ראש השנה

TheMarker Cafeיער גלבועמאסף לכל המחנות ראש השנה

מאסף לכל המחנות

פוסטים פופולאריים

ארבעה שקרנים
9/10/11 | 458 צפיות
קחי לך אגוזים ורימונים..
28/9/11 | 544 צפיות
יום הכיפורים
8/10/11 | 461 צפיות
שתי חביות
4/10/11 | 672 צפיות
צום גדליה
2/10/11 | 469 צפיות
סבר פנים א'
24/9/11 | 271 צפיות

פוסטים אחרונים

ראש השנה

לצפייה במסך מלא

ראש השנה

‎0

תכנים אישיים

0 תגובות יום שלישי, 27/9/11, 19:58

החג הנקבע בא' בתשרי נקרא בפי העם ראש השנה וכן נמצא גם בדברי חז"ל.

אולם במקרא אין זכר לכך, מניין החודשים של התורה מתחיל בניסן - הַחֹדֶשׁ הַזֶּה [ -ניסן הוא חודש יציאת מצרים] לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה (שמות י"ב ,1)

החג שנחוג באחד בתשרי הוא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כ"ג , 23)

[למעשה בתורה אין כלל שמות חודשים אלא רק לפי מספור: החודש הראשון, החודש השני וכו' שמות החודשים החלו מאוחר יותר ושמות החודשים שבידנו הם שמות בבליים שהביאו היהודים עימם מן הגולה]

בנוסף לכך אם החג הנחוג בא' בתשרי היה ראש השנה, היה לתורה לכתוב טעם זה, ואילו בתורה אין זכר לטעם שיום זה הוא תחילת השנה.

למעשה אין כל טעם לחג זה במקרא ועניין החג נראה עמום.

בתרביות המזרח אנו מוצאים חלוקה וספק לגבי ראש השנה היו שקבעו את ראש השנה בתקופת ניסן שהיא תקופת האביב והיו שקבעו אותה בתקופת תשרי שהיא זמן הסתיו.

שני הזמנים די שוקלים כי בשניהם זה זמן שינוי האקלים והיום והלילה משתווים.

הנביא יחזקאל מצווה על הזיית דם חטאת באחד בניסן: בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר-בֶּן-בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת-הַמִּקְדָּשׁ (יחזקאל מ"ה , 18) היו שראו בזה הקבלה לראש השנה בא' בתשרי ובקשה של יחזקאל להנהיג את ראש השנה בניסן.

בהמשך שם נאמר גם לשחוט בן בקר ולהזות מדמו בז' בניסן: וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ (שם, 20) - היו שטענו שזו מקבילה ליום כיפור. כי אם שהתאריך לא תואם בדיוק

תרגום השבעים גורס במקום "וכן תעשה בשביעי באחד לחודש" - כלומר תהליך שווה בא' בניסן ובא' בתשרי - לפ"ז יתכן מאוד שיחזקאל ביקש להנהיג שני ראשי שנים זה לצד זה אחד בתשרי ואחד בניסן

אולם הקרוב הוא שגרסת המסורה הנכונה ואין בחטאת הבאה בימים אלו משום קרבן חג אלא קרבנות שהם לטהרה וכהכנה לחג הפסח - וכן נראה שם מכל העניין ע"ש

[בסמוך ננסה לטעון כן גם לגבי המועד בא' בתשרי]

עכ"פ נשארו עדיין בלי ידיעה מהו ראש השנה לפי המקרא

חז"ל באמת פתחו את מסכת רא ש השנה באומרם ארבעה ראשי שנים הם ו א' בתשרי ראש השנה ליובלין ולשמיטין ולשנים וא' בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים ע"ש (ר"ה פ"א מ"א)

ראב"ע (שמות י"ב ,1) דן על נושא זה של תחילת השנה וכותב: "והאומות אומרים כי אם השנה בנויה מחודשים הנה חודש האביב הוא יסוד וראש. אם כן למה תחלו מספרכם מהחדש השביעי ותאמרו כי הוא ראש השנה? התשובה היא כי כבר הזכירו חז"ל כי ארבעה ראשי שנים הם "

אולם ברור הדבר ששם הכוונה שישנם דינים שונים שאת מניין שנתם מתחילים ממועדים שונים והם נקראים ראש השנה לאותו עניין , אבל לגבי סדר השנה בעצם ולגבי סדר הלוח ישנו רק ראש השנה האחד והוא כמקבול א' בתשרי. ונראה שזו כוונת המשנה שא' בתשרי הוא ראש השנה "לשנים" (ועי' בגמ' ר"ה ח' ע"א שדחקה בזה)

הרמב"ן (דרשה לראש השנה) מציע את ההסבר הבא:

השנה בעצם מתחילה בתשרי ומש"כ שניסן הוא ראשון לחדשי השנה הכונההיא שיהיה נקרא ראשון לנו כלומר ראשון לגאולתנו שנמנה החודשים לפי הזמן שיצאנו ממצרים שהוא בניסן ע"ש

אולם דברי הרמב"ן דחוקים כי כאשר אנו מזכירים את חודש ניסן כחודש הראשון, הרי בהכרח נובע מכך שהשנה והלוח מתחילים מזמן זה, וא"א לרכוב אתרי רכשי - שנה אחת לפי תשרי ומערכת שניה המתחילה בניסן שהיא לזכר גאולת מצרים.

בנוסף לכך, הלא כעת כבר לא נהוג יותר למנות את ניסן כחודש הראשון ובכלל פסקה קריאת שמות החדשים לפי מספרם, אז כיום לא נשאר בידינו מאומה מכך שניסן הוא ראש חודשים , כי השנה בעצם מתחילה בתשרי ולמנות את ניסן כחודש הראשון כלל לא נוהג בפועל.

הרמב"ן מביא ראייה שהשנה מתחילה בתשרי ממה שנאמר: "וְחַג הָאָסִף [=חג הסוכות] בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה." (שמות כ"ג ,16) וכן נאמר "וְחַג, הָאָסִיף--תְּקוּפַת, הַשָּׁנָה" (שמות ל"ד , 22) - תקופת השנה הוא מלשון היקף כלומר סוף ההיקף / מעגל השנה הקודמת-.

גם ראב"ע (שמות י"ב , 1) מביא ראייה זו והוסיך להביא עוד ראיות אחדות וז"ל:

"וראינו מפורש כי קידוש שנת היובל בחדש בשביעי בעשור לחודש (ויקרא כ"ה) ועוד כי ציוה ה' לקרוא בתורה במועד שנת השמיטה בחג סוכות (דברים ל"א) למען ישמעו ולמען ילמדו (שם) ואם תחילת השמיטה תהייה מניסן למה לא ציוה לקרוא בחג המצות, והנה חצי שנה עמדו בטלים.

[ראייה נוספת] וכתוב חג האסיף תקופת השנה (שמות ל"ד) ובמקום אחר הוא אומר וחג האסיף בצאת השנה (שמות כ"ג). [והוא מה שכבר הבאנו לעיל]

[ראיה נוספת] ועוד נוכל ללמוד מדרך התורה [ו]גם מדרך התולדות [=דרך הטבע] שאמר בתחילה [לגבי שמיטה] לא תזרעו ואחר כן ולא תקצרו (ויקרא כ"ה, 11) כי הזריעה סמוכה לתשרי ולא לניסן. ועוד אם שמנו תחילת השמיטה ניסן מי שזרע בשנה השישית לא יקצור בשנה השביעית כי הקציר אחר ניסן הוא וכבר נכנסה שנת השמיטה גם לא יזרע בשנת השמיטה [ כוונת ראב"ע בסו"ד לא ברורה לי כ"צ ועי' בסמוך] והנה כי דברי חז"ל הם נכונים" עכ"ל

על אף אריכות דבריו הנאים של ראב"ע נראה שאין בדברים ראיות חלוטות:

מש"כ על חג הסוכות בצאת השנה י"ל שאין הכוונה לשנה בעצם אלא לשנה החקלאית שכן האיסוף הוא הסוף למלאכות התבואה. ואדרבה בזה י"ל מש"כ בצאת השנה ולא בתחילת השנה כי הכוונה היא שהאסיף הוא הזמן של הסוף של מלאכות הקרקע. ולכן כתוב כן רק לגבי סוכות המסמל את האסיף ולא לגבי זמן אחר בתחילת תשרי ממש.

ומש"כ לגבי קידוש היובל ביו"כ וקריאת התורה בשמיטה בסוכות. הנה לגבי קידוש היובל הרי בלאו הכי לא מקדשים את היובל ביום א' בתשרי ואם היה צורך לקדש ביום הראשון היה לקדש בא' בתשרי. ונהי שיו"כ הוא סמוך לראש השנה (ועי' יחזקאל מ"ה, 1 ועירובין י"ב ע"א) מ"מ אין הוא בתחילתו ממש וי"ל באותו אופן שכלל אין הקפדה בדווקא על התחלה.

וביותר לגבי מצוות קריאת התורה בשמיטה נראה שאין כלל טעם להצריך שיהיה דווקא בתחילת השנה.

ויש להוסיף בזה דבר נוסף לגבי תקיעת השופר ביובל וראשית נציע את הפסוקים בעניין:

"וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ." (ויקרא כ"ה 9-10)

ונראה שאין התקיעה ביו"כ ביובל קידוש ההיובל אלא רק תקיעה בשופר גרידא ביום זה (ומצוות שופר מצויה לרוב במועדים וגם בא' בתשרי כמובן) וקדשתם את שנת היובל הכוונה היא בשמירת החוקים של שנת היובל כדמפרש ואזיל: וקראתם דרור לכל יושביה ושבתם איש אל אחוזתו וכו' ואכן מצד הענין לא מצינו החלת הדינים ע"י תקיעה בשופר ולו היה תלוי בתקיעת בשופר ביום כיפור בין ראש השנה ליום כיפור לא היו חלים דיני יובל. (ובאמת לפי חז"ל כן הוא לגבי חלק מהדינים עי' רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"י הי"ד. אבל לא משמע כן מן המקרא)

ומש"כ ראב"ע להביא ראייה ממה שנאמר לגבי שמיטה לא תזרעו ולא תקצורו - י"ל שהמקרא נקט סדר פעולות התבואה שבתחילה זורעים ואחרי זה קוצרים.

ומש"כ שאם כן לא יקצור התבואה שזרע בשישית - י"ל דאה"נ . ואכן לא זורעים התבואה של השישית מכיון שא"א לקוצרה בשביעית.

אלא שכפה"נ דבר זה נראה קשה לראב"ע שא"כ תהייה הקרקע שנתיים בטלה כי אם אי אפשר לקצור בשביעית אם כן לא יזרע בשישית וגם בשביעית לא יעבוד הקרקע. (ויתכן וזו כוונתו בסו"ד)

אולם אדרבה לפי הדברים הללו אני חושב שיתבארו לנו כמה פסוקים שנתקשו בהם המפרשים כמין חומר.

התורה מספרת לגבי שנת השמיטה:

וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת? הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. ; וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים. ; וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם, מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ--תֹּאכְלוּ, יָשָׁן.

(ויקרא כ"ה 20-22)

והתנסחות התורה מוקשה:

דבר ראשון, מה השאלה מה נאכל בשנה השביעית? יאכלו תבואה של שישית כמו כל שנה שאוכלים תבואה של שנה שעברה. ולרוב השנה השביעית בוודאי תספיק תבואת השישית ויתכן אף לכל השנה השביעית כי האסיף הוא בשנה שאחריה ועד האסיף נתקיימו [ועכ"פ נראה שאפשר להתקיים] מתבואת שנה שעברה. [והיה להם להפנות תלונתם על השמינית]

דבר נוסף, מדוע הם צריכים לאכול ישן מתבואת השישית עד התשיעית הלא בשמינית כבר יש קציר? ונהי שיתכן שעיקר האכילה של התבואה החדשה הייתה מאחרי האסיף וכמ"ש אבל מכל מקום כאן שיש דוחק יש באפשרותם לאכול משעת הקציר

[ועכ"פ גם אם ננסה להדחק חיבור שני הקושיות הנ"ל יביא לפחות לקושיה אחת]

ועוד התבואה הישנה לא עושה את תבואתה לשלש השנים אלא רק לשנתיים, כי אם מתחילים להשתמש בתבואת שישית מתשרי של שביעית א"כ זה שנתיים לכל היותר - שביעית ושמינית - ואם מתחילים להשתמש בה משעת הקציר א"כ בוודאי ראוי שישתמשו גם בתבואת שמינית משעת הקציר

ומפרשי המקרא נדחקו זה עי' בדבריהם וקיצרתי כאן מפני האריכות.

אולם אם נאמר שהשנה מתחילה מניסן לא יקשה כלום והכל מבואר:

מאחר שהשנה מתחילה בניסן א"כ באמת אין טעם לזרוע בשישית כי לא יוכלו לקצור התבואה. ונמצא שיצטרכו להתפרנס מתבואת שישית - כלומר התבואה שקצרו אותה בשישית (וזרעו אותה בחמישית) לשנה השישית לשנה השביעית וגם לשנה השמינית . עד תחילת השנה התשיעית שהוא זמן הקציר ויוכלו לאכול מהתבואה החדשה.

ונמצא שראיית ראב"ע משמיטה שהשנה מתחילה בתשרי בעיני היא ראייה הפוכה לתחילת השנה בניסן.

ובכלל הרמב"ן וראב"ע לא עמדו על השאלה אם א' בתשרי הוא ראש השנה מדוע התורה לא מזכירה את זה כלל ועיקר?

נחזור לעניין מועד א' בתשרי:

מכל האמור יראה שהשנה מתחילה בניסן ולא מצאנו מקור מבורר שהשנה תחל בתשרי

א"כ מה עניין חג א' בתשרי?

יתכן ולמרות שעיקר תפיסת התורה שהשנה מתחילה בניסן נתערבה בה גם מסורת אחרת שהשנה מתחילה בתשרי ונהגו לחוג תחילת שנה זו, מסורת זו הובאה למעשה ע"י מועד בא' בתשרי.

יותר נראה בעיני שיום א' בתשרי לא מסמן את ראש השנה אלא תחילתו של החודש השביעי, המספר שבע בתורה בתורה הוא מספר טיפולוגי . ביום השביעי בשבוע נחים בשנה השביעית שמיטה ולאחר שבע שמיטות יובל. כמו כן בראש החודש של השנה השביעית נקבע חג למנוחה [ובתוספת לכך שכל ראש חודש מעיקרו הוא יום חג מועט ומקריבים בו קרבנות ועי' שמ"א פ"כ ]

כמו"כ ניתן להוסיף שר"ה (ואולי גם יו"כ) היו הכנה לחג העיקרי של החודש שהוא חג הסוכות כעין זה שראינו ביחזקאל (מ"ה) הכנה באחד לחודש ניסן לקראת חג הפסח (ועי' בפירוש ראב"ע ויקרא כ"ג , 24 ד"ה ואמרו)

כאשר התורה מונה את המועדים, פעמיים (שמות ל"ד , דברים ט"ז) היא משמיטה את א' בשתרי ויו"כ. נראה שאין התורה מונה רק את הרגלים אלא מונה בעיקר את המועדים [אלא שמזכירה גם מצוות עליה לרגל כי דברה על מועדים שבהם יש מצווה לעלות לירושלים] ובשמות הוזכרה גם שבת. ונראה שראש השנה לא הוזכר מפני לא מועד גמור כמו הרגלים וכמ"ש ויתכן והוא יותר הכנה לקראת סוכות (ולגבי יו"כ י"ל עוד שאין הוא מועד ממש כי הוא יום עינוי) ומזה הטעם גופא לא נצטוינו לעלות לרגל בראש השנה כי מצוות עליה לרגל היא רק בחגים העיקרים פסח שבועות וסוכות.

[יש שיראו בהשמטת התורה את א' בתשרי ויו"כ מסורת אחרת שכלל לא החשיבה זמנים אלו כחגים. ויתכן הדבר אך יותר נראה מש"כ בתחילה. ומש"כ וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת-הַהִיא אֶת-הֶחָג וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וכו' שִׁבְעַת יָמִים, וְשִׁבְעַת יָמִים--אַרְבָּעָה עָשָׂר, יוֹם (מלכים א' ח , 65) שנראה שלא צמו ביו"כ יש להאריך במקומו ועי' מו"ק ט' ע"א]

בשולי העניין נוסיף שחז"ל הפכו את יום א' בתשרי ליום דין. ובעקבות זה נוצר הדימוי שעיקר מהות ראש השנה הוא היותו יום דין ועניין התקיעות הוא למלכות ה' ולעורר בתשובה. (ועי' לרמב"ן בדרה לראש השנה שהאריך בזה)

ויתכן שנוצר כן עקב העמימות של טעם חג א' בתשרי כמו גם סמיכותו ליום כיפור.

כמובן עניין זה של יום דין הוא זר למקרא ואין בו זכר לדבר כזה. וגם עניין יום דין הוא משונה בענינו כי מה טעם לקבוע גזר דין לפי שנה הלא לאלוהים פתרונים לדון ולהעניש כפי הישר בעיניו [מלבד העניין שהגזר דין לחיים או למוות כלל לא מתקיים בפועל כידוע..]

וכמה רחוק עניין יום דין מין חג, אשר יום דין הוא יום של יראה ופחד מפני גזר דין ויום חג הוא יום של מנוחה ושמחה. ואיך אפשר לאחד שני דברים אלו ביחד?

ובזמן עזרא כאשר עלו גולי בבל ארצה, כינס אותם עזרא בא' בתשרי והקריא בפניהם את התורה והעם ששמעו את מצוות התורה והבינו שעברו על חוקי האל החלו בוכים ואז נחמיה פנה אליהם ואמר:

"הַיּוֹם קָדֹשׁ-הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַל-תִּתְאַבְּלוּ וְאַל-תִּבְכּוּ [כִּי בוֹכִים כָּל-הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.] וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל-תֵּעָצֵבוּ כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח 9-10)

יותר מדהים לראות שמה שנהייה יסוד מוסד כיום שמהות ראש השנה הוא יום דין אפילו לא היה מוסכם אצל חז"ל עצמם כי לדעת ר' נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנא' (איוב ז') לרגעים תבחננו (ר"ה ט"ז ע"א) ועוד מבואר (שם) מחלוקת על זמני הכתיבה והחתימה ועל כך שגם בסוכות נידונים על המים ובפסח על הפירות ובשבועות על התבואה - אבל משום כך לא הפכו את שלשת הרגלים למהות של ימי דין (הגם שדין האדם הוא העיקרי והאדם נידון בראש השנה אבל העקרון הוא שגם אם יש יום דין הוא לא מהות היום ויכול אולי לכל היותר להלוות אליו)

יותר ממה שאמרתי לפניכם חרוט על לוח ליבי , אבל נסתפק בזה במסגרת זו.

בברכת שנת ישרים :)

דרג את התוכן: