אז,

לא בכינו על אהבתנו, באופן נועז,

מחינו את חיינו, עטנו על כל תג כמו בז,

מחאנו את כפינו לכל מצהלות של עגל פז,

ריירנו מפינו את מלוא מאסטרו שף בטעם עז..

..

למולי אהבת הערגה לעדנת הסטאלין של אז,

ולמי עוד ניישיר מבט ונזכור להזכיר למה אני בז,

מתמוגג אל הקרבה של חיי חרפת רעב לחיי אבן טופז,

דומע בחדוות חיכוכים ברעות החברה המתהווה רק מאז,

..

ואהבת חינם תעטפנו מחדש ימינו כקדם,

אל יפול חלומנו לא נוכה באלם,

נצחק מחלם,

בהלם

..