הנסיך הקטן אילף את השועל אך הנה הגיעה שעת הפרידה
אהה! קרא השועל בכה אבכה אם תעזבני...
בך האשם! אמר הנסיך הקטן, כי לא נתכוונתי כלל להרע לך! אתה בקשתני כי אאלף אותך
אמת. נכון הדבר, אמר השועל
אם כן, אתה נמצא מפסיד!
לא, אני נמצא נשכר גלל עין הזהב אשר לשיבולים... אמר השועל והוסיף: לך לחזות שנית בשושנים, אוי אז תווכח לדעת כי השושנה אשר לך אחת ויחידה הנה בכל העולם כולו. וכשתבוא להפרד ממני אגיש לך מנחה נאה –סוד אשר לא ידעת.

הנסיך הקטן הלך לחזות שנית בשושנים שלו. אינכן דומות לשושנה שלי כל עיקר! אמר להן הנסיך הקטן. אינכם עדיין אלא סתם שושנים, איש לא אילף אתכן. גם לא אולף על ידכן. דומות אתן לשועלי שעה שפגשתיו לראשונה.
אותה שעה לא היה שועלי שונה כל עיקר ממאה אלף שועלים אחרים אולם מאז היה לידידי הריהו אחד ויחיד בעולם כולו,
דבריו אלו הביאו את השושנים במבוכה.

הנכן יפות אך ריקניות, הוסיף ואמר, וכלום כדאי להקריב את החיים למענכן? בעיניי הזר העובר לתומו אין השושנה שלי שונה ונבדלת מכן. אולם בעיני אני הריהי חשובה מכולכן, כי רק אותה השקיתי יום-יום, רק אותה שמתי תחת פעמון זכוכית, אף שכותי עליה בפרגוד מפני הרוחות העזות. רק למענה הרגתי את הזחלים (חוץ משניים –שלושה שהשארתים בחיים למען יהיו לפרפרים) רק לקולה האזנתי שעה שקבלה או התפארה, ולעיתים אף בשעה שהחרישה, שהרי זו השושנה שלי...

הנסיך הקטן חזר אל השועל.

שלום עליך, אמר כשהגיעה שעת הפרידה

ברוך תהיה בצאתך, ענה השועל. הנה סודי והוא פשוט מאוד: אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין.

כל דבר חשוב סמוי מן העין, חזר הנסיך למען ייחרט בליבו. הזמן שהקדשתי לשושנתך שלך הוא המשווה לה חשיבות כה רבה, אמר השועל.

הזמן שהקדשתי לשושנה שלי... חזר הנסיך הקטן למען שנן את הדבר היטב. "מה שחשוב באמת, סמוי מן העין", שנה הנסיך הקטן. "בני האדם שכחו אמת זו," הוסיף השועל. אולם עלייך לזכור את הדבר תמיד - כי לעולם ערב אדם לשלומו של אותו שהוא מאלפו. ערב אתה לשלום שושנה שלך.

אני ערב לשלום שושנה שלי.... – חזר הנסיך הקטן למען ייחרט הדבר בלבו.