הבהמה הקסומה

לצפייה במסך מלא

הבהמה הקסומה

‎25

170 תגובות יום שישי , 30/11/07, 15:54

מכל דרישותיה המפליגות של הנשיוּת, זו המאתגרת אותי ביותר היא הדרישה לעדינות. את כל השאר הרי אימצתי בהתלהבות שמעוררת חלחלת–אמת בקרב חברותיי, השפויות ממני. מגיל 12, בו הובלתי לראשונה אל המורטת ביוזמתה של אמי שנזעקה עקב הפלומה הדקה–מן–הדוק שכיסתה את רגליי, אני מנכשת בחמת זעם כל שערה ושערה בגופי, עד להכחדתן בפועל שמתארעת לשמחת הרוב–הדומם בימים האלה ממש. הפדיקוריסטית הגאונה שלי, ליליה בולוטוב, היא האורים והתומים של הוויתי, ובזמן שהיא מקשטת את ציפורני רגליי הענוגות (מידה 42) במיני פרחים ורודים, אני מספרת לה את כל קורותיי בשבוע שחלף וגומעת את תובנותיה המחכימות כדיאט קולה–לימון, המשובב כידוע את הנפש בלבד.

גם לדיקטטורת הרזון (או כפי שאני קוראת לה בחיבה: הרוזי) נכנעתי זה מכבר, ושנים שאיני אוכלת דבר פרט לעשבים, נבטים ומיני גרגירים, למגינת לבם של כל סובביי - שהאשה העגלגלה ונעימת המזג שהכירו התחלפה בקשישה גרומה ועצבנית, הנוטה להתקפי זעם כשהירח במילואו וגם בכל זמן אחר של החודש. ובאשר לחידושי האופנה, אני הרי מתגוררת בפועל בסניף זארה הקרוב למקום מגוריי, וזאת בכפוף לכך שאכן הצלחתי להגיע עד אליו בלי לעבור לפני כן במיון איכילוב עקב מעידת עקב עלי מדרכת.

במסגרת נחישותי להתאים את עצמי לדימוי הנשי המקובל הכרזתי כבר לפני שנים מלחמת–חורמה על שרידי האיי–קיו הבודדים שעוד פיעמו בראשי (רוצים לדעת מתי הפכה החוכמה לתכונה לא–נשית? קראו את מאמרה מאיר–העיניים של חברתי המבריקה–וחבל–שכך דפנה לוי, במדור 'חדר משלך' בגיליון הקרוב של לאשה) והמרתי בחפץ לב את וויליאם פוקנר, אומברטו אקו ויצחק בשביס–זינגר בכל כתבי ג'ניפר ויינר, קנדיס בושנל ומריאן קיז. לאחרונה הנחתי מידי גם את אלה לטובת עלעול נוסך–שלווה בתמונותיה המלבבות של פריס הילטון בירחון האמריקני פורץ–הדרך GLAMOUR, תוך רביצה מהנה באמבטיה.

אבל אשה עדינה, במובן של שברירית, רכת–קול ונעימת הליכות - כזאת מעולם לא הייתי וכנראה גם לא אהיה, למרות הדוקטורט במדעי החנחון והעפעוף, עם תת–הִשתלמות מיוחדת בחתוליות ובגרגור מתפנק. לכן מאז ומתמיד עוררו את קנאתי נשים עדינות, ולאחרונה - הזן הייחודי של הפיות שחדרו למרחב הציבורי. כי אם לא שמתם לב, הפיה - אותו יצור אגדי חסר ממשות פיזית כמעט, בעל כנפי השפירית - התנחלה לה בשנים האחרונות, לאט אבל בטוח, בלב הבון טון של הדימוי הנשי הנחשק. ויעידו על כך כדוגמאות ספורות בלבד שלל הפיות שבקפה שלנו: הקסומה, השחורה, האדומה, הסגולה והשקטה (אכן כן!), איורי הפיות הרבים מספור לשיריהן הענוגים של משוררות הקפה, וכמובן - טפט הטינקרבל המיתולוגי בכרטיסו של קובי וקנין האחד והיחיד.

הפיה המעצבנת הזאת - מזימה שטנית שהגו יחד שומרי משקל ונאמני הר הבית כדי להעבירני על דעתי הרופפת - מייצגת כל מה שנשים חושבות שגברים רוצים באשה: עדינה, שברירית, אילמת, מופיעה למחיאת כף, נעלמת בנשיפה, כל יעודה הוא הגשמת משאלותיו של בעליה, אין לה דעה עצמאית, היא לא חושבת, לא מרגישה, לא תובעת דבר לעצמה, והכי קשה להשגה מבחינתי: לא יצרית ולא מינית. דמות הפיה היא הנגטיב המדויק שלי ולכן גם הסיוט המושלם.

***

ובמעבר חד אל האמנות - שוב נתרחק מהמיינסטרים של הרנסאנס ונחזור למחוזות הביזאר האהובים עלינו (ע"ע דיוקנה של מאדאם דה לה פומפדור), הפעם בסיועו של גוסטב מוֹרוֹ, הצייר הנודע ביותר באסכולת הסימבוליזם שהבליחה בצרפת בסוף המאה ה–19, והביטוי המובהק שלה היה דווקא בשירה ולא בציור, בהנהגתם של טאלנטים כמו סטפן מָלארמֶה, פול וֶרלֶן ושארל בּוֹדלֶר. האמנים הסימבוליסטיים שאפו לתיאור האמנותי היפה והנשגב ביותר, אלא שהעולם בזמנם היה, אויה, די ג'יפתי. הם ברחו לכן מהמציאות, התעופפו (לא מעט באמצעים נרקוטיים) למחוזות הדמיון וחזרו אל המיתולוגיה ואל הנצרות, בהן מצאו יופי ונחמה. מדיניות בת–היענה הזאת, הנקוטה אגב גם בידי, לא החזיקה מים (אלא בעיקר אוויר, האמת), והנטורליזם - התיאור הריאליסטי של המציאות, על כל מוראותיה - הוסיף לתפוס עוד בימיהם של הסימבוליסטים את קדמת הבמה באמנות ובספרות.

הפיה למעלה היא גָלָתֵיאָה פרי מכחול של מוֹרוֹ. לא ממש פיה, אבל גם לא ממש אשה, אלא יציר דימיונו של הפָּסל פיגמליון, שהתאהב בה - ואלת היופי אפרודיטה נענתה לתחינתו והפיחה בה חיים. זאת אומרת, הגלתיאה של מורו היא למעשה חסרת ממשות פעמיים - גם כדמות המצוירת וגם כפֶּסל שהיתה מלכתחילה. בתחילת המאה ה–20, עם הקִדמה שהביאה איתה וההתפתחויות המרגשות באמנות בעקבות המצאת הצילום, התעופפו להן הנימפות, הפיות והשפיריות של הסימבוליזם למחסן המאובק של ההיסטוריה. מי יכול היה לדעת שכעבור יותר ממאה שנה הן יבצעו קאמבק מפתיע?

דרג את התוכן:

תגובות (170)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

חן הקוקייה

\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"ז'אן ז'אק רוסו

פוסטים אחרונים

ארכיון