באחד התרגילים במסגרת שבה למדתי נתבקשנו לעשות עבודה על מבנה כל שהוא שנבחר, יכול להיות

מבנה עם סנטימנטים אישיים, מבנה ציבורי מפורסם, בנין מפואר, לא ממש חשוב, אני חושב שלא עברה שניה

וכבר עברה במוחי התמונה של קולנוע אלישבע, היות ואני גר בצפון ולמדתי במרכז, היו לי בערך שעתייים של

נסיעה בכדי לשחזר את המקום בדימיוני, נזכרתי איך בתור נערים היינו קונים כרטיסים בחלון הקטן שמאחוריו

ישבה אישה זקנה, בקולנוע אלישבע ראינו והתבגרנו (קצת) עם יהודל'ה, מומו ובנצי, כאן ראינו את

"ברווז גומי" דוהר על המשאית של כריס כריסטופרסון בסרט השיירה ועוד סרטים של פעם. נזכרתי גם

בעגלות רתומות לתלת אופן שמכרו תירס חם ולחמניה עם נקניקיה.

הדרך עברה מהר מהמחשבות והזכרונות שהציפו אותי ואיתם גם החשש שהקולנוע עדיין עומד במקומו, בכל

זאת עברו שלושים שנה מאז, ידעתי שהקולנוע לא פעיל והיית כבר סקרן מאוד לקחת את המצלמה להגיע למקום

ולצלם, למחרת זה הדבר הראשון שעשיתי, חמוש במצלמה נסעתי לקולנוע אלישבע, המקום מבחוץ נראה

די דומה למה שזכרתי, הצבע שונה, פעם הוא היה מבנה לבן, עכשיו הוא צבוע בצהוב עם כתובות גרפיטי,

את פני קיבלה להקה של כלבים נטושים שמהרו לברוח לתוך המבנה, לצד של המלון, מלון גינוסר שהוא חלק

מהמבנה הזה, קצת היסטוריה עליו מצאתי כאן, בחרתי להכנס קודם למלון ונחרדתי מהמראה, המקום כנראה

שורץ עטלפים בלילה, ריח שתן וצואה חריף חונק אותי, לשלשת העטלפים הכתימה את הקירות בצבעים עזים

שאריות של מזרקים וכלי עישון סמים בכל מקום, אני מצלם ללא הפסקה...

לובי הכניסה למלון גינוסר (הכתמים החומים של העטלפים)

תארו לעצמכם קצינים בריטים עם שפמים מעוגלים, כוס משקה ביד אחת סיגריה ביד השניה והרבה דרגות על הכתף,

מוסיקה קלאסית ברקע נשים עם שמלות כמו שרואים בסרטים של האנגלים, ככה היה המקום הזה לפני יותר משבעים שנה,

מקום מפגש ומרגוע לקצינים בריטים ובני משפחותיהם.

המסדרונות לחדרים

לחלק הזה של המבנה היתה כיפת רעפים עגולה, אותה כיפה נשרפה כשניסו להרוס את המבנה כרישי נדל"ן כנראה

לטובת מבנה חדיש יותר, אני עובר דרך החצר לכיוון הקולנוע שהיה האירונוע הראשון מסוגו באיזור וגם שם אני מגלה

את ההרס, מה שהיה פעם אולם מפואר עם וילון מסך מהודר בצבע בורדו, עם תקרה מעוגלת ומרפסות צפיה בקומה השניה

כמו שיש בכל התאטראות המפוארים באנגליה, הפך לגל של הריסות...

הבמה ומאחורי הקלעים, מרפסות הצפיה

מכאן תמיד רצינו לראות את הסרט אבל הגדולים תמיד גירשו אותנו למטה, עברו ארבע שנים מאז שהייתי כאן,

המועצה לשימור אתרים הכריזה על המקום כמקום לשימור, העיריה גידרה את המקום

והכל נשאר אותו דבר, הרוס.