כותרות TheMarker >
    ';

    amor mío - פרק 1

    50 תגובות   יום שישי , 30/9/11, 11:19

    ''



    הכרתי אותה במסיבה שערכה בדירתה לכבוד חברתה. החברה עמדה לעבור לגרמניה, וללמוד אומנות.

    עמדתי עם ידידה במרפסת, וחיפשנו לשווא פותחן לבקבוקי הבירה. ביררתי מי בעלת הבית, והצביעו על בחורה רזה בטרנינג. ניגשתי ושאלתי אם היא יכולה להשיג לנו פותחן. היא ענתה בחיוב, והלכה למטבח. כשחזרה, היה בגוף שלה מין סימן שאלה. הבנתי אותו. היא רצתה לדעת אם הידידה שלצידי, חברה שלי.

    "קוראים לי שרונה." אמרה והגישה לי את הפותחן. 

    ניהלנו שיחה קצרה, והיא הזמינה אותנו לסלון. מישהו כיבה את האור, ועל הקיר הקרינו וידאו אקספרימנטלי. היה זה סרט אותו ביימה חברתה, כלת המסיבה. הסיפור הוא על גיבורה המגלה כל בוקר מחדש קבוצת נקודות שחורות על גופה. היא מנסה להיפטר מהם, אך ללא הצלחה. ערב אחד היא נעמדת עירומה מול המראה, ומחליטה למתוח קו בין הנקודות בטוש שחור. היא מגלה שחיבור הקו יוצר ציור של ספל עם ידית. היא לא מייחסת לכך חשיבות רבה. יותר מאוחר בעת מזיגת מים חמים לספל התה, מתנפץ הספל מהחום, והיא נכווית קלות בידה. כעת היא מבינה שהנקודות באות כדי לאותת על אסון מתקרב. כך כל בוקר היא מותחת קו בין הנקודות השחורות כדי להיזהר מהבאות. אחרי חודש של מתיחת קווים על גופה, היא נהפכת לכתם שחור וכולם מתרחקים ממנה. היא נועלת עצמה בבית, ומסרבת לצאת עד מותה מרעב.

     

    בסוף המסיבה כשעמדתי ללכת, ביקשתי משרונה את הטלפון. יומיים אחרי התקשרתי והזמנתי אותה לצאת.

    חיכיתי לה מחוץ לפאב. כשהגיעה, היה בה משהו תמיר ויפה, שבמסיבה לא יכולתי להבחין בו. היא נעלה סנדלי עקב קטן, מכנסיים הדוקים וחולצה שחורה מכופתרת. נכנסנו לפאב וחיפשנו מקום לשבת. היא הרימה את ראשה כדי לאתר שולחן. צווארה נמתח, הטוסיק התעגל לשתי כפיות סוכר, ועיני הגברים ננעצו בה.

    שמחתי שלא היה מקום בפאב, ויצאנו משם. הצעתי שנשתה בירה במרפסת שבדירתי, והיא הסכימה.

    שלפתי שני בקבוקים מהמקרר, ושרונה הציתה לעצמה סיגריה.

    "אני עובדת בגרפיקה, אבל זה זמני, יותר מידי זמני... כבר שנתיים." אמרה וחייכה.

    "טוב," ניסיתי לנחם "כולם בעיר הזו בדרך למשהו."

    "כן, אבל אני תמיד הייתי ציירת."

    סיפרתי לה שאני יוצר קולנוע מתחיל וכעת נמצא בכתיבת תסריט חדש. היא ביקשה לשמוע על מה התסריט.

    "זה סיפור על מתקן פנצ'רים של אופניים." עניתי.

    "ספר לי." ביקשה.

    "זה עוד לא ממש מפותח." הסתייגתי.

    "אז מה, ספר לי בכל זאת. " התעקשה שרונה ופניה קרנו.

    "טוב," התרצתי "אז לגיבור קוראים אבשלום, והוא בתחילת שנות החמישים לחייו. הוא גר עם אימו בפרדס-כץ, ומעולם לא התחתן. אהבתו האחרונה הייתה לפני שלושים שנה. קראו לה דליה רחמים. הם היו קרובים להתחתן, אך משפחתה התנגדה לקשר. בעיני הוריה, אבשלום היה עוד אחד מהעבריינים של השכונה. לכן הטיסו אותה לאמריקה כדי להתחתן עם יורד ישראלי מבוגר ונובוריש. מאז כל בחורה שאבשלום יצא איתה, היה משווה אליה.

    לא עובר זמן ואימו האהובה של אבשלום מתה בשנתה. אבל כבד נופל עליו. הוא מאבד את התיאבון ולא מוריד את הזקן גם אחרי תום השלושים. לפנצ'ריה מגיע נער ממוצא רוסי בשם מקסים לתקן את אופניו. הוא רוצה להשתתף בתחרות אופניים ארצית, ואבשלום עוזר לו להתאמן לקראתה.

    אניה, אימו החד-הורית של מקסים, מזמינה את אבשלום לארוחה כהוקרה על כך שהוא עוזר לבנה. לאחר הארוחה, מקסים מודיע לאימו שהוא יוצא לרכב על אופניו עם חברים. האם מאוכזבת. בכל ערב משודר פרק מהטלנובלה "סלסטה", והיא מאוד אוהבת לצפות בה. הסדרה בתרגום לעברית, שפה שאניה אינה יודעת לקרוא. מקסים משמש לה מתורגמן, ומקריא לה את הכתוביות. בלית ברירה, מציע בנה שאבשלום יחליף אותו, ואכן כך קורה."

     

    "את בטוחה שאת רוצה להמשיך לשמוע?" קטעתי את הסיפור, ושאלתי את שרונה.

    "כן, בטח!" ענתה.

    "חשבתי שנדבר על דברים אחרים, את יודעת, אנחנו בדייט." אמרתי, אך בעצם רציתי לבדוק את עירנותה, אם אני באמת מעניין אותה.

    "תמשיך לספר, אני כבר שקעתי, ואתה מספר כל כך יפה."

    "טוב, בסדר." עניתי, ובקושי הצלחתי לכסות את החיוך.

     

    "ערב ערב מגיע אבשלום לביתה של אניה ומקריא לה את הכתוביות של "סלסטה". אבשלום נכנס לתפקיד חזק. כשאחד מגיבורי הסדרה אומר בספרדית לאהובתו, שהוא מתגעגע אליה. מפיו של אבשלום זה נשמע אמין ומשכנע יותר בעברית. אניה מתאהבת בקולו של אבשלום. המילים הרומנטיות שנשפכות ממנו כשהוא מקריא את הכתוביות של אופרת הסבון, מרטיטות את ליבה. בין אניה לאבשלום מתפתח רומן ככל שהסדרה בטלוויזיה מתקדמת. היא מביעה את אהבתה אליו במטבח, ומתאמנת על המאכלים העיראקים שאימו נהגה להכין עבורו. אבשלום מצידו מגלח את הזקן, ומחזק הקשר עם מקסים, אשר מנצח  בתחרות האופניים.

    לראשונה בחייו מרגיש אבשלום בעל משפחה. יש לו הרבה אהבה לתת, והוא אינו עייף מכך. אבל אז קורה משהו שאף אחד בפרדס כץ לא ציפה. דליה רחמים היפה חזרה לשכונה. בעלה קיבל התקף לב באמריקה ונפטר. שני ילדיה כבר בקולג', והיא שבה כדי לטפל בהוריה הזקנים. היא מחדשת את הקשר עם אבשלום, אשר אינו יכול להתכחש לאש שניצתת בו מחדש. כעת הוא נקרע בין שתי אהבות."

     

    "זהו, עד כאן." אני מודיע לשרונה.

    "למה עד כאן?"

    "כי עוד לא כתבתי את ההמשך. גם מה שסיפרתי לך עכשיו, נשמע לי קצת בוסרי, ומן הסתם יעבור עוד שינויים."

    "טוב בכל אופן שתדע, זה סיפור יפה. אתה חייב לעשות ממנו סרט."

     

    למחרת שוב התראינו ושרונה נשארה ללילה, ואחר כך עוד לילה. ככה כמעט כל ערב היינו נפגשים בביתי. אוכלים משהו קל שהיא הייתה מכינה, משוחחים, עושים אהבה ונרדמים.

    מאחר והייתה מתחילה לעבוד לקראת צהריים, שכפלתי לה מפתח לדירה. כל בוקר, בעודה מנמנמת במיטה, נישקתי אותה לשלום, ועזבתי את הבית על קצות האצבעות. שעה אחרי, הייתה מתעוררת, ומדליקה את הדוד במקלחת. עד שהמים יתחממו, עברה שרונה ברפרוף על הספרים שבספרייתי. בוקר אחד החליטה להציץ בקופסאות הקרטון המונחות על ההמדף העליון בספריה. באחת הקופסאות היו שמורים כל המכתבים, התמונות והפתקים, שקיבלתי מנעמי.

    נעמי הייתה עולה חדשה מלוס-אנג'לס, ולמדנו יחד בחוג לקולנוע באוניברסיטה. בשנה הראשונה ללימודים פחדתי לחזר אחריה. לא חשבתי שיש לי סיכוי עם בחורה כה יפה. בשנה השנייה יצא לנו לראשונה לעבוד יחד על סט. היא צילמה, ואני ביימתי. כשהייתה מראה לי משהו בעדשת המצלמה, יכולתי להריח את ריח קרם הידיים שלה שאחזו בטבעת הפוקוס. ראשי הסתחרר, והיא הייתה ממשיכה להסביר במבטא אמריקאי משהו על קומפוזיציה. כשהרמתי את ראשי ונתקלתי בעיניה הכחולות, המשכתי לצוף מסוחרר בחלל קרם הידיים שלה.

    בסוף יום הצילום, כשכולם כבר עזבו, נשארנו עוד שעה כדי לעבור על תכנון הצילומים למחר. היינו עייפים והצחקתי אותה עם חיקויים שעשיתי על השחקנים שעבדנו איתם. הם היו נרקסיסטים, ושאבו מאיתנו כל טיפת אנרגיה במהלך היום. בהמשך, התפארתי בפניה שאני יודע לבשל, והעזתי להזמין אותה לארוחה בדירתי. היא הסכימה. במהלך הבישולים יצאתי לחמש דקות, כדי לקנות גלידה לקינוח, והשארתי את הגז דולק. נעמי שומרת כשרות, ובמכולת לא הייתה גלידה פרווה. נאלצתי לעבור כמה שכונות עד שמצאתי גלידה מתאימה. כשהגעתי הביתה, הצלי התקשה, האורז נשרף, ומהרוטב נותר שכבה דקה. הסברתי לנעמי מה קרה, והתיישבנו לחסל את הגלידה.

    "לפחות היית קונה חלבי." אמרה וצחקה.

     

    זה היה טבעי עם נעמי. להחליק למיטה, לאמבטיה, לאוטובוס ולכיתה. נעמי אהבה אותי מאוד. אף אחת לא אהבה אותי כך. אחרי שנה ביחד היא רצתה שנתחתן, אך אני רציתי להיפרד. כבר לא אהבתי אותה, פחדתי להיות תלוי בידיים שלה. חיפשתי רק מה שמפריע, וכל יום מצאתי סיבה חדשה להיפרד. כשעזבתי היא הייתה מתחילה לבכות. לא יכולתי לעמוד מול עיניה הדומעות. התקשתי להאמין שאני הוא זה שגורם לכאב הזה. הייתי מביע בפניה חרטה, ואומר לה שאני אוהב אותה כדי שהדמעות ייפסקו. אבל אחר כך נעשיתי יותר קר אליה, כאילו מעניש אותה. בסוף לימודי התואר נפרדנו, וניתקנו את הקשר כליל.

     

    שרונה הציצה תחילה בתמונות. נעמי הייתה צלמת טובה וצילמה אותי המון. כשאמרתי לה פעם שהיא היחידה שמוציאה אותי יפה בצילום, ענתה שזה בגלל שהיא אוהבת אותי. מתחת לתמונות היתה מונחת חבילת מכתבים. שרונה פתחה את המכתב הראשון.

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/3/12 07:12:

      צטט: Revitale0 2012-03-06 09:28:59

      ספור מענין וכתוב יפה.יכול בקלות להפוך לתסריט

       

      אישאללה יהפוך לתסריט.

      תודה רבה רויטל :)

        6/3/12 09:28:
      ספור מענין וכתוב יפה.יכול בקלות להפוך לתסריט
        17/12/11 20:03:

      צטט: fan angel 2011-12-17 19:55:07

      בדרך לקרוא את פרק 2 :)

       

      קריאה נעימה :-)

        17/12/11 19:55:
      בדרך לקרוא את פרק 2 :)
        19/11/11 12:56:

      צטט: talishia1 2011-11-17 18:30:38

      נשים וגברים. חייב להיות הפי אנד לחלק מזה, נכון?... שיט שחר, העצבת אותי.... :( אבל רק קצת :)

       

      נחמה זה ה-הפי אנד הכי טוב שאני מכיר :)


      תודה טליה..

        17/11/11 18:30:
      נשים וגברים. חייב להיות הפי אנד לחלק מזה, נכון?... שיט שחר, העצבת אותי.... :( אבל רק קצת :)
        22/10/11 23:28:

      צטט: ענבל ר נקש 2011-10-22 17:39:52

      סימתי כרגע את החלק השני וחזרתי לראשון, ואני חושבת שכוחו של הסיפור הזה הוא בקצוות הפרומים, בכך שהקשרים בין סיפור לסיפור נשארים חידה. שני החלקים יוצרים סיפור מסקרן ויפה.

       

      אהבתי את האבחנות,

      שמח שהתחברת לשני החלקים.

      תודה ענבל :)

        22/10/11 17:39:
      סימתי כרגע את החלק השני וחזרתי לראשון, ואני חושבת שכוחו של הסיפור הזה הוא בקצוות הפרומים, בכך שהקשרים בין סיפור לסיפור נשארים חידה. שני החלקים יוצרים סיפור מסקרן ויפה.
        20/10/11 16:37:

      צטט: אינדיאנית אדומה 2011-10-19 16:15:50

      יאללה שחר, העם דורש פרק 2!

       

      על האש.


      תודה מיכלי :)

      יאללה שחר, העם דורש פרק 2!
        16/10/11 01:28:

      צטט: boby28 2011-10-15 19:58:38

      נשמע ממש טוב. תודה לך.מקווה שיבוא המשך.

       

      תודה עינב :)

      יבוא גם יבוא המשך.

        15/10/11 19:58:
      נשמע ממש טוב. תודה לך.מקווה שיבוא המשך.
        15/10/11 17:11:

      צטט: נ'תה 2011-10-14 23:17:28

      "זהו, עד כאן." .... "למה עד כאן?" נהדר, כמו כלים שלובים, בטוב טעם, ועם טעם של עוד ושוב תודה :-)

       

      תודה לך ענת,

      היה שווה לכתוב בשביל לקבל תגובה חמה ממך.

       

      יבוא המשך,

      חג שמח:)

        15/10/11 17:09:

      צטט: איה-לולי 2011-10-14 11:21:18

      ווואהו, אני לא מכירה הרבה כאן...שיודעים לכתוב כך...שאפו..... בא לי גם למצוא מישהו שיחליק איתי כך לכל מיני מקומות.:)

       

      תודה איה,

      הסמקתי :)

       

      שנה חדשה מתחילה,

      בטח היא תביא לך אהבה :)

       

      חג שמח..

        14/10/11 23:17:
      "זהו, עד כאן." .... "למה עד כאן?" נהדר, כמו כלים שלובים, בטוב טעם, ועם טעם של עוד ושוב תודה :-)
        14/10/11 11:21:
      ווואהו, אני לא מכירה הרבה כאן...שיודעים לכתוב כך...שאפו..... בא לי גם למצוא מישהו שיחליק איתי כך לכל מיני מקומות.:)
        13/10/11 11:54:

      צטט: שירי'ס 2011-10-13 10:55:34

      אוי נו, זה לא יפה ככה להפסיק באמצע של הלב של השיא של הסיפור. תקרא לי כשיבוא ההמשך PLEASE

       

      תודה שירי :)

      מבטיח לקרוא לך.

       

      חג שמח :)


        13/10/11 10:55:
      אוי נו, זה לא יפה ככה להפסיק באמצע של הלב של השיא של הסיפור. תקרא לי כשיבוא ההמשך PLEASE
        13/10/11 10:38:

      צטט: הקשתית 2011-10-12 23:24:48

      אוףףףףףףףף...כל כך זורם ואופססססס נגמר........אני יודעת את שם המשחק ובכל זאת, מתסכל...אהבתי כתיבתך

       

      תודה נחמה,

      תענוג לכתוב ולו רק בגלל תגובה כמו שלך :)

       

      מקווה לעדכן ממש בקרוב את פרק המשך..

        13/10/11 10:35:

      צטט: טל1969 2011-10-12 15:58:58

      אהבתי מאוד... מצפה לבאות... :))

       

      תודה טל,

      כיף לקבל ממך קופלימנט :))

        13/10/11 10:34:

      צטט: minerva6 2011-10-12 01:38:01

      גם חשתי הזדהות כי גם אני צפיתי באנטנלה וסלסטה :)

       

      תודה על הפרגון :)

      לי לא יצא לראות את הסדרות, אך אני זוכר את השחקנית הראשית שהייתה יפהפייה בעיניי. נדמה לי שבשתיהן היא שיחקה בתפקיד הראשי.

       

      חג שמח :)

        12/10/11 23:24:
      אוףףףףףףףף...כל כך זורם ואופססססס נגמר........אני יודעת את שם המשחק ובכל זאת, מתסכל...אהבתי כתיבתך
        12/10/11 15:58:
      אהבתי מאוד... מצפה לבאות... :))
        12/10/11 01:38:
      גם חשתי הזדהות כי גם אני צפיתי באנטנלה וסלסטה :)
        12/10/11 01:36:
      אהבתי , היה מעניין בקריאה זורמת אשמח לקרוא את ההמשך
        11/10/11 11:06:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-10-10 16:49:17

      מחכה לבאות. (:

       

      בקרוב..

      תודה רבה רונית :)

        10/10/11 16:49:
      מחכה לבאות. (:
        10/10/11 14:59:

      צטט: o9 2011-10-10 14:34:17

      מקסים כתמיד...

       

      תודה על הפרגון Nur :)

       

      שנה נפלאה :))

        10/10/11 14:57:

      צטט: hannie11 2011-10-09 16:30:53

      מדהים... אהבתי... מקווה שלא אחכה הרבה זמן להמשך... שנה טובה ומתוקה כמו סיפוריך♥♥♥

       

      תודה חני :))

      זה מאוד מתוק מצידך.

      מקווה בקרוב מאוד לפרסם את ההמשך.

       

      שתהיה לנו אחלה של שנה :)

        10/10/11 14:34:
      מקסים כתמיד...
        9/10/11 16:30:
      מדהים... אהבתי... מקווה שלא אחכה הרבה זמן להמשך... שנה טובה ומתוקה כמו סיפוריך♥♥♥
        8/10/11 09:53:

      צטט: lirazy 2011-10-07 03:04:37

      מיליון מחשבות עולות לי עכשיו, זה כמו לעמוד מול בניין ולהציץ בחלונות זה אמנם מציאותי אבל אנו "בונים" סיפור על כל מה שמתרחש בתוך החלונות הנמצאים בבניין אחד. כל המרכיבים של אוכל,יחסים, תרבות, אובדן ואהבה מעשירים את הסיפור , לפי דעתי בגלל שהסיפורים באים במנות קטנות הם לא מעמיסים והמעברים בין דמיון למציאות משאירים את הקורא דרוך. מחכה להמשך גמר חתימה טובה.

       

      דימוי הבניין וההצצה בחלונות; גם אני עושה את זה, כאשר אני חולף על פני בניינים פעורי חלונות. מצד אחד סקרנות, מצד שני הצורך שלי/נו כל הזמן בסיפור. צורך שמגיע מהצימאון להבין את החיים האלה, לצקת אותם לתוך תבנית, סיפור, כדי שנוכל לעכל אותם, ואולי יותר מהכל כדי שנוכל אולי להבין את עצמנו.

       

      תודה לירזי :))

        8/10/11 09:45:

      צטט: michhh 2011-10-06 19:08:42

      שחר זה מטריף. באמת.

       

      זה מאוד מעודד.

      תודה מיכלי :))

        8/10/11 09:44:

      צטט: green I 2011-10-06 00:50:41

      מעולה

       

      תודה אנה :)

        7/10/11 03:04:
      מיליון מחשבות עולות לי עכשיו, זה כמו לעמוד מול בניין ולהציץ בחלונות זה אמנם מציאותי אבל אנו "בונים" סיפור על כל מה שמתרחש בתוך החלונות הנמצאים בבניין אחד. כל המרכיבים של אוכל,יחסים, תרבות, אובדן ואהבה מעשירים את הסיפור , לפי דעתי בגלל שהסיפורים באים במנות קטנות הם לא מעמיסים והמעברים בין דמיון למציאות משאירים את הקורא דרוך. מחכה להמשך גמר חתימה טובה.
        6/10/11 19:08:
      שחר זה מטריף. באמת.
        6/10/11 00:50:
      מעולה
        2/10/11 20:24:
      מחכה להמשך :).
        2/10/11 20:05:

      צטט: oneאין 2011-10-02 04:00:08

      נחדד, אתה צריך לטעמי להתרכז בסיפור אחד ולהעמיק אותו על כל המורכבויות שעולות וסיפורים צדדיים צריכים לקבל פחות משקל ופחות פרטים או פרטים שיתווספו אח"כ. מה שהם עושים זה שהם מפזרים את העלילה וקצת מסיחים ממנה את המרכז, מה שיש לנו פה הוא שלושה סיפורים בעצם ולא אחד, מה שמבלבל מעט ואיפהשהוא נאבדת לה הכוונה... בכל זאת, הכתיבה יפה והסיפורים מעניינים והצלחת למרות חוסר הבהירות שמתואר להעביר אותם בעניין וליצור טעם של עוד, זה לא עניין של קומפלימנט, זה שיבוח, למה להגיב אם מחמיאים לך או מעליבים אותך? המטרה היא להפיק מעצמך את הטוב, טוב שמשותף לכולם, לא נפרד לבן אדם אחד.

       

      תודה אחי.

      ראשית אני אוהב להגיב, כי זה הופך את האינטראקציה ביננו לדיאלוג, כפי שאני ואתה מנהלים כעת ובכיף. אני מבין את השגותיך ומודע להם. זרימת הסיפור כאן היא אינטואיטיבית. כך כתבתי וכך שימרתי. זה מעניין אותי - קצת למתוח את הגבולות מעבר לתבנית הרגילה. בינתיים עושה סימנים שזה עובד, לפחות לי, כאשר קראתי בפעם הראשונה את מה שכתבתי.

       

      תודה ואחלה של שנה טובה :)

        2/10/11 04:00:
      נחדד, אתה צריך לטעמי להתרכז בסיפור אחד ולהעמיק אותו על כל המורכבויות שעולות וסיפורים צדדיים צריכים לקבל פחות משקל ופחות פרטים או פרטים שיתווספו אח"כ. מה שהם עושים זה שהם מפזרים את העלילה וקצת מסיחים ממנה את המרכז, מה שיש לנו פה הוא שלושה סיפורים בעצם ולא אחד, מה שמבלבל מעט ואיפהשהוא נאבדת לה הכוונה... בכל זאת, הכתיבה יפה והסיפורים מעניינים והצלחת למרות חוסר הבהירות שמתואר להעביר אותם בעניין וליצור טעם של עוד, זה לא עניין של קומפלימנט, זה שיבוח, למה להגיב אם מחמיאים לך או מעליבים אותך? המטרה היא להפיק מעצמך את הטוב, טוב שמשותף לכולם, לא נפרד לבן אדם אחד.
        2/10/11 03:14:

      צטט: oneאין 2011-10-02 02:55:09

      טוב, סיפור מאוד יפה, רק לא ברור אם באת לספר על שרונה, על התסריט שלך או על נעמי שאליה נראה שאתה מתגעגע..

       

      תודה על הקופלימנט :)

      הסיפור הוא סך מרכיביו.


        2/10/11 02:55:
      טוב, סיפור מאוד יפה, רק לא ברור אם באת לספר על שרונה, על התסריט שלך או על נעמי שאליה נראה שאתה מתגעגע..
        1/10/11 22:48:

      צטט: זמן קסם 2011-10-01 22:43:17

      התעגל כמו שתי כפיות סוכר,גאוני

       

      תודה דנה :)

      ושתהיה שנה סוכר....

        1/10/11 22:43:
      התעגל כמו שתי כפיות סוכר,גאוני
        1/10/11 16:26:

      צטט: קירה מ. 2011-10-01 15:09:14

      כל כך סוחף :) והסיפור בתוך סיפור מעניין אף הוא . טוב שחזרת :) שנה טובה !

       

      תודה קירה :)

      איזה כיף לקבל מילים חמות שכאלו ממך.

       

      שנה עשירה בהזדמנויות טובות :))

        1/10/11 15:09:
      כל כך סוחף :) והסיפור בתוך סיפור מעניין אף הוא . טוב שחזרת :) שנה טובה !
        1/10/11 14:56:

      צטט: אינדיאנית אדומה 2011-10-01 12:15:53

      היה שווה לחכות!! ועכשיו נחכה להמשך... :) תודה.

       

      תודה רבה מיכל :)

      היה שווה לכתוב לך.

       

      שנה מתוקה  :-))

        1/10/11 14:52:

      צטט: *אריקסון* 2011-10-01 12:01:41

      שקעתי בתוך הסיפור שלך שהוביל אותי לתוך סיפור שבתוך סיפור. ומחכה להמשך. כרגיל.

       

      תודה :)

      חששתי מעט מבבושקת הפרוזה, שמח שבסוף זה עבד.

       

      שנה טובה מיס אריקסון :-))

      היה שווה לחכות!! ועכשיו נחכה להמשך... :) תודה.
        1/10/11 12:01:
      שקעתי בתוך הסיפור שלך שהוביל אותי לתוך סיפור שבתוך סיפור. ומחכה להמשך. כרגיל.