ילדה "אלמונית "

מסיפורי שוק רחובות

ימי  שישי  בשוק ידועים  כימים מטורפים,  תוססים וצבעוניים עם מוזיקה

מזרחית מובהקת.

הירקנים פוצחים בצעקות ובשירה ייחודית לשוק, "ילהה בזול".

אנשים ממהרים לקנות לשבת ירקות ופירות טריים, פיצוחים,דגים ועוד...

לקראת השעה 15.30 התנועה נרגעת ולפני הסגירה, זה הזמן לאנשים

מעוטי יכולת לקנות בזול מאוד, או לאסוף מהרצפה בחינם ירקות,

שאיכותם ירודה.יום שישי שיגרתי המאופיין ביופי ובכיעור.

השנה היא 1998.יום שישי בשעה 15.30 בערך , עיני קלטה את דמותה

של ילדה קטנה כבת 10 עם צמה ארוכה, נעה חרישית בין הבסטות

בשקט ובצנעה אוספת ובוררת ירקות מהרצפה אל עגלה, הגדולה יותר

מגופה הצנום.

המראה לא שכיח בנוף השגרתי.מן אנטיתזה לטבע "אפרוח שדואגת

לאימא תרנגולת".וכמו שבטבע האכזר,השוחרים ל"טרף" עטים על חיה

שניצודה, או פגר עזוב, והחזקים שורדים יותר... מצליחים להיות ראשונים

ולאסוף כמות גדולה מבלי להתחשב בילדה הקטנה.

בראותי זאת נצבט ליבי. מול עיני דימיתי את בתי הקטנה והחלטתי  לעזור !

קראתי לה להתקרב, אבל היא הייתה הססנית וביישנית, נופפתי בידי בכדי

למשוך את תשומת ליבה. בידי החזקתי ירקות טריים וכוונתי הייתה לתת

לה אותם.לשמחתי, זה הצליח והיא לקחה מידי את הסחורה

מבלי  לומר דבר.שאלתי לשמה, אך היא לא ענתה.רק משכה בכתפיה בחוסר

רצון לענות.ספק פחדה, ספק התביישה, לקחה ונעלמה .

כמובן, שסיפרתי על המקרה לילדי בארוחת ליל שבת כחלק ממסורת

השיחה המשפחתית בארוחות ליל שישי. 

עברו שבועות והילדה הייתה מופיעה לעתים קרובות בימי שישי.

היו ימים, בהם חיכיתי שתגיע, לאט לאט הצלחתי  לרכוש את אמונה,

מבלי להוציא הגה מפי או מפיה, עם סימן ראש מוסכם, שתתקרב

ותקבל את מה שהכנתי לה באותו השבוע.היא הייתה מהנהנת בראשה

לאות תודה מבלי להוציא הגה מפיה.היו רגעים, שחשבתי לתומי,

שמא היא אילמת ?!

באחד הימים, כהרגלי בבוקר ניגשתי לחדר האשפה, שם ראיתי

בובה גדולה של דובי, בצבע לבן מלוכלכת וזרוקה.

מיד חשבתי על הילדה שקיבלה בינתיים את הכינוי :"אלמונית" .

"תחושת הבטן" שלי, אמרה שהבובה לבטח תשמחה, שכן היא בכל

זאת ילדה ומן הסתם, אני לא בטוח, שיש לה בכלל צעצועים ב"מצבה".

העליתי מהר את הבובה הביתה,לרעייתי והסברתי לה את מה שחשבתי

ומה יעודה.רעייתי בשמחה עמלה וכיבסה בידה את הבובה וכשחזרתי

מצאתי את הבובה עם סרט אדום מקושטת, כמו חדשה.

כל השבוע הבובה הייתה מונחת ליד המשקל, ממתינה לבואה של "אלמונית".

יום שישי הגיע ו"אלמונית" הופיעה בשעה הידועה. רמזתי לה להיכנס

וסימנתי לה לכיוון הירקות, שהכנתי לה בסמוך לבובה.להפתעתי מבטה

הופנה ישירות לדובי ולא לירקות מה שהפריך את חששותיי לגבי תגובתה.

אמרתי :"זה בשבילך",הילדה עמדה והביטה כלא מאמינה ודמעות זלגו מעיניה.

היא לקחה את הדובי והשאירה את הירקות בדוכני ולא ראיתיה שוב באותו היום.

עבר שבוע נוסף ויום שישי הגיע, עם הלחץ והבלגאן השגרתיים. ובעודי עומד

ומוכר את מרכולתי מחוץ לדוכן בשעה 12.00 לערך, חשתי ביד קטנה מניחה

בידי שקית קטנה.מיד ראיתי, שזאת הייתה ה"אלמונית" ! לא הבנתי,

מה מעשייה בשוק בשעה כה מוקדמת ? מה היא הביאה לי ? כמובן

שה"אלמונית" נעלמה בן רגע ואני המשכתי בעבודתי כרגיל.

הגעתי לביתי בשעה 17.00 לערך, עם ארגז מלא מכל טוב כאופייני לסוף השבוע.

מיד רעייתי שאלה:" מה יש בשקית הקטנה? " נזכרתי במתנתה של "אלמונית"

ופתחנו את השקית בעדינות.בשקית, הייתה מתנה קטנה, ארוזה בסרט

הקישוט האדום של הבובה, שקיבלה ממני, וכשפתחנו את המתנה, הייתה

שם סירה קטנה עשויה מגפרורי עץ מודבקים יפה, שרק יד עדינה יכולה להרכיבה.

רעייתי ואני התרגשנו עד דמעות ...

הילדה נגעה ללבנו.מאז לא נראתה שנים, כאילו בלעה אותה האדמה.

בתחילת שנת 2011, ביום בהיר, עמדה נערה טמירה ויפה הביטה בי ואמרה:

"שלום דודי ! אתה זוכר אותי?"

לרגע לא קישרתי, חיפשתי עוד רמז.היא הוסיפה ואמרה: "כשהייתי קטנה..."

מיד אמרתי "אלמונית".היא, כמובן לא הבינה למה התכוונתי, אבל הבינה.

שזיהיתי אותה. ולשם שינוי הפעם היא דיברה.

סיפרה בקצרה, מה קרה  למשפחתה, שעברה לאשדוד, והם הסתדרו כלכלית.

אימא שלה התחתנה שוב, והיא כעת סטודנטית, שלומדת בבאר שבע.

היא באה לבקר חברת ילדות ולכן קפצה גם לבקר אותי.

חיבקה אותי והוציאה מתיקה תמונה ובה היא מופיעה מחובקת עם הדובי,

שקיבלה ממני.

אמרה: "שמו של הדובי: דודי".

ועדיין אינני יודע את שמה...

שירה של להקת הנחל "בשמלה אדומה", מוקדש ל"אלמונית" שלי !!!

דודי רצם.