כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    שני קווים מקבילים

    17 תגובות   יום שישי , 30/9/11, 00:39

    "נמאס לי לגור במחסן!" ואם להיות כן, אנ'לא באמת יודע מה קרה לבוקר טוב ממי שלי, אני כל כך אוהבת אותך, אני מעריצה אותך, אתה הבעל הכי חתיך בעולם, אני מתה עליך, אתה החיים שלי, אתה הכל בשבילי, ועוד ארסנל מכובד של משפטים דביקים כאלה מהאפסנאות של זוג נשוי טרי, אם לקרוא לילד בשמו, משפטי דבש מתקתקים שהורגלתי בהם בכל בוקר, מה שעשוי לרפד קצת את האגו, ולשגר אותך לעוד יום ארוך במשרד. אחרי המחסן הגיע תורם של החדרים, של המטבח, של הסלון ושל המקלחת – פתאום הבית לא מסתדר לה כל כך, פתאום גם אני לא ממש מסתדר לה, לא אחר הרגע ופתאום משום מקום אני מוצא את עצמי אל מול ארמדה שלמה של קיטורים ועצבים, גדודים שלמים של חיילים עם חרבות שלופות, בוקר טוב עמית, אני קמתי על הצד הלא נכון היום בבוקר ואתה לא בא לי טוב. משמע אני כבר הפוכה עליך מאמצע הלילה – סע מפה!

     

    שואה. מה קרה? מה עשיתי? לתת את הקטע עם הדמעות או לברוח? גם ככה יום קצר, גם ככה כל החכמים לא מבינים למה שוב התחתנתי וזו גם לא התקופה הזאת בחודש, אז מה לעזעזל קרה? שגיתי כשניסיתי לענות לה, כאילו רק להשחיל משפט, ואז באו התותחים הכבדים. אממם ביי. אני באוטו, או שמא בורח לעבודה וכל הדרך עסוק בלהעלב. נשים, לך תבין. פתאום מתהפכות עליך וזהו. אני הכי אוהב את מירב, אבל ככה?! משחזר חודש אחורה, אבל הכל היה בסדר לא? בודק סמסים, בודק מיילים ששלחתי לה ולא מוצא ולו רמז דקיק. בדרך כלל שעה שעתיים ואז בא איזה סמס מפוייס – 'אני מצטערת'. מסתכל כמו דביל על הסמס הזה  - הלכתי לאיבוד.

     

    יצאתי מוקדם באותו היום, אספתי את הילד שלי מבית ספר, חוזרים הביתה. בדרך אני עוד יותר מחמם את עצמי, מנסה לגבש תוכנית הסחה, סוגר עם עצמי אסטרטגייה של מגננה סובמיסיבית איטית, ומתכנן להיכנס הביתה עם הלוק הנעלב שלי תוך כדי הרמת גבות קלה. סתם אולי זה יעורר בה עוד טיפה חמלה כלפיי. היא? היא במיטה. בוהה בתקרה, לא פוצה פה. אולי זה המקום להזכיר לבריות כי במקור, תכנונים נועדו על מנת שלא לפעול על פיהם?

     

    שלושתנו בבית. הילד שלי כבר בחדרו עם הלגו, ואני עומד מסתכל על אשתי, דומעת, ושואל אותה, עצבני מה, על עצם הסיפור שלה בכלל. מושיטה לי משהו שמזכיר מאוד מדחום, אבל זה לא היה מדחום בכלל. אני רק זוכר שני קווים מקבילים. אני יודע בדיוק מה זה אומר, ופתאום האנדרנלין מציף, התרגשות. קם, זורק עליה את המקלון, נכנס לשירותים וטורק אחריי את הדלת ומתחיל לייבב כמו איזה דביל שרק הרגע נודע לו בדרך לא דרך שאשתו בהריון, והדבר הכי נכון שהוא מצא לעשות – זה לזרוק עליה את המקלון הזה וללכת להתפרק על האסלה. אולי שלוש דקות אני מייבב לי, מקנח את האף, בוכה ושוב מקנח. יצאתי. "מה אתה בוכה אידיוט, זו אני בהריון לא אתה." ואז פשוט הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה כמה שאני אוהב אותה. עכשיו גם היא בוכה, וחיבוקים, ומזלים טובים ואושר גדול. עד כאן סיפור הוליוודי מצוי. עכשיו הכל ברור.

     

    כל הפסקה מלמעלה? אולי שלוש דקות. בשלושת הדקות האלה הכל עבר מולי - פעמיים. עכשיו הריון. ואם החיים הם למעשה אסופה של רגעים כאלה? אז זה ללא ספק אחד מהם. שני דברים ברורים לי עכשיו. יש לי עוד הרבה זמן עכשיו להיות נופת צופים בבית, והדבר השני? – My boys can swim! או בתרגום נוראי לעברית – החבר'ה שלי מכירים את העבודה. אז מה היה לנו? אותי, סתום נוירוטי מצוי ואשה אחת בהריון. ללא ספק בסיבוב השני שלי אני מוכן הרבה יותר ויודע שעם הורמנים לא מתעסקים, וגם אסור להתקרב. לא מזמן באיזה אחר הצהריים הלכנו לרופא, יש תמונה שחור לבן. גרגיר קטן נח שם בתוך איזה חלל שחור. אצלי זה גוש ענק תקוע בגרון מהתרגשות. עוד רק כשהגענו הרופא שאל, ענתה לו שהיא בהריון, אחרי איזה כמה קטנות אנחנו עם הגרגיר בתמונה. חזרתי למשרד כמו איזה טווס, עף על עצמי ומאושר, כמה מאושר.

     

    רצתה כל כך להיות בהריון. גם אני רציתי מאוד שהיא תהיה בהריון, מודה. כן היו לה חששות שבעצם מה אכפת לי, כבר יש לי ילד אז בטח לא ממש בוער לי לעוד אחד? טעות ושום פעם טעות. וחוץ מזה, אשתי, כשהיא רוצה משהו? זה קרב אבוד מראש, ותמיד היא רוצה רק דברים טובים, וזה ברור לי כל כך. נו כבר אני מבייצת, תן עבודה! לא מעניין אותי איזה יום היום, לא מעניינת אותי השעה וגם אם היה לך יום קשה, קדימה לעסק. לא רומנטיקה ולא נעלי בית – עכשיו! אז היה עכשיו, היה גם מקודם, ושוב פעם עכשיו, ואחר כך עוד איזה מקודם ואולי בשביל להיות בטוחים אז רק עוד עכשיו אחד ודי. זהו, עכשיו שנתיים אני מתנזר מסקס, תעזבו אותי בשקט יש לי מיטה רכה ונעימה, ואני רק ישן בה. רק שייתפס כבר, שתיתן לי לנוח קצת. בסוף זה כנראה הצליח. עד אותו בוקר נוראי שהיא החליטה שהיא חייה במחסן זה לא היה לגמרי ברור. אבל באותו הבוקר של המחסן ות'כלס אנחנו ממש, אבל ממש לא גרים במחסן, כאילוה דה כזה! איך שעפתי בטיסה קלה מהבית, בבפנים שלי אמרתי לעצמי שאם זה לא הריון אז אין לי שום הסבר אחר לתופעה, פשוט בדרך כלל זה אני עם השיגועים.

     

    אשה בהריון זה בעצם אוסף של הורמונים שיצאו למסע ארוך, ארוך מדי ברכבת הרים. התפקיד שלי עכשיו בבית? בנוסף לכל שאר התפקידים, זה ללטף לה את הבטן בבחילות, לנגב לה את הדמעות כי היא בוכה מלא, להביא לה כרית, נורא עייפה כל הזמן, לסיים כל משפט ב-"בטח ממי שלי, מייד", ולהיות מוכן לעוף מהבית בכל רגע נתון שהיא תחליט לעשות כן, זו לא היא – אלה הם ההורמונים. ברגע שאתה מבין את זה, אתה מבין הריון. לפחות אני רוצה להאמין בזה מאוד אז תנו לי רק קצת להנות מהספק. מה שרק נשאר עכשיו זה שיבואו אלינו הביתה מהבי.בי.סי עם הדיוויד אטינבורו שלהם, הקריין הזה של הסדרות טבע, ויצלמו ממש כאן את סדרת המקור - "הורמונים ותעופת בעלים כנועים". ואם לא די בכך, הנה סצנה אחת לא באמת מבוימת: עם הגיעתן של הבחילות בבוקר. "ממי, אתה יכול להביא לי מים? בטח מותק, מה עוד? ממי, אנ'לא מרגישה טוב. אני יודע מותק, משהו שאני יכול לעשות? לא, ואני שונאת אותך!" בוקר של יום רגיל, אני אוהב אותך, ביי, קאט.

     

    לילד שלי יש כבר אח חדש מאמא שלו. אני חושב עליו הרבה ועל איך זה יהיה לו פתאום מהצד שלי גם כן. הולך להיות לו עץ משפחתי די מורכב, והחגים, ומתי נהיה כולנו ביחד ומתי לא, קצת לוגיסטיקה אבל זה שווה את זה. אני נורא דואג לה שתרגיש טוב, שיהיה לה קל ורק שיעבור בשלום. בקיצור אני די מתרגש מכל הסיפור ומאוד מאוד אוהב את מירב – אין דברים כאלה. מרשים לעצמנו קצת לעוף בדימיון, אבל זה עדיין מוקדם קצת. לא מגלה את החודש או באיזה שבוע מפאת עין הרע, גם ככה אני הולך לחטוף על הטור הזה, אבל זה נוח שאפשר תמיד להאשים את ההורמונים.

     

    מירב מבחינתי צריכה לקחת מפה דבר אחד, לדעת שאני כל כך אוהב אותה, ושאני איתה תמיד ובפרט לאורך כל ההריון הזה, למעט איזו נסיעת עבודה קצרה בקרוב, ולרבות היותה בלתי נסבלת לפעמים, אבל כבר ציינתי שאני חי עכשיו עם הורמונים ושזו לא מירב באמת. עזבו הכל שטויות. יש לי אישה מדהימה ועכשיו היא אפילו עוד יותר. עוד לא החלטתי אם היא יותר מדהימה או יותר בהריון אבל יש לי עוד קצת זמן לעכל את זה. הזמן טס, החיים זורמים ופתאום אנחנו שנינו מסתכלים על תינוקות מזווית טיפה שונה אולי, אפילו שזו לא הפעם הראשונה שלי, אבל זה בכל זאת הפעם הראשונה של שנינו.

     

    זה טור על גאווה מטורפת במירב, זה טור על פירגון אדיר שלי כלפי בת הזוג שלי לחיים, זה טור על אושר גדול. עד כאן היותי כוסית. מכאן כל מה שנותר לי זה להקדיש אותו בראש ובראשונה למירב, וזה מוקדש גם לילד המדהים שלי, והפעם זה מוקדש גם לגיל מהעבודה שלי, שלא מפסיק לקרוא לי פובליציסט, ושעשיתי לו את המוות בתקופה האחרונה. גיל יקירי, מוקדש לך באהבה גדולה.

     

    גם כן המחסן הזה, עכשיו עוד צריך לארגן פה חדר לתינוק.

     

    שתהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת - אמן.

     

    עמית    

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/10/11 21:53:

      צטט: ארזעמירן 2011-10-17 01:24:39

      שנה מצוינת והמון-המון מזל טוב (טפו-טפו-טפו)

       

       הכוכב ארז, הכוכב....  :) תודה רבה

        17/10/11 01:24:
      שנה מצוינת והמון-המון מזל טוב (טפו-טפו-טפו)
        4/10/11 06:44:

      צטט: אילן גבע 2011-10-02 15:51:49

      מלא מלא מלא מזלטובים קטנים.

       

      מלא מלא תודות גדולות

        4/10/11 06:44:

      צטט: יהודית מליק שירן 2011-09-30 14:29:01

      תודה עמית. חג שמח ושנה טובה

       

      שנה טובה :)

        4/10/11 06:44:

      צטט: ענת (אנצ'י) 2011-09-30 13:56:29

      ברכות גדולות וטובות לשנה החדשה ולחיים החדשים שמתפתחים ברגעים אלה ממש...

       

      תודה :)

        4/10/11 06:43:

      צטט: דניאלה סגל 2011-09-30 10:54:16

      האמת הבהלת אותי הפעם, עד הקטע עם המקל שזרקת. ועכשיו אני כל כך שמחה בשבילכם. שיהיה לך הריון הורמונלי כהלכתו ושתעמוד בו בכבוד, עם החיבוקים והנישוקים ואוזניים חרשות, כי יש דברים שממש ממש לא צריך לשמוע (-: אוהבת אותך.

       

      כרגיל צודקת, נו איך בגולן? נשיקות.

        4/10/11 06:42:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2011-09-30 10:31:31

      עמיתוש, איזה אושר! שיהיו לכם המון מזל טובים ועוד שניים לשני הילדים זה שישנו וזה שבדרך. ילדים זה אושר גדול וגם אהבה גדולה. שנה נהדרת ! *

       

      שנה טובה יעלי, המון תודה :)

        4/10/11 06:42:

      צטט: נגיעות של מים 2011-09-30 10:29:49

      המון מזל טוב ושנה מלאה בחלומות שמתגשמים

       

      בחזרה :)

        4/10/11 06:42:

      צטט: ruthy 2011-09-30 08:20:31

      מזל טוב וחג מאושר ושמח!

       

      תודה רבה

        2/10/11 15:51:
      מלא מלא מלא מזלטובים קטנים.
        30/9/11 18:34:

      קריצהמזל טוב וכל עוד שהם בבטן זה הכי הכי בס'דר

      תודה עמית. חג שמח ושנה טובה
        30/9/11 13:56:
      ברכות גדולות וטובות לשנה החדשה ולחיים החדשים שמתפתחים ברגעים אלה ממש...
        30/9/11 10:54:
      האמת הבהלת אותי הפעם, עד הקטע עם המקל שזרקת. ועכשיו אני כל כך שמחה בשבילכם. שיהיה לך הריון הורמונלי כהלכתו ושתעמוד בו בכבוד, עם החיבוקים והנישוקים ואוזניים חרשות, כי יש דברים שממש ממש לא צריך לשמוע (-: אוהבת אותך.
        30/9/11 10:31:
      עמיתוש, איזה אושר! שיהיו לכם המון מזל טובים ועוד שניים לשני הילדים זה שישנו וזה שבדרך. ילדים זה אושר גדול וגם אהבה גדולה. שנה נהדרת ! *
        30/9/11 10:29:
      המון מזל טוב ושנה מלאה בחלומות שמתגשמים
        30/9/11 08:20:
      מזל טוב וחג מאושר ושמח!