חברים יקרים - כפי שאתם יודעים זה בלוג מוסיקלי בעיקרו, אבל אני חייב להפיץ את הסיפור בכל ערוץ אפשרי.

רציתי לשתף את כולכם בערב עצוב ומזעזע שאני וחברתי ענבל חווינו בתאריך 27.9.11

כמו כל שנה, גם השנה רבים יבצעו את מנהג הכפרות, שעיקרו הוא שחיטה אכזרית של תרנגולות חסרות ישע.

בחוגים דתיים רבים מקובל לעשות כפרות בממון ולא בתרנגולות, ויש פוסקים רבים המתירים ואף ממליצים על כך. אחד מהם הוא הרמב"ם למשל, וזו הסיבה שבעדה התימנית מבצעים כפרות עם ממון בלבד. עוד הרבה דתיים מזרמים שונים מקבלים את החלופה השפוייה הזו, אבל כמובן לא כולם. 

נודע לי על יוזמה ברוכה של אנונימוס (ארגון להגנה על זכויות בעלי חיים) להפיץ חומר הסברתי בנושא. העלון (שתמונה שלו מצורפת לשיפוטכם) מנוסח בצורה הכי מכובדת ומתונה שאפשר, וכולל הסבר על כך שיש אפשרות לעשות כפרות בממון וציטוטים מפוסקים שתומכים בכך כגון הרמב"ן, הרב יוסף קארו וכפי שאמרתי הרמב"ם. אף לא מילה אחת נגד הדת, לא מילה אחת של שיפוט, של זלזול, או של לוחמנות מסוג כלשהו - רק דיון במנהג דתי, מנקודת מבטם של כמה מגדולי היהדות, ולא מנקודת מבטנו החילונית. 

תלינו את המודעה בכמה בתי כנסת ברמת השרון וברמת גן ללא שום התנגדות. עובר אורח חרדי חביב בבית כנסת ברמת גן התעניין בשלומנו ושאל אם מצאנו את מבוקשנו.

ואז עלה הרעיון לעבור לבני ברק, כי זה ממש קרוב, ושם המנהג הרבה יותר נפוץ ויש יותר סיכוי להשפיע (ככה לפחות חשבנו). עכשיו אני מבין שאולי זה לא היה רעיון טוב, אבל רק מפני שהוא בזבוז זמן (ומסתבר שכסף) ורק בגלל שהבנתישתושבי בני ברק אבודים לחלוטין בחושך שלהם ואין שום דרך לדבר איתם ישירות שתוביל לשינוי אצלם, לפחות לא כציבור.. יחד עם זאת אני לא מצטער שניסינו, גם בגלל ההבנה החשובה הזו, וגם בגלל שאנחנו ננסה להוציא את הסיפור לעיתונות מקומית ואולי זה יעזור במקצת להציל מעט בעלי חיים חסרי ישע (תזכורת - זו המטרה היחידה שעמדה לנגד עינינו בכל שלב).

הדבקנו את המודעה בבית כנסת אחרי שביקשנו רשות ואמרו לנו איפה מותר, ועל לוחות מודעות.

באחד הלוחות היו מודעות מזעזעות (גם הן מצורפות בתצלום) לגבי המנהג. בקשה אחת לדוגמא שביקשו במודעה מהציבור, זה לא לחתוך לעוף את הרגליים לפני הבדיקה. החלטנו לתלות את ההצעה למנהג חלופי ליד המודעה (ליד ולא על חשבון! הקפדנו מאוד לא להסתיר אפילו אות אחת מכל מודעה אחרת, מתוך כבוד שלא זכינו בו בחזרה, וכמישהו העיר לי שבטעות כיסיתי שתי ספרות ממספר טלפון שפורסם במודעה אחרת הורדתי אותה והדבקתי מחדש במקום אחר)

שוב אני מזכיר שמדובר בעלון מתון ומנומס שדן בעניין הכפרות מנקודת מבט הלכתית בלבד

בהתחלה שני ילדים חמודים קראו את המודעה בשקט. אחרי מספר רגעים גם שתי בנות, שאחת העירה לשניה (איזה שטיות). אז הגיעו הגברים, שנחרדו לגלות את ילדיהם ונשותיהם נחשפים לידע! אחד ברברי במיוחד תלש בפראות את המודעות מהלוח והזעיק פקחים בטלפון (או בשריקה סודית, כי הם הגיעו יותר מהר הכל משטרה חשאית ששמעתי עליה אי פעם)

זה המקום לציין משהו שאני בהחלט לא ידעתי, והייתי צריך לדעת - לוח המודעות שייך לעיריה והדבקה עליו עולה כסף (חמישה שקלים למודעה, סכום שהייתי שמח מאוד לשלם כמובן). 

פה כבר הסתבכתי עם החוק, והפקח שהגיע תוך פחות משתי דקות מהרגע שהאיש התקשר (האם פקחי העיריה בחיוג המהיר שלו?) ביקש תעודת זהות ממני (ולא מענבל, על זה יפורט בהמשך) כדי לתת לי קנס.

לא אזהרה, לא אפשרות לשלם פשוט על המודעות, ולא התחשבות בזה שבפועל המודעות הוסרו אחרי כ-10 שניות. את החלק הזה אני מפריד מהמסר הכללי, ברור לי שהפקח (החילוני) עשה מה שהיו עושים גם בתל אביב, מתוך בצע כסף של העירייה ולא מתוך פונדמנטליזם דתי כמו הקהל שם, וגם ברור לי שעברתי על חוק, תפל ומוגזם ככל שיהיה, אז נספוג את הקנס (475 ש"ח) - זה שווה את זה.

מצאנו את עצמנו באמצע התקהלות דרמטית ונרגשת, ואפילו קצת זועמת, ורציתי לשתף בכמה הבחנות מהאירוע:

קודם כל, לא יכולנו שלא לשים לב שפרט למשפט או שניים מאחד מהאנשים הפחות ברבריים שם, לענבל התייחסו פשוט כמו אוויר. מי שרצה לצעוק צעק עלי, מי שרצה לשכנע דיבר איתי, מי שרצה לקנוס קנס אותי. פשוט אוויר, וכולנו יודעים למה.

נקודה נוספת - היה איש אחד, שאינו צדיק בכלל, שהיה היחיד שניסה לדבר איתנו בצורה תרבותית. ראוי להדגיש שרמת הדיון שלו והטיעונים שלו היו מתחת לכל ביקורת והתוכן של דברים לא הפגין אפילו שמץ של סובלנות לדעות אחרות, אני רק מתכוון שההתנהלות הפיסית שלו הייתה מנומסת, הוא ניסה לקחת אותנו הצידה ולדבר בשפה יפה ובלי צעקות, על סמך דעותיו, חשוכות ונבערות ככל שהן לדעתי. העניין הוא שפשוט לא אפשרו לו.

כמה מטיעוניו: 

לענבל (חילופי הדברים היחידים איתה) - לפי הלבוש שלך אני רואה שאת לא בדרך תורה, מדוע את תולה את זה פה אם את לא מוכנה ללמוד את הדרך הזו לעומק? (תזכורת - רק הצענו חלופה שמקובלת על פוסקים רבים, כדי לחוס על בעלי חיים תמימים)

(לי: אצל הנאצים להרוג חיה ולהרוג יהודי זה אותו דבר (מה הקשר? מי שיפתור את החידה יזכה בפשקוויל חינם

היה ברור שחוץ ממנו אף אחד לא רוצה לדבר, לא רוצה לשמוע, וחס וחלילה לא רוצה לחשוב. גם הפקח המליץ לנו לא לדבר איתו, למען בטחוננו האישי (!), כי הוא רצה להמנע מהתקהלות ומבלגן (אפשר להבין). הוא הסביר לי שאין טעם, אמר לי "אני כבר מכיר את זה, אתה תהיה כמו פרי בשל בשבילם, הם כמו רוטוויילרים"). חבריי לכלביה יסכימו שלא יפה להעליב ככה רוטוויילרים

מיותר לציין שלא היה אפילו איש אחד שניסה להרגיע את הרוחות, למנוע את ההתלהמות, וודאי שלא להקשיב לנו

בנוסף לקנס קיבלתי גם אזהרה לא להדביק יותר ודרישה להסיר את כל מה שהדבקתי עד פה (גם במקום ציבורי כמו בית כנסת, אחרי קבלת רשות). בדרך חזרה עברנו במקומות שתלינו בהם, וגילינו כמובן שהעבודה כבר נעשתה עבורנו פרט למקום אחד שהיה די נטוש. 

נכשלנו במשימתנו בבני ברק. גם השנה ישחטו באכזריות בעלי חיים תמימים בשם האמונה, שאסור לדון בה, אסור לשנות אותה, והיא פטורה מעמידה בכל קריטריון מוסרי שקיים בחברה שלנו, רק בגלל שהיא תחת הכותרת של דת.

בקשר לקנס טרם הוחלט אם לנסות לערער. מצד אחד הוא חזירי ולא מידתי, וניתן על פעולה שנעשתה בתום לב ובלי ידיעה - בלי שהוצע לי להוריד את המודעה (לא שהיה צ'אנס), או לשלם עליה, או כל אזהרה אחרת

מצד שני הוא חוקי לחלוטין ואי אפשר להכחיש את זה

בנוסף, היה ניתן לראות בברור שלפקח עצמו לא נוח עם זה, וזה היה מס שפתיים לקהל הקיצוני והנבער שהתקהל שם. מולם, פשוט לא הייתה לא ברירה לדעתי.

כמה כיף היה לחצות את הגבול הבלתי נראה לרמת גן, ולהרגיש (פשוט להרגיש את זה בגוף) ששוב אני במקום שפוי, שמכבד נשים, שמכבד זרים, שמכבד בעלי חיים (לפחות במידה גדולה יותר), שבו אני חופשי לחשוב ולהתבטא. כמה כיף היה לצאת מהגטו הנורא והאפל הזה.

לסיכום אני רוצה לציין, ובכוונה אני אומר זאת בחלק של העובדות ולא של הפרשנות, כי זו עובדה - לא חשבתי שאני יכול להיות יותר רחוק ויותר סולד מהדת בכלל, ומהחרדים בפרט, והוכיחו לי שאני טועה.

(חשבתי שיש סיכוי להדברות כלשהי, והוכיחו לי שאין (או בכל אופן הרבה פחות ממה שחשבתי

חששתי להכנס לבני ברק בגלל דעות קדומות שלי ובגלל פחד מהלא מוכר, וקיוויתי לשנות את דעתי. קיוויתי לקלישאה מסוג של "דווקא אנשים נחמדים, שדעתם שונה משלנו, יצא לי לדבר עם כמה והם ממש לא טפשים כמו שהם מוצגים לפעמים, התייחסו אלי בדרך ארץ", והתבדיתי.

פגשתי אנשים מכוערים, חשוכים, חסרי סובלנות וחסרי רצון לחשוב, שפוחדים מידע, שונאים את השונה, בטוחים בצורה עיוורת בצדקתם, לא מעוניינים בדו קיום וחושבים שהעולם שייך להם.

עצוב

 חשוב מאוד מאוד להפיץ את הסיפור הזה, ועל המשמעות שלו לדעתי אדון בפוסט נוסף