הוא אמר בערך כך: ישראל היא אחת הכלכלות הבודדות בעולם שצומחת בקצב מהיר. צמיחה זו מעשירה את המדינה אך מהעושר הזה נהנים "מקורבים בודדים". רוב הציבור ובעיקר חוט השדרה של הכלכלה - צעירים ששני בני הזוג עובדים ולהם ילדים קטנים - מתקשים בפרנסה, מתרוששים ואינם יכולים לרכוש לעצמם דיור הוגן. זה לא צריך להיות כך.

מכאן עבר הפרופסור לפתרונות עבור אותם צעירים המעשירים את המדינה אך הם עצמם מתרוששים. הוא הזהיר שאין פתרונות קסם והתיקונים ייקחו זמן. צריך סבלנות. ונראה גם לו שהפתרונות אינם מספקים אך זה מה שישראל יכולה לעצמה בעת הזאת - להוציא 60 מיליארד שקלים הפזורים לאורך חמש שנים. והמקורות לכך הם "במסגרת התקציב - אין לפרוץ את התקציב. חלק גדול מהכספים האלה יש לקחת מתקציב הביטחון שכבר אושר אך יצומצם בבסיסו. והאמירה הזו על קיצוץ בתקציב הביטחון נועדה לייצר וויכוח אשר ישכיח ויטשטש את האמת המרה שהפרופסור הנכבד אמר מיד בראשית דבריו ובקצרה. כי מדינה מאוימת כמו ישראל מעולם לא קצצה באמת בתקציב הביטחון (תמיד תרגילים חשבונאיים מטשטשי עובדות) ו ב צ ד ק  -  החיים חשובים יותר מכסף.

אבל לי לא מובן מדוע אי-אפשר  ל ה ג ד י ל  את התקציב מהכסף שיקוצץ מרווחי אותם "מקורבים בודדים" מצמיחת הכלכלה, מההפרטות הקדושות בעיני ביבי אבל במחירים ראליים ולא במחירים מצחיקים כפי שנעשו תמיד, לא רק על ידי ביבי. וגם - יש לומר מבלי להתבייש - מכספי השוחד הפוליטי הקבועים רשמית בתקציב המדינה - המיועדים לשותפים בקואליציה, ובעיקר לש"ס.

עמוד השדרה של הכלכלה, כפי שהוגדר על ידי טכטנברג בראשית דבריו חשוב יותר מ- "המקורבים הבודדים". ביבי לא חושב כך ולכן הישראלים החדשים והיפים יצאו להפגנות וימשיכו בהן כדי שביבי הפתלתל לא יתחמק.