11 תגובות   יום רביעי, 28/9/11, 09:54

הייתי בברצלונה כאשר הדו"ח המדובר שעליו עשו כל כך הרבה רעש פורסם ולו כולם חיכו, כשחזרתי אכן ראיתי את התגובות המאוכזבות אבל כאחד שהיה מחוץ לעניינים נראה כי התגובות היו פושרות משהו, האם מיסמוס המחאה צלח? יש לי תחושה קשה שכן ואני כהרגלי לא מאשים את קברניטי המדינה , הרשעים שאנו אוהבים לשנוא ביבי ושטייניץ אלא את עצמינו ואת מובילי המחאה שבעצם לא השכלנו לעשות יותר ולשים על השולחן דרישות קונקרטיות.

החלטתי לא להתספק בקריאה של תקצירים ופרשנויות של "עיקרי הדו"ח"  אלא לקרוא את הדבר האמיתי ולראות מה זה הדו"ח הזה ומה בעצם הוא אומר (ואגב אני ממליץ גם לכם לעשות כך, אמנם הוא ארוך אבל אפשר לקרוא אותו מהר - מייד תבינו למה) לפני שאני מביע דעה כזו או אחרת, ואכן כך עשיתי. עם לקצר את תובנותי מהדו"ח אז בבקשה:
1. מדובר בדו"ח שלא מחדש כלום
2. 70% מהדו"ח הוא בעצם סקירה וניתוח של אנשי אקדמיה את המצב שכולנו מכירים ומרגישים
3.  ה 30% הנותרים הוא סדרה של "המלצות" שכל כלכלן בשקל יכול לומר "צריך לעשות את זה" וכבר שמענו את "ההמלצות" האלו 1000 פעם
4. כל בר דעת מבין כי על מנת ליישם המלצות מהסוג הזה יש לבצע חקיקה מקיפה משמע שוב להיכנס למשחק הפוליטי הרגיל שהביא אותנו לפה
5. ההמלצות  שבספק עם באמת ישנו משהו, ידרשו שנים על מנת ליישם אותם (בין 3- 5 שנים) שכולנו יודעים שהסיכוי להצליח בתוכניות ארוכות
טווח מהסוג הזה במציאות הפוליטית של ישראל הוא אפס
6. הדו"ח כתוב בסגנון הישן והטוב של בלבול שכל , הכברה במילים על מנת שיראה גדול ורציני, שימוש במושגים מקצועיים ובסוף קצת המלצות
ללא קשר למציאות.
7. ניכר כי חברי הוועדה השקיעו זמן ניכר בניסוחים הזהירים , והסקירה של מה שהיה במקום לשבת ובאמת לחשוב מה אפשר לשנות , איך אפשר לעשות אחרת.

 

מי שמאוכזב מהדו"ח צריך להבין כי מדובר בעבודה של אנשי מקצוע וכי לא היה ניתן לצפות למשהו אחר כי כך הם עושים עבודתם. אני יכול לשתף אתכם כי גם בעולם התוכן שלי (ייעוץ לארגונים בתחום מערכות המידע) הטכניקה של כתיבת דו"חות מהסוג הזה היא זהה, וכולם מבינים כי שום דבר אמיתי לא ייצא מזה מעבר להרבה ניירות שמצביעות על "עשינו משהו רציני", זו טכניקה מאוד נפוצה ומי שלא מאמין לי שפשוט יחפש באינטרנט דו"חות כאלו ויראה בעצמו עד כמה הם דומים אחד לשני.

דבר אחד טוב כן מצאתי בדו"ח וזה בחלק המדבר על יוקר המחיה והתחרותיות סעיף 2.2.2 המדבר על " חיזוק מעמדו של הצרכן כגורם מעורב ומשפיע בקבלת החלטות באמצעות יצירת פלטפורמה מתאימה במסגרת הרשות לסחר הוגן וחיזוק מעמדה כגורם אחראי להגנה על הצרכן וסחר הוגן בישראל." כמו שכתבתי בפוסטים הקודמים זו לדעתי הנקודה היחידה והמשמעותית שיכולה להביא לשינוי לו אני מייחלים, לקחת יותר אחריות על עצמינו האזרחים ולהיות יותר מעורבים. מאכזב
שחברי הוועדה לא נתנו ממש המלצות למימוש ונראה כי הם לא ממש מחוברים לחדשנות ולפלטפורמות החדשות והם הרשתות החברתיות אבל בכל זאת טוב שהם ציינו את זה. לצערי בכול מאות העמודים, אלפי המילים והמספרים חסרי המשמעות לדעתי דווקא סעיף זה לא יזכה להתייחסות רצינית מדי....

אני חושב שכולם עשו פה את המקסימום, מובילי המחאה עשו עבודה מדהימה והצליחו להרים הפגנות בסדר גודל שלא נראה פה, הפוליטיקאים ניסו שלא להילחם נגד ולא לרכוב על המחאה האמיתית , ואנשי המקצוע חיברו דו"ח בדרך הכי טובה שהם יודעים לעשות, נכון זה לא מה שרצינו אבל זה מה שהם יודעים לעשות, אם מישהו יודע לעשות משהו יותר טוב אז בבקשה שיקום ויאמר מה צריך לעשות במקום לצעוק "צריך לעשות משהו".

ובנימה זו אני רוצה לחזור על מה אני חושב שצריך לעשות, קודם למקד את הבעיה שנקראת "יוקר המחיה", שלטעמי הדבר הראשון שיש להתמקד בו הוא לא הנושאים השונים (דיור, מזון, שירותים, וכו) שמתייקרים אלא שיטת קביעת המחירים והבקרה עליהם באופן שוטף באופן כללי.
כי עם נוכל לוודא כי מחירים נקבעים לפי שיטה ברורה שמייצגת עלות + נתח רווחים הוגן נוריד את עלויות המחיה בצורה משמעותית. ובכן איך עושים
זאת ומי צריך לעשות זאת? דעתי היא שמי שצריך לעשות זאת זה אנחנו בעידוד ועזרה של הממשלה אבל האחריות היא עלינו העם, אנחנו צריכים להיכנס לפרטים , ולוודא בעצמינו כי מוכרי המוצרים ונותני השירותים אכן עומדים בסטנדרטים שלנו. הדרך לעשות זאת היא פשוטה משאנו חושבים יש להקים גוף צרכנות (או הרחבת הקיים) שבמקום להתמקד בטיפול בתלונות צרכנים, יחקור ויקבע מהם נתחי הרווח המקובלים לכל תחום, מהם העלויות הכוללות למוצרים ושירותים נבחרים ומכאן יפרסם מחירים מומלצים לצרכן בצורה שקופה באמצעות פלטורמת האינטרנט. כל מה שישאר לנו הצרכנים זה לעקוב ולהחרים כל מי שמוכר ביוקר. זה הרעיון הבסיסי, כמובן שניתן לפתח אותו יותר ולהוסיף אלמנט של "תעודת כשרות" לעסקים
וכדומה אבל יש להתחיל בתובנה שאנחנו העם צריך לעבוד ולא לצפות ממישהו אחר שיעשה את העבודה עבורנו.

תפקיד הממשלה הוא פשוט , מחד לחייב בחוק (אחד ופשוט) כל גוף עסקי לספק את נתוני העלות שלו, על מנת שנוכל לבדוק האם הוא מתמחר ביושר ושנית לתקצב את הקמת ותפעול הגוף דבר שיעלה פרוטות בהשוואה לסכומים שמדוברים בדו"חות כאלו ואחרים.

זה לבד יוריד את המחירים משמעותית ללא צורך בחוקים מהפכנים , שינויי תקציבי , ניתוחים של המצב הגיאופוליטי והשפעתו על השווקים המתעוררים וכל השטויות האחרות.

 

שיהיה לנו בהצלחה.

דרג את התוכן: