כותרות TheMarker >
    ';

    המהפכה: חשבון נפש ונשף הסרת מסיכות

    11 תגובות   יום שישי , 30/9/11, 22:30

    המהפכה: חשבון נפש ונשף הסרת מסיכות


    הימים ימי חול ומועד והשקט שורר על פני התהום.

     

     אחרי היורה הרותחת שהיתה מנת חלקנו בחודשיים החולפים לפתע פתאום פצח הציבור (אפילו המוחה) במחול צפיחית בדבש. הדרישה "העם דורש צדק חברתי" התחלפה לה בין לילה במתק שפתיים של דיבורי "אחדות", "ערבות", "ביחד" ושאר נטיפי דבש דביקים, המרים לחיכי שלי כלענה.

     

    כן, אני לוקח בחשבון שהמאמר הזה שלי יספוג קיטונות. המאמר הזה הולך להיות לא כל כך פופלארי, לא בדיוק משהו שפוליטיקאי היה מרשה לעצמו לומר בימים אלו. ובכל זאת, השקט המדומה איפשר לי כמה דקות למחשבה ואחרי שהתגברתי על הבחילה מנופת הצופים של דבריו של "המבוגר האחראי" איציק שמולי שכתב על קיר הפייסבוק:

     

    Itzik Shmuli:

    "המאבק החברתי ששטף את הארץ לקראת ימי 'בין המצרים' הוא הזדמנות לתקן עוולות, ולא פחות מכך, הזדמנות לגשר על החומות שגבהו בין חלקי החברה הישראלית"


    החלטתי שהגיע הזמן לנשף הסרת מסיכות.

     

    המאבק לצדק חברתי יכול להיות נקודת מפנה חיובית לעתידה של מדינת ישראל. בעשרות השנים האחרונות מאז עלה הליכוד (כור מחצבתי) לשלטון לראשונה ב 1977 שינתה החברה הישראלית את פניה והפכה את ארץ הבחירה ל"ארץ אוכלת יושביה". הצבר הישראלי בחקי וכובע טמבל הפך לחובב מרצדסים ויגוארים. הפוליטיקאי המחובר לקהל בוחריו הפך לידידם האישי של טייקונים. המנכ"ל הישראלי "תפס אמריקה" ומשכורותיו מאפילו על משכורות מנכל"ים של תאגידים בינלאומיים. תחת אפה של "ההסתדרות החדשה" (של עופר עייני ושלי יחימוביץ') התפתחה תופעת עובדי הקבלן. משכורת המינימום גוזרת על תושבים רבים חיי עבדות ועוני. חוקי המגן במשפט העבודה הפכו למשל ולשנינה.

     

    בתחילת שנות ה 90 התגברה תופעת התפרקות המדינה מנכסיה ומאחריותה ומעת שעלה נתניהו לשלטון ב 96 הואצה התופעה והועלתה על ידו למעלת קדושה. מולך ההפרטה שלט מאז בכיפה וגרורותיו התפשטו כגרורות סרטניות שאכלו בכל פה גם במעמד הביניים ופוררו את עמוד שדרתו.

     

    והנה ב 14 ליולי 2011 נפל דבר. אחרי שנים בהם רבים וטובים כמו יגאל כהן (השפתי כהן) שותפי לניהול קבוצת הפייסבוק "הגיעו מים עד נפש"  - http://www.facebook.com/groups/188113161221079/ - מטיפים ומסבירים שביבי מוכר את אזרחי המדינה לעבדות קמה קבוצה של צעירים ועשתה מעשה: תקעה אוהל וחוררה עם יתדותיו  את מחסום הבושה. כל יתד נוסף שנתקע מאז ברגבי שדרת רוטשילד חורר את מחסום האדישות, ההדחקה, הפחד והבושה. כך החלה לה מהפיכה. ככה הן מתחילות.

     

    פעולות ההכנה והכשרת הלבבות שעשו רבים וטובים לפני כן (כמו למשל ידידי הטוב זאב גראואר מוביל מחאת הדלק או "חרם הקוטג'" במתכונתו הבתולית והזכה) סייעו לרגב קונטס ולחבריו להנביט את ניצני המאבק.

     

    ואז הגיעו "הטרמפיסטים". כן, כן. טרמפיסטים. בלי מרכאות, פשוט טרמפיסטים.


    אולי אפתיע אתכם אבל "הטרמפיסט" הראשון היתה התקשורת. כן, זו שסייעה להצית את אש המרד לא היתה "משתפת פעולה" אלא פשוט טרמפיסטית. נאמנה למטרתה לאסוף לחיכה מזומנים עבור תאגידי התקשורת זיהתה המדיה את פוטנציאל הרייטינג של "מחאת האוהלים" וקפצה ראשונה על העגלה.

     

    התקשורת "חיבקה" ו"חיבקה" עד ששרון גל בתכניתו "לילה כלכלי" נתן את האות ובראיון הזוועה שערך דחק את דפני ליף לחשוף את צפונות מחלתה (אפיליפסיה) ונתן את האות לאנשי תקשורת אחרים "להסתער" על המחאה ולתקוף את מחוללליה. היו שנסחפו להכפשות הנמוכות של נתניהו והימין ו"סתם" כינו את המחאה כמחאה של השמאל הקיצוני והיו מתוחכמים יותר (מתן חודורוב ודומיו) שפשוט הודיעו על "דעיכת המחאה". לא עזרה העובדה שהמאהלים נותרו על כנם, לא עזרה העובדה שחלף "אוהל צדק חברתי" שהוסר על ידי מקימתו תנועת "דרור ישראל" כגנבים באישון ליל הצבתי אנוכי אוהל זהה, הם בשלהם "המחאה דועכת". והמחאה לא דעכה, והציבור לא אהב את התנהגותו המבישה של שרון גל או את פרשנויותיו התלושות מהמציאות של רביב דרוקר. המחאה רק הלכה והתעצמה עד ל"הפגנת המיליון". ואז.... הבין גם הציבור שהתקשורת ממשיכה בשלה, לצייר לציבור תמונת מציאות מעוותת והתקשורת הפכה לבלתי רלוונטית.

     

    יותר מרמז לדעתי על התקשורת ניתן למצוא גם בהתייחסות של אסתי סגל לדברי בפוסט המצוין הזה: http://2nd-ops.com/esty/?p=74148

     

    ובינתיים המאהלים ברחבי הארץ קמו והתעצמו והתפשטו ותקעו יתד בלבבות.


    הטרמפיסט השני שקפץ ועלה על עגלת המהפיכה היה אדם דבז'ינסקי. איש ליכוד מוצהר שזיהה הזדמנות להריץ את עצמו (כנראה) בפריימריס הקרובים בתנועתו של אבי אבות הקפיטליזים החזירי נתניהו.... והבחור הנמרץ והרעשן הקים אוהל ופצח בשביתת רעב מתוקשרת היטב. בשוך שבועיים הבין אדם ששביתת הרעב לא ממצבת אותו במרכז הבמה, פרש בחזרה לעיסוקיו והשיג כותרת או שתיים. פסגת "הצלחתו" היתה השתתפות בשתי תוכניות של "מדברים עם ז'וז'ו אבוטבול" בהן הוא הסביר שהוא כל כך "מחוייב" למהפיכה עד שהוא מסכים, תומך ואפילו מקדם את כל הטענות נגדה. ואז נקרעה המסיכה גם מפרצופו הצבוע והוא הפך לבלתי רלוונטי.

     

    ובינתיים המאהלים ברחבי הארץ קמו והתעצמו והתפשטו ותקעו יתד בלבבות.


    טרמפיסט נוסף נוסף למהפיכה. השלטון. כן, השלטון שהביא את  החברה הישראלית לעברי פי פחת ואת מעמד הביניים לכדי עוני ומחסור קפץ אף הוא על עגלת המהפיכה. ביבי, שטייניץ וחבריהם מיהרו "לחבק" ו"להתרגש" מהמהפיכה ואפילו אהוד ברק הנכלולי הצליח לתרום כותרת לפיה גם מערכת הביטחון תשתתף ב"מהפיכה המרגשת". גם פוליטיקאים קטנים כמו הגברת מירי רגב (סתיו שפיר ב"ערב חדש") זו המתעקשת על זכותה להיקרא "חברת הכנסת מירי רגב (מירי רגב "ערב חדש") ניסתה לקפוץ על הטרמפ וכוס מיים אחת גירשה אותה ואת חבריה הפוליטיקאים מכיכר המחאה.

     

    ובינתיים המאהלים ברחבי הארץ קמו והתעצמו והתפשטו ותקעו יתד בלבבות.

     

    ואז הגיע טרמפיסט בכיר. איציק שמולי. זה שנציגי השלטון (אקוניס וארדן) הגדירו "כמבוגר האחראי". זה שהמציא את המונח "הישראלים החדשים" רגע לפני שנקרעה מעל פרצופו מסיכת הצביעות והוא פרק את "מאהל הסטודנטים" והפך לבלתי רלוונטי ופנה לעסוקיו מימים ימימה במפלגה האבודה שנפלה בעזרתו ובעזרת עייני והליכוד לחיקה של שלי יחימוביץ' .

     

    ובינתיים המאהלים ברחבי הארץ קמו והתעצמו והתפשטו ותקעו יתד בלבבות.


    ובמקביל ניסה עוד טרמפיסט להצטרף לחגיגה ולרגע נדמה היה שעופר עייני, יו"ר "ההסתדרות החדשה" נכנס למרכז הבימה. ואולם, חוץ מלייצר כותרת וחצי והפגנה מאורגנת של וועדים שבעים בחצר ההסתדרות מיהר עופר עייני לעיסוקו העיקרי – בחישה בפוליטיקה והתמסר לפריימריס של שלי יחימוביץ' ולהידוק קשריו עם נתניהו והפך גם הוא לבלתי רלוונטי.

     

    ובינתיים המאהלים ברחבי הארץ קמו והתעצמו והתפשטו ותקעו יתד בלבבות.

     

    גם איציק אלרוב ובני גרוברמן מ"מועדון הקוטג'"  לא טמנו ידם בצלחת. כשהם מביטים בערגה אל מצלמות הטלויזיה שנטשו אותם הם החליטו שלא עוד הבושה הזו וקשרו קשר עם (לא פחות ולא יותר) גדול אוהדיו של נתניהו (דניאל דורון) (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3105522,00.html) והודו בפניי (בני גרוברמן) שאנשיו של נתניהו הציעו להם חסות ותקציבים (אם עשו כן בפועל לא אדע....). ואיציק אלרוב ש"גנבו" לו את ההצגה חש כל כך נפגע עד שהוא יצא במאמר הכפשה זדוני וניסה אף הוא לשים מקל בגלגלי המאבק: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4107124,00.html  (איציק, את הכותרת של המאמר הייתי משנה ל: "רוטשילד, אל תגנבו לי את הבמה"). ואז גם אלרוב וחבריו הפכו לבלתי רלוונטיים ומאז הם עסוקים בייצור כותרות חלולות, על פעולות קיקיוניות וחסרות תוחלת, תוך כדי פלירטוט מתמיד עם מסגרות פוליטיות שאבד עליהן הקלח ומסע ליקוק אגו עצמי ב"מועדון הקוטג'" (http://www.facebook.com/groups/koteg/)

     

    החללין מהמלין של החבורה הזו הוא אחד איל עופר שכל כך "אוהד" את המהפיכה עד כדי שהוא יוצא היום למסע שכנוע שפרופ' יוסי יונה אינו ראוי... ובמילותיו שלו :

     

    איל עופר "אני לא מוכן לקבל שאדם כזה מייצג את הכמות הגדולה של המוחים שיצאו לרחוב. לדעתי אדם כזה הוא מי שפוגע "במחאה.

     

    ובינתיים המאהלים ברחבי הארץ קמו והתעצמו והתפשטו ותקעו יתד בלבבות.


    היו גם כמה תופעות שוליים שמהר מאוד התאדו לתהום הנשיה. כמו למשל התופעה הביזארית "לי לוי" ו"קואליציית צעירי המהפיכה"  שמאכלסת לא מעט אנשי ימין קיצוני, הרבה מלל מתלהם וכמעט אפס מעשים (http://www.facebook.com/groups/171229276261132/) והיה גם אחד יגאל רמב"ם, שהיה ונעלם....

     

    גם תנועת "הערבות" של הרב לייטמן מצאה לה הזדמנות "להתנחל בלבבות" והשתלטה באופן אלים מה על הפגנת ה – 350 אלף ברחוב קפלן כשהם צועדים בסך שורות שורות, בפיהם "אהבה" ובחזותם הם ניראו קצת כמו פלוגות הפשיסטים של מוסוליני. ואז גם הם פירקו את האוהל ואת שולחנות הדיון (עד היום אני שואל את עצמי – על מה??) ומאז הם מפיצים את "המהפיכה" שלהם (לא ימין לא שמאל ערבות מעל הכל) בקבוצת איחוד הלבבות ועירפול החושים

    http://www.facebook.com/arvutorg?ref=ts

     

    צבא השם מודה לרב לייטמן ולשרי האלפים, המאות והעשרות שהצטרפו לגדודיו במלחמתו לשינוי הטבע האנושי ולהפצת גלולות הרגעה מפני מהפכנות אמיתית.....

     

    ובינתיים המאהלים ברחבי הארץ קמו והתעצמו והתפשטו ותקעו יתד בלבבות.


    ואז הגיעה לזירה טרמפיסטית חדשה. האבודה בחרה בה למלכה והיא והתקשורת מנסה לנכס לעצמה את המחאה. הפוליטיקאית הכי בוגדנית בכנסת הנוכחית, זו שהתחבקה עם עמיר פרץ, קפצה לחיקו הנובורישי של אהוד אקירוב, הסתחבקה עם הליכוד וחבר הכנסת חיים כץ, קרצה למתנחלים, אימצה אל ליבה את החרדים, נעזרה בבוז'י (ההוא מזכות השתיקה), הסתייעה בשמולי (ההוא מה"ישראלים החדשים") והומלכה ע"י עופר עייני (ההוא מהוועדים). והיא מאיימת על המהפיכה. בשם ובמלכות, האזינו היטב: שלי יחימוביץ' עלולה להיות זריקת הרעל למהפיכה. היא, שמולי, עייני, זליכה בן בריתם, תנועת דרור ישראל (שמאז פרוק "אהל צדק חברתי" עשתה ימים כלילות לטובת הפריימריס של היחימוביצ'ית) הם כולם המכשול האמיתי מפני המהפיכה.

     

    זכור לכם בוודאי ששמעתם רק לפני חודשיים את התקשורת מספרת ש"מהפיכת הקוטג' ניצחה", רגע לפני שהתבררה האמת שחברות החלב עשו יופי של קומבינה ויופי של קופה? כך היום מנסים לטעת בלבכם את האמונה ש"המהפיכה ניצחה" ושלי יחימוביץ' היא ההוכחה. כבר היה מי שכינה אותה בצדק "קרנפה בבית ברל" - http://www.ynet.co.il

    /articles/0,7340,L-4126442,00.html

     

    גבירותי ורבותי המוחים. שלי יחימוביץ' אינה המהפיכה. שלי היא ביתה הממזרה של התשקורת.

    (והשאר עוד יסופר.....)

     

    אה, כמעט שכחתי. בדרך היה עוד טרמפיסט אחד. אם זכרוני אינו בוגד בי קוראים לו פרופ' טרכטנברג וביבי, שמולי והחבר'ה קוראים לו "מנו". מה היה בדיוק תפקידו לא אזכור אבל היה לו איזה סטוץ' חולף עם המחאה. אם אתם יודעים מה הוא בדיוק עשה אשמח שתסברו את אזניי.

     

    והיו גם כמה אופורטוניסטים שניסו לקפוץ על הטרמפ כמו למשל: אלדד יניב מהשמאל הלאומי וגם הם התפוגגו אל האופק.

     

    ואז...אז הסתבר שגם המאהלים הם טרמפיסטים.


    כעת למעשה הגעתי לפואנטה. העניין סבוך, רגיש, לא פופולארי. האזינו חבריי להובלת המאבק: דפני, רגב, סתיו, יונתן. האזן לי (להבדיל) היטב גם אתה מיסטר שמולי.


    לפני מספר ימים כתב חברי למאבק שלום צנעני  http://www.facebook.com/photo.php?fbid=283232895023218&set=a.283232888356552.79233.100000095283907&type=1&theater  את הסטטוס הבא:


    " חזרתי מפעילויות היום בתל אביב. הנקודה החשובה ביותר שעלתה בשיחות עם חברים שתומכים במחאה "מבחוץ" היא שמחאת מעמד הביניים נבלעת בהמולה של העיסוק בחסרי הדיור והמאהלים. זו גם הרגשתי. חסרי הדיור זכאים לתשומת לב אבל הגיע הזמן לחזור למחאת מעמד הביניים הקורס. לשם כך יצאו מאות האלפים לרחובות !"

     

    והוא צודק חבריי.

     

    היום התקשר אלי בהתרגשות ל' אחד מהפעילים הבולטים במחאה לספר לי על אירוע המוות המצער של אחד מחסרי הדיור בכפר סבא. השיחה התפתחה והפכה למקיפה יותר ובמסגרתה הוא סיפר לי בעצב רב שהוא חש אכזבה עמוקה מדיירי האוהלים.

     

    לשאלתי מדוע? הוא פירט את מאמציו הבלתי נילאים לעזור לדיירי המאהלים (לחלקם הייתי עד בעצמי) ולמרות זאת הוא אמר: "ברגע שאיציק שמולי שלח להם אוהל, פתאום אני לא שווה כלום, וסתיו לא עשתה...ודפני לא נתנה".

     

    והמילה "נתנה" היא – יותר מכל שצדה את תשומת ליבי.

     

    הסברתי לבחור: תשמע ל' – אולי דבריי לא יהיו כל כך אהודים. אולי הבון טון הוא אחר, אבל האמת היא לפעמים כואבת. בגלל שהיא האמת היא כואבת. האמת לא מרחמת ל'. הסכת ושמע:

     

    אני מסכים איתך !!

     

    ואז נתתי לבחור הסבר כדלקמן: ל' אני יודע שאתה בחור רגיש. אני מכיר אותך. יש האומרים שגם אני כזה ואבי אפילו ניצל את העובדה ובילדותי היה מספר לי סיפורים עצובים וכשהייתי פורץ בבכי קורע לב הוא מצא הזדמנות לחבקני, לנשקני ולפייס את נפשי הכואבת (....). אבל רגשות לחוד ושכל ישר לחוד. האמת חייבת להיאמר: רבים מיושבי האוהלים הפכו גם הם לדבשת בעייתית של המחאה.

     

    הם ברובם המכריע לא באמת עושים לעזור לעצמם. לא תמיד היד המושתת מוצאת יד לוחצת. כמעט תמיד שומעים מהם "מגיע לי" מבלי שהם נוקפים אצבע. ולרוב הם אוהדי "תנועת מוות לערבים". לא תעביר אותם על "דתם".... הם היו וישארו תומכי הימין המתעמר בהם. הם היו וישארו טרמפיסטים על גבה של מהפיכת מעמד הביניים. הם היו וישארו מרוכזים בצרכים של עצמם, חסרי איכפתיות לזולתם ומשיקבלו סוכריה או שתיים הם ישכחו את העושים במלאכה למענם ויחליפו אותו חיש קל במלך החדש (עד שיבוא הגביר הבא שיחלק להם תופין או שניים לרפואה).


    שלא ישתמע מזה שהם לא זכאים לעזרה. שלא ישתמע מזה שהם לא זכאים להשבת כבודם הרמוס. אבל, אם תמשיך לכלות את כל זמנך רק על שוכני המאהלים דהיום אתה למעשה פושע למהפיכה.

     

    או אז, המחשתי לל' את דבריי באופן הבא: תשמע ל'. בשנים האחרונות לשירות המילואים שלי (קודם שחרורי עם תום שירות) הייתי מפקד כוחות הרפואה של יחידת עלית. שירותי הקרבי בגולני בעת גיוסי הומר לימים (ואחרי פציעה) לשירות למען הזולת. רפואה. הדבר מאוד התאים לי נוכח נטייתי הטבעית ושמחתי על ההזדמנות להציל חיים ולא לקפדם. כך התגלגלתי בעבור השנים ורשמתי כמה מבצעי הצלת חיים שממלאים את ליבי בתחושת סיפוק. אם תשאל אספר לך שגם את חייהם של כמה ערבים הצלתי....כן, למרות היותי אז אוהד בית"ר ירושלים. ושם לימדתי את פקודיי בין היתר שבמקרה של בו"ם (הידוע בעגה האזרחית כאר"ן) המוני מתרכזים בטיפול בפצועים הקשים והבינוניים וזונחים את האנושים והקלים. כן, זו בחירה מוסרית קשה. כן היא חותכת אותך בלב ובבטן. כן היא מותירה בך צלקות נפשיות. אבל, "צדק רופאי" הוא להציל את הרבים לפעמים על חשבון המעטים.

     

    ועכשיו לענייננו: הטיפול במחוסרי הדיור הוא אולי "סקסי" אבל יש בו לא מעט מהחטאת מטרות המאבק. בכל הכבוד הראוי ועם כל החמלה והצער – המאבק הוא בראש ובראשונה מאבקו של מעמד הביניים הקורס. עמוד השדרה של הדמוקרטיה הישראלית מתפורר תחת עומס הקפיטליזים החזירי. מדינת ישראל נמצאת על אמת בסכנה קיומית בגלל הטייקוניזציה. הסיסמה הכי קולעת במהפיכה היא "הון, שלטון – עולם תחתון". לכן, אמרתי לל', הנח לאיציק שמולי לנסות ולקנות את המחאה דרך חלוקת סוכריות ליושבי המאהלים. כמו שהוא יצא מהתמונה ופירק את האוהל בעיתוי אומלל, כך הוא מנסה לסלול דרכו בחזרה למאבק דרך התשקורת של שלי יחימוביץ' ו"שוחד" ההומלסים. הנח לו לטעות בשנית.

     

    ואנחנו, נחזור למסלול המאבק שירד לרגע לשוליים. נחזיר אותו לדרך המלך. המאבק הוא מאבק מעמד הביניים. הבנקים....רשתות השיווק....חברות הסלולר....הדיור לצעירים שלנו בוגרי הצבא ולסטודנטים...משכורות העובדים הלא מאורגנים.....הפסקת תופעת עובדי הקבלן......קיצבות הזיקנה.....מתווה המס וחלוקת הנטל.....שיוויון בנטל הירות הצבאי.....הפסקת ההפרטות.....ריסוק הריכוזיות במשך וגם (כן, רק גם....) הדיור הציבורי, הצדק ההיסטורי עם ניצולי השואה  – זו המהפיכה !!!


    כאשר נציל את מעמד הביניים מקריסה וריסוק, משאת נפשו של השלטון הנוכחי, נוכל גם נוכל לחזור ולהושית יד גם לחלשים.

     

    חג שמח.

     

    ואחריו חבריי בואו ביחד נחלום ונגשים, נאהב ונדהים. לא עת היא לסיכומים. לא עת היא לנוח על זרי הדפנה. עוד לא הגיע הזמן למסדרונות מוארים וטרקלינים. עכשיו הזמן לחזור לכיכרות, לחזור לרחובות, להעיר את הרדומים, להצית את אש המהפיכה. מעמד הביניים ממתין לנו.... הניחו להולכים !!

     

    אפילוג, אם צריכים היינו עוד הוכחה לכיוון הבלתי חכם ופרודוקטיבי שהמאהלים במתכונתם מובילים באה מסיבת הרמיזות על אלימות של ידידי אליק מאור והוכיחה שבכל סדק מנסים הטרמפיסטים להטביע חותמם גם כשהוא מזיק:

     

    לא נותרה לי הברירה אלא לנער חוצני ממסיבת העיתונאים ההזויה שהתקיימה ברוטשילד:


    "יאיר אולמרט, מתומכיה המרכזיים של המחאה החברתית מתחילת דרכה, אמר הערב ל-ynet בתגובה למסיבת העיתונאים: "קרה פה היום משהו מוזר. אנשים שניהלו את מסיבת העיתונאים הזאת, עם כל הכבוד להם, הם אנשים שלא ראיתי במשך החודשיים האחרונים. הקשר שלהם לערב הזה הוא מבחינתי לא יותר מניסיון לתפוס את מרכז הבמה"."

     

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4129495,00.html

     

    אם עוד היה ספק קטן התחוור לי באופן סופי ומוחלט שהמחאה חייבת לשנות פניה. לא לעזוב את כיכר המחאה שזוהי הדירקטיבה הנכונה שיגאל כהן מרבה להשמיע משמעה לשמור על כיכר המחאה בחוכמה, כחוק, בתחכום. איומים מרומזים באלימות רק יאיצו את התפוררות הכיכר. לא ניתן לדבר יד. כיכר המחאה היא הערובה לניצחון !!

     

    (נ.ב אם עלול להשתמע מהמאמר הזה אחרת אז אני מבטיח להקדיש את המאמר הבא לדמויות מופת במהפיכה. למשל ד"ר אייל גרטמן ושיר אלוני ומאבקם למען ניצולי השואה, ועוד רבים, רבים וטובים. אנשים דבש. דבש במעשים, לא בדיבורים).

     

     

    הערה: זהו מאמר ראשון בסדרה של 3 מאמרים. המאמר הבא יעלה על נס כמה דמויות חיוביות ופרודוקטיביות במחאה (המי) והמאמר שאחריו יסמן את תכנית הפעולה האסטרטגית והמטרות העיקריות ש"הגיעו מים עד נפש" מסמנים במאבק (המה).

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/10/11 01:32:
      דורון, זה הפוסט הראשון שלי אחרי חודשיים מחאה. אני בעקרון כותב פחות ומשתדל לעשות יותר. כך אני ממליץ לכל מי שהמחאה חשובה לו ! שנה טובה לך חבר
        1/10/11 23:15:

      צטט: יאיר אולמרט 2011-10-01 16:29:16

      דורון, זה פוסט ראשון בסדרה של 3. . . . אנחנו נתמוך בכל מי ששם את האגו שלו בצד ואינטרסים זרים שלא ממין העניין ויסכים באמת להקדיש עצמו להשגת המטרות. שנה טובה. שנת מהפיכה מוצלחת:)))

       

      א. בבקשה אנא קצר את הפוסטים הבאים. זה נכון שיש הרבה מה לומר בעניין המהפכה, יחד עם זה גם זמננו מוגבל...

       

      ב. אין לי ספק שלך, יאיר, וכמובן גם ליגאל יש כוונות טובות. אני פשוט מתפלא על חוסר הסובלנות שלכם כלפי אחרים, גם אם הם נראים לכם "אופורטוניסטים" (ככל הנראה חלקם כאלו... מה לעשות). קחו בחשבון שיתכן ואחרים סבורים שגם אתם אופורטוניסטים; ר"ל אל תדונו את חבריכם עד שתגיעו למקומם.

       

      ג. שנת תשע"ב תהיה שנת מהפכה מוצלחת אם ננהג לפי הערכים הבאים:
      1. לקיחת אחריות (ברמה האישית והציבורית - זו אחת המשמעויות של "צדק חברתי")
      2. שקיפות (ו/או אמירת האמת - גם זו אחת המשמעויות של "צדק חברתי")
      3. ערבות הדדית (סולידריות - גם זו אחת המשמעויות של "צדק חברתי")
      4. שוויון הזדמנויות (גם זו אחת המשמעויות של "צדק חברתי")

      תודה ושנה טובה בסימן "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" חיוך

       

        1/10/11 22:17:

      אישית, מהדקה הראשונה לא הייתי מהקונים

      של הסיסמא הנבובה "העם דורש צדק חברתי" ובקצב.

      לא מתחבר למחאה הזאת ובוודאי שלא לכל הטרמפיסטים

      מהליכוד ומחוץ לליכוד. (חשבון אגמור בפריימריז).

      שנה טובה וגמר חתימה טובה ! ! !

        1/10/11 19:35:
      יישר כוח. אני יודע כמה אתה ויגאל עובדים קשה למען המחאה.
        1/10/11 18:37:
      הפוסט מעניין רק אם אפשר לקצר אותו יותר תמציתי ובנתיים גמר חתימה טובה ונקווה לטוב
        1/10/11 16:29:
      דורון, זה פוסט ראשון בסדרה של 3. כך עניתי לאחת המקטרגות בפייסבוק: שיר, הפוסט שלי הוא הראשון מבין 3. השניים הבאים יגידו - מי כן ומה כן. חשוב היה לי לצייד אתכם בתפיסת העולם שלי שהיא כמובן מושפעת רבות מתובנותיו המרשימות של יגאל כהן ולסמן את הבמפרים בדרכה של המהפיכה. הקוו שלי הוא מאוד בעד - אני בעד המחאה, אני בעקרון בעד הקוו שמובילים רגב וחבריו ולכן אני בסוג של ברית בלתי פורמלית איתם, אני בעד פעולות הן בשטח והן במסדרונות השלטון וגם בעד הפעלת אמצעים משפטיים. אני בעד המאבק הצרכני (לא בדרך הבלתי יעילה שהוא עובד כרגע....) אני בעיקר בעד ותביני את זה כבר היום בפוסט השני בסדרה. הפוסט עם תכנית הפעולה יעלה בהמשך השבוע. אנחנו נתמוך בכל מי ששם את האגו שלו בצד ואינטרסים זרים שלא ממין העניין ויסכים באמת להקדיש עצמו להשגת המטרות. שנה טובה. שנת מהפיכה מוצלחת:)))
        1/10/11 15:18:

       

      אם אתם מבלים זמן רב בקריאה בבלוגים בקפה דה מרקר, כדאי שתחשבו על שינוי בהרגלים. שכן, כל שעת קריאה בקפה דה מרקר במיוחד בפוסטים (כגון זה, שמגלה לכם ת'אמת), מקצרת לכם את תוחלת החיים.

       

      אז כדי שתוחלת החיים של כולנו תחזור לתיקנה, אאחל לכולנו שנת חשיבה חיובית, לקראת עשייה אמיתית ומתקנת, שנשכיל להתגבש למען עתיד חדש וצודק בשמחה גדולה ובידיים שלובות, כדי להישאר כל הזמן ביחד!

       

      שנה טובה!

       

        תחי המהפכה

       

        1/10/11 10:27:
      יאיר, כל הכבוד על המאמר המקיף. דייקת בכל דבר שאמרת. אכן, המאבק הוא על השבת כבודו וזכויותיו של מעמד הביניים ממי שגזלו את שני אלה ממנו. ואין לנו שום ברירה. אנחנו חייבים לנצח.
        1/10/11 10:06:
      מנהיג הוא ביטוי אנושי לרצון העם, כוח שקול, הסכם חברתי, גורם מאחד, אישיות כריזמטית ונציג. יש אומרים שהפתרון החברתי לבעיה העולמית יהיה מנהיג עולמי מודרני עם יכולות שכנוע אדירים. אדם רחב-אופקים, בעל מידות טובות ישר ומוסרי, ובעל חזון אמיתי - שלב הכרחי בהתפתחות המין האנושי, התמרה, התהוות, שילוב, הבעה, רצון, תוצאה, ביטוי, משמעות, האנשה, ותשובה ברמה העולמית. http://cafe.themarker.com/post/2301585/
        1/10/11 02:08:
      30 שיתופים בפייסבוק באמצע הלילה בערב שבת....לייק, אהבתי !!!

      ארכיון

      פרופיל

      יאיר אולמרט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין