שנה הלכה, שנה באה, אבל בהוליווד האקשן רק מתחיל. אוקטובר הוא החודש בו המרוץ נכנס להילוך גבוה. עד עכשיו, רק זרקנו שמות לאוויר וראינו מי נשאר לרחף ומי מתרסק לאלפי רסיסים. עכשיו, הילדים הולכים הביתה ומשאירים את המגרש למשחק של גברים. בין אוקטובר לסוף דצמבר, יוצאים לאקרנים רוב הסרטים שיהיו מועמדים לאוסקר, חשופים לראשונה למבחן המבקרים והקהל. אם עד כה נהנו מהאלמוניות היחסית של הפסטיבלים, עכשיו כולם יכולים לראות אותם ולהכריע עד כמה הם ראויים לאזכור בתחזיות לאוסקר. קצת לפני שמתחילים לזרוק פרסים וסיכומי שנה לכל עבר, בואו נראה מה מצב המרוץ.
העשיריה הפותחת
היורשים (אלכסנדר פיין) בעד: נכון לרגע זה, מדובר במועמד המוביל לזכיה באוסקר. זה הסרט שזכה לתגובות החיוביות ביותר מצד מבקרים, מבין כל הסרטים שנחשפו עד כה במלואם. הוא יצא לקולנוע רק באמצע נובמבר, אבל הביקורות הראשונות מהללות. המנטרה החוזרת היא שאלכסנדר פיין, שכבר זכה באוסקר על התסריט של "דרכים צדדיות" והיה מועמד על בימויו, עשה את השדרוג שהיה זקוק לו בכדי לביים יצירת מופת של ממש. לאור ההצלחות המסחריות של שלושת סרטיו האחרונים (כולם הופקו בתקציב נמוך יחסית והרוויחו בערך פי שניים ממנו), סביר להניח ש"היורשים", בחיזוקו של ג'ורג' קלוני בתפקיד הראשי, יהיה לסרט המצליח ביותר של פיין עד כה וימשוך גם את לבם של חברי אקדמיה רבים שסגנונו הגרוטסקי של פיין דחה אותם בעבר. נגד: לא סתם גרוטסקי. אלכסנדר פיין ידוע ביצירת סרטים עם דמויות שקשה להזדהות איתן וליהוק שחקנים לא יפים במיוחד לתפקידים מיניים. הסצנה הכי מוכרת שביים בחייו, כוללת עירום מלא של קתי בייטס. הסרטים שלו נוטים להותיר טעם מוזר, כשלא תמיד ברור האם הוא לועג לדמויות, או מזדהה איתן. הוא נמשך לציניות ולחוסר בושה, שני דברים שחברי האקדמיה לא חזקים לגביהם. בנוסף, הפרצוף הבאמת מפורסם היחיד בסרט הוא ג'ורג' קלוני שאולי כבר מתחיל להימאס מהשטיק הקבוע שלו. בלי לראות את הסרט, אני מנחש שהוא מגלם בו אדם מלא קסם אישי ובטחון שאוהב את החיים הטובים, רגיל שדברים באים לו בקלות וצריך להתמודד עם איזה משבר שקשור למשפחתו.
נערה עם קעקוע דרקון (דיוויד פינצ'ר) בעד: למרות שאף אחד עוד לא ראה את הסרט במלואו, כל פיסה שנחשפת ממנו, מגבירה את הציפיות למשהו גדול. טריילר בן שמונה דקות שהוקרן בהפתעה למוזמנים בלבד, זכה לתגובות נלהבות. כמעט כל אספקט של הסרט, החל מהבימוי, הצילום והמשחק וכלה בפסקול המוזיקלי ועריכת הסאונד, קבל שבחים ונראה שגרם ללא מעט אנשים לכסוס ציפורניים לקראת היום בו יוכלו לראות את הסיפור המלא על מסך הקולנוע. מעבר לכך שמדובר בעיבוד לאחד הספרים המצליחים והמפורסמים של העשור האחרון, מדובר במותחן חוצה זמנים, עם דמויות רבות ומגוונות, בדיוק כמו שהאקדמיה אוהבת. אחרי שלא זכה על "הרשת החברתית", דיוויד פינצ'ר נמצא גם ככה על הרדאר של חזאי אוסקר רבים וחברי האקדמיה מרגישים את זה. אני לא חושב שההפסד בשנה שעברה יכריע בהכרח את הכף לטובת פינצ'ר, אבל בהחלט חלפו הימים בהם הוציא סרטים שהפכו לקלאסיקה עממית, אבל זכו להתעלמות כמעט מוחלטת מהאקדמיה ("שבעה חטאים" היה מועמד רק על עריכה, "מועדון קרב" רק על עריכת סאונד). נגד: בטוח יש סיבה לכך שהאקדמיה התעלמה מסרטיו של פינצ'ר לאורך השנים ונתנה לו מועמדות ראשונה דווקא על "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" הכל כך לא פינצ'רי. הם לא משתגעים על הסגנון שלו, או אולי דווקא על בחירת הנושאים. את אי-הזכיה של "הרשת החברתית" אפשר לתלות בחוסר היכולת של מצביעי אוסקר רבים להזדהות עם דמותו של מארק צוקרברג, אבל זה לא מסביר איך "זודיאק" לא היה מועמד לכלום. בעולם שבו "נאום המלך" מרוויח מפיצול קולות בין סרטים הנחשבים מקוריים ואיכותיים יותר, כולל סרטו האחרון של פינצ'ר, האם סרט על אלימות, חיים בשוליים ופריצה למחשבים באמת ידבר אליהם?
החפרפרת (תומס אלפרדסון) בעד: כנראה הבשורה הגדולה ביותר שיצאה מפסטיבל ונציה. מדובר בעיבוד לאחד הספרים העוסקים בקורותיו של המרגל ג'ורג' סמיילי, אותם כתב המרגל לשעבר (האמנם לשעבר?) ג'ון לה קארה. בבריטניה, מדובר בספרים מאוד פופולאריים. בשאר העולם, הם זניחים ביחס לפרסום של ג'יימס בונד, המרגל שסמיילי מוגדר כאנטיתזה שלו. גארי אולדמן, בתפקיד הראשי, נהנה מעיקר המחמאות, אם כי גם הבימוי והתסריט נחשבים משובחים ובעלי פוטנציאל גבוה למועמדות לאוסקר. אני מאוד אשמח אם אולדמן, אחד השחקנים המגוונים והמרשימים בעולם, יהיה סוף סוף מועמד לאוסקר. אחרי קריירת משחק בת שלושים שנה, הגיע הזמן שיזכה להכרה ממסדית. האקדמיה חובבת מותחנים ומאוד אוהבת עיבודים בריטיים. משהו באיפוק ואופן המשחק של תושבי הממלכה, עושה להם את זה ואין סיבה ש"החפרפרת" לא יהיה אחד השמות שנשמע לעתים יותר קרובות ברשימת המועמדים השנה. נגד: אולי רק סיבה אחת. למרות תאריך הפצה אטרקטיבי (9 בדצמבר בארה"ב), לא החשיבו את הסרט הזה למתמודד רציני לפני שנחשף בפסטיבל ונציה. אמנם בבריטניה עושים סיפור מעיבוד קולנועי לספר מטרילוגיית סמיילי, אבל ראשי האולפנים בהוליווד לא הביעו עניין רב לפני שהתברר שיש פוטנציאל לאוסקר. אולפני פוקוס שרכשו את הסרט להפצה אמריקאית, ידועים לשמצה בחוסר היכולת שלהם לנהל קמפיין אוסקר כמו שצריך. במהלך העשור האחרון, היו להם לא מעט סרטים בעלי סיכוי לקטוף את הפרס והם נעלמו תחת הקמפיינים המסיביים של אולפנים עשירים יותר. הם הצליחו להביא סרטים מסויימים למועמדות לאוסקר לסרט, אבל לא לזכיה. במיוחד זכור ההפסד של "הר ברוקבק", שהיה צפוי להיות הזוכה הגדול הראשון של אולפני פוקוס. בשנתיים האחרונות, למרות הגדלת מספר המועמדים, היה לפוקוס רק מועמד אחד לפרס הסרט הטוב ביותר – "הילדים בסדר", שיצא מהטקס בידיים ריקות. "החפרפרת" הוא הסרט היחיד שלהם השנה שנמצא חזק במרוץ ויהיה חבל אם שיווק לא מוצלח יפגע בסיכוייו.
מאניבול (בנט מילר) בעד: זה מסוג הסרטים שרק ממבט על רשימת הקרדיטים שלו, אפשר להבין שהוא מכוון לאוסקר. הבמאי בנט מילר היה מועמד על סרטו הקודם "טרומן קפוטה". התסריטאים הם סטיבן זייליאן וארון זורקין, שתי אגדות בתחום הכתיבה, כל אחד מצוייד כבר באוסקר (זורקין זכה בשלו לפני שנה). למרות שרוב השחקנים אינם מוכרים במיוחד, נמצאים כאן בראד פיט, ג'ונה היל, פיליפ סימור הופמן ורובין רייט. ארבעה שאין ביניהם הרבה קשר, פרט לכך שכולם מפורסמים והשתתפו בתפקידים ראשיים במספר סרטים מצליחים ביקורתית ומסחרית. כדי שיהיה ברור שמדובר ביותר מאוסף שמות שאולי שווים משהו, הסרט זוכה לביקורות מהללות ובמיוחד, בראד פיט נראה כרגע כמו המועמד המוביל לזכיה. הסרט עוסק בנסיון של מאמן לבנות קבוצת בייסבול בעזרת תכנת מחשב שתבחר את השחקנים והטריילר נראה שנון ומרגש כאחד. זה מסוג הסרטים שמועמדים למספר אוסקרים ויוצאים עם פרס ניחומים על משחק או תסריט. מאחר והתחרות בקטגוריית התסריט המעובד נראית קשה מדי, יש ל"מאניבול" סיכוי טוב לזכות על משחק וליתר דיוק, על המשחק של בראד פיט. נגד: בתור מה שאמור להיות קראוד-פליזר מסורתי, חייבים לציין ש"מאניבול" קצת מאכזב בקופות. נכון שספטמבר הוא חודש חלש ושיש לסרט עוד זמן לצבור מומנטום, אבל הוא מנוקנק בידי גרסת התלת-מימד של "מלך האריות". כשאתה לא מצליח לגבור על סרט בן 17 שכולם כבר ראו, בשבוע השני להקרנתו, אתה כנראה מפספס משהו. טעם האקדמיה נוטה להיות פשרה בין טעם המבקרים לטעם הקהל. באופן מפתיע, "מאניבול" לא מספיק חזק דווקא בקרב הקהל בכדי להיות זוכה גדול באוסקר. הוא נחשב מספיק טוב בשביל להיות מועמד בקטגוריות הגדולות, אבל אין מה לדבר על זכיה.
סוס מלחמה (סטיבן ספילברג) בעד: בואו נודה בזה, קשה לומר לא לסטיבן ספילברג. אם היה ניגש אליכם ברחוב ומבקש חמישה שקלים כדי להגיע לבאר שבע, לא הייתם מסרבים לו. הוא אחד האנשים החזקים והמשפיעים בהוליווד וכמעט אין שנה בה לא נמצא במרוץ סרט שספילברג לפחות נתן לו את ברכתו. השנה הוא מוציא שני סרטים, בהפרש של שבוע זה מזה, אולם נראה שרק אחד מהם יכול להיות מועמד לאוסקר לסרט. עם כל הכבוד ל"טינטין", תשומת הלב של החזאים נתונה בעיקר ל"סוס מלחמה" ובצדק. הסרט מבוסס על ספר זוכה פרסים שעובד גם למחזה עטור זכיות. הסיפור נחשב חזק ומרגש ולספילברג יש את האמצעים להשיג את הצוות המתאים להוציא את המיטב מחומר הגלם. הטריילר לא חושף הרבה, אבל כבר ידוע שהצלם יאנוש קמינסקי והמלחין האגדי ג'ון וויליאמס, עשו את עבודתם נאמנה. מבחינת חזאים רבים, זה הסרט שיקח את מרבית הפרסים השנה, בהנחה שהאקדמיה עדיין מעדיפה אפוסים היסטוריים על פני סרטים קטנים יותר. נגד: האקדמיה כבר לא מעדיפה אפוסים היסטוריים על פני סרטים קטנים יותר. לפני 15 שנה, "סוס מלחמה" בהחלט היה יכול להיות כח בלתי ניתן לעצירה בזירת האוסקר. במיוחד כי אז, ספילברג עוד לא זכה באוסקר השני שלו. יש לאקדמיה איזה חוק לא כתוב שלא נותנים לאותו אדם יותר משני אוסקרים על בימוי, או על משחק. האחרון שזכה בפעם השלישית על בימוי, היה ויליאם ויילר, על "בן חור". זה היה לפני יותר מחמישים שנה. הכללים השתנו מאז ולספילברג יהיה קשה לעמוד בציפיות שהסרט מייצר. יש גם את העניין שאף אחד עוד לא ראה את הסרט. התוכן שלו נשמר בסודיות, בלי שום הקרנות מיוחדות בינתיים, או סיור פסטיבלים. הטריילר נראה ממש משעמם ולא מגלה כמעט שום דבר שלא היה ידוע מתקציר העלילה. נער מגדל סוס, הסוס נמכר ונשלח לשדה הקרב במלחמת העולם הראשונה, הנער מתגייס במטרה להשיב את סוסו האהוב. יהיה קשה להוציא מזה משהו שלא יהיה קיטשי מדי וספילברג ידוע לשמצה בחולשה שלו לשמאלץ. נשאלת השאלה האם הסרט מסוגל בכלל לעמוד בציפיות ולדעתי, הוא יאכזב לא מעט אנשים. עוד עניין, שאף פעם לא נעים לדבר עליו, הוא שתאריך היציאה הקרוב של "טינטין", עשוי לגרום לספילברג להצטייר כבמאי של סרטי ילדים. "טינטין" עשוי באנימציה, אז האקדמיה אוטומטית תקח אותו פחות ברצינות ואפילו ספילברג אינו חסין מפני דעות קדומות.
הארטיסט (מישל האזאנאבישס) בעד: אחת ההפתעות הנעימות של פסטיבל קאן. הסרט הזה מצליח לשבות לבבות על ימין ועל שמאל ומשלב בין ביקורות מהללות, לבין אהדה מצד הצופים. הוא נראה כמו גימיק – סרט אלם עם כתוביות, מהסוג שהיה מופק לפני המצאת הסרט המדבר - אבל התגובות אליו מבהירות שהוא עומד בפני עצמו, עם או בלי גימיק. השחקן הראשי, ז'אן דז'ארדין, אסף פרס בפסטיבל קאן והבמאי / תסריטאי, מישל האזאנאבישס, מסומן בידי חזאים רבים כמי שיכול להפתיע ולקטוף אוסקר או שניים. יש שאפילו מעלים את האפשרות ש"הארטיסט" יבחר לסרט הטוב ביותר, לאור קנייתו להפצה בידי חברת וויינסטיין (שהפיצה את "נאום המלך"). נגד: הצופים מהם הסרט זוכה לאהדה? קהל של פסטיבלים. הם רגילים לדברים פחות שגרתיים ולסרטים בעלי יומרות אמנותיות שהוליווד סולדת מהם. המבחן האמיתי של "הארטיסט" יהיה בסוף נובמבר, כשיוצג לקהל הרחב. האם יש לו את היכולת להחזיק מול צופים פחות סבלניים שנמשכים לשמות הגדולים ולהמלצות מפה לאוזן? האקדמיה, כאמור, היא איפשהו באמצע. בטוח יהיו מצביעים רבים שיאהבו את "הארטיסט" וימקמו אותו גבוה בטופס ההצבעה, אבל לא ברור כמה כבר יש שבאמת יעדיפו סרט עד כדי כך לא מיינסטרימי, על פני סרטים נוחים יותר לעיכול.
העזרה (טייט טיילור) בעד: די מפתיע שמכל סרטי הקיץ, זה האחד שעוד מדברים עליו כמועמד אפשרי לאוסקר. סרט צנוע יחסית, המבוסס על ספר שאין בו קוסמים או גיבורי-על, ששלט בקופות ביד רמה לאורך חודש אוגוסט. כשאני כותב על שילוב בין ביקורות טובות להצלחה מסחרית, אני מתכוון לסרט כמו "העזרה". מעבר לכך שהוא עשוי בצורה נוחה להבנה, מבלי לאבד את המסר שבבסיסו, או להצליח לבדר, "העזרה" פונה בהצלחה לקהל אפרו-אמריקאי, שמנתחי טבלת ההכנסות נוטים לשכוח לקחת אותו בחשבון. הוא מדבר אל אוכלוסיית השחורים, שאחוזה בקרב פוקדי הקולנוע לחלוטין לא מבוטל, מבלי לזלזל בהם ותוך לחיצה על נקודות הרגש הנכונות, גם בקרב הרוב הלבן. האקדמיה נמשכת לצוות שחקנים גדול ואיכותי ואת זה "העזרה" מספק בדמות אוסף של שחקניות מצוינות. סימן השאלה הגדול הוא לגבי החלוקה שלהן בין הקטגוריות, מכיוון שאין לסרט שחקנית ראשית אחת ומצד שני, ישנן כאלה שניתן להגדיר כשחקניות משנה, אבל תופסות חלק מרכזי מדי בעלילה. ויולה דיוויס ואוקטביה ספנסר הן השתיים עם הסיכוי הטוב ביותר למועמדות לאוסקר וחזאי אוסקר שוברים את הראש בנסיון להבין באיזו קטגוריה להכליל כל אחת מהן. התחושה היא שלשתיהן סיכויי זכיה טובים כשחקניות משנה, אבל יהיה מכובד ונכון יותר להחשיב את התפקידים שלהן כראשיים. נגד: בעוד ישנה הסכמה לגבי הרמה הגבוהה של המשחק, התגובות לאיכותו של הסרט עצמו מתפרשות לכל עבר. רוב הביקורות חיוביות, אבל עלו טענות אודות דגש מוגזם על רגש במקום ביקורת אמיתית על הגזענות בחברה האמריקאית. יש מי שמתלונן על כך ששוב מציגים את השחורים כמי שזקוקים לאור לבן בוהק שינחה אותם בדרך לגאולה, במקום שיוכלו להסתדר בעצמם. תאריך היציאה הקיצי של הסרט, בטח לא עוזר. למרות שישנם סרטי קיץ שמועמדים לאוסקר ואף זוכים לפעמים, הרוב המוחלט של המועמדים יוצאים בסוף השנה. "העזרה" יזדקק לקמפיין יקר, או מתוכנן היטב, כדי להישאר גורם רציני בעוד שלושה חודשים, עת ישלחו מעטפות ההצבעה.
דרייב (ניקולס ווינדינג רפן) בעד: מדובר באחד מאהובי המבקרים הגדולים של השנה. סיפורו של נהג פעלולים שהמאפיה בעקבותיו בגלל שוד שהשתבש, זכה לשבחים ונכנס במהרה ל-250 הגדולים של IMDb, השג נדיר עבור סרט שאין מאחוריו שמות גדולים, או מבוסס על מותג בעל חוג מעריצים רחב. בעצם, יש שם גדול או שניים בעסק. ראיין גוסלינג, שמופיע כרגע ב-94% מהסרטים המוקרנים על פני כדור הארץ, נחשב בעיני רבים מועמד רציני לאוסקר לשחקן ראשי. גם אלברט ברוקס, שמוכר יותר כקומיקאי וכאבא של נמו, חביב על המבקרים ויתכן שנראה אותו מועמד לאוסקר כשחקן משנה, אחרי שהייה ממושכת הרחק מטווח זכיה (המועמדות היחידה שלו הייתה בסוף שנות השמונים, על "משדרים חדשות"). עוד נקודה לזכות הסרט, היא הזכיה של הבמאי ניקולס ווינדינג רפן (או משהו כזה) בפרס הבימוי בפסטיבל קאן. נגד: התזמון של הפוסט הזה נועד להדגיש את ההפרדה שנעשית בין סרטים שיוצאים לאקרנים לפני אוקטובר, לבין אלה שיוצאים לאחר מכן. "דרייב" יצא באמצע ספטמבר ומשלם על כך את המחיר. הוא אמנם לא כשלון מסחרי, אולם תשומת הלב של הקהל נתונה כרגע פחות לסרטים חדשים ויותר להזדמנות לראות את טימון ופומבה בתלת-מימד. ספטמבר הוא חודש רע להכנסות והאולפן צריך להשקיע יותר מאמץ בלהזכיר לאקדמיה סרטים שלא מותירים חותם בקופות. נוסף על כך, למרות שרוב מוחץ של מבקרים אוהב את הסרט, דווקא כמה מהמבקרים היותר נחשבים (ויש שיגידו משפיעים) באמריקה, לא אהבו אותו. עיתונים גדולים כמו הניו יורק טיימס והשיקגו טריביון פרסמו ביקורות שליליות על הסרט ואלה העיתונים שאנשי הוליווד קוראים (הם לא כל כך בקטע של אינטרנט). חשוב לציין גם שהסרט מתואר כאלים וקשה לצפיה, מה שיכול להרתיע לא מעט חברי אקדמיה.
ג'יי אדגר (קלינט איסטווד) בעד: במאי זוכה שני אוסקרים ותסריטאי צעיר עם אוסקר משלו נפגשים לעשות סרט על אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בתולדות העולם המערבי. צריך יותר מזה בשביל לראות שמדובר במועמד בטוח לאוסקר? קלינט איסטווד מביים סרט לפי תסריט של דאסטין לאנס בלאק ("מילק") על ראש ה-FBI לשעבר ג'יי אדגר הובר, מי שלא בחל באמצעים להבטיח את המשך כהונתו ורגל גם אחרי מדינאים בכירים ואף נשיאים, במסגרת מה שהחשיב שמירה על בטחון המדינה. הסרט מסקרן במיוחד מאחר ויותר מנרמז שיושם בו דגש על האפשרות שהובר היה הומו בארון. הטריילר לא חושף שום דבר בנושא, אבל בהתחשב בזהות התסריטאי, לוחם נלהב למען זכויות להט"ב והחיבה של איסטווד לעסוק בנושאים חברתיים, הדבר בהחלט יתכן. רבים מהמרים על לאונרדו דיקפריו, המגלם את הובר, כמועמד ואולי אף זוכה באוסקר. נדמה שהוא נמצא בשלב בקריירה שלו בו התבסס כשחקן רציני ומוערך, שעושה תפקידים מאתגרים וראוי להוקרה מצד האקדמיה. נגד: ישנם רבים ואני ביניהם, שלא משתגעים במיוחד מדיקפריו. הוא יכול להיות טוב לפעמים, אבל מאוד תלוי בתפקיד ובהדרכה של הבמאי. רוב הזמן, הוא יותר מציק ממסייע, אפילו כשמדובר בסרט נהדר כמו "התחלה", או בהפקה מרובת שחקנים כשרוניים כמו "השתולים". לגבי קלינט איסטווד, אני מעריך אותו, אבל הוא מאוד לא אחיד כבמאי. יש לו סרטים שמוכרים מייד כיצירות מופת, לעומת לא מעט נסיונות כושלים ליצור משהו מעניין. הוא לא היה מועמד לאוסקר מאז "מכתבים מאיוו ג'ימה". אמנם עברו מאז רק חמש שנים, אבל בהתחשב בקצב העבודה של איסטווד, מדובר בתקופה ממושכת. "ג'יי אדגר" יצטרך להיות באמת מטלטל ויוצא דופן כדי לבלוט מול סרטים שכבר עכשיו מבססים את עצמם כברגים עיקריים במערכת האוסקר של השנה.
קרוב להפליא ורועש להחריד (סטיבן דאלדרי) בעד: בשניה שהטריילר נעשה זמין לצפיה, החלו יחצנים לקדם את הסרט ולציין שמדובר בהימור המוביל לאוסקר השנה. סביר להניח שעוד לפני שתקראו ביקורת אחת עליו, כבר תחשבו עליו כאחד המועמדים העיקריים לזכיה. יש שם את טום הנקס וסנדרה בולוק, שניהם שחקנים זוכי אוסקר מאוד אהובים. הסרט מבוסס על רב מכר של ג'ונתן זפרן פוייר, שעובד לתסריט בידי אריק רות' ("פורסט גאמפ") ומתרחש סביב הפיגוע בתאומים, מה שמבטיח מסחטת דמעות שתעבוד היטב, לפחות על הקהל האמריקאי. על כל מקרה שלא יהיה, יש נתון אחד שאי אפשר להתעלם ממנו: הסרט מבויים בידי סטיבן דאלדרי, שהיה מועמד לאוסקר על כל אחד משלושת סרטיו הקודמים (השג חסר תקדים). הוא היה מועמד על "בילי אליוט", "השעות" ו"נער קריאה" ואין הוכחה טובה מכך שסרטיו קולעים לטעם האקדמיה, שבטח תרצה גם לזכות אותו מתישהו בפרס. נגד: איפה להתחיל? קודם כל, תאריך ההפצה בעייתי. הסרט יוצא בהפצה מוגבלת בשבוע האחרון של דצמבר, שתורחב רק מספר ימים לפני חשיפת המועמדים לאוסקר. גם אם מספיק חברי אקדמיה יספיקו לראות את הסרט לפני שישלחו את קולם (כך היה עם "נער קריאה"), לרבים מהם כבר תהיה רשימה מגובשת של הסרטים החביבים עליהם של השנה ו"קרוב להפליא ורועש להחריד" יצטרך להיות מוצלח באופן יוצא דופן בכדי להשתחל למקום מספיק גבוה ברשימה (או ששניים מהמפיקים שלו ימותו, גם זה עבד ל"נער קריאה"). אריק רות' הוא לא רק תסריטאי זוכה אוסקר, הוא גם תסריטאי זוכה ראזי. התסריט שכתב ל"פוסטמן" כל כך איום, שהוא הצליח לנצח את התסריט של "באטמן ורובין" לתואר התסריט הגרוע של השנה. לסנדרה בולוק, אגב, יש יותר מועמדויות לראזי (ושתי זכיות) מאשר לאוסקר. לגבי סטיבן דאלדרי, אין לי תלונות. אין לי גם שום דבר חיובי לומר עליו, כי אחרי שלושה סרטים, עוד לא מצאתי שום דבר יחודי בבימוי שלו. הוא הבמאי ההוליוודי האולטימטיבי, כזה שעושה בדיוק מה שהאולפן צריך ממנו ולא חורג אפילו לרגע מהצפוי והרצוי. עד עכשיו, זה עבד לו, אבל מתישהו תבוא הנפילה והיא יכולה להיות ממש בזמן הקרוב. אף אחד, אגב, לא ראה עדיין את הסרט. כמו "סוס מלחמה", הוא טרם נחשף למבקרים או לקהל בהקרנות מיוחדות. אני לא חושב שמוקדם מדי לעשות סרט על ה-11 בספטמבר, אבל הבנתי שרוב העלילה עוסקת בחיפוש אחר מנעול אליו מתאים מפתח שהאב שנהרג בפיגוע השאיר אחריו, כך שיותר דמעות אמורות להיסחט מיחסי משפחה, נושא שלרוב עובד טוב רק בסרטי אינדי. לסיום, אנשים שקראו את הספר, מוטים להגיב בצורה פסימית לרעיון העיבוד הקולנועי. חלק אומרים שהוא בלתי ניתן להסרטה בלי להתעלם באופן גורף מקטעים מהותיים ממנו. אחרים טוענים שכל הקסם נמצא בעלילות המשנה, שאין סיכוי שיש מספיק מקום לכולן בסרט באורך הגיוני (פחות משלוש שעות). יש גם כאלה שפשוט לא חושבים שהספר טוב ושהסיפור שווה עיבוד. בכל מקרה, הקוראים לא מביעים אמון רב בהצלחת הסרט.
ספסל המחליפים
בושה (סטיב מקווין) בטח לא ידעתם שסטיב מקווין הוא במאי אינדי מוערך, שהפך לאחד האורחים היוקרתיים והמבוקשים בפסטיבלי סרטים. רובכם גם בטח משוכנעים שהוא מת לפני שלושים שנה. רובכם צודקים. מדובר באדם אחר לחלוטין שהוריו החליטו לקרוא לו באותו שם כמו הכוכב המפורסם. "בושה" זכה במספר פרסים בפסטיבל ונציה האחרון, כולל לשחקן הטוב ביותר (מייקל פסבנדר) ושני פרסים לסרט עצמו. הוא לא מתמודד רציני לאוסקר, בהתחשב בהעדר שיווק אוסקרי אמיתי, אבל פסבנדר עשוי למצוא את עצמו מועמד.
אלברט נובס (רודריגו גרסיה) אם הסרט הזה יקבל תאריך יציאה טוב (נכון לעכשיו, הוא טרם מיועד להפצה בלוס אנג'לס, מה שמונע ממנו להיות כשיר לאוסקר), רוב הסיכויים שלא יהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל ירוויח מספר מועמדויות בתחומים אחרים. המועמדות הבולטת ביותר, שעשויה להוביל לזכיה, היא לגלן קלוז כשחקנית ראשית. מישהו בצוות ההפקה עלה סוף סוף על זה שגלן קלוז נראית כמו גבר בדראג ולהק אותה לתפקיד אישה המתחזה לגבר במאה ה-19. המבקרים והקהל שראו אותה בפסטיבל טורונטו, רוצים לתת לה את האוסקר כבר עכשיו.
אשת הברזל (פילידה לויד) מעט ידוע על הסרט, פרט לכך שהוא עוסק בעלייתה של מרגרט תאצ'ר לעמדת ראש ממשלת בריטניה. מריל סטריפ, בתפקיד הראשי, צפויה להיות מועמדת לאוסקר בפעם ה-245 (או 17, אבל זה עדיין מספר מרשים של מועמדויות). תאריך ההפצה, באמצע דצמבר, טוב וחזאים רבים מדברים אף אל אוסקר לסטריפ, מה שיהפוך אותה לשחקנית החיה היחידה שזכתה בפרס שלוש פעמים. ההשוואות ל"המלכה", שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר והביא להלן מירן אוסקר, מתבקשות, אבל גם ההשוואה הבלתי נמנעת לסרט קודם של הבמאית פילידה לויד. לפני שלוש שנים, ביימה לויד את "מאמא מיה!", עיבוד קולנועי למחזמר על פי שירי אבבא. הסרט היה או סוחף ומהנה, או סיוט מתמשך של קיטש וחוסר הגיון. לא היו ממש דעות באמצע לגביו וקיים סיכוי שגם התגובות ל"אשת הברזל" יתפצלו בקיצוניות שתפגע בסיכוייו למועמדות.
בואו נדבר על קווין (לין רמזי) סרט דל תקציב, שקצר שבחים רבים. במיוחד נהנית מהכרה ביקורתית טילדה סווינטון בתפקיד הראשי. המבקרים השתגעו עליה ויש לה סיכוי טוב למועמדות. לסרט עצמו אין ממש סיכוי. הוא אפילו לא יהיה מועמד על התסריט, מכיוון שהוא מבוסס על ספר וקטגוריית התסריט המעובד עמוסה לעייפה.
השבוע שלי עם מרילין (סיימון קרטיס) מה קורה עם הסרט הזה? לפני כמה חודשים, עוד דברו עליו כמי שיכול להיות אחד המועמדים המובילים לאוסקר ועכשיו, שבוע וחצי לפני חשיפתו הראשונה לעולם בפסטיבל ניו יורק, דממת אלחוט. תמונות מהסט אמנם מחלחלות לרשת, אבל נראה שבוויינסטיין מעדיפים לרכז את מאמצי השיווק ב"הארטיסט". מישל ויליאמס (בתפקיד מרילין מונרו) וקנת' בראנה (המגלם את לורנס אוליביה) עדיין נמצאים בתמונת האוסקר בקטגוריות המשחק, אבל נדמה שבשלב הזה, היינו אמורים לשמוע יותר על הסרט. יתכן שהמפיצים לא חושבים שהוא מספיק טוב?
שיטה מסוכנת (דיוויד קרוננברג) חבל לי שגם כשהוא עושה צעד לכיוון המיינסטרים, קרוננברג כל כך רחוק ממועמדות לאוסקר. מה לעשות, ככה זה כשהסרט שלך מקבל תגובות צוננות בפסטיבלים. "שיטה מסוכנת" נראה בתחילת השנה כגורם משמעותי במרוץ לאוסקר, אבל ביקורות מעורבות הורידו את סיכוייו בצורה קשה. רק קירה נייטלי, המגלמת מטופלת רוסיה שטורדת את מנוחתו של קארל יונג, זוכה לאהדה ותהיה כנראה מועמדת.
הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק 2 (דיוויד ייטס) / כוכב הקופים: המרד (רופרט ווייאט) לרגע, נדמה שזה זה. הסרט האחרון בהחלט בסדרת הארי פוטר יהיה כל כך טוב וחשוב להיסטוריית הקולנוע, שהאקדמיה לא תוכל להתעלם ממנו ותתן לו מועמדויות גם מחוץ לקטגוריות הטכניות. חודש לאחר מכן, הגיע "כוכב הקופים: המרד" והרס הכל לפוטריסטים. שני הסרטים נחשבים טובים במיוחד, כאשר הארי פוטר הוא בעל אחוז הביקורות החיוביות הגבוה ביותר מבין סרטי יולי-אוגוסט. הוא שבר כמה שיאי פתיחה בסוף השבוע הראשון להקרנתו, אבל כוכב הקופים הצליח איכשהו להשכיח את זה. בעולם מקביל, אולי שניהם היו מתחרים לגיטימיים על הפרס הגדול. בעולם שלנו, רק אחד מהם, אם בכלל, יהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר וגם זה, יחשב להפתעה גדולה. כוכב הקופים כנראה מדבר יותר ללב האקדמיה, מאחר והוא סרט שלם יותר. אוצרות המוות, עם כל הביקורות הטובות, הוא עדיין רק מחצית שניה של שביעית סדרה. הסרטים הקודמים לא הזיזו לאקדמיה יותר מדי, קשה לראות אותם משנים את מנהגיהם השנה. בכל מקרה, עושה רושם ששני אלה יתחרו ביניהם בקטגוריות האפקטים והסאונד, בכולן כוכב הקופים פייבוריט. להארי פוטר יש סיכוי לאוסקר על עיצוב אמנותי או עיצוב תלבושות.
חצות בפריז (וודי אלן) לא. אני יודע שאחותכם נורא המליצה על הסרט, או שלפחות שני חברים שלכן בפייסבוק שאלו מי רוצה לבוא איתם לראות את הסרט. עדיין, "חצות בפריז" לא הולך להיות מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר. גלובוס הזהב? בהחלט יתכן. כמה פרסי מבקרים זניחים? בכיף. הסיכוי היחיד של הסרט למועמדות לאוסקר, היא בקטגוריית התסריט המקורי וגם זה כי הם אוהבים לעשות כבוד לוודי אלן. זה שהסרט הוא הצלחה מסחרית מפתיעה, לא אומר שיותר מחצי שנה אחרי יציאתו, הוא יהיה בעדיפות ראשונה אצל חברי אקדמיה רבים. גם המועמדות האפשרית על התסריט נובעת במידה רבה ממיעוט תסריטים מקוריים בתחרות השנה. אני לא רוצה לזלזל בסרט, במיוחד לאור העובדה שלא צפיתי בו, אבל אנשים שמנבאים לו מועמדויות רבות, אולי יודעים לקרוא את המפה, אבל מחזיקים אותה הפוך.
משחקי שלטון (ג'ורג' קלוני) הייתי ממש אופטימי לגבי הסרט הזה, עד שהוא פתח את פסטיבל ונציה והתקבל בביקורות מעורבות. אין לגביו קונצנזוס של טוב או רע, רק אוסף של דעות שהשורה התחתונה בהן היא שצריך לראות את הסרט ולהחליט לבד. בשביל אוסקר, זה לא מספיק. אני לא אומר שחברי אקדמיה רבים אינם טורחים לצפות בסרטים להם הם מצביעים, אבל הם בהחלט יעדיפו לראות סרט שאמרו להם שהוא שוה צפיה, מאשר אחד שהתגובה הנפוצה לגביו היא "אה...". אם עוד יש לו סיכוי למועמדות, זה כנראה על משחק, אבל אין מישהו מהצוות שבאמת בולט לטובה לפי הביקורות. (9.10.2011) תוספת מאוחרת, אך חשובה: למרות התגובות המאוד לא אחידות בוונציה, רגע לפני העליה לאקרנים, "משחקי שלטון" צובר ביקורות חיוביות ממבקרים נחשבים. עדיין אי אפשר למקם אותו בצורה החלטית בעשיריה הפותחת, או אפילו להצביע על מישהו מצוות השחקנים שזוכה לעיקר השבחים, אבל הסרט בהחלט לא מחוץ למרוץ. |