כותרות TheMarker >
    ';

    מינגס: מחוייבות קהילתית

    1 תגובות   יום רביעי, 28/9/11, 01:01

    קהילות סחר חליפין – ככה זה צריך לעבוד


    לאינדיאנים ילידי אקוודור (אלה שעדיין לא עברו תירבות על ידי סיוע חוץ, טלויזיה, ספגטי – אשר עושים אותם תלויים בבית החרושת וכך בכסף), יש דבר שהם מכנים "מינגָה" או עבודה קהילתית. אבל אין להשוות זאת עם עבודה קהילתית המאורגנת מלמעלה על ידי מבנה של סמכות. זהו חלק שלוב בתרבותם. ניתן לראות שלושה סוגים עיקריים של מינגות בפעולה:

     

    (תורגם מתוך הודעה שכתב במקור ליאונרדו ווילד leonardo wild)

    dlwild@access.net.ec

     

    1. מינגות אישיות: בהן אדם אחד או מעטים הולכים למקום של חבר כדי לעבוד, עוזרים בחריש, זריעה, קציר, עבודות בניין מכל סוג שהוא. הכלל הוא שהאדם שמזמין את המינגה מספק להם מזון ומשקה (משקאות אלכוהוליים כלולים בדרך טקסית כלשהי). עכשיו אדם זה נמצא "בחובה" (מונח רופף) כלפי אלה שעזרו לו. מי שמבקש מינגות כל הזמן ןלא הולך לאף אחת יגלה במהרה שהקנס על אי החזרת הטובה הוא שאף אחד לא ילך לעבוד בשבילו/ה. כלומר, היתרונות החברתיים לא הוכרו כיאות והחברה (ידידים, משפחה) יבינו שאותו אדם הוא אחד שלוקח ולא אחד שנותן. זה אינו מונע את האפשרות שאדם ילך לעזור לידיד מקהילה אחרת.

    2. מינגות קהילתיות: בהן קהילה כלשהי (או חלק ממנה) עוזרת לאדם בתוך אותה קהילה לעשות עבודה אשר אחרת לא היתה מבוצעת על ידי מספר מועט של חברים, כגון בנייה של בית. ראיתי בתים נבנים מחימר בתוך שלושה שבועות, לא כולל גימור (כמובן שאלה אינם היכלי פאר או סגנונות אדריכליים שנמצאים בערים).

    המעניין כאן הוא שנסיון אשר עבר מדור לדור הפך את רוב האנשים לבעלי ידע במונחים של העבודות השונות שצריך כדי לעשות בית. אבל אין מהנדס, אדריכל או מנהל עבודה שאומר לאחרים מה לעשות, כפי שיש באתרי הבנייה של החברה המערבית. האדם שצריך את הבית ידבר על גודלם ומספרם של החדרים, כך שהתוכנית הזו, אפשר לאמר, מותווית. אם הבית יותר מורכב בגלל שלאדם יש את המאווים היצירתיים שלו, הדיבור ייקח יותר זמן וכנראה יתחיל ימים, שבועות או אפילו חודשים לפני תחילת הבנייה, בהתכנסויות החברתיות. מלבד זאת, מתייעצים גם עם הזקנים לפני כן, כיוון שיש דברים מסויימים בנוגע לבניינים אשר, בתרבות שלהם, הם בעלי חשיבות ברמות אחרות מלבד הרמה הגשמית גרידא. מיקומו של בית ביחס לשמש יאפשר לבעלים לדעת מתי הגיעה שעת הצהריים, שכן הצללים יפלו על הסימנים שהשאיר הגשם המטפטף מן האריחים (זה, על קו המשווה)

    אז, בזמן העבודה, הדינמיקה שונה מזו שהמערביים מורגלים אליה. האדם הידען ביותר (בדרך כלל המבוגר ביותר) יתחיל עם העבודה הנחותה ביותר. מישהו יביט וכשהוא ירגיש שהוא מסוגל לעשות אותה, הוא יקח את העבודה מהאדם שהתחיל אותה (היא היתה נחותה מידי מלכתחילה). האדם שמוצא עצמו ללא עבודה, יחפש משהו אחר שצריך לעשותו, אולי משהו יותר קשה ויתחיל לעשות אותו. המעגל נמשך עד לנקודה בה האדם שפחות-או-יותר עוקב אחרי הזקן לוקח על עצמו את הדבר הקשה ביותר והזקן מוצא את עצמו שוב בתחתית הסולם. וכן הלאה וכן הלאה.

    האדם שביתו נבנה יהיה, בגדול, בחוב לקהילה ויצטרך להיות נוכח (או לשלוח מישהו בשמו, אם הוא במקרה אינו זמין) בכל המינגות הקהילתיות. מישהו ששם עצמו מחוץ למערכת זו לא יוכל , בסופו של דבר, לקחת חלק בפעילויות חברתיות וקשרי הידידות שלו ידלדלו. בהיותנו ישויות חברתיות כפי שאנו, או שאנחנו משנים את הגישה שלנו או שאנחנו נשארים בחוץ להסתדר בעצמנו. במוקדם או במאוחר נִמצא עומדים מול מצב שבו, ללא עזרה מאחרים, לא נוכל לעשות את מה שאנו רוצים או צריכים.

     

    3) מינגות בין-קהילתיות: כאשר תהליך דומה למתואר למעלה מתרחש ברמה שבה מספר קהילות עושות עבודה שקהילה בודדת לא יכולה לעשות, או שיועיל לכל הקהילות.

    אם נסתכל על זה כך, המקומי יכול להפוך לגלובלי מבלי לאבד את גמישותו ומנהגיו. זה עניין של השקפת-הקופסאות-הסיניות-בתוך-קופסאות על שילוב חברתי, ומערכת סחר גלובלית יכולה להיות יותר מסכום חלקיה מבלי שעל החלקים לאבד מיושרם, שלמותם ועצמאותם.

    אם קהילה מתחילה להשתמש בכסף (כסף שאותו היא אינה יכולה לייצר בעצמה) עליה ללוות כסף מבחוץ והמחיר של זה יצא החוצה תוך עשיית הקהילה ענייה יותר עם הזמן (כאשר מתבטאת עוצמתה של בעיית הגידול המעריכי). כאשר היא רוכשת דברים שאינה יכולה לעשות בעצמה, דומה אולי שהיא הרוויחה, אבל הרווח יהיה בעיקר עבור אלה הקשורים ישירות לטכנולוגיה החדשה שיובאה...אלא אם כן הטכנולוגיה החדשה נותנת מעמד קהילתי ולא מעמד אישי.

    כיצד יכולה מערכת להרוויח מדברים שמיובאים מבחוץ? דרך אחת היא לקבל, נאמר, תרומה בכסף-כפי-שאנו-מכירים-אותו לרשת של קהילות שעובדות א-לה-LETS. כסף זה משמש לקניית מטחנת אורז מחוץ לרשת (חנות רגילה). או אז מטחנת האורז "תימכר" במטבע משלים (complementary currency) כלשהו לקהילה מסויימת. היא עכשיו נמצאת 20,000 יחידות בחובה לרשת הקהילות. משמע, ההסכם החברתי הוא שקהילה זו, שיש לה את המטחנה, תצטרך לייצר אורז ב-20,000 יחידות (לעשות אותו זמין לרשת תמורת מחיר) לפני שחשבונה יחזור לאפס, במקום להיות שלילי. מי שמנהל את המטחנה ירוויח את הכסף שלה ויהיה אחראי עם הקהילה שלו על תפקודה התקין של המטחנה. חלקים והוצאות הזמינות בכסף רגיל בלבד ישולמו על ידי מכירת חלק מהתוצרת בכסף רגיל (בתוך או מחוץ לרשת) על מנת לממן את המטחנה.

    אבל המטחנה, ללא אורז, היא חסרת ערך. לכן ממקמים את המטחנה באזור שבו כבר נעשה הסכם אם אלה שיגדלו אורז (על ידי השכרת האדמה שלהם במטבעות-מ.) כך שזה לא יצריך כל כסף שאינו מ"מ. כח עבודה לפנות את הקרקע, לחרוש אותה, לשתול, לקצור וכו' יכו לבוא מקהילות אחרות (שפירושו תשתית להלנת והאכלת העובדים). הקהילה עם הטחנה יכולה לשלם לעובדים (כשהיא נכנסת עוד יותר לחוב-בסגנון-LETS) אבל האורז שיופק בקרוב יכסה היטב עלויות אלה ואחרות עד אשר, בקרוב, מחיר הטחנה יוחזר והטחנה תהיה "שייכת ללא חוב" לקהילה והם יכולים לבחור להשתמש בה כראות עיניהם. ההסכם, עם זאת, היה להמשיך לייצר אורז עבור רשת LETS. אם זה לא יקרה, הסכנה לקהילה זו היא שהם ישמרו את הטחנה (הם הרוויחו משהו), אבל הם עלולים להיות מנותקים מרשת LETS הרחבה וכך לחזור למערכת של כסף-יקר-מציאות.

     

    אולי הכרחי להגיד כי, במידה ורשת רוצה להביא בחשבון את ההיבטים האקולוגיים של יוזמה שכזו, שלא כל האדמה תשמש כשדות אורז אלא שניתן לשתול גם מינים נוספים של מזון וכך להמנע מהסיכונים שבמונוקולטורה.

     

    הדבר המעניין הוא שבהרבה מדינות עולם שלישי, אחוז משמעותי למדי של התוצרת הרחק משדרות התחבורה הראשיות נרקב בסופו של דבר לפני שנקצר בגלל שמחירי העבודה וההובלה גבוהים מהמחיר שניתן לקבל עבור סחורות בשוק (פעמים רבות הסיבה (היא) עודף-ייצור של גידול כלשהו, או במקרים רבים תוצאה של טכניקות "היצף" כדי לחסל את היצרנים הקטנים). מערכות LETS, במצב שכזה, שמות להן למטרה לעשות תוצר זה שכבר הושלך על ידי הכלכלה זמין עבור הרשת מבלי לסכן את ההכנסה שאיננה במ"מ של הקהילות (או היחידים).

     

    ליתר בטחון, זו איננה תיאוריה. ראיתי את זה במו עיני.

     

    ההיבט המעניין של כל התכנית הזו הוא שאנחנו נעים מטכנולוגיה במימדים-תאגידיים לטכנולוגיה נאותה שהיא יותר שקולה מבחינה סביבתית. אנרגיה אטומית והשקעות גדולות הן מעניינות עבור בנקים מפני שהן נותנות תשואות גדולות במהירות, לא בגלל שיש בהן הגיון אקולוגי.

    איחולים, ליאונרדו ווילד dlwild@access.net.ec

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/11/11 18:46:
      פוסט מעניין ומאתגר.

      ארכיון

      פרופיל

      ishaiישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין