רוצים חושניות בזיפ? חושניות דחוסה ומכווצת? רוצו לקרוא את הספר הקצר אך הריחני הזה.

ושאלת השאלות:

לכל אורך הקריאה שאלתי את עצמי ללא הרף כיצד ילדה בת 22, דורית רביניאן של שנת 94, כתבה ספר כל כך בוגר, דעתני וידעני.

הנה כמה קטעים שאהבתי מתוך הספר:

העור נמתח על פניה של מרים חנום ועל פני בנותיה כעור הבהמה על יצולי תוף הטמבורין. שער גבותיהן השחור היה סמיך ופרוע כשערו של גבר צעיר, וכאשר נמרט מחשף תחתיו יער אפרפר של חתימות מחטים.

שהין, מתמכר לשמש ולאצבעות המלטפות את קרקפתו, נרדם מיד פעם בין הירכיים הרכות. גם מכיני המעיים שלו נפטר לאחר שהחדיר מלח גס וגרעיני דלועים חיים לחלחולת, והתולעים זחלו החוצה עם צואתו, ארוכות ולבנות.

את שערה של פלורה חפפה הומה במרקחת של פרחי בבונג צהובי כותרת, שתלתליה יבהיקו למרחוק. כדי להלבין את שיניה הצהובות, שפשפה אותן הלוך ושוב בקליפת אגוז פקאן ירוקה, עד שחניכיה דיממו. את עיני שתיהן קרעה הומה בחינה כחולה, מוסיפה לעיניה השובבות של פלורה עורמה כחלחלה.

באותו הערב אכלה פלורה ארבע כופתאות גונדי קלות לנגישה וקשות לעיכול...
כשגמרה מצמצה בשפתיה ברעבתנות, ובצעה לה גם מן הלחם, מכתימה את לובנו בטביעת אצבעות צהבהבות משמן. היא הספיגה אותו ברוטב החם עד שרווה, עטפה בו את האורז שערמה בצלחת, ובלעה גם אותו.
בבטנה מצאה מקום גם לשני חבושים צלויים, כי אמה הבטיחה לה שהם יכניסו שמחה ללבה העצוב...
פלורה גם שברה שתי חתיכות מכיכר הסוכר המותך, הניחה אותן על קצה לשונה, והמסה אותן בכוס תה שחור וחם. היא נראתה לנזי שבעה ושלווה כשהתה החליק בגרונה, נשענת בגבה על כרי המוך הרכים, נאנחת ומתנשמת. רגליה היו מוטלות ברפיון על השטיח הקאשני, כפות ידיה משולבות על כרסה המשתפלת, ופניה שקועים בשומן סנטריה כפני תרנגולת דוגרת. ואז, פתאום, ביקשה אבטיח. (!!! גדול )

נזי התרחקה מפלורה, שהתאוותה אל הפרי כמו לנשיקות בעלה, נגסה בו מיד בזעם ונשכה את בשרו. הדם בער בה... ישבנה החליק מן הכרים אל השטיח, וכל בני המשפחה נעצו בה עיניים כשאספה את שברי האבטיח אל בין רגליה המשוכלות, והביאה אותם לפיה, נוגסת עוד ועוד בפה מלא שמיץ אדום ניגר משני צידיו.

[פלורה מתעוררת לפנות בוקר, ויוצאת למסע סהרורי. בדרכה נכנסת למאורת גברים, אלכוהול ואופיום] פלורה התבוננה באיש שרכן על השוחה הקטנה והבעיר למענה את הגושים השחורים. ולא נאבקה כאשר קם ודחק בה לכרוע על פי הבור העשן. את זרועותיה שמטה לצדי גופה ואת ברכיה פשקה, נענית ליד הכבדה שלחצה את ראשה אל פתח הבור, ומצייתת לקול הזר והנוקשה שהורה לה למלא את ריאותיה בעשן. היא רצתה למצוא בקרקעית את השינה שאבדה לה ולתינוקה. חום עז פשט בגלים נעימים מרחמה אל כל גופה, כאילו הרתה לכדור השמש, וכדור שמש זעיר, עגול וקיצי, זורח מתוכה. היא שפעה זיעה וגנחה. חלף זמן עד שפלורה הבינה שלא מן העשן נובע החום ומתפזר בה בלהבות אש רכה, אלא מאיברו של הגבר שהבעיר למענה את האופיום ונצמד אליה מאחור.

סמטת השקדיות בעומריג'אן – דורית רביניאן

==================================

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בקרו אותי כאן: פלקס - הנהלת חשבונות

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~