ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
"מי שמודה על האמת, אף פעם לא לבד".
כשאני לבד, כמצב המתאר את אי-הימצאות בת זוג בחיי, אני עשוי להרגיש לפעמים בודד עד מאד. רחמים עצמיים , קורבן של החיים, אומלל. כל זה. זה עוזר לי בזמנים כאלה להזכר כמה פעמים בחיי הרגשתי בודד, שלא לומר עוד יותר בודד, בתוך מערכת יחסים. אני חושב שזאת לא תהיה קביעה מרחיקת לכת לומר שאין קשר בין תחושת בדידות, למצב הזוגיות האובייקטיבי שלי, של כל אדם. הנה עכשיו, אין לי זוגיות כבר ים זמן, ולא מרגיש בודד בכלל. פה ושם, בקטנה.
האם בכלל יש קשר בין כמות האנשים שמקיפים אדם לבין תחושת הבדידות ? ברור שלא. עובדה, האנשים שמדווחים על תחושות בדידות קיצוניות במיוחד הם אנשים שעל פי נסיבות חייהם, ניתן לחשוב שהם מרופדים מכל עבר בתשומת לב ואהבה. דווקא שם, אי ההתאמה בין המציאות החיצונית ההומה למציאות הפנימית הצחיחה יוצרת סבל גדול מאד.
המשפט המצוטט בראש הפוסט הזה, הוא כמובן של ימימה. "מי שמודה על האמת אף פעם לא לבד". מה זה לכל הרוחות מודה על האמת, ואיך זה קשור לבדידות ? מודה על האמת פירושו, מודה שבעמקי עומקיי, יש משהו בלתי נודע, בלתי מוגדר, בלתי נתפס, משהו כמו ניצוץ מהמפץ הגדול שעדיין לוחש לו בקרבי, כמו הדי. אנ. איי. הרוחני של כל העניינים האנושיים, ובו יש כל מה שאני צריך כדי להתקיים ולחיות חיים מלאים ושמחים. המשהו הזה שהוא שלם ומושלם והופך גם אותי לכזה. כאשר אני מודה על האמת הזאת, אני מפסיק לראות עצמי כמי שצריך מישהו או משהו אחר בתוך חיי כדי להשלים את חוסריי. אין לי חוסרים, אני רק צריך לשכלל את התבוננותי כדי לראות את זה. ומה שיפה עוד יותר- בכל אדם יש אותו ניצוץ, העצמי- כך קוראים לו בלימוד של ימימה (בניגוד לאישי, המכונה במקומות אחרים "האני"), והוא בדיוק אותו דבר אצל כל הברואים..... כלומר, כאשר אני מכיר בקיומו, אני מכיר בקיומו אצל כל אדם אחר, ובזהותו המוחלטת גם אם בלתי מוגדרת, ולכן- אם כולנו אותו דבר מלבד קליפת האישיות, איך יכול להיות בודד ?
הבדידות היא מזה שמרגיש כה מיוחד וכה חריג שאין מי שיתאים לסט ההפרעות והיתרונות שלי. אם מבין שאני לא מיוחד בהחלט, ושכל מיוחדותי היא דמיונית, ומנציחה את בדידותי, המצב נהיה בשניה יותר קל וגמיש.
האמת היא שאנחנו לגמרי לבד בעולם. תמיד ולעולם. נדמה לנו שאם אנו מתערבבים עם נשמה אחרת זה עוזר לנו. זה לא. רק הכרה בקיום הנפרד לחלוטין שלי בעולם, ומהמקום הזה יצירת קשר שאינו ערבוב אלא נתינה נקיה ללא רצון לשנות, לבקר, לשאוב משהו מהאחר, רק קשר כזה הוא משמח באמת, אותי ואת מי שאני בקשר איתו- איתה, לא חשוב עם מי ולא חשוב אם מדובר בקשר זוגי, חברי, עבודתי, או כל קשר אחר. והצחוק בכל העניין הזה- כאשר מפסיק להרגיש בודד, ולשדר את זה לכל עבר, גם מושך אליי אנשים שרוצים בקרבתי, ואז יכול לבחור אם אני לבד או לא, ולא להיות קורבן של המציאות הפנימית העגמומית שלי....
שבת שלום.
|
איילבהרב
בתגובה על למתעניינים בלימוד ימימה
הקו א-ל התקווה
בתגובה על תקווה
truly4u
בתגובה על אורז רע
iri20
בתגובה על הבסטה סגורה
אי.שון
בתגובה על עוד מילה על מלי
anski888
בתגובה על רכילות
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (168)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המציאות של אדם אחר לא נמצאת במה שהוא חושף בפניך,
אלא במה שהוא אינו מסוגל לחשוף בפניך. לפיכך,
אם תבין אותו, אל תקשיב למה שהוא אומר,
אלא למה שהוא לא אומר". ג'. ח. ג'.
P A Fבעת הזאת, אני מזדהה איתך ומסכים למרות,
שההרגשה והתחושה הזאת נבנית במרחב ובזמן.
סופשבוע רגוע.
תחושת הבדידות זו הרגשה שהזמן בכוחו לרפא. ההבנה כי לא להיות תלויי בדבר זו המציאות הבריאה , להבין שאתה אדון לעצמך שולט במחשבות ברגשות ומעשים .
התלות באחר בחומר וברגשות של עצמינו זה סוג של עבדות זה מחליש.
בעינין זוגיות .....אין הריפויי לתחושת הבדידות תמצא נחמה לעיתים היא מבליטה ומעצימה .
לאדם יש מסע פרטי משלו ללא כל קשר לאדם הזוגי שייבחר בו !
יום נפלא לך
אממ..
לא עברתי על כל התגובות..אז אולי הקדימו אותי והזכירו לך
ש..."לא טוב היות האדם לבדו"
חבר/ה שיקרא את עיניך..יבין את תנועותייך..יחוש את שתיקתך..
שווה הרבה "לבדים" מבורכים.
ו..זכור שנתינה..ממלאת אותך שבעתיים..
מה שעושה אותך שואב פסיבי
שבוע טוב:)
אף אחד לא מתייחס אלי וזה מרגיש די בודד (אבל בקטנה,סתם) אבל תגובה משהו...
הי
מה עם הקשר בין ציניות לבדידות? ולא בנימה ציניתת איך שיטת ימימה מתייחסת לציניות?
"כאשר מפסיק להרגיש בודד, ולשדר את זה לכל עבר, גם מושך אליי אנשים שרוצים בקרבתי, ואז יכול לבחור אם אני לבד או לא, ולא להיות קורבן של המציאות הפנימית העגמומית שלי.... "
המשפט הזה לגמרי מדבר אליי..
זה המרחב שאנחנו יוצרים..
תשדר טוב, יימשך טוב, תשדר רע, ימשך - פחות טוב..
(העניין הוא - שמהנסיון שלי, שכששידרתי שאני לא ברחמים עצמיים ושאני מאושרת מהיותי לבד וכו',
נמשכו אליי נשואים.. יש הסבר לזה..?)
אכן- יינג ויאנג
אהבתי מאוד את מה שכתבת ואיך שכתבת
איפשהו באמצע הדרך מצאתי את האור,
אני אומנם לבד (בינתיים), אבל לא בודדה - יש לי אותי, כל הזמן, ואני כל הזמן ממציאה את עצמי מחדש
יכולה להגיד ששווה להתאמץ - עד שזה הופך לדרך הטבעית
מיכל
מה הוא הלבד?
הלבד משתף את בדידותו של היחיד/ה ובכך בעצם משקף לי את עצמי האמיתי כשאני לבד אני נטול סודות ומסכות אני חד וברור וממוקד ויודע בדיוק לאן אני רוצה לצעוד (ולפעמים נכון אני גם רוצה לצעוד אל הביחד)
מה הוא הביחד?
הביחד משתף את בדידותו של היחיד ובכך בעצם משקף לכל יחיד מהשותפים את העצמי האמיתי
כשאני ביחד אני יכול להבין עד כמה בעצם אני שונה
0
" .... האמת היא שאנחנו לגמרי לבד בעולם. תמיד ולעולם. . . . "
לא ממש. אפשר בהחלט לקבוע שכל אדם בסופו של דבר מאד מאד סוציומט בכך שהוא חייב לדאוג בראש ובראשונה לעצמו, לחייו ממש, אבל אני לא חושב שזה עושה אותנו "לבד" בעולם.
גם לעניין השמירה על חיינו יש צמתי הכרעה. אם מנגד עומדים חיי הילדים, בן הזוג ההורים או קח לדוגמא (ויש עוד כאלו גם מחוץ לצה"ל) את רס"ן רועי קליין שקפץ על רימון רסס שנזרק לעברו והקריב את חייו למען חיי המחלקה במהלך הקרב בלבנון. מה כל אדם יחליט ברגע האמת?
אני לא בטוח שזו החלטה מושכלת שאנחנו יודעים עליה את התשובה עכשיו.
ברגע שאני חיה בשלום עם עצמי
עם הקיום הפרטי שלי
כל הערוצים נפתחים
אני בטוב עם עצמי אני בטוב עם הסביבה
מקרינה את זה החוצה ואנשים רוצים את הקרבה הזו
שבת מקסימה בנעימות השארתי זרעים של אהבה
יותר טוב מכוכב ירוק
עוד משהו קטן......
על ההבדל בין לבדות ל - בדידות
לבדות זה מצב של עוצמה , בו אתה מלא בלבד של עצמך, מלא בעצמך ומרגיש שלם.
לדוגמה לשבת מול הים לקחת נשימה עמוקה לבטן ולהרגיש שיש לי הכל ואני חלק מהכל.....
בדידות, להבדיל, זה כשאנו זקוקים למישהו למשהו אחר כדי להרגיש בעלי ערך....
לדעתי כשמרגישים את תחושת הבדידות הזאת הריקנות שמכאיבה, פשוט להתבונן , לחמול על עצמנו לאהוב ולקבל..... ואז אופס...... זה מתפוגג.....
"כל מחשבה שלך הוא דבר אמיתי - כוח"
*
בדידות אינה כרוכה בשהייה במקום ללא אנשים. בדידות היא מצב פנימי.
המקום הכי בודד שיכול להיות הוא עם עצמך, כאשר אינך אוהב את עצמך או
אינך ממלא את עצמך.
גם אם תקיף את עצמך באין ספור אנשים, גם אם תהיה במחיצת בן או בת הזוג
תחושת הבדידות תישאר כיון שלך לא טוב עם עצמך.
כדי שתגיע למצב של נתינה וחלוקה, אתה קודם כל צריך לדעת וללמוד לתת לעצמך.
פשוט לאהוב את עצמך. ואת מה שאתה לא אוהב , ללמוד מאיפה זה נובע ומדוע זה הפך
להיות חלק ממך.
מרגע שתגיע למצב שכזה אתה בעצם נפטר מצורך או נטייה לתלות.
אתה תדע שהאושר שלך והמקום הזה שנותן לך להרגיש טוב ושלם לא תלוי בבן אדם אחר. אז גם תהיה במצב הכי נקי וטהור של נתינה שבאה מתוך רצון.
תוכל גם ללמוד "לקחת" ולא ממקום של ניצול או רווח. אלא ממקום של הוספה והעשרה
שגם אלו יכולים להפוך לנתינה וחוזר חלילה.
ברי סחרוף נגע בזה מעט :)
אל תחפש רחוק
תישאר קרוב
כי ככה זה
לאהוב את עצמך
לא מול המראה
תיכנס לתוך
כן זה יכול
להאיר אותך.
מילים יפות, ונכונות. הבדידות הכי קשה יכולה להיות מורגשת דווקא כשאנו מוקפים באנשים.
ממליצה על ספר נהדר שמדבר גם על זה, וגם על דברים נוספים:
face to face with fear/Krishananda
נכון מאוד. מאוד.
ולמה בכל זאת מחכה שבן זוגי המתאים "יגיע" אלי? כי אז יהיה עוד יותר נפלא.
בינתיים אלך לי לחבק את העצמי שלי, לבד...
חג שמח.
אמממ,
קצת מבולבלת..אני די בטוחה שקראתי את הדברים הללו באיזשהוא מקום אחר.
האם ציטטת מכתבה או מספר או שאולי עשית שכתוב לדברים?
אם כן, ראוי להביא מראה מקום, אם לא...אז סליחה.
אברי,
לבד, בוא נהייה פלספנים. מה זה לבד ואיפה ?
ראשית יש לך ילדה נפלאה שאני בטוחה שתמיד איתה אתה מרגיש ביחד.
שנית, העיתוי לפוסט מדהים. בא אחרי מות אביך ולפני החג. סליחה על ההשוואה. אנשים ללא זוגיות תמיד מרגישים את הבדידות חזקה יותר בתקופה הזו, של החגים.
מה עוד יש להוסיף על מה שלא כתבו כאן בתגובות ?
אברי, לרוב הסטאטוס של האדם נקבע על ידי האדם עצמו אם במודע ואם שלא במודע. נסה לשבת מהצד ולהביט על מהלכים שעשית, ועל כאלו שלא עשית. בטוחה כי תגיע אל הנחלה.
בברכת חג שמח טעים נפלא, ובמיוחד שחג החרות יבוא בסימן חרותם של החטופים.
"לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה"
והוא ענה שלפעמים הוא מרגיש בודד,אבל רוב הזמן הוא מרגיש "שייך" מכיון שהוא משתדל להתעסק בנתינה לאחרים ומקבל חזרה וזה מקל על הבדידות.
יום נפלא!
כאשר אני מודה על האמת.
קראתי את מה שכתבת וניסיתי.
ממשיכה לנסות...
זה עוזר לרגע , שניים.
אולי צריך מינון כפול.
ב"עד כלות הנשימה" של גודאר מתפנקת ג'ין סיברג לבלמונדו: "אני לא רוצה לישון לבד"
והוא עונה: "תמיד ישנים לבד".
ומאז אותו זמן, היא רק מנסה להוכיח שהיא איננה.
אמת לאמיתה. הרבה סבל היה נחסך לכל "מצחכם" איזורי אם הוא היה מבין את זה.
חיבוק..
מרבית הדברים שמתרחשים בחיינו, יכולים להיות נתונים להשפעתנו.
יש לנו הרבה יותר כוח ויכולות ממה שרבים מאיתנו מאמינים שיש להם.
יפה כתבת.
שי ברק
מי שמודה על האמת אף פעם לא לבד???
בלי לזלזל במי שאמרה את זה
אבל הכל תלוי בהגדרה של
מה זה אמת?
ומה זה לבד?
הגדרות שמשתנות ממקום למקום...
ולכן המשפט הנ"ל, מחוייב רק על ידי מי שטבע אותו בלבד.
למה צריך להקיף את עצמך באנשים/חברים/זוגיות / כדי לא להרגיש בודד?
דעתי היא , כי רוצים להרגיש שייך למישהו למשהו.
יש אנשים שמקיפים את עצמם בחפצים אהובים או בעלי חיים וזה מספיק להם. איש איש ובחירותיו הוא .
הבחירה אם להיות בודד היא שלך נטו , כי אין לך צורך בשיתוף בא לך להיות סוליסט וטוב לך עם זה. לעיתים הסביבה לא מבינה ולא מקבלת ושואלת שאלות ומציקה ולא מבינה כי זו הדרך באה בחרת/ה.
תמיד אפשר ל"עשות" חברים זוגיות וכו' כל ישראל חברים לא
יש אנשים שמרגישים הרבה פעמים שבא להם לברוח לאי בודד כי הם רוצים להיות לבד.
מרבתינו לא יכולים כי לעיתים אין לנו את חופש הבחירה.
לכן להיות בודד לעיתים זה לא כזה רע.
לאבריג
לא הצלחתי לעבור על כל התגובות, אבל לעצם הנושא, אדם בודד מטבעו אלא אם הוא מצליח למלא את החלל בתוכו.
כדי להשלים את המקום הריק צריך למלא אותו וכל אדם בוחר לעצמו את האופן הנכון (ולא בטוח שיצליח).
חלקם מרגישים שבן זוג הוא ממלא את החלל וישנם הממלאים בלימודים או אמצעי תרבות אחרים.
מי שיצליח, הוא מי שיבין לעמקי ליבו ויתחבר לצד האמיתי שבתוכו.
אבל תאמת... כולנו מגישים לפעמים בודדים, זה חלק מהבריאה שעוזרת לנו להבין כי גם אם העולם יהפוך לתכנולוגי, יש דברים שלא נוכל בלעדי האנושות ויפה להבין שהם הדברים הכי פשוטים, אהבה חיצונית ופנימית אין לה כלי חוץ מהלב והנפש.
כתם,
את כותבת ש"מישהו" שכח... ונדמה לי שבדיוק לזה הכוונה כשמדברים על הניצוץ האלוהי. כשאומרים "מישהו" מדברים במושג של הפרדה בינינו לבין האלוהות (או הטבע, או השכינה, או היקום או מה שתרצי, זה הכל אותו הדבר....) וזה בדיוק מה שיגרום לנו אוטומאטית לחוש בדידות.
כשחושבים על המשותף בין כולנו קל יותר להתחבר ל"ביחד" הזה, ומהמקום שמבין שכולנו די שווים, או דומים, יותר קל להבין שאת לא יכולה להיות אדם "פחות טוב". הרי כולם דיי כמוך.
האמיני לי, אף אחד לא "שוכח" אותנו, כולל אותך.
פשוט מפני שה"מישהו" הזה- זה אנחנו, חלק מכמות אינסופית של אנרגיה, שאפשר לקרוא לה אלוהות או כל מושג אחר שתבחרי. האנרגיה הזו יכולה לבוא בצורות שונות, היא יכולה להיות שולחן, או חתול, או אדם, או מחשבה, או בלוג או מלאך. כל דבר כזה הוא שבריר מהאנרגיה האינסופית הכללית.
הקטע הוא בשלב ראשון לדעת להבחין בין החלקים השווים בין כולנו, אלה שמאפשרים לנו לא להרגיש בודדים, לבין החלקים השונים, אלה שמאפשרים לנו להרגיש מיוחדים ובעלי משמעות.
אחרי שיודעים להבחין בין החלקים הללו צריך ללמוד לאזן ביניהם.
ביתיה.
והצחוק בכל העניין הזה- כאשר מפסיק להרגיש בודד, ולשדר את זה לכל עבר, גם מושך אליי אנשים שרוצים בקרבתי, ואז יכול לבחור אם אני לבד או לא, ולא להיות קורבן של המציאות הפנימית העגמומית שלי....
זה מה שלקחתי מהפוסט המקסים הזה. למדתי את ימימה לפני מספר שנים ואני זוכרת את הגדולה שלה בקבלה העצמית. היא מאוד תרמה לי בנושא הזה, אך אז לא הייתי בשלה מספיק להכיל אותה. כיום, אני עוברת את התהליך של חשיפה מול אנשים ושמירה על האמת הפנימית שלי ביותר עוצמתיות, כנראה גם הגיל עושה את שלו. מאוד מרגש לראות דווקא אותך שנמצא בלב עולם השקרים וההצגות, משיל מעצמו את העטיפה החיצונית ונותן לראות את האמת שבתוכך. עושה טוב בלב.
אני מוקפת באנשים "בודדים", כאלה שאין להם זוגיות ונמצאים במרדף תמידי אחריה, וגם כאלה שיש להם זוגיות והם תמיד נמצאים במרדף אחרי ה"חופש", בסופו של דבר הדשא של השכן תמיד ירוק יותר-וזאת האמת.
אני מאמינה שכל אחד נמצא איפה שהוא נמצא מתוך בחירה ולכן אין באמת בדידות, אתה שם כי זה מה שבחרת, זה המקום שהכי נוח לך, אולי לא הכי טוב, אבל בהחלט נוח, מוכר, אין הרבה סכנות במקום מוכר.
אולי המשפט צריך להיות "מודע לאמת..." כי הרי רובינו משקרים לעצמינו, מתרצים את הבדידות במחסור של פרטנרים מתאימים, תזמון גרוע ועוד, כאשר האמת היא שאנחנו פוחדים... וברגע שנגיד לעצמנו את האמת לא תהיה יותר בדידות.
אברי שלום,
הרשמת אותי בהתנהלותך על הפודיום במהלך הצילומים (10 מארס); ובעיקר, באופן שבחרת לאפשר לי פתחון פה בנושא כה חשוב לי; ולטעמי, לכל עם ישראל - זה היה רק אחד מביטויי התמיכה (הפעם, בפומבי), שאני מעורב בהם, ביחד עם עוד אנשים יקרים וטובים.
עבורנו, "תושבי איזור..." אינו מושג ערטילאי, המוזכר בכלי התקשורת, אלא פרצופים ובני אדם, שאנחנו מצויים איתם בקשר יומיומי - אם זה, בשיחות טלפוניות; ואם, בביקורים עיתיים באיזור ובטיולים משותפים (רובנו, רוכבי אופניים) - ומצוקתם הנפשית ותחושת הבדידות/האכזבה/הנטישה, שהם חווים, ידועה וכואבת לנו.
אני תקווה, שהקטע ההוא ייכלל בשידור (ולא ייגרע ע"י "צוות ההפקה", שניסה ל-
) ויוקרן בקרוב מאוד; ולו כדי להבהיר ל"תושבי...", שהם לא לבד !!!
אני מקווה שיזדמן לי לגמול לך בנשיקה... על המצח !
להשתמע/להתראות,
שלמה "הברל" ברגר
1525 חברים! וואוו! לעולם לא תלך לבדך...
(-:
מ.
יותר ברור ומובן ממה שכתבת לא יכול להיות:-)...
מזדהה עם כל הפוסט הזה מהמילה הראשונה ועד לאחרונה.
מקדישה לך את השיר "אדם בתוך עצמו הוא גר"...שלום חנוך.
מאוד דיבר אלי.
אני חושבת שהתקופה בה הרגשתי את הבדידות הכי גדולה, הייתה בשנה האחרונה של נישואיי.
בדידות אף פעם לא תלויה במספר האנשים המקיפים אותך או באיכותם. זה משהו פנימי ועמוק שיש לפתור עם עצמך. רק כשפתרת ומילאת את עצמך, אתה יכול להרגיש פחות בודד עם אנשים או בלעדיהם.
איש יקר, אתה נבון מאוד וזה מפיל אותך,
תפסיק לחשוב כול כך הרבה,תפסיק לחפש ולשכנע את עצמך,
בדרך כלל הדבר הפשוט והבסיסי ביותר הוא הדבר הנכון,
זה לא טוב ולא בריא ועבורך זה לא הגיוני להיות לבד ללא חברה
ושים לב שאני לא מדבר על זוגיות וכול התררם שמתלווה לזה....
חברה....בחורה יפה ,נחמדה ונבונה.....(בסדר הזה...)החברה שלך,
אז קדימה תפסיק להיות כזה כבד בפילוסופיה....בהצלחה ממני
החבר אלון
אהלן אברי,
הגעתי לחברות איתך לא בגלל היות אדם מוכר בארץ אלא בגלל שקלטתי שאתה אדם מיוחד בעקבות הפרסומים שלך.
אני מאד מזדהה איתך משום שאני אישית חיה עכשיו בלי זוגיות ולא מרגישה שאני בודדה אלא להיפך כייף לי עם עצמי מאד
ברגע שאתה אוהב עצמך ומקבל חולשותיך ומעלותיך, לומד לגדול כל יום מחדש-ומטפח את עצמך אז אתה מרגיש כייף עם עצמך ולא לבד כי זו האמת.
זוגיות-לא באה למלא חסר-ולא באה להשלים את הבדידות שלך עם עצמך
בני זוג, מפשחה וחברים הם נשמות לידנו ולא מתפקידנו לתקן לשנות או לאלף אותם...
המקום האמיתי של זוגיות-חברים-משפחה- היא הנתינה שלך להם נטו- ללא תמורה .ללא ציפייה לקבל משהו בתמורה-ל"לא תיאום דאטה" שמתאימה לקונספט שלך בלבד
יש הבדל בין
בדידות
ל
לבד
הפנמתי וחיי הפכו להרסניים פחות ויפים יותר
*אומרים שאנחנו הכי טובים בלעשות רע לעצמנו
אבל
רגע ,
אהבה וזוגיות היא גם דבר יפה
אם חולקים אותה
אם היא הערך המוסף
ולא
הערך
אז אם אמר אבריג בדידות
לבד או ביחד היא לא תלויה.
אז זה לא אומר -לבד
נכון אברי תחושת הבדידות היא התחושה הכי לא רוחנית שאנחנו יכולים לחוות ומאידך גם כל כך אנושית, נדמה שהחיים הם מן סוג של הולוגראמה מתעתעת שאם נביט בה מצד אחד תמיד נרגיש את הנפרדות הבדידותית הזו כי הרי נולדנו כנפרדים, (חלקיק נשמה נפרד, גוף נפרד), ואם נביט מהצד השני, הרוחני, נחווה את החיבור בינינו, שגם הוא אמת.
אני תמיד אומרת שביום טוב אני חווה את שניהם ומסופקת משניהם, אני גם רוח וגם חומר
אני גם הנפרדת וגם חלק מהשלם. זה כמו שבפאזל גדול, וסליחה על הקלישאה, כל חתיכה היא גם חלק מהשלם וגם זוויות וקימורי החיבור שלה הם ייחודיים רק לה על מנת להתחבר לשלם הגדול, לרוח הגדולה, להווייה.
הנפרדות היא אשלייה אבל גם אמת שמגדירה את הייחוד שבנו. כבר כמה שנים שאני דנה ביני לביני בסוגייה הזו, לבדות אגו, לא אגו ואני חושבת שהגעתי למסקנה די שערורייתית מבחינתי שלא טוב היות האדם לבדו וזה ציווי רוחני. ניסיתי להיות משק אוטרקי שמספק את עצמו לעצמו, או עצמי לעצמי ועצם זה שלא נולדנו כבדידים על אי בודד אלא חלק מכלל גדול, גורם לי להרגיש ולהבין שיש לאחרים תפקיד מכריע בהתפתחותי הרוחנית, ולא רק בסיפוק צרכיי הפיזיים, החברתיים, מיניים וכו'
. אין מה לעשות נולדנו עם העיניים קדימה, לא כדי לראות את עצמנו, או שמא אומר כדי לא לראות את עצמנו בעצמנו.
אולי אם היינו חייזריים עם משושים ארוכים שבקצותיהם עיניים שיכולות להביט אל עצמנו בחזרה היה הדבר מעיד עלינו משהו אחר אבל אנחנו צריכים את האחרים הסובבים לנו כמראות מחזירות אור, ומכל מראה נלמד משהו אחר על האזור האפור שקשה לנו לראות בעצמנו (תרתי משמע).
תודה על הבלוג המעניין שלך, אני חדשה ברשת.
קיפ אפ ד'ה גוד וורק
איך שהוא הדברים נכונים גם מנקודת מבט הפוכה לחלוטין..:) שבת שלום.
כשהודעתי בפני עצמי פעם ראשונה שאני בודדה ולבד בעולם,
כשאמרתי את האמת כ"כ בבירור והרגשתי הכי מנוכרת-{ממש כמו יצור}
אז באו לפתע עוד אנשים שמכירים באמת שלי כאמת גם שלהם ,אמנם הם בודדים-
כמוני{אך לא בדיוק}
ואף שאינם מכירים אותי, הם יודעים ומקבלים את הסודות הכי כמוסים שלי-כמו קוראים אותי.
כולנו כמו בדידים ,המוסיפים ,מחסירים ומתחברים
רק אהבה והבנה הדדית!
שבת שלום{לכל שבת בעתיד}
ממני,
דנה.
קודם כל ראוי לציין שאני אוהבת להקשי לך בתכנית הבוקר...את הישירות את חוסר הפשרות...את היכולת שלך גם שם לפרוץ מוסכמות...ש"אין לך אלוהים" ..ואין לך בעיה
להתפלמס בצורה נוקבת ולא להשאיר פרות קדושות....את הישירות ואת ההומור...
עכשיו אחרי שאמרתי את זה...
אהבתי במיוחד את:
נתינה נקיה ללא רצון לשנות, לבקר, לשאוב משהו מהאחר, רק קשר כזה הוא משמח באמת, אותי ואת מי שאני בקשר איתו- איתה, לא חשוב עם מי ולא חשוב אם מדובר בקשר זוגי, חברי, עבודתי, או כל קשר אחר.
והצחוק בכל העניין הזה- כאשר מפסיק להרגיש בודד, ולשדר את זה לכל עבר, גם מושך אליי אנשים שרוצים בקרבתי, ואז יכול לבחור אם אני לבד או לא, ולא להיות קורבן של המציאות הפנימית העגמומית שלי...
כל כך נכון וכל כך מזדהה עם דבריך...
מעולם לא הבנת י את זה שאנשים אומרים שהם מחפשים את החצי השני שלהם....או את התפשרות על בנזוג מהפחד להיות לבד...
מי שלא יודע להיות עם עצמו ולקבל את עצמו כשלם בלי לחוש בודד לא מסוגל להיות ביחד...הנתינה חייבת להיות נקיה שללקבל אדם שלם לצידך בלי באמת רצון לשנות אותו או לשאוב אותו ולהתאים אותו לתבניות שלך....
וכשאתנחנו משדרים שמחה ושלמות פנימית עם עצמנו אנחנו בהחלט יותר מושכים לסביבה....
הפוסט הזה לשעת לילה היה כל כך במקום עבורי
קבל כוכב
אני
לפני שבוע יצאתי לבלות אחרי תקופה ארוכה שבה בחרתי לבלות עם עצמי בין כתלי ביתי.
דוקא ה"בילוי" הזה, בסביבתם של המוני אנשים (חלקם מוכרים וחלקם זרים), הפך את תחושת הבדידות למודגשת יותר.
כשהיינו בדרך הביתה ישבנו אני וחברה שלי בדממה מוחלטת ברכב, ושניה לפני שהגעתי הביתה אמרתי לה שפשוט הבנתי למה הפסקתי לצאת לבלות בתדירות גבוה.
היה נדמה לי שדוקא ההימצאות בתוך "הצגת הלילה היומית", גורמת לי להרגיש בודדה יותר מאשר בילוי שקט עם עצמי בבית. בתוך ההמון משהו גורם לי להיפרד מהאמת שלי ולהפוך לחלק מההצגה. להשתלב.
אני לא נגד חברה כמובן. ובטח שלא נגד זוגיות. יותר נכון לומר - אני בעד.
אלא שמקום שבו, במהלך קשר זוגי (או בכל מערכת יחסים אחרת), אתה נאלץ מכל סיבה שהיא להיפרד מהאמת שלך, או לכל הפחות להסתיר אותה, אתה למעשה נפרד מעצמך.
ואז, אתה בהכרח מרגיש בודד. כי המרחק מעצמך הוא הבדידות האמיתית.
תודה על פוסט מרגש במיוחד. עבורי לפחות. ובימים אלו במיוחד.
...והתהפך לו הפוסט.
(סתם דוגמא לחוסר השליטה בגורמים חיצוניים)
"חופשי זה לגמרי לבד"
מי אמר את זה???
אני רואה שהתגובה הזו הופיעה אבל אני לא רואה את התגובה המפורטת יותר.
כאמור אני זקוקה לעזרה דחופה בקשר להודעה שהשארתי באתר קשת כשעוד הייתי חדשה באינטרנט. אין לי טלויזיה ואני גם לא רוצה טלויזיה אבל אמא שלי הציעה לי להשתתף באיזו תוכנית שהייתה פעם ,אז השארתי את ההודעה הזו , יחד עם הסיבות לרצוני להשתתף בתוכנית (לא זוכרת מה עושים שם , אבל מרוויחים שם הרבה הרבה כסף) ואז אחרי ששלחתי את התגובה הזו לא קרה שום דבר...עד כאן הכול טוב- ואז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מישהו קרא את התגובה הזו באינטרנט ובגלל זה הוא לא רצה אפילו להתראות איתי. אחותי שגם היא ראתה את התגובה , אמרה שבאינטרנט אתה לא אמור לספר פרטים אישיים על עצמך ובטח שלא לציין את שמך המלא. כתבתי לקשת וביקשתי מהם להוריד את התגובה אבל אף אחד לא ענה לי ולכן אני זקוקה להתערבות דחופה בעניין! מדובר בדיני נפשות ולכן אודה לך מאד אם תוכל בבקשה לעזור לי.
ליתר ביטחון . את התגובה הזו חשוב מאד מאד לקרא!!!!
אני צריכה בדחיפות את עזרתך. השארתי עוד תגובה על המאמר "אורז רע" אבל אני לא רואה שהיא נשלחה.
אני שונאת את האינטרנט וגם את הטלויזיה , אבל ברגע של חולשה השארתי הודעה על תוכנית שלך באתר קשת (לפני כמה חודשים) וההודעה הזו מפריעה לי בחיים.
כתבתי להם וביקשתי שימחקו אותה , אבל זה לא קרה. אולי תוכל בבקשה לעזור לי.
The matter is quite urgent as it happens so that whoever watches this might think badly of me.
אני אדם פרטי , שלא רוצה להיות באינטרנט בשום צורה . אני משאירה מייל וטלפון
052-5622-372
nireisen@yahoo.com
היי אברי,
מודה ומתוודה שהגעתי ל'חברות" איתך עקב היותך דמות סלבריטאית ומתוך כך שאני נהנית לצפות בתכניותיך ובך. השנינות והישירות שלך תמיד כבשו אותי.
כעת, לקרוא את האדם שמסתתר מאחור נגע וריגש לא פחות.
מסכימה עם מילותיך שלא פעם אנו נמצאים בחברה וגם חשים בדידות ולעתים בתוך זוגיות הבדידות 'חוגגת' ונוגסת בכל חלקה טובה...
בנוגע להתקרבות אנשים אליך זה מה שאתה מקרין כלפי חוץ. האם אתה מעונין בקרבה או לא ונכון רק לך להחליט בכך. . אם כי לעיתים כורח המציאות להתקרב לאנשים שהרי "לא טוב היות האדם לבדו..."
מאחלת לך סופשבוע נעים ואשמח לביקורך בשיריי - בין ים התגובות - מאמינה שזה הזוי מצידי לחשוב כך...
יווו...
זה היה ארוךךךךךךך....עמוק....מבלבל את השכל ואת המוח.
וגם כואב בעיניים !!
ואני אומרת, עם כזה אורך של פוסט ותגובות...איך אפשר להיות לבד ?!
(היה ארוך אמרתי ) ?
:-)
איך באת לי טוב עם זה עכשיו.
שוקראן אעווי כתיר.
עטרה -הבנה מרגשת. תודה
גם כשאתה עסוק כל היום גם אם אתה מלא בחברים כל דקה
גם אם אתה צוחק כל שניה וגם אם המשפחה ממלאת אותך באהבה.
הלילה מגיע וכשאתה בחדר במיטה, אז גם הלבד מגיע, (אפילו בלי הזמנה)
ואים לא בלילה הזה הוא יגיע בלילה הבא.
היי. מזדהה לחלוטין. גם אני לבד אך לא מרגישה בודדה. מעולם לא התחתנתי , מעולם לא גרתי עם מישהו. את מה שכתבת הבנתי לבדי בגיל קצת יותר צעיר. בתקופה שבאמת הרגשתי בודדה ( ולא גרתי בארץ). הנה עכשיו למשל אחותי הצעירה רוצה להתגרש. לאחר שנה וקצת של זוגיות שלי נראתה כאדאלית ומושלמת. חשבתי שהם ידבקו אחד בשני לנצח. הייתי משוכנעת. בכיתי בחתונה שלהם מרוב התרגשות. עוד לא הספיקו הדמעות להתייבש מעיני והנה אחותי החליטה שהיא בודדה במערכה הזוגית שלה. מה שלמלמד אותי שוב שאני בסדר שהחלטתי לא להתפשר על בן זוג. שהחלטתי להסתפק כרגע בשיתופי פעולה אמנותיים ועיסקיים. אני לא בודדה כרגע למרות שלעיתים הייתי שמחה להיות עם בן זוג (אבל מבטלת את האופציה הזו די מהר) ואני שמחה בחלקי.
היי אברי,
לא קראתי את התגובות אלא כותבת כאן אליךכדי להזדהות עם מה שכתבת- עמוקות !
אפילו שיש משהו מאוד אגוצנטרי בחשיבה הזאת, כלפי חוץ.
הרבה פעמים הכתירו אותי כ'סנובית' כשלא הלכתי עם העדר או כשבחרתי להיות לבד.
הרבה פעמים הציעו לי שותפויות בסטודיו שלי שיקפיצו אותי לדרגה כלכלית גבוהה,
אבל בחרתי להישאר בדדי בדלת אמותיי, בחדר משלי.
החדר הזה שהוא שלי- עבודות הצורפות האישיות מכסות את הוצאותיו ( סטודיו בקיבוץ !!!) וברוב הזמן אני כותבת וכותבת, בוראת עולמות בדלת אמות.
כדאי לקרוא את וירג'יניה וולף מדיי כמה שנים ולראות איפה 'חדר משלך' שלה תופס אותך,
באיזה תחנה בחיים ובאיזו קרבה לתחנה הסופית, ובאמת להבין שהבדידות היא סוג של מתת גם כשאתה מקיים בית, בן זוג וילדים.
ולסיום-
"מבדידות האנשים הופכים קשים,
מעטים יוצאים ממנה נשכרים.
יש הפוחד מהדממה,
יש המגלה בה נשמה "
שבת שלום, רונה.
"מודה על האמת פירושו, מודה שבעמקי עומקיי, יש משהו בלתי נודע..."
האמנם?
אם זה ציטוט מדויק, הרי ימימה, למיטב ידיעתי, דיברה עברית טובה. לפיכך אילו התכוונה ל"הודיה" מלשון "להודות במשהו" - היתה אומרת "מי שמודה בָּאֱמֶת", ואז הפירוש שהזכרת היה מתאים.
אבל אם היא אמרה "מי שמודה על האמת אף פעם לא לבד", למיטב הבנתי הכוונה היא אחרת: מי שמכיר באמת - ומודה עליה, מלשון תודה.
כלומר, הכוונה היא לאדם שמלא הכרת תודה על החיים, כפי שהם, בלי לצפות שיהיו אחרת ממה שהם - בלי לצפות לאושר, עושר והנאות מזדמנות של "מגיע לי". אדם כזה אף פעם לא יהיה לבד.
אין לי חוסרים, אני רק צריך לשכלל את התבוננותי כדי לראות את זה
אני מזדהה עם האמירה. נכונה נכונה.
תודה על ההארות שנזקקתי להן ברגע זה ממש.
היי לך,
ממליצה לך מאוד לקרוא את "שיחות עם אלוהים" (אם לא קראת,ואם כן קראת אז כנראה שצריך שוב... :) ) אולי זה יעזור לך לא לחוש "עגמומיות בפנים" כפי שכתבת.
מומלץ מומלץ!
אברי,
שאלתי אותך :"האם אתה בודד?" ואני מרגישה קצת נעלה מעם משום שהפעם כתבת בדיוק על כך. כך שאני יושבת לי ואומרת שדגדגתי אותך ולך קצת ו-אין מה לעשות - רציתי לעשות את זה.
יש לי כאן בעיה. אני לא רוצה לוותר על הרגשת הייחוד. אם בשביל להיות מיוחד ארגיש לבד לפעמים, דייני. אני מבינה שהכוונה היא שכולנו בעלי ניצוץ פנימי, אבל אני חיה בתוכי שלי ורוצה להרגיש מנצנצת קצת יותר. גם אתה רצית להיות סוג של זרקור כשהחלטת על דרכך בחיים.
בקיצור, אני מיוחדת ואם לא, אני מעט (הרבה) מתה.
דבר שני - כל העניין הזה של האנשים המוקפים בתהילה/פרסום ושות' ובתוכם בודדים נראה לי סוג של נחמת עניים. קצת כמו הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו שעשיריי העם אמנם רווים בכסף, אך נתונים להרבה יותר צרות. אה, סוג של נחמת הפרולטריון שאני חלק ממנו. לכולם יש תחושות קשות, צרות, אורגזמות (או שלא), הנאה מעיסוי רגליים ורגעי בדידות שווי עוצמה.
זוגיות ממקום של נתינה ללא בקשת תמורה היא אידיאלית ובמקביל קשה מאד לביצוע. האמת, נראה לי בלתי אפשרי בגלל הקליפה שלנו. צריך פשוט מזל למצוא את האיש/ה המיוחד שיכול להיות כן באורח מדהים ובלתי נסבל. במקרה כזה, יידרש ממך לדעת לקבל את הכנות ולתת אותה. והוא/היא יצטרכו שוב - לסבול אותה.
כמעט בלתי אפשרי למצוא אנשים כאלה. גם במקרה כזה הכנות תכיל 90% מהטוטאל, אבל אז אתה מתרפק ומרגיש חם וקטיפתי כשמיכת פליז זוגית
להג קטן נוסף - חבל שאין הרבה אנשים כאלה. רק מתי מעט יכולים לשאת אותי, אבל בחברתם יש סוג של אושר פורץ שכזה. צחוק משותף הוא תמיד פרוע יותר.
להשתמע
ועל אותו משקל, משהו שאמרו לי לפני השינה בתור ילדה
"אם אין אני לי מי לי?
וכשאני לעצמי מה אני?
ואם לא עכשיו אימתי?"
וראוי ונכון ותקף שכל אדם יהרהר בכך,
אם כי אני סבורה שראייתה של ימימה את האמת היא בבחינת האמת האובייקטיבית עד כמה שניתן לנו להבחין בה כהתגשמות עצמיותנו בעולם החסד- הוא העולם הזה.
בהמשך לשאלתי, הנמצאת בין כל התגובות המתרוצצות ומתרגשות לבוא בזו אחר זו ,אם מ"תירוץ" ואם מ"אילוץ" נוכחתי מול שאלתי שוב ושוב והגיעה לידי חלק והוא מדבר על ה"רגע הקצר"
משמע שהבנת בדידודתי המובהקת שנויה במחלוקת וזאת מאחר שגם בבדידותינו אנו חשים ערגונות וכיסופים
לאותו "רגע קצר".
איננו יכולים שלא להיות בכמיהה לאותה התמזגות וזאת אותה התמזגות אינה ממוקמת בידע
שאנו רוכשים ,אלא בידיעה! הידיעה שנמצאת כנראה בנו
ועל עצמי -בדידותי יכלה לבוא לידי ביטוי כבדידות חסרת ישע, משולה למצב היוולדי וגם אז מופעלים כל חושי ובדידותי מאולצת ,ובהיפוך בדידותי מכילה את עצמי בשס"ע גידים וברמ"ח אברים (מח לב ונפש וכו'...)
ושם מוצאת עצמי מאובזרת לעין שיעור...משמע מוצאת שאיני לבד בתוך עצמי.ועדיין...????
אין סוף
והנה החלק שקיבלתי מרבי מאיר בעל הטקסט- מאיר אריאל ז"ל
רגע קצר (מתוך ברכות והספדים)
אתמול היינו אני ואשתי אחד
לרגע קצר.אחר כך פנינו איש לעצמו
אנחנו בודדים.מבודד באת ואל בודד
תשוב.כי בודד אתה
והחיה הבודדה
והעוף בודד והדג בודד
והעץ בודד ובודד כל גרגר
כל חלקיק בודד.
והעולם בודד.והשמש בודדה והירח בודד
בודדים בודדים נטפי המים
הכבדים הרוח הקלילה רסיסי האור
יקום בודד.מאוכלס בבדידויות לאין ספור.
מדהים לראות כמה תגובות יש כשמדובר בלבד ובזוגיות...
הבדידות היא מזה שמרגיש כה מיוחד וכה חריג שאין מי שיתאים לסט ההפרעות והיתרונות שלי. אם מבין שאני לא מיוחד בהחלט, ושכל מיוחדותי היא דמיונית, ומנציחה את בדידותי, המצב נהיה בשניה יותר קל וגמיש.
במהות אין נבדלות הכל אחד, מאוד משחרר להתמסר ולהפסיק להגיד שאני יודעת הכי טוב, רק אז באמת מסכימה לפגוש את עצמי ואת האחר..
אוי אני מתגעגעת למהות שלי שנשמרת כרגע...
תודה אברי שאתה מזכיר לי לחזור למחברת....
ולגבי הבדידות.
אין אדם שלא סובל ממנה.
כאלה שיותר כאלה שפחות
ככל שהמודעות שלך גבוהה יותר, אתה סובל ממנה יותר.
אבל הבדידות היא לא טובה או רעה..זה איך שאנחנו רואים אותה באותו הרגע.
יהיו פעמים שנאהב אותה, כי עולמנו מלא מסביב ומבפנים.
ופעמים שממש נסבול ממנה כי העולם שלנו מבפנים קצת ריק.
שהריקנות תופסת מקום גדול בפנים, זה הזמן לשינוי...כל שינוי.
כל אחד ומה שממלא אותו.
תמיד האמנתי שלהיות זוג זה להיות שלם בתוך שלם, ולא כהשלמה למי שאני.
כאדם שאוהב את הלבד שלו, ובחר בחיים קצת אחרים... אני מאמינה כשאדם מאושר , שלם עם עצמו, לאו דווקא בגלל שלמות . כי אני לא מאמינה שיש דבר כזה שלמות תמיד יהיו תהיות , תמיד יהיו שאלות, חיפוש.
לפעמים קנאתי באנשים שיכלו לחיות חיים שלמים בלי תודעה עצמית.
כאלה שלא הלכו לחפש את עצמם.
חשבתי שאולי יש להם סוג של אושר שלי אין.
אבל אני מי שאני, תמיד מחפשת תובנה חדשה, הארה, הבנה.
לא מוכנה לחיות כמו סוס שקשרו את עיניו.
וסך כל החוויות שלי עשו אותי האדם שאני.
להיות לבד זו חוויה שלא מתאימה לכל אחד..מטבע האנושות אנשים מחפשים אנשים.
אפילו מחפשים אותם ביקום.
אני מחפשת להיות במקום שטוב לי, באם לבד או עם אנשים אחרים.
וכך גם בזוגיות..אם תהיה כאשר תהיה..לא אתפשר על האדם. כן אתפשר בתוך המערכת , כי לא ניתן לנהל מערכת משום סוג ללא התפשרות על דברים מסוימים.
וכשאתה מסוגל להאכיל את עצמך על יתרונותייך וחסרונותייך..אתה יכול להאכיל אדם נוסף..על כל מכלול אישיותו.
זהו אברי אתה לא לבד!
הגעתי! :)
כולנו.. אבל כולנו באותה הקלחת.. בסרט נע.. החיים (היפים).. פעם יחד פעם לחוד, אוהבים מתחתנים יולדים ומתגרשים.. רואים וחווים.. לומדים.. מצליחים ומנסים.. צוחקים ובוכים.. מתחתנים שוב... חח אבל בפנים כל אחד הוא אחד.. הוא לבד.. בדידות בעיני המתבונן.. ותחשוב עם כל מה שיש שלך מה כן היה פותר את התחושה? של הבדידות.. בילוי עם חבר טוב? אחה"צ עם הילד?אהבה חדשה? או אולי איזו תוכנית חדשה? ויש מצב שסתם החורף גרם לך לתחושת בדידות.. מה שצריך זה רק כוס שוקו חם ובראוניס! ואם יש שכנה טובה שתבוא לעשות "נעימי" בראש אז מצויין.. הבדידות נעלמת! מבטיחה.. אה והיא גם חוזרת מידי פעם.. גם כשיש לנו הכללללללללללללללל.. אז כשהבדידות מגיעה תארח אותה יפה.. תהנה ממנה כי לפעמים (בזוגיות, בעבודה.. בשכונה..) אנחנו מייחלים לה.. והיא תחלוף.. תעבור הלאה.. חחח
שבוע ניפלא :)
הי אברי,
חדשה באתר ונהניתי לקרוא את שכתבת.
זה נכון מאוד ולפעמים שוכחים שבעצם הכל מתחיל ונגמר בנו. וכשרנו מרגישים מלאים
ושלמים הכל אחרת ונראה שהסביבה השתנתה.
שום דבר לא השתנה אלא רק התחושה שלנו בפנים.
ושאנו שלמים ואוהבים את יצירת המופת שאנו - לעולם לא נחוש בדידות.
כי איך אפשר להרגיש בודד עם כזו יצירה מושלמת ?! (על כל מעלותיה וחסרונותיה ...)
בבוקר הראשון בביתם, ראתה האישה שכנה תולה כביסה לייבוש.
"איזה כביסה מלוכלכת תולה השכנה במתלה הכביסה!" אמרה לבעלה.
"אולי היא צריכה סבון חדש? אולי אוכל ללמד אותה ואולי לעזור לה לכבס את הכביסה?"
הבעל החריש ולא הגיב.
וכך, יום אחר יום, חזרה האישה על הערותיה, בכל פעם שהשכנה תלתה כביסה, באור השמש חשופה לרוח.
כעבור חודש, הופתעה האישה לראות את השכנה, תולה כביסה נקייה.
היא פנתה ואמרה לבעלה:
"תראה! היא למדה לכבס, כנראה שכנה אחרת לימדה אותה"
"לא", אמר הבעל: "היום קמתי מוקדם וניקיתי את החלונות שלנו".
כאלה הם חיינו: הכול תלוי בניקיון החלון, דרכו אנו מסתכלים על המציאות.
לפני שמעבירים ביקורת, כדאי לוודא כי ליבנו נקי, על מנת שנראה נכון וברור יותר
האמת והטוב... היכן הם?
המוח שלנו מתעתע בנו וסוחף אותנו למחשבות על מה שקרה בעבר ודימיונות על מה שיקרה בעתיד. שניהם שקריים באותה מידה ועשויים להותיר אותנו עם תחושה של בדידות עמוקה. זאת בעוד שהאמת נמצאת בהווה, זה הרגע האמיתי היחידי והוא מוסתר מעינינו כל זמן שאנחנו עסוקים בהזיות על עבר ועתיד.
היכולת לשהות בהווה החמקמק, בכל רגע שמתחלף ברגע אחר, דורשת עירנות מתמדת. מי שמצליח בכך, יפגוש במקום הזה את הקדב"ה, שנוכח בו. אפשר ששם השם המפורש למעשה מרמז על מיקומו, וקורא לבוא לשהות שם, במקום של האמת והטוב, בנוכחותו של היחידי שכשאתה מרגיש שהוא איתך, אתה לא לבד.
אני חושב שיש בני אדם שהם חיים לבד אבל לא בודדים, ויש בני אדם שחיים עם (על יד) מישהו והם מאד בודדים.
יכול אדם לחיות לבד ולהיות עם אנשים שממלאים את יומו ואת הצרכים האישיים והחברתיים שלו (קניות, עבודה, בחדור, משחקים, קפה דה מרקר ועוד), הם, בעת ההיא , לא צריכים ולא רוצים יותר מזה.
יש הרבה אנשים שחיים עם מישהו שלא מבין אותם, שמכאיב להם, שמפחיד אותם או מעליב, לא מבין אותם, חושד בהם ועוד התעללויות שונות.
מי שחושב שלבד זהה לבודד יעשה הכל כדי לא להיות לבד ולכן ישאר בודד...
אבריג,
אולי מסכימה עם דברייך ואולי לא...
הראיתי את הפוסט לבת שלי עמ"נ שתבין דבר אחד מובהק....
כל אדם באשר הוא... הרי שהוא אדם.
יפה שאתה משתף את מחשבות הבדידות שלך
כולנו בני אנוש ובדידות היא חלק מהאנושיות.
תצליח
enterprise
<ציטוט מדבריך-לצערי איני מסכים עימך, עד היום כתבת אמיתות אוניברסליות הנכונות לכולם במגוון רחב של נושאים (קבלה עצמית, אושר, ציניות, כעס, כיבוד אב ואם), הבאת אבחנות חדות ומקוריות בכך שהן נוסחו על ידיך, ואשר גרמו להארה ולהסתכלות מהיבט חדש אצל כלל הקוראים כאחד, (דבר שאם איני טועה ענה על מטרת כתיבתך).>
"האמיתות" האילו הן נק' הסתכלות בדיוק כמו זו.
הן לא שיטת הסתכלות אלה אופן הסתכלות.
לדעתי אילו הן לא אמיתות.
לכל אדם אמת פנימית שלו-המטרה היא לפתח בנו את החשיבה ההכרתית לנעשה סביבנו ולהגבה הכרתית מצדנו .
ההפך זה פעולות(הרגשות תגובות,מבנה חשיבתי) אוטומטיות שנרכשו מזמן היותנו ילדים,מכלול של התנהגויות שבחרנו לפעול על פיהן מתוך צורך לשמור על נפשינו הרכה.
החליפה שתפרנו לעצמינו בילדותינו,כבר לא תואמת את מידותינו
<ציטוטו מדבריך : היכולת להיות לבד, חורגת ואינה נמנית לדעתי באסופה הזו כי היא תוצאה של שלל גורמי חיים> בדיוק כמו כל נושא אחר,
יתכן שבדברים הקודמים שקראת,היית במקום יחסי מסויים שאפשר לך ליראות את הדברים ואף לחוש אותם כאמיתות אוניברסליות.
גם אז הן באו מתוך התמודדות אישית.
מן הסתם תחושת הלבדות פוגשת את כל אחד במקומו היחסי,כאן ניתן עוד אופן הסתכלות.
חג שמח "לכולם פנימיות באור" (ימימה)
טוהרית
והצחוק בכל העניין הזה- כאשר מפסיק להרגיש בודד, ולשדר את זה לכל עבר, גם מושך אליי אנשים שרוצים בקרבתי, ואז יכול לבחור אם אני לבד או לא, ולא להיות קורבן של המציאות הפנימית העגמומית שלי...- מפה ממש נכון,
BTW - הפרופיל שלך - LOL.
אברי היקר,
לצערי איני מסכים עימך, עד היום כתבת אמיתות אוניברסליות הנכונות לכולם במגוון רחב של נושאים (קבלה עצמית, אושר, ציניות, כעס, כיבוד אב ואם), הבאת אבחנות חדות ומקוריות בכך שהן נוסחו על ידיך, ואשר גרמו להארה ולהסתכלות מהיבט חדש אצל כלל הקוראים כאחד, (דבר שאם איני טועה ענה על מטרת כתיבתך).
היכולת להיות לבד, חורגת ואינה נמנית לדעתי באסופה הזו כי היא תוצאה של שלל גורמי חיים ולא רגש בסיסי כמו שאר הנושאים שהיוו את כותרות הרשימות.
למשל, הדוגמא הארצית ביותר, כשאתה אברי גלעד, מצר על בדידותך, יבואו אלפי נשים וגברים כאחד (כוללני) אשר יהיו מעוניינים להקל על בדידותך, אדם אחר אשר יביע את אותה טענה, יזכה במקרה הטוב במספר מועט של מבטי חמלה ובמקרה הרע יורחק עד להודעה חדשה.
היכולת להתמודד עם בדידות תלויה לכן באינספור גורמים, מצב תעסוקתי, מצב כלכלי, מבנה אישיות תלותי או עצמאי, קשר עם ההורים, יכולות חברתיות וכו'.
לכן ברשימה זו הצגת לעניות דעתי את דרך התמודדותך שלך עם בדידות, בעוד שברשימות הקודמות הבאת אבחנות מפעימות בנכונותן להתנהגות האנושית בכללותה.
טוב יש לי שתי התייחסויות שעד היום לא עשיתי את הקישור ביניהן:
",שבעמקי עומקיי, יש משהו בלתי נודע, בלתי מוגדר, בלתי נתפס, משהו כמו ניצוץ מהמפץ הגדול שעדיין לוחש לו בקרבי, כמו הדי. אנ. איי...בכל אדם יש אותו ניצוץ, ... והוא בדיוק אותו דבר אצל כל הברואים.....
כלומר, כאשר אני מכיר בקיומו, אני מכיר בקיומו אצל כל אדם אחר, ובזהותו המוחלטת.
לראשונה שמעתי על הדבר הזה מחבר טוב שעשה המון מדיטציות והגיע לשלבים מתקדמים שבהם הוא "מקלף" את כל השכבות שלו, עד שהוא הבין שקיים בכולנו משהו בסיסי שדומה בתיאור שלו למה שאתה מתאר.
זה קצת הפחיד אותי מצד אחד (לא 'פחד' במובן הרגיל), כי עם ה"אישי" קל לי יותר להתמודד. עם קונספט שלפיו בכולנו יש גרעין שיש לכולם, והוא זהה, זה קצת יותר קשה לעיכול.
זה גם הביא אותי לשאלות לגבי מוות ומה קורה לנו והאם החלק הזה שיש בכולנו, הוא משהו שנשאר בעולם, אבל בעצם, האם הוא מייצג אותי? האם הוא באמת חלק ממני?
הנקודה השניה היא שאת יכולה להרגיש מאוד בודדה ואומללה בתוך קשר זוגי. מאוד. השאלה היא אם מדובר בתקופות, אם אתה מגיע למצב שכך אתה מרגיש, זה אומר שהקשר הזוגי הזה הוא לא נכון יותר ועדיף לפרק אותו, או שמדובר בתקופה או תהליך שאפשר בהמשכו להגיע לדינאמיקה חיובית (במובן שלא תרגיש אומלל ובודד) וזוגיות שתאפשר לך צמיחה והתפתחות.
לא עשיתי את הקישור שבין השניים ואני לא בטוחה שאני יודעת כיצד. את החבר הטוב שלי זה מאוד ניחם לגלות את ה"עצמי", ה"ניצוץ" שאתה מתאר. הוא שמח כשהוא זיהה אותו והבין שזה מצוי בכל מקום.
יכול להיות שזה התקופה שאני מצוייה בה כרגע, ויכול להיות שככה זה כל החיים, אתה תוהה ושואל שאלות ומחפש הכוונה/ חוקיות/ משמעות/ הבנה יותר טובה לגבי מה אנחנו עושים כאן, ואיך אתה אמור להתנהל. מצד שני, אני בן אדם מאוד עצמאי שמאוד אוהב דרך אינדווידואליסטית ולכן אני לא הולכת למסגרות כאלה (ואין בכך ביקורת על אנשים שכן הולכים, אני פשוט לא בטוחה שזה מתאים לי, ל"אישי" הספציפי שלי).
ציטוט מפוסט שכתבתי - "להיות לבד זה נחמד - להישאר לבד - לא ממש"...
יקירי כשאתה מרגיש לבד
תרים טלפון :-)
מי שמאמין שאפשר לבודד
שיאמין שאפשר לייחד
כל הכבוד,
אילו תובנות .....מעורר התפעלות ממש.
מתחברת לכל הרעיון.
ולכל מי שמטיל ספק ,תחושת הכח הנובעת מהידיעה שאתה בעצם לא זקוק
ל"מישהו" כדי להרגיש "משהו" או כדי להעלים את הבדידות היא משכרת.
הלבד שלי מעולה ואני יודעת שהשדר הזה עובר לאומה כי הוא מונח על פני ובא לידי ביטוי בשפת הגוף שלי ובמה שאני מקרינה לסביבה ואנשים בוודאי נמשכים לזה.
אני לא פונקציה של אף אחד , ולבד בשום פנים ואופן לא מילה נרדפת לבודד.
וכל מי שהתחושה הזאת זרה לו כדאי אולי שילך בדרכו של אבריג וילמד "ימימה" (מה שאני יודעת עליה הוא רק מתוך מה שמצאתי ברשת.) על פניו נשמע מבטיח.
לבד - הוא מצב של תחושה, בדידות - היא פיזית.
מתוך כך אתה יכול להיות לבד גם כשאתה בזוגיות,בחברה וכו'.להיות לבד משמע אני עם עצמי,בתוך עצמי,כמו השיר:"אדם בתוך עצמו הוא גר..."
וכשם שאני לבד כך גם אני יכול להיות לא לבד, אפילו כשאני רק עם עצמי...כי אני זה אחד ואני זה גם חברה.
מחשבה נכונה ,ראייה נכונה לגבי היותינו גם כשאנו ביחד בודדים ,נתיקים בודדים שלמים מושלמים עשויים כמלאכת יד על ידי מי שיצר אותנו כיצירה אחת שלמה ולא עלה בדעתו לא בשוגג ,לא בזדון שיום אחד אלקה חס ושלום בשיגעון ואתבזה מתוך עצמי ,מהתנשאות ותימהון שמא אני איני ראויה להרגיש שלמה ,והרי זה נבע מחוסר הכרת הטוב שבי ,וכשהצצתי פנימה לתוך היש מצאתי עולם ומלואו,התוכן היה מלא בשפע ומוצאת עצמי רוצה לחלוק, כי התחושה היא שאולי אני כאדם הוא חלק נפרד ומובדל אבל התוכן שבי, הוא אינו שייך רק לי.
שאלה: מדוע נאמר על פי הקב"ה "לא טוב היות האדם לבדו" הבא לו עזר כנגדו" פרט לעניין ההמשכיות
מה מאפשרת לנו חווית הזוגיות, האם אנו שלמים יותר כשאנו באים בברית הנישואין?
קח מצלמה
ותצלם את הלבד שלך.
אני מבטיח לך שאם תעשה זאת, ותתמיד..
או אז תגלה דברים חדשים על עצמך..,וצורת ההתבוננות שלך כלפי עצמך, כלפי סביבתך תקבל מימד נוסף.
ראייתך המרחבית תוכל להשתנות.. ותוכל להעניק לעצמך יכולת התבוננות נוספת בעצמך
ע"י אותו לבד שהזכרת הקיים בך..
מילים ולחן: דני סנדרסון
ראיתי בית עם גינה,
עצים ואוירון,
ים כחול.
ועל ראשי הקט
הניחו זר של רקפות.
הייתי נר שני,
זה הכל.
בלהות, נזרקתי לרוח,
ונסגרו כל הדלתות עלי.
לבדי לא הרגשתי בטוח,
נפרדתי מסוף שנות נעורי.
נשר למעלה,
נשר מעל ראשי,
נשר למעלה,
נשר מעל ראשי.
טעויות עשיתי בשפע,
ושמי הטוב הלך מאחורי.
הבנות סובבני על אצבע,
לקח לי זמן לעמוד על שתי רגלי.
נשר למעלה...
והכל חוזר אלי,
צבעי הקשת בעיני.
הדרכים ממני נפרשות לעד,
ואני מסתכל עליהן לבד.
עד היום קשה לי לקבוע
לאן בעצם מועדות פני.
לא פשוט לכוון ולקלוע
הכל תלוי בנשר מעלי.
נשר למעלה...
"כאשר אני מודה על האמת הזאת"
(קראתי מס פעמים וכל פעם "נתקעתי" על זה כאילו אני מתבקשת להודות באשמה...)
עכשו לפתע קראתי את זה באור אחר..."כאשר אני מודה"..-מוכיר תודה.
כאשר אני מודה על האמת הזו הנמצאת בתוכי,המכוסה קליפות העומס,האמת שהיתה שם תמיד ואני רק צריך לירצות להסתכל עליה באופן מודע,הכרתי. להיות ברצון הכרתי לקיום שלי,לקיום בכלל-אני מודה שיש שם אמת ,
כלומר אני מכיר בה,וכן גם מודה,מלשון הודיה ,על היותה מצויה בקירבי.
מודה אני...
"מי שמודה על האמת אף פעם לא לבד".
במילה "אמת" לכל אות שתיי רגליים -מה שנותן לאמת את יציבותה,אחיזתה ,איזונה.
במילה "שקר" ישנה רק רגל אחת ארוכה,באות ק'. דבר שגורם להתנדנדות חוסר יציבות,וכו'
כשאנו קרובים לעצמנו אמיתיים לעצמנו עם עצמינו,בציר כוחינו( ציר כח),
פועלים מתוך מהות=ישנה תחושת אחדות.
כשאנו איננו בציר כוחינו:כשמהססים,מקנאים ,מבקרים,בעלי גאווה יתרה וכד' איננו פועלים מתוך מהות,מתוך אחדות כל החלקים בתוכינו,ולכן גם התמונה המצטיירת לנו כלפי חוץ-היא תמונה של פירוד וניבדלות,ומכאן תמונה של בדידות.
חג אורים שמח.
קראתי- אהבתי-וכל כך נכון ואמיתי
ברגע שאתה אוהב עצמך- ומקבל חולשותיך ומעלותיך -לומד לגדול כל יום מחדש-להגדיל עצמך-מטפח הניצוץ הקיים בך (ובכל אחד יש הניצוץ!)-לתת-לחוות ולהודות -(ו-יו..הרשימה ענקית...)
זאת האמת!!!
המושג בודד או לבד ?לא קיים.(בכל מקרה לגבי)
אני אומרת לכל אילו שמסביבי- שזאת בחירה שלך-בלבד.כי כל עוד אתה שואף-ובאמת שואף להגיע למקום ההכי נקי שאתה יכול-אתה לא בודד ולא לבד.
מה ש"תזמין" מעצמך ומסביבתך?? זה מה תקבל.
מהתגובות הרבות לפוסט שלך-אני רואה שיש-אנשים שקשה להם המקום הזה- של בחירה כזאת שבאה ממקום של אמת-אמיתי
זוגיות-לא באה למלא חסר-ולא באה להשלים את הבדידות שלך עם עצמך
בנ-בת/זוג-ילדים-חברים ומשפחה- הם נשמות לידך- הם לא שלך- ולא מתפקידך לתקן לשנות או לאלף אותם...
המקום האמיתי של זוגיות-חברים-משפחה- היא הנתינה שלך להם נטו- ללא תמורה .ללא ציפייה לקבל משהו בתמורה-ל"לא תיאום דאטה" שמתאימה לקונספט שלך בלבד
ומנסיון (לא קטן)??ברגע שבחרת באמת (האמיתית)ממקום באמת נקי וטהור-תוך כדי הודייה על זה שאתה "שם"?? אתה ממש לא בודד-אף פעם לא!!
תודה על הניסוח הכל כך עושה חיוך מלא אנרגיה ואור אברי -תבורך!!!
הי אברי
כותבת לך אשתו של SNA
בתור מאזינה ותיקה שכרגע מאזינה לך ולג'קי
אם תרשה לי להגיב באופן בוטה לענין הבדידות שלך
הרי אתה בחור מצליח ומבריק שכולן מכירות
אבל אולי אתה משול לבחורה יפה מדי- שמבהילה ומובילה כל בחור לחשוב שלא יהיה מספיק טוב בשבילה-
החוכמה שלך מרתקת אבל הציניות המגינה עליך מרתיעה מאד.
אין לי מושג איך אתה ביחסים בין אישיים אבל אני מניחה שגם המעבר בין הציניות ,שטובה בתקשורת, לבין אברי רך יותר שלבטח קיים בחיים האישיים אף הוא יבלבל וירתיע בחורות.
כך שאתה נמצא אולי קצת בין הפטיש לסדן בענין זה.
דבר נוסף שאני גיליתי לגבי עצמי בענייני חכמה והמחשבה שאני יודעת הכל הכי טוב מכולם, גם לגבי עצמי- שלפעמים טוב לתת למישהו אחר שאוהב אותנו לתת לנו חוות דעת על עצמינו, במקרה שלי זהו בעלי, שהוא אולי האדם היחיד שלו אני מקשיבה באמת ונותנת לו להביע דיעה על מה שעובר עליי, ומה אתה יודע- זה עובד! זה מרגיע, נותן לי פרספקטיוה אחרת על הדברים ובסה"כ נותן לי להרגיש ששיתפתי מישהו בחיי באמת.
עם שאר האנשים אני מאד ביקורתית ומה שהם אומרים משפיע עליי אבל לא 'משכנע'. אני חיה בתחושה שאני יודעת הכי טוב, ובוא נאמר שזה לא כל כך עובד עבורי.
אבל אולי לכן יש זוגיות שאקסלוסיבית לאדם אחד, שאיתו אפשר באמת להפתח ואיתו אני מרגישה בטוחה לספר הכל ויודעת שהדברים שלו באים מאהבה ולא מאינטרס אחר.
אולי אני לא מחדשת לך דבר.
אבל משהו אחד- אדם שקרוב לחיי מאד עוסק גם הוא בענייני ימימה. הוא מרגיש שהוא קיבל מזה הרבה, ועכשיו הוא חוזר בתשובה. השכלה זה יפה ובטח מעניין. אבל העיסוק המוגזם הזה של אנשים בעצמם ובמיוחד גברים - אותי באופן אישי לא מושך במיוחד.
אשה אוהבת וצריכה תשומת לב רבה, ומי שעסוק כל כך בעצמו, האם יש לו זמן להתעניין במישהי אחרת?..... שים לב אם אתה גם פנוי לאחרים ובמיוחד לאחרות.
והכוונה היא לא להיות טיפש או אטום, אלא לחיות באיזון טוב בין עבודה ופרנסה לחיי רוח וחיי זוגיות. דברים שמוציאים את האדם מאיזון טוב בין מרכיבי החיים לעיתים פוגעים בסיכוייו לחיות חיים טובים בשיתוף עם אחרים.
גבר שלמשל מרוויח המון כסף יהיה מאד אטרקטיוי לנשים בגיל הנישואין, אבל אולי אח"כ חיי הזוגיות שלו יסבלו מאד.
גבר שהוא מאד רוחני ימשוך בוודאי בחורות שמתעניינות בתחום, אבל מה עם פרנסה? מה יקרה כשהאשה תהיה בהריון ותצטרך שבן זוגה יקח את הנטל הכלכלי של הבית?
ואפילו גבר שמשקיע המון בזוגיות אבל חסר חי רוח או פרנסה טובה לא יצליח להיות מושך לזמן רב.
האם אמרתי דברים ברורים?-כנראה.
האם כתבתי כמו שכותבים תגובות שטחיות בטוק בקים?- אני מקווה שלא.
האם כתבתי לך מתוך יהירות- מקווה שלא.
אני שמחה לציין שכל מה שכתבתי למדתי על בשרי בזכות היכרותי עם בעלי המתוק, ודברים אלו שנכונים בתאוריה , אני חווה כיום באופן מאד מעשי בחיי.
בהצלחה אברי
מגיע לך להיות מאושר כמו לכל אחד
וזו שתהיה איתך תזכה
כשאדם מחובר לעצמו מבפנים ולמטרה של קיומו,אין שם תחושת בדידות,יש שם חיבור לדרך ולחיים אחרים הקיימים ביקום...זה לא משהו שניתן להסבירו,זו חוויה...
להיות מחובר ללא נודע,לאמונה שמשהו הולך איתך...משם מגיעות תובנות,אמת שממלאת אותך ואז לא צריך לחפש את זה אצל אדם אחר,שם המקום של לחלוק ולשתף...
תודה אברי,מה שכתבת בהחלט עורר בי השראה ומחשבה...
יום נפלא!
אני אוהב אותך, אנרכיסט-
שדה ברוך יבול.
אשף של מילים
דודי,
(בטח זוכר...)
כמובן ששכחתי להוסיף בעניין הבדידות..... שאמרת שאנחנו לבד גם כשאנחנו עם מישהו, מישהי, אנשים בכלל...
נכון שאנחנו מתים לבד, כל אחד נמוג מהעולם לבד אבל אם עד הרגע האחרון לא היה לצידך אדם שאוהב אותך ולא משנה אם אהבה רומנטית אלא בכלל... חברית קרובה, משפחתית זו הרגשה הכי ריקנית, הכי לבד שיש.
כמובן שזה לא רק כמה אנשים מקיפים אותך בקטע החברי... הרי ברור שמתוכם ולא משנה כמה יש.... ספורים ביותר הם אלו שבאמת לא יתנו לך להיות בודד.
אני מסכימה עם חלק מהדברים שאמרת אך לא עם הבדידות האבסולוטית שאמרת שאנחנו נמצאים בה גם עם אנחנו עם בני זוג, חברים וכו'.
מה שכן, זה נכון שכשאדם הוא שלם עם עצמו ומגיע למצב המושלם שבו הוא לא מרגיש שהוא לוקה בחסר לעומת החברה המקיפה אותו, זה אדם שמושך אליו הכי הרבה אנשים ובדרך כלל אנשים כמוהו, לדעתי. כלומר, אדם ששלם עם עצמו אבל באמת... לא אחד שאומר "יש לי ביטחון עצמי כי אני אוהב את איך שאני נראה" אלא אוהב את עצמו עם הפצעים, בלי האיפור, עם הצלקות, באופן הכי מכוער אני מרגיש טוב, השלמה פנימית שצריכה לבוא מהשורש. אדם שלם נמשך לאדם שלם כמותו לדעתי. ואני לא מתכוונת דווקא רומנטית, אלא בכלל.
ימימה או בלי ימימה.
מסכימה איתך אברי, כל אותם אנשים אשר סובבים אותם אנשים רבים, פעמיים רבות הם האנשים הבודדים יותר - יכולה להעיד על עצמי פעם הייתי כזאת.
היום במקום שאני נמצאת בו נכון לפעמים אני מרגישה את "הבדידות" הזו החגים, ארועים וכד'...
אך ביום יום אדם צריך להיות שלם עם עצמו על מנת למצוא את החיפוש אחר זוגיות, חברות קולגות וכאלה...ואז אתה מגיע לשלמות (במידה כזו או אחרת), וכן אז אתה מוצא את דרכך בחיבור עם האנשים שאתה בוחר לעצמך.
וכן פעמיים רבות נחמד להיות "בודד" משם הדרך רק למעלה.
ישר כוח:)
אבריג
דיברת על חוסר תחושת הבדידותאו על תחושת השלמות הפנימית אחרי ההבנה הזו ועוד לא דיברת על כמה טוב להיות לבד! כמה ממלאים החיים של 'לבד'!
אמנם האדם הוא יצור סוציאלי אבל יש לו גם את הצד של להיות לבד!
מי שנזקק כל הזמן לחברה ולגירויים חיצוניים - שוכח את הצד ה'לבדי' שלו, וכל הוויתו וחיוניותו היא נגזרת של איך העולם תופס אותי, איך החברה מצפה ממני להתנהג/לחשוב? האם אני שווה? האם אני מיוחד? האם אני נחשב?
כשאני שומר על ה'לבד' הזה- על הריטואל היום יומי הזה עם עצמי- כך אני יכול להתחבר לעצמי באמת! למהות שלי, לעומקים שלי, לרצונות שלי- אל השקט שלי!
וזהו השלב הראשון בעבודה פנימית אמיתית.
אברי שלום
אני מרגישה ש'ימימה' היא עוד תהליך של אוטוסוגסטיה
ושיש בשיטה הזו (ולא משנה איך נקרא לה) ריח של רמיה עצמית
או: כמה הייתי רוצה שזה יעבוד גם בשבילי
חופשי זה לגמרי לבד..
יש משהו טוב בחופש הזה ,
לא לחשבן.
לא לבקר.
לא לנסות להשתנות בשביל...
ולהיות בטוח שאתה בסדר, לא חריג ולא מיוחד.
בלי בדידות. רק לבד.
כרגיל הפוסט שלך מאלף או בהיפוך אותיות נפלא,
רב תחושת הבדידות שאנו חשים נגרמת מהעובדה שיש לנו מערכת צפיות מה"יחד". צפיות שלעולם אינן מתגשמות.
אנחנו מצפים שהיחד ימלא אצלנו איזה חוסר שמקורו בילדותנו, חוסר שקיים בנו אמנם אבל שום דבר חוץ מהמהות של עצמנו אינו יכול למלא אותו.
אני מאוד מסכימה איתך!
רציתי להוסיף
כמה מילים שנדמה כאילו הן משתמעות מדבריך ובכל זאת.
מאז ומתמיד יצרתי הבחנה בין "לבד" ו"בודד".
היו לא מעט פעמים בחיי בהן הייתי מוקפת אנשים,
והרגשתי הכי לבד בעולם ולהיפך.
להבנתי הבדידות שאנחנו מרגישים, היא לא מהעולם, היא מעצמנו.
כשאני מתרחק מהעצמי שלי, שם אני מרגיש בודד.
כשאני מתרחק ממי שאני,
מהיכולת שלי לאהוב (את עצמי ואת העולם),
מהיכולת שלי לתת (לעצמי ולעולם),
מהיכולת שלי להאמין (בעצמי ובעולם)
אני מרגיש בודד.
ביחד/בדד הם state of mind (מעין רטט/ תדר) שמהווים מדד לעד כמה אתה "מדויק" או clear.
עד כמה אתה פועם באותו תדר עם העולם.
שהרי אם כולנו עשויים פיזית מאותם חומרים,
וכולנו הם חלק מאותו אחד
הרי שכולנו (חי, צומח, דומם) אותו אחד.
כשאתה בתחושת אחדות עם העולם אינך יכול להרגיש בודד.
יחד עם זאת, יש אפשרות לחוש תחושת אחדות עם העולם,
ועדיין לרצות להיות עם עוד מישהו/מישהי
לא על מנת שתאפשר ליצור את ה"ביחד" עם העולם,
אלא על מנת להגביר את הרטט.
כמו עיגול שלם ומושלם שכשהוא מתחבר לעיגול שלם ומושלם אחד נוצר עיגול גדול יותר (יש תופעה כזו בפיזיקה שנקראת "התהבכות". במקרה זה כשגל אחד בעל אורך גל מסוים נפגש עם גל שני בעל אורך גל אחר או דומה הם יוצרים יחד גל אחד חדש בעל אורך גל שלישי)
במילים אחרות אפשר גם וגם...
אגב, לגבי המשפט: "הבדידות היא מזה שמרגיש כה מיוחד וכה חריג שאין מי שיתאים לסט ההפרעות והיתרונות שלי. אם מבין שאני לא מיוחד בהחלט, ושכל מיוחדותי היא דמיונית, ומנציחה את בדידותי, המצב נהיה בשניה יותר קל וגמיש".
יש בי נטייה לא להסכים לו.
להבנתי, למרות שכולנו חלק מהאחד, ויוצרים ביחד אחד, עדיין יש משהו ייחודי ומיוחד בכל אחד מאיתנו. אין סתירה בין השניים. אני יכול להיות בתחושת אחדות עם העולם, ועדיין להפגין את ייחודיותי. אני לא אמור לטשטש את הייחודיות שלי על מנת ליצור אחדות בעולם. אני אמור לבטא אותה, ולהבין שמטרתה היא שבדרכי המיוחדת והבלתי ניתנת לשחזור, אני יוצר אחדות עם העולם.
ייתכן גם שלא הבנתי את כוונתך במשפט זה
יללה בי
הבדידות היא מזה שמרגיש כה מיוחד וכה חריג שאין מי שיתאים לסט ההפרעות והיתרונות שלי. אם מבין שאני לא מיוחד בהחלט, ושכל מיוחדותי היא דמיונית, ומנציחה את בדידותי, המצב נהיה בשניה יותר קל וגמיש.
הדיבור על המשהו הזה שבעומק עומקנו, הבלתי נודע הזה, הבלתי מוגדר, בלתי נתפס, הניצוץ מהמפץ, הדי.אן.איי הרוחני ששווה לכולנו, שדומה בכולנו, שמעבר לו כל השאר הוא רק קליפה מטריד מאוד בעיני.
הייתי חושבת שלשיטתה של ימימה הגרעין הזה שכה עורגים אליו הוא הנשמה לפני שהיא הופכת לאדם ושהקליפה מתחילה להתרקם מסביב לגרעין הזה, ולהתפורר בה-בעת (שהרי אנחנו עושים את דרכנו לעולם ואל מחוצה לו בו-זמנית), מרגע שהוא נוצר. ושזה כל העניין. מה שמשתמע מזה הוא שאנחנו צריכים להתנכר לקליפה ולהתעלם מייחודיותה ואם זה נכון מה טעם יש בהיווצרותנו?
מקסים,מרתק,
תודה תודה וגם כוכב.
אברי, תודה.
כיוונתי על התחלות חדשות והתלבטיות להחליט עליהן והיה חסר לי ה"הילוך הראשון" לעשות את זה נכון. במקרה של דפדוף קראתי את הפוסט שלך וקיבלתי מין אוויר לנשימה ופתיחת עיניים על האמת שאיתה אצטרך להתעורר בבוקר ולהמשיך איתה להחליט ולהגשים את הדרך אליה יוצאת.
אבריג !
ומה שיפה עוד יותר- בכל אדם יש אותו ניצוץ, העצמי- כך קוראים לו בלימוד של ימימה (בניגוד לאישי, המכונה במקומות אחרים "האני"), והוא בדיוק אותו דבר אצל כל הברואים.....
"העצמי" מופיע בכתבים ההודיים (ודאנטה), כבר מן המאה ה-8 לפנה"ס!!!
"Tat tvam Asi"
(צ'אנדוגיה אופנישד - 6.8.7)
<הערה אודות "כך קוראים לו בלימוד של ימימה">
מירב
בדידות היא בהגדרתה "state of mind".
נסי למשל "רצינות", "עצבנות"...
האדם שהוא רציני, נמצא במצב של רצינות.
האדם העצבני, נמצא במצב של עצבנות.
האדם (שמרגיש) בודד, נמצא במצב של בדידות.
אולם, לומר כי בדידות "לעולם לא תהיה תלויה בנוכחות או אי נוכחות אנשים עצמים מצבים.." - זוהי משאלת לב.
ניתן למצוא יחס המתקיים (ראשית סמנטי) בין המילים, "לבד" ו-"בדד". נכון, אין כאן זהות. אין משמעות האחת כמשמעות השניה, ואין האחת נושאת את השניה.
אולם, האפשר לטעון כי שתיהן אינן מקיימות כל יחס (מעבר לסמנטי)? דומני כי קשה, וכי ניאלץ לעשות תעלולים פילוסופיים ורוחניים (וכאלה לא יחסרו לנו באשר רצוננו).
נראה לי (הן מניסיוני כאדם, והן מההיגיון שלי), כי אכן קיים קשר מסוים בין "לבד", ו"בודד". נדמה הוא כי קל יותר, או ישנה נטיה יותר גדולה לאנשים הנמצאים לבד, להרגיש בודדים.
העובדה כי היות האדם לא לבדו, מאריכה בצורה משמעותית את משך חייו הממוצע, אמנם אינה מספקת הוכחה חותכת לעניין, אך ניתן לתת לה משקל.
<דומני כי הנחה סמויה דרושה לטענה השניה בדבריך [הטענה הראשונה היא אך מפרשת את המושג] - לא קיים מתאם (קורלאציה) בין מצב עניינים פיסי בעולם, ובין מצבים תודעתיים>.
דומה כי קשה לספק בסיס איתן להנחה הזו.
אוהב,
איצ
ציטוט אבריג "הבדידות היא מזה שמרגיש כה מיוחד וכה חריג שאין מי שיתאים לסט ההפרעות והיתרונות שלי. אם מבין שאני לא מיוחד בהחלט, ושכל מיוחדותי היא דמיונית, ומנציחה את בדידותי, המצב נהיה בשניה יותר קל וגמיש."
קראתי את המשפט הזה מספר פעמים וניסיתי להבין איך בדיוק מבין שאני לא מיוחד, האם אתה מדבר על אותו ניצוץ שקיים בכולנו? אזי צריך להיות מאד מודעים לו וקשובים, כדי שלא נרגיש את אותה חריגות ביום יום.
ובנוסף, אני מקבלת שאותה "מיוחדות" מנציחה את הבדידות ומאידך מי קובע שהיא פחות מציאותית מהעולם שבחוץ, האם אתה טוען שאנחנו מחזקים את מה שאתה מכנה מיוחד על מנת שיהיה לנו "תירוץ" לתחושת הבדידות?
יפה מאוד !
הבעייה עם הלבד מורכב
לעיתים גם כשאתה מוכף באנשים ולכאורה לא לבד אתה מרגיש
הכי לבד זה משום שעמוק בלב אתה יודע עד כמה אתה לבד ושם אין לך לאן לברוח...
ואולי.... אתה שואל את השאלות הלא נכונות....
ואני מעמיד בסימן שאלה את עצם העיסוק בנושא בכלל.
שלום ידיד (?!)
מה אם הרגשת הבדידות היא חלק ממנגנון הגנה והשרדות שיש לנו מעצם היותינו חיות שגרות בשכנות זו עם זו כמו זאבים בלהקה. וזאב שלא מוצא את עצמו בלהקה סופו אינו מטיב עימו.
אני מודה שאין לי תשובות.
וגם אני אינני מטיב לשאול בעצמי.
אבל.... אולי בעוד כמה חודשים שאסיים ניסוי חדשני על עצמי. ויתבררו תוצאותיו.
בינתיים אוכל להציע לך פנים נוספות לרשימת החברים המתארכת ...
כדי לצמצם רגעי בדידות....
אה.. כן.... וכוכב.
"פה ושם... בקטנה", אם יורשה לי לצטט. לגיטימי לטפל בנפילות, הלוא תסכימי?
זה מעניין שבתחילה שמעתי את אברי ואחר כך שמעתי רק מילים,והרבה
הבדידות היא כאב גדול.נקודה.
וכשאין בדידות,למה לדבר עליה?
אברי
קראתי בשקיקה
הצגת הדברים כל כך לוגית ופשוטה, וכמה טוב שטרחת, וחשפת והבאת דברך, וזה כמו שטיפת מוח מעצימה לשטיפות המוח הבלתי פוסקות של החינוך להשרדות ולהתקרבנות
רוצים עוד ימימה בבקשה
ולך האיש הטוב והמשתף כוכב מן המלאי שלי
לה לה לאה
בדחילו וברחימו, שכשמקבל עצמו ויודע שאינו מסוגל לזוגיות כי כרוכה היא ביכולת להתפשר, ביכולת נתינה לא תמיד פשוטה ,בסבלנות ובסובלנות וכו', ובורח למשפטים חדשים[יפים ומרשימים ללא ספק], נאחז בהם ולא מבין שמחמיץ את האפשרות לגדילה.ולהרחבת נפשו.מעצם שיוצא מהמרכזיות בעצמו.
האם ההבדל בין אני ועצמי (ימימה) זהה להבדל בין אני ואנכי (קבלה)?
ולגבי התוכן בגדול הכל נחמד וטוב ויפה אלא אם אתה באמת בקרקעית (כל כך נמוך)
ואז קשה לך לראות את היופי שבדברים
או במילים אחרות מה שגרייס אמרה
אולטרא מעריך את קוהלת
טוב בן כל התגובות הרבות כאן ספק אם תגובתי תגיע ליעדה
אך בכל זאת אטרח ואומר
שאהבתי את הניתוח החד הדק והמדוייק
איבדתי אותך קצת בקטע הציטוטים של ימימה..
קשה לי להבין איך מישהו שלא רק מדבר רהוט אלא חושב רהוט ולא עושה לעצמו הנחות
באמת חושב שזה "לפי ימימה"
לא
זה לפי אברי!!
צריך כלים, אינטלקט, אומץ, וחמלה להגיע לתובנות המאוד נכונות שאתה הגעת אליהן.
וכן אני הגעתי לשם מזמן, ואני אכן לבד אך לחלוטין לא בודדה.
ויש בעיה אחת בתיאוריה המופלאה והכה נכונה שלך....
שהיא שלך!! או שלי או של קומץ שהבינו ובן הזוג שימצא חן בעינו בפוטנציה בגלל חיצוניותו , מעמדו , הראש הכייפי שלו או מה שלא יהיה
ספק אם הוא הגיע למקום הזה, וחזקה עליו שיתגלו בו בקיעי העדר, הסיסטם, סקס= שווה עונג
ציצי שווה = חיזור
וכאלה.
ואז אתה יושב עם התובנה המופלאה שלך וצריך לייחל שיבוא המישהו שהגיע לשם גם.
וזה ספק ענק....
וזה מה שנותן לי כל היום לחשוב שאולי אני פלצנית כזאת שלא מוכנה לתחבר עם כל דבר שזז, ולא נכנעת לבדידות, ומחכה באמת לאחד שארצה לתת לו ולקחת מבלי שנכנסו מניעים זרים כמו כמה הוא חתיך כמה כסף יש לו או כמה אני בודדה.
וכן אתה סוג של סלאב ובטח רבות ירצו בקרבתך,וגם לי יש את יתרונותיי בקטנה, אך מזמן הבנתי שכל אלה "החוברים" המאוד עשירים חיים בבדידות איומה עבדים לתכתיבים ולפחדים שלהם עצמם, ונכון שלרוב אנו מתקנאים קצת ב"אידליה" שלהם(למשל כמו בשבת שאנחנו קצת לבד.
ואז כשאני נזכרת שהכל לפנינו פתוח וכל יום יביא עמו הפתעות חדשות או לפחות הזדמנות אני נרגעת.
ואולי אל לנו לנבור ולתהות על מהות קיומנו יותר מידי, ועדיף להיות כמו כולם....
לא יודעת מה ימימה היתה אומרת על זה....
שבת שלום
"עבודה רוחנית מאפשרת ראיית היש"
וברוך השם- יש כלכך הרבה, כפי שנאמר.. מה שחסר לא באמת חסר.
זה רק העומס האשלייתי והמתעתע שמשקר בנו,
ברגע שיש הבנה מהותית ורגש כלפי הקיום- יש קבלה,
יש המתנה.. ימימה אומרת מתאפשר שקט פנימי אם רק נדייק.
במחשבה האישית יש הפרדה- הפרדה בין מחשבה טובה, בונה ומתקנת לבין
המחשבה הדמיונית- כלומר הסרטים הדמיוניים שאנחנו מעבירים את עצמנו ומקורם בעומס ובמיותר.
מה שמיותר לנו מיותר לנו, נקודה. בלי לספר סיפורים.
בלי להצדיק את העומס.
ברור זה מציף לפעמים, גם ללומדים, אך יש הבנה, ברוך השם,
יש בינה ודעת, יש קליטה, יש תחום בזמן.
את הבדידות הזו צריך לתחם כלא שייכת למציאות הקיימת..
יש כלכך הרבה אנשים שאוהבים, תמיד. אבל הכי נכון-
יש לך את עצמך.. וזה הכי שלם שיש.
תודה על פוסט מקסים
תבוא לבקר :)
אוהב את השקפת העולם שלך ואת הדרך שבה אתה מתאר אותה..
עם המשפט הזה "האמת היא שאנחנו לגמרי לבד בעולם. תמיד ולעולם" קשה לי להסכים..
קשה לי לראות איך אדם יכול לנהל חיים נורמליים אם כך הוא חושב..
אם מוקף האדם בחברים הנכונים, בן/בת זוג, משפחה קרובה ועדיין חש כך,
סימן שהבדידות כלואה בתוכו - אין יוצא ואין בא..
אם האדם שלם עם עצמו ומוכן לחלוק חסרונותיו ומעלותיו, לא ייתכן שיחוש בודד לעולם..
ערב טוב ושבת שלום אברי, לך ולכולנו :)
להיות לבד זאת מחשבה, ברגע שאתה חושב "אני לבד" שם תהיה........
ברגע שבו תגיד "רוצה אני ביחד", המחשבה תביא את הביחד
כל מה שצריך זה לרצות ולבקש
השאלה היא האם אתה רוצה להיות לבד או ביחד
האם אתה מקבל את עצמך כמו שאתה ומסוגל לקבל את האחר כמו שהוא
או שבעצם עדיף להשאר לבד
מודה מודה מודה
כל יום מודה ומתוודה לעצמי על דברים חדשים שכולם ראו ואני לא
או שלא רציתי לראות, הרחקתי, הדחקתי, הכחשתי.
שלמה עם עצמי ומי שאני
וטוב מאוד שאני לא יכולה להשתנות
מקבלת את עצמי בכל מקרה ובכל מצב
ברגע שאני קולטת שאני בלי עוצמה
אני מגלה מה מנהל אותי, הפחדים, התגובות של האנשים,
האיך אני נראית בעיני אנשים.
מקבלת את העוצמה שלי מחדש
וממשיכה לחיות עם מה שיש בי ומה שאין בי.
תודה לאלוהים שמצאתי את עצמי.
תודה אברי על החיזוקים מימימה
ואני מתחזקת מלנדמרק.
נשיקות ושבת נפלאה לכולנו
אברי - תודה!
זה מקסים.
זה מעורר השראה ומעודד מחשבה.
מפסיקה להיות בודדה, באמת...
תודה!
לדעתי אין ריק פנימי. בפנים תמיד מלא, לפעמים נדמה לנו שמלא מידי או בדברים לא מתאימים, אבל יש בו מכל טוב. וזה לפעמים לכשעצמו יכול להיות מפחיד.
ודאי שזה אפשרי. כששני הצדדים מקבלים בלי שאף אחד מרגיש נשאב.
כשרוצים לשאוב מהאחר אז הקבלה שלנו מותנית בדבר. זה פחות מהנה לדעתי. אם זה בא על חשבון האחר (הנשאב) הוא יוצא נפסד - קשה לי לראות איך אפשר לצמוח מתהליך כזה.
"מי שמודה על האמת, אף פעם לא לבד"
אברי - אהבתי את הפרשנות שלך.
בקריאה ראשונה אני שמעתי את זה ממקום שבו מי שמודה על האמת לא מפחד לשחרר אותה לעולם, לומר אותה בראש מורם, קודם כל לעצמו ואז לאחרים. ומהמקום הזה, החיבור והאהבה לזולת באים בלי להרגיש, בכיף ובשמחה כמו שאמרת, וזה גם מושך מאוד בעיני אחרים.
תודה.
משהו של אלן וואטס:
"יש שתי תיאוריות גדולות באסטרונומיה בקשר למקור היקום.
אחת נקראת - ההתפוצצות, השנייה נקראת "מצב יציב". חסידי המצב היציב טוענים שמעולם לא היה זמן שבו העולם התחיל, היקום אמנם מתרחב אבל בגלל מימן חופשי בחלל שיוצר גלקסיות חדשות.
אבל חסידי התורה השנייה אומרים שהיה מפץ ראשוני, מפץ עצום, לפני מיליארדי שנים, שהעיף את כל הגלקסיות לחלל.
הבה נניח שכך אכן קרה.
זה כמו לקחת בקבוק דיו ולהטיח אותו בקיר. וכל הדיו מתפזר.
במרכז הדיו דחוס.
וככל שמתרחקים לקצוות, טיפות הדיו יותר ויותר עדינות ויוצרות תבניות יותר מורכבות.
באותו אופן, היה מפץ גדול בתחילת כל הדברים,
וזה התפזר.
אתה ואני, כבני אדם מורכבים, נמצאים הרחק הרחק בקצה של המפץ. אנחנו התבניות המורכבות הקטנות בקצהו.
מאוד מעניין.
אבל, אנחנו מגדירים את עצמנו ככאלה בלבד. אם אתה חושב שאתה נמצא רק בתוך העור שלך, אתה מגדיר את עצמך כקווצת שיער קטנה הרחק בקצה ההתפוצצות. הרחק בחלל והרחק בזמן. לפני מיליארד שנים היית מפץ גדול, כעת אתה בן אדם מורכב. וכך אנחנו מנתקים את עצמנו, ולא מרגישים יותר שאנחנו המפץ הגדול.
אבל אתה כן.
תלוי איך אתה מגדיר את עצמך.
אם אכן היה מפץ גדול בהתחלה, אתה לא משהו שהוא תוצאה של המפץ, אתה לא בובה איפהשהוא בסוף התהליך.
אתה עדיין התהליך."
זה לא עניין של איזה ניצוץ שיש בתוכנו
אלא עניין של המהות העצמית האמיתית והיחידה שלנו.
"מי שמודה על האמת אף פעם לא לבד"- מדהים איך משפט אחד מכיל כ"כ הרבה תובנות ביחד.
רובנו מפחדים פחד מוות מההתמודדות עם הריק הפנימי .מפחדים לפגוש בחשיכה הפנימית פנים מול פנים אבל היא נימצאת ואנחנו מנסים לפתח אסטרטגיות התמודדות כדי להפוך את החיים לניסבלים.
פה מחכה לנו בפינה ידידנו האגו שמבקש לפתור את הבעיה ע"י הפניית התודעה כלפי חוץ . הוא קולט את הצורך שלנו באהבה וביטחון אבל הופך צרכים אלו לצורך באישור ובהכרה מצד אנשים אחרים.אנחנו מחפשים ללא הרף אישור חיצוני שמספק לנו ביטחון זמני=שקר.
האמת היא התודעה. התודעה היא אור. עצם נוחכותו של האור מגרש את החשכה.
התודעה היא להיות מודעים לגמרי לעצמי האלוהי שלנו וכך להיות באחדות עם עצמנו. הקטש הוא שאת האמת הזו אפשר למצא רק ע"י
חוויית הפחד והחשכה שמקיפים אותה ואת זה עושים ע"י כניסה פנימה.
אם הבנתי נכון, המצב הלא טבעי הוא להיות אחד והטבעי הוא שני חלקים.
החלק הלא מהותי קיים רק בשביל שנבעט בו ונתחבר לחלק האחר.
מצטערת, לא רוצה להשמע טרחנית, אבל זה נראה לי בכל זאת פשטני
קודם כל זה לא פותר את בעיית הפיצול להיות אחד עם מהותינו זה כאלו לא כולל את החלק הלא מהותי, אבל הוא קיים אז לא שלם, אז מה? המקום שצריך לכוון אליו הוא לא שלם, הוא לא מקום שבו הכל אחד?
וחוץ מזה שכל התאוריה הזאת נשענת על נקודת הנחה שיש אמת אונבירסלית.
למען הסר ספק- אני באופן אישי יודעת רק מה שאני מרגישה על סמך החוויות ובכלל זה אני חושבת שיש נשמה או איך שלא תקרא לה....
אבל הסקת המסקנות על דרכה לפעול, לכאן או לכאן נראית לי פשטנית והרבה פעמים לא רלוונטית.
ההכרה הזאת באי היותי לבד באמת כי יש לי את עצמי היא עוטפת כל כך בעוצמתה, כל כך רכה ועם כל כך הרבה חמלה וטוב כלפי עצמי וכלפי האחרים. ההכרה לא נשארת במימד הזה בלבד. היא מתורגמת (לפחות אצלי) מיד לרגשות ולתחושות ולפעמים גם למעשים.
הנפילות שמגיעות מדי פעם הן בשביל להזכיר לי. להזכיר לי לבחור את זה ולא בקורבנות ובהתקרבנות.
תודה אברי על התזכורת ושבת שלום גם לך.
השלם מורכב מהפכים. תמיד. אחד מהותי, והשני לא. גם הלא מהותי הוא מהותי, אבל הוא אינו נושא מהות בתוכו, אלא מתקיים כדי שנתקרב למהות...
מורכב.
היחוד שלנו , המהותי, הוא כאשר אנחנו אחד עם מהותנו, כלומר בלתי מוגדרים על ידי מיוחדויות אחרות. בפועל המצב הוא הפוך. אנו מבדילים עצמנו מהמהות האחת, המתכללת, ע"י הפרדה ופיצול למרכיבים שונים. זה טבענו. העובודה הפנימית היא נגד טבענו. זה לא טבעי....
כמה נכון, אין גורם לבדידות כמו הזיוף. תודה על מילותייך המדוייקות תמיד.
שבת שלום גם לך,
אתה יודע כשאני קוראת את מה שכתבת וחושבת על מתי תחושת
הבדידות ממש נעלמת, אני שמה לב שזה קורה רק כאשר אני בנוכחות דברים
שמורגש כאילו הם נובעים מאיזה מעיין של אמת בלתי תלויה בדבר.
בנוכחות הזיוף שלי או של אחרים, אני תמיד מרגישה בדידות.
ועכשיו מבינה שלבדידות אין קשר להמצאות או העדר של אחרים בסביבה,
אלא להמצאות או העדר של אמת. זה מאד יפה מה שאמרת ומודה לך.
כתבת יפה ונכון
והצחוק בכל העניין הזה- כאשר מפסיק להרגיש בודד, ולשדר את זה לכל עבר, גם מושך אליי אנשים שרוצים בקרבתי, ואז יכול לבחור אם אני לבד או לא, ולא להיות קורבן של המציאות הפנימית העגמומית שלי..
זה גם נכון לגבי כל דבר בחיים ... תמיד צריך להמשיך ולהיות עם אנרגיות חיוביות
ואנשים נמשכים אליך בגלל זה..חיוך.. שמחה...אהבה..נתינה..
לפעמים יש צורך בבדידות (גם אם אתה בזוגיות) שמלמדת להיות מודעים ..מחוברים לעצמינו ולהמשיך הלאה עם
ואתה באמת חושב שהן נתפסות בעיני כהוראות הפעלה? האמיתות לא גורמות לי להרגיש רע
הרחקת לכת הן שיפרו את תפיסת חיי וחוויתם לאין ערוך ,יחד עם זאת ישנה צפיה שלי מעצמי
שאדע לישם זאת הלכה למעשה,ואז מגיעות ההתנסויות בדרך שאינם בשליטת האדם כמו אובדן לדוג',כאב של אדם קרוב וכד' ,עם כול ההבנות ויש הסברים עמוקים המניחים את דעתי להכול ,קטונתי מלא לצלול שם,מלהרגיש "שמצפים" ממני ליותר מידי, ישנה איזו תפילה שיש שם משפט הפונה לבורא באמירה
"זכור כי עפר אנחנו" לפעמים מרגיש לי "שמישהו" קצת שכח..
אז איך אגיע ?
סתם מחשבות שהפוסט שלך הציף ,אולי לאחרונה חסרה לי קצת וודאות.
יש איזה קונפליקט שיפתר אני מניחה מעצמו..
שבת שלום..
אוי ...איך שהייתי צריכה את הפוסט הזה היום ...כמו בהזמנה בא לי ...
סיפור קטן ...
לקראת ..תחילת ההתחלות של חיי כגרושה ..קרה המקרה ...נסעתי כדרכי ,לעבודה ...
כביש 4 ..כיוון כפר סבא ..בוקר קיץ בהיר ..המזגן באוטו לא עובד מי יודע מה טוב .. ואני עם חלון פתוח ...ברמזור נעצרת לידי מכונית ..גם החלון שלה פתוח ואני שומעת דרך החלון שלי את תוכנית הרדיו מ"מתנגנת " מהמכונית השכנה ..עשה רושם שזאת תוכנית יעוץ רדיופונית ..נוסח ורדה רזיאל זאקונט ..יוסי סייס .. או משהו כזה ..
ואני שומעת אישה ..ברדיו ..בוכיה ..." מה אני אעשה ...אני מפחדת לעזוב אותו ..אני מפחדת מהלבד .." עונה לה ורדה בטון נחרץ ..." אבל תקשיבי יקירתי ..גם עכשיו את לבד .."
הרמזור מתחלף לירוק ..אני פונה לכפר סבא ..המכונית שלידי ממשיכה ישר .
ואני שואלת את עצמי ..מאיפה זה בא לי עכשיו ?
כאילו בשביל הפרופורציות ..מזכיר לי איפה אני הייתי אך לפני שנה שנתיים ..הפחד הזה ..פיק ברכיים ..איך .. אני ..קטנה ..כזאת ..לבד ..בעולם ..???
איך הייתי אז ואיפה אני היום ..
כמה בודדה הרגשתי בתוך מערכת זוגית לקויה ..שלא העניקה בטיחון ..שלא העניקה לא חמלה ולא מחילה ...
וכמה צמחתי והיום אני חזקה ומחוזקת זקופת גב ..וחיי מלאים טובים אלי .
אני לא מרגישה לבד ..
ומתוך מקום חדש אני ...פתוחה ומוכנה לזוגיות חדשה ...
קיבלתי את הסיפור הזה במתנה ..התחלה לחיים חדשים רגע לפני שחותמים על הניירות .
אני לא אוהבת אתה משפט ..." אני אף פעם לא לבד ,יש לי את עצמי ..."
בעניי זה משפט סוגר ..מלא במלאות עצמית ..לא מאפשר לאף אחד לבוא לשבת לידך ...
אני אישה מלאה לא חצי ...ואני רוצה זוגיות ואהבה נכונה ..ולא מתוך המקום שמשהו ישלים לי את החסר .. כי לא חסר . אלא דווקא מתוך המלאות הזאת שאני רוצה לחלוק אותה עם האחר ...
משפט לסיום ...משיר שקבלה חברה אהובה שלי מבן זוגה החדש והנפלא ...הוא כתב לה שיר ארוך ליום הולדת המתאר כמה היא מדהימה בעיניו ..שורת המחץ בסיום אומרת .
" לא יכולתי לאחל לעצמי חצי ,יותר שלם ממך "
ורק אהבה אהבה לכולם .
(סליחה על אורך התגובה ..הייתי חייבת להשתפךךךךךך...בשביל מה יש חברים )
אני אנסה להרים את זה שלב אחד למעלה ברשותך ניניו:
תהליך של הגעה לתובנות כאלה, בהכרח מוביל כל אחד שמשפר את עצמו (יש לי בעיה עם המינוח אבל שיהיה) לעצור ולעשות סדר ברצונות שלו. תמיד מתבצע סנכרון רצונות מחודש.
זה טבעי, זה מתבקש וזה ניפלא.
עוד משהו-
בשביל להודות על האמת צריך לצאת מנקודת הנחה שיש אמת. וזה הרבה יותר מורכב
לא הבנתי איך הידיעה שיש לנו מרכיב אלוהי, ניצוץ נשמתי, נשמה או כוח חיים- אמתית ככל שתהיה אמורה לנחם את תחושת הבדידות. מי אמר שה"אני" או ה"עצמי" הוא אותו ניצוץ. עצם המחשבה הזו מורידה מגדולתו. אם האדם הוא רק חלק משלם גדול גם האישיות והמיוחדות שלו היא חלק מאותו גדול- אז למה לא להאמין ליחוד הזה?.להאמין שיש בנו חלק אלוהי זו אמירה מאוד לא הוליסטית, כי אם הכל אחד אז איך אפשר להתייחס לחלק?
לדעתי הדברים קצת יותר מורכבים, פילוסופיה יפה ומנחמת ככל שלא תהיה שלא צופנת בתוכה את האפשרות לשלול את עצמה נראית לי ברירת מחדל לייסורים של החיים עצמם. ייסורים שנובעים בעיקרם לא מזה שאנחנו לבד אלה מזה שאנחנו קיימים, שיום אחד נמות ושאף אחד לא באמת יודע למה
היי אברי
מילים יפות
תארת יפה את כוחות היקום
ואת נפלאות האימרות הטוענות
שמה שאתה מרגיש זה בעצם מה שאתה משדר
ועי"כ גורם למשיכה או דחיה של הסובבים
you cant always get what u want ... you get what u need .... - click
לך ולכולם שבת קסומה
just me
כל מה שפליקר אמרה ו:
הצורך הפיזי הבסיסי משגע אותנו ומתחפש למחשבות בדידות ...
ולכן באם נסכם בקצרה
את כל הכתוב
נגלה
שבדידות היא state of mind
ולכן לעולם לא תהיה תלויה בנוכחות או אי נוכחות אנשים עצמים מצבים..
יפה כתבת
אהבתי
אבל לפעמים המצב כזה מחורבן ובלי סיבה, שכל היופי הזה של ימימה או כל אחד אחר שאי פעם הציץ על החיים מהצד, פשוט נעלם.
כן קיקה. אבל לא בכדי צווינו על השינון.. שנרחיק את האמנזייה.
אם האמיתות הנפלאות גורמות לך להרגיש רע, זה משום שאת שוכחת שהן לא הוראות היצרן לחיים נכונים, הן הבנות המתארות את המצב בטהרתו, ואנחנו, כאן למטה, אף פעם לא נגיע.... בטח שלא דרך דרישה.
ובנוסף:
כל ה"לבד" מכל אנוש מסביב הוא בעצם ה"ביחד" איתו ייתברך
וכשהוא עם כל אחד, והוא עולם מלא איך אפשר להרגיש בודד בעצם?
פשוט אי. זה לא קיים. המלאות הזאת תופסת כל חלל ודופן תא אפשרי עד ש מגיעים ל - "וכל עצמותיי תאמרנה שירה".
אתה אף פעם לא לבד , יש לך את עצמך בצורה הכי נאמנה שיש ...
כשתפסיק להרגיש לבד , תהיה מוכן לביחד :)
וד"ש לדלית !!!
" ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג)
ומודה על.
מניח. מרפה אחיזתו
תתרחב רחמו... יקבל לחייו
מתת אל
אהבה
הכול אמת ויפה ונכון... ואני ממש לא צינית, וגם אני שנים בלימודים מהסוג הנ"ל
יחד עם זאת לפעמים נראה לי ש"מישהו" שכח שאנחנו פה במגבלות החומר
ושמצפים מאיתנו לקצת יותר מידי,לפעמים הגוף /החומר מושך למטה
הוא יותר כבד.למלאכים אין גוף..
אז כול האמיתות - נפלאות
לפעמים הן גורמות לי להרגיש אדם פחות טוב ,כי עם הידע וההבנות
כשאני בקריז או בדאון אפשר לשלוח את נילס לחפש אותי בלפלנד
ואז האמיתות עם העיניים הגדולות והיפות
מסתכלות עלי בתוכחה..
תודה.
נותן פרספקטיבה על החיים"המשותפים"
שכביכול היו לי -
וכשלבד לי - מעודדת את עצמי ואומרת
שבראש ובראשונה הייתי אני,
לפני שהתווספו ה"תוספות" (בני , בן זוג וכד')
וזה מקל
כי עברתי כברת דרך לבד
ויש לי עוד דרך לעבור
בדידות היא מצב קיומי, ניתן להרגיש בה היטב בעיקר כשקשה לנו,
לא דקה מיותרת לפני.
אדם אצל עצמו הוא גר ובנשימה אחת, לא טוב היות האדם לבדו.
ומדוע בעצם?
כדי שנלמד לתת, כדי שנוכל לראות את האחר כאילו הוא היה אנו, כאשר הדגש הוא
על המילה כאילו- שהרי לעולם לא נהיה האחר.
פעמים רבות קורה לנו שאנו כועסים נורא על העומד מולנו, אנחנו כלכך מצפים ממנו כל הזמן
כשבעצם, הציפייה היא מעצמנו והאכזבה היא מעצמנו וכן, זה עד כדי כך פשוט להבנה.
לקבל את האדם העומד מולנו כפי שהוא זוהי משימת חיים והייתי מוסיפה ואומרת:
יש לראות את האדם כפי שהיה רוצה להיות ולא כפי שהוא כעת.
הכל מאוד קבוע ובר שינוי בו-זמנית ורק לרגע אחד.
"...יצירת קשר שאינו ערבוב אלא נתינה נקיה ללא רצון לשנות, לבקר, לשאוב משהו מהאחר, רק קשר כזה הוא משמח באמת".
זה קורה בעיקר עם אנשים שהם זמניים בחיים שלנו.
אולי אם היינו מבינים שכולם זמניים בחיים שלנו כמו שאנחנו בשלהם, היינו מפסיקים לרצות לשאוב או לשנות.
ואולי זה קשור לעובדה שכל אחד שמביט לתוך עצמו רוצה לשאוב מעצמו ולשנות.
וכל כך קשה עם עצמך שאתה חייב לזרוק את זה על ה"אחר". וה"אחר" הכי נגיש הוא לרוב האהוב/אוהב שלך.
"...יצירת קשר שאינו ערבוב אלא נתינה נקיה ללא רצון לשנות, לבקר, לשאוב משהו מהאחר, רק קשר כזה הוא משמח באמת".
זה בכלל אפשרי?
הרי תמיד רוצים "לשאוב משהו מהאחר". פעמים רבות זה כל הכייף. לגלות תחומים ועולמות חדשים, שיש למישהו אחר.
אבל קל להתקרבן כשאת לבד.
מסכימה שאין קשר בין הביחד האנושי לבדידות של האדם היחיד.
מסכימה גם עם הניצוץ הזה שיש בכל אחד, ושההבנה שיש אותו בכל אחד ושהוא גרעיני וראשוני (כמו חורים של חרוזים וחוט החיים עובר בהם, למרות שכל מפעל יוכיח שפה ושם יוצא חרוז בלי חור) עוזרת ל"אהוב" (לקבל) את שאר בני האדם שהם אינם אתה (ומכאן גם את עצמך)
אבל לפעמים המצב כזה מחורבן ובלי סיבה, שכל היופי הזה של ימימה או כל אחד אחר שאי פעם הציץ על החיים מהצד, פשוט נעלם.
לא ממש מסכימה....
אנחנו לא לבד בעולם.
אדם יכול להיות כביכול לבד פיזית, אך מלא מבפנים, כך שהוא לעולם לא יהיה אותו הקורבן המסכן והאומלל.
בסופו של דבר כולנו רקמה אנושית אחת.
אבל עדיין ולמרות ואף על פי מה שכתבת יפה כל כך
כולם רוצים שאב"ה.
שיוך.
אישור.
ביטחון.
הערכה.
וכן, מאמינה שזה צריך להתחיל בתוכנו, אדם צריך לחוש את עצמו שייך , ראוי ובוטח ומעריך את עצמו תחילה.
משם לתת זאת לאחרים וכך גם לקבל.