בשלב כלשהוא

את מרימה ידיים.

בשלב כלשהוא

אתה, מרים ידיים.

זה יכול להיות בעסקים, בעבודה

אחרי שנים של אי מיצוי, או משהו שאתה רוצה שיקרה

ולא קורה

או בבית

בזוגיות

אחרי שנים שאתה רוצה סקס סוער

או את

ומקבלת סקס פושר

פשרה

אם בכלל.

את רוצה איש רגיש

ומקבלת נאנדרטאל גברי קלאסי מהשייטת (לא לכעוס עלי שייטים)

את רוצה מישהו שיקשיב לך, ויהיה אמפטי

ומקבלת תשוש נפש.

ואז

אתה מחליט להתפשר.

לפעמים אתה נלחם

פעם

פעמיים

שלוש

וחוזר לאותה נקודה

כי לא היה לך אומץ

לנגח חזק מספיק את קירות המקובלות

או שפשוט עבר זמן

אתה כבר בן 40

או 50

וזהו ... נגמר הכוח

והחל שלב הפשרה.

האם שלב זה הוא אויב החיים? יכול להיות.

האם ברגע שהכרת בעובדה שאת מתפשרת

ויתרת על חיים? יכול להיות.

הפשרה משקרת ...

היא רוצה לומר לך שהתפשרת

שהשלמת

אבל פשרה היא אינה השלמה

והמאבק רק החל.

המוח אומר פשרה

והגוף רוצה תשוקה

המוח אומר להשלים

והרגש אומר אני צריך

המוח אומר תנוח

והיצר רוצה לרקוד

אי אפשר באמת להתפשר.

אפשר לחפש מדיטציה אולי

ככלי לסבלנות

עד שמגיח נץ חיים.

אפשר לרזות קצת

כדי להקל במשקל

אפשר לנוח, עד ש? עד ש-מה? מה יקרה?

דבר לא ישתנה ממש ... רק אנחנו

וההרגעה העצמית שלנו

לקבל את הקיים ולאהוב אותו טיפה יותר

כמו שהוא

מיום ליום עוד קצת

עד שיהפך לשלם. להשלמה.

כמו הרעשים במחשבות בתחילתה של מדיטציה

שעוברים קצת אחרי 15 דקות

כמו בכאבים בשרירים מלרוץ

שנעלמים לתוך הרוטינה, והפרשות האנדרופינים

להביט

לבהות

ולתהות

כמה, מתי, ואיך להתפשר.

אני מכיר גם גישה אחרת

"לאכול את העוגה, ולהשאיר אותה שלמה"

לא לוותר

לקחת!

לרקוד!

לדרוש את החיים

כפי שאת רוצה.

אין תשובות

רק שאלות

זה מספיק טוב (:

באהבה

תלמיד רגיל,

ערן הקטן