"ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת. ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים." 

 

ויראוך כל מעשיך הכוונה לבריות שנעשו ע"י אלוהים. 

 

והוא בהקבלה: תן פחדך על כל מעשיך- ויראוך כל המעשים.

ואימתך על כל מה שבראת - וישתחוו לפניך כל הברואים. 

 

ויש לדקדק מעט בלשון: מדוע נקראות הבריות העשיות מעשים ולא אמר ויראוך כל העשויים על פלס ברואים [וכן יצורים פעולים]

 

ואולם ההפרש טבוע עוד בפעולה שהבורא בורא ברואים ואילו העושה עושה מעשים.  ולכן הנעשים ע"י גם יקראו בשם מעשים. 

 

וטעם ההפרש הלשוני לגבי הפעולה עצמה יתכן כי בריאה ויצירה לא נקראו על שם סופם על שם המוצר המוגמר הנוצר על ידם ולכן יכון  עליהם שם ברואים יצורים, אבל העשייה היא הפעולה בשעת הווה ולכן יכון ע"ז שם מעשים .

 

 

 

הערה נוספת בתפילת ר"ה:

 

"היום הרת עולם" - רבים אמרו כי הכוונה הריון של העולם - תבל - כי בתשרי נברא העולם.

ולו יהי שבתשרי נברא העולם מ"מ אין זה הריון כי אם לידה. ועוד אם זו הכוונה אין לזה קשר להמשך "היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם" וכו'

 

[ ולגבי השאלה ראשונה שהעלנו אחרי זה ראיתי   שבביאורו של ר' מאיר אבן גבאי, "תולעת יעקב",  לתפילת מוסף. פירש נגמר הריונו של עולם ודוחק]

 

ונראה לי שהכוונה הרת עולם שבו נקבע מה יולד ומה יהיה להבא כי נולד הוא כינוי למארעות הבאים. וכמו איזהו חכם הרואה את הנולד. וההריון הוא כגורם המאורעות העתיידים - הלידה. והוא כמו הביטוי "הרת גורל".

 

מקור הביטוי "הרת עולם" הוא בדברי ירמיה המקונן על מר גורלו ומקלל את יומו  "אֲשֶׁר לֹא-מוֹתְתַנִי, מֵרָחֶם וַתְּהִי-לִי אִמִּי קִבְרִי, וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם" (ירמיה כ ,17) מפרשי המקרא מסבירים שלו מותני מרחם היה הההריון עולמי ללא לידה

והכוונה כאן שונה מן הכוונה בירמיה ששם מפרש עולם - לנצח ואילו כאן עולם - תבל. אל שהפייטן משתמש בביטוי בשינוי מעט בכוונה. כנודע.   

 

 

 גם מה שאומרים בתפילה:

 "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון".  והבינו הכוונה "היום תחילת מעשיך"  שבתחילת תשרי נברא  העולם.

ולכן אמרו בגמרא (ר"ה כ"ז ע"א)  אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון', כמאן - כרבי אליעזר, דאמר בתשרי נברא העולם.

 

נראה לי שאין הכוונה לתיאור תחילת בריאת העולם. כי מן ההקשר של המשפט נאמר בקטע המדבר על זכורנות הקב"ה הזוכר את הנעשה מבראשית ואין שכחה לפניו.

וגם משפט זה נראה שהוא על עניין הזכרון ולפי העניין נראה לפרש הכוונה: שיום תחילת מעשיך בבריאת העולם הוא כאילו היום לפניך, לפי שאין שכחה ויש לך זכרון גם לנעשה ביום ראשון. 

 

ובאופן רעיוני קשה לייחס תאריך לבריאה. כי קודם הבריאה נראה שלא היו תאריכים. ואיך תהיה הבריאה בתאריך מסויים. הלוח הוא דבר אנושי שמתחיל בנקודה מסויימת.