מריחה עוד מהשביל את ריח הניקיון את ריח התבשילים שומעת את צהלת הילדים את נביחות הכלבה שכבר מבשרת את בואי. הדלת נפתחת, "באת בזמן אמא", הם אומרים לי. "בדיוק הרגע גמרנו הכל, את רק שבי איתנו". ובעלי היקר, היפה, הנפלא, מחייך אלי, פורש אלי את זרועותיו וחזהו הרחב הוא בשבילי מפלט מהעולם. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמה ממלאים הרגעים האלה,
מעצימים, מחבקים ומשאירים אותי ללא מילים.
תודה.
גל של התרגשות, מלמעלה למטה, עבר בי.
זו השעה בה האהבה, שאין לגביה ברוב הזמנים שאלה,
עומדת במבחן המעשים, נפרטת לפעולות, גדולות כקטנות.
כמה טוב שיש לך את האהבה הזו סביבך.
איך בפוסט אחד הכנסת את האהבה הכל כך עצובה ואת האהבה הכל כך שמחה ומנחמת. את הסוף ואת הצמיחה. שניהם באהבה.
נפלאה את. ותמשיכי לכתוב !!
}{