדעת שהרופא ישאיר את החולה באמצע הניתוח ויודיע כי כעת הוא יוצא ל"הפסקת שביתה"?

זו כמובן דוגמא קיצונית, אבל מה שאסור לרופאים חל גם על עובדי הרכבת או עובדי רשות שדות התעופה. לא יעלה על הדעת, שנהג רכבת יעלה נוסעים על הרכבת, ובאמצע הדרך, כאשר הם כמעט ב"שום מקום", הוא יחליט שהוא מפסיק לנסוע. כליאת נוסעים בתוך רכבת עומדת, כאשר הם צריכים לפרוץ מתוכה החוצה ולפלס דרכם על מסילה מסוכנת, היא התעללות לשמה. זכותם של הנהגים להודיע שאין יוצאים לדרכם, אבל אין להם כל זכות להתעלל בציבור הנוסעים, לא להאט את הנסיעה ובוודאי שלא לעצור אותה באמצעה. זו אינה שביתה אלא התנהגות ביריונית.

כך גם עובדי רשות שדות התעופה, שהחליטו באמצע היום, בשעת לחץ ודוחק, להפסיק את העבודה בשדה התעופה ולהשאיר אלפי נוסעים תקועים במקום, בלי יכולת לצאת ולבוא. לא יעלה על הדעת, שעובדי ציבור יוכלו להשתולל כאוות נפשם, על גב הציבור האומלל. אם הם רוצים לשבות, שיתכבדו ויודיעו מראש כי בתאריך ושעה פלונית, הם אינם מתכוונים לעבוד. אם זה יעבור את ההנהלה ובית המשפט, אזי שישבתו, אבל להתחיל לשבות בפתאומיות, זו אינה זכות שביתה אלא התעללות לשמה.

אין כל קשר לצדקתם או אי צדקתם של העובדים. יתכן שצודקים עובדי הרכבת, כי הפרטת החברה תגרום נזק לציבור הנוסעים. תקדימי העבר של הפרטות למיניהם, הביאו לשלטון הטייקונים, שכיום נזכרו להתחיל לטפל בהם. יתכן גם שעובדי רשות שדות התעופה צודקים בטענותיהם על ההנהלה שהתעלמה מתביעותיהם, אבל הדרך אינה בהתנהגות פרועה, גם אם במקרים רבים במדינת ישראל, זו הדרך היחידה שמישהו מוכן להאזין לצעקת הזולת.