כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafebabta Bat-Simonסיפורים קצריםבבתא בת שמעון ומרים ממחוזא - חלק ב'

    פוסטים אחרונים

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    0

    בבתא בת שמעון ומרים ממחוזא - חלק ב'

    בבתא בת שמעון ומרים ממחוזא - חלק ב'

    ‎70

    ספרים  סיפור היסטורי עם הבטים מודרניי

    77 תגובות   יום שבת, 1/10/11, 00:23

    ישוע התינוק היה ילד מקסים, תינוק נוח אשר היה ישן טוב יונק חלב במרץ משדיה.

    צוחק היה אל כל בני הבית ומתגלגל על הרצפה בכל חדרי הבית.

    כבר בחודשי חיו הראשונים של התינוק יצאה בבתא אל למטעי התמרים. את המשא ומתן למכירת היבול עשתה בבתא לבדה כי  בעלה היה עסוק  בכל שעות היום בעבודה במטעי התמרים של אביו. ברור שהיה מגיע לחתימת כל עסקה שבבתא עשתה,  כי אישה  לא יכלה לעשות עסק ללא נוכחות גבר.

    אל פגישות העסקים הללו הייתה מגיעה בבתא כשהתינוק ישוע קשור אל גבה בשק פשתן שהכינה במיוחד עבורו.

    השק היה צבוע בצבעים עדינים ויקרים .

    את העסקאות הייתה מנהלת בבתא כאשר התינוק היה נתון בתוך השק הרך והמרופד. ברגע שהיה מתעורר הייתה בבתא מוציאה אותו מהשק מקרבת אותו אל שדיה ונותנת את מזונו בלא להפסיק את עבודתה,  גם אם היו נוכחים באזור גברים רבים.

    תינוקה היה בבת עיניה של בבתא. היא לא נפרדה ממנו לא ביום גם לא בשעות הלילה.

    מנהגה זה לא נראה היה בעיין יפה על ידי חמותה.

    חמותה חשבה שלא טוב שהתינוק נמצא כל הזמן קשור אל אימו גם בעבודה מה גם שהייתה להם מינקת שהייתה יכולה לטפל יפה מאוד בתינוק.

    אימו של בעלה רצתה שהתינוק ישוע יושאר בביתה במשך שעות היום כשהייתה בבתא יוצאת אל עסקיה.

     

    את הסיפור הזה הצלחתי לספר לבתי בין טלפון לטלפון כשהייתה מתקשרת לכל סדרת חברותיה.

    מעניין שדווקא הסיפור תפס את בתי והיא אמרה לי שהיא לא יכולה  להמשיך להקשיב ולדבר בטלפון באותו הזמן, אבל היא רוצה להמשיך להקשיב כי אמרתי לה שגם אני הייתי לוקחת אותה במנשא  על גבי כל הימים שהייתה תינוקת.

    סקרנותה התעוררה וזה מה שרציתי להשיג .

    הבטחתי לעצמי להמשיך בסיפור, כי את התלאות שעברה בבתא רק בגלל היותה אישה יהודיה הכפופה לחוק המשפט העברי  עוד לא יכולתי לספר לה.  התלאות שאני עתידה לעבור בגלל היותי אישה יהודייה וישראלית  שעומדת להתגרש גם על זה לא יכולתי לספר לה עדין.

    רציתי להמשיך לספר לה אבל הייתי חייבת להקדים את מה שחשבתי על המשפט הזה. היה בי כעס אצור על המשפט העברי הקדום. משפט שנכבש בצורה ברוטאלית על ידי הממסד הגברי, הדתי-אורתודוקסי  נגד נשים. משפט שלא עבר שום שינוי מאז ימיה של בבתא.

     

    והמשכתי לספר לה: ישוע התינוק הגיע לגיל ארבע ובעלה ישוע מת מהכשת  נחש שעה שהיה במטע התמרים . עד שהיגיע הבשורה מהמטע אל הבית כבר היה ישוע בן המתים.

    הפעם ישבה בבתא עם ישוע הבן בביתה את ימי השבעה. וכעבור שבוע קמה והמשיכה את עבודתו של בעלה המנוח.

    צרותיה התחילו מיד אם סיום השבעה על מות בעלה.

    כל זקני הכפר נתכנסו בשעות אחרי הצהרים במרכז הכפר תחת הצל המבורך שנותנת הסוכה שנבנתה שם. כמו בכל יום בשעה יום זאת היה הנושא: בעיות בכפר. הפעם היה הדיון מי יהיה האפוטרופוס של ישוע הבן של בבתא. לקראת ערב, כמעט לקראת ההליכה הביתה, הוחלט ש"אדון בבתא"  יהיה שמעון בן תרסין  שנחשב בעיני כולם לאיש ישר והגון שיוכל לרסן את השמועות כאילו בגדה בבתא בישוע ערב מותו. כשנודע הדבר לבבתא לא התנגדה והעבירה את כל רכושו של בעלה המנוח לאדונה האפוטרופוס. ההבטחה הייתה מצדו שייתן לה עבור פרנסת הילד 12% ריבית כמקובל.

    שנה עברה ולחרדתה קבלה בבתא רק 4% ריבית על רכושו של בעלה המנוח. לא עברו ימים רבים ובבתא החליטה שאין היא מוכנה  לקבל את דרכו של שמעון בן תרסין . לכן אחר צהרים אחד לקחה את בנה וצעדה אל ביתו. כאשר התקבלה על ידו לשיחה כשגם אשתו הייתה נוכחת, בקשה בבתא את החלק החסר בסך 8% ריבית . שמעון צחק לה בפניה ואמר : אישה החושבת את שאת חכמה?. חזרי לביתך ואל תבלבלי את המוח. נראה שאת שוכחת את מקומך.

    כשחזרה בבתא לביתה מבוישת, חסרת אונים ומובסת התקשתה לקבל את גזר הדין. בינה לבין עצמה החליטה לדרוש את המגיע לה ולבנה.

    לא עברו ימים רבים ובבתא פנתה לבית הדין של הגויים. בית הדין של המחוז היושב בפורום העיר צוער. שם בפני טריבונל של שלושה שופטים מכובדים טענה את טענותיה. היא אמרה: שאם יימסר בחזרה לידיה רכושו של בעלה היא תיתן לילד שלה לא 4% ריבית על רכוש אביו אלא 18% ריבית.

    שמעון בן תרסין שישב על במה מוגבהת, גבוה מעל לראשה של בבתא, צחק בכל פעם שפתחה  את פיה לשטוח את טענותיה.

    לא עזר לשמעון בן תרסין כל טענותיו שאין מותירים אישה בגפה, שבבתא בגדה בישוע ערב מותו, שבבתא אישה קלת דעת וחסרת אחריות. בית הדין קיבל את טענותיה של בבתא. לשמחתה יצא  פסק דין שחייב את "אדון בבתא" שמעון בן תרסין להחזיר את רכושו של בעלה.

     

    הבת שלי הקשיבה, כנראה,  לכל מילה שסיפרתי. היא התחילה מיד  תוקפת אותי בשאלות. מה זאת אומרת: איך יכול להיות שהזקנים לוקחים את הרכוש של בעלה של בבתא ונותנים אותו לאפוטרופוס? זה היה הרגע שחיכיתי לו. בקצרה הסברתי לה את מעמדה של האישה שלא הייתה יותר מאשר חפץ  ואין היא יכולה להופיע לפני בית דין מבלי שיהיה לה אדון או אפוטרופוס. ועוד הוספתי: ויותר מזאת - כל גבר יכול להתחתן עם יותר מאישה אחת. בעצם עם כמה נשים שהוא רוצה כל עוד הוא יכול לפרנס את הנשים וילדיהן. דרך אגב זה בדיוק מה שקרה לבבתא. אבל אני רוצה שתדעי שגם כיום המצב לא הרבה יותר טוב! וצחקתי. בכל פעם שיוצא לנו לדבר על מעמד האישה בישראל אני חרדה לגורלה של בתי. הפחד שלי הוא שתהייה תלויה לפרנסתה ולפרנסת ילדיה בבעלה. ואז כמו אדון בבתא הוא יוכל לעשות בה כחפצו, ולכן אני חוזרת ואומרת לה: זכרי,  אישה חייבת ללמוד ולהיות בעלת מקצוע. אסור לעולם לאישה להיות תלויה  לפרנסתה בבעלה. נחמד מאוד אם יש בעל שגם מפרנס .

    נדמה היה לי שהנאום על חובתה של כל בחורה לדאוג לעצמה קצת שעמם את הבת שלי כי היא התעלמה ממה שאמרתי והמשיכה לשאול: מה, לבבתא היה בעל שני? והמשיכה בתמיהה, מה, היא לא הבינה שיותר טוב לה להישאר לבד?  בליבי ידעתי שבשאלתה השגתי את המטרה.

    קצת צחקתי ואמרתי: בבתא היא קורבן. היא קורבן של תקופתה.

    ומעמדה נקבע על ידי השתייכותה לגבר. בתי המשיכה בשאלותיה על בבתא ואני לא התאפקתי והמשכתי לספר על בעלה שני של בבתא.

     

    את זוכרת שאמרתי לך שהמשפחה של בבתא הייתה מעין גדי?

    לכן לא צריך להתפלא שבעלה השני היה דווקא מעין גדי.

    כשנודע לזקנים יושבי כיכר הכפר גזר הדין שניתן בבית הדין בדבר החזרת רכושו של בעלה  לידיה  לא נחו עד אשר דנו בפתרון שיש למצוא לסוררת.

    ואכן נמצא הפתרון הרצוי. נציג מטעמם נשלח לעין גדי לתור אחר גבר יהודי שיהיה נכון לשאת את בבתא הסוררת ולקבל את בנה כבנו. כעבור חודש חזר השליח ובידו הבשורה: נמצא הזיווג המתאים והוא יהודה כתושיון. אומנם לא אדם צעיר אלא מבוגר מאוד וחולה, גם נשואי למרים שגם היא כבר לא אישה צעירה ודי חולה. אבל הוא מוכן בעבור הנדוניה הגדולה שמביאה בבתא לשאת אותה לאישה. על אף צליעתה הקלה שהיתה לה ועל אף השמועות שבגדה בבעלה הראשון, בתנאי שתטפל בו ובאשתו הזקנה והחולה.

    ובבתא ארזה את חפציה ואת חפצי בנה ובליווי שליח  נסעה לעין גדי להינשא ליהודה כתושיון. ארבע שנים חיה בבתא ובנה ישוע בצל קורתו של בעלה השני. ארבע שנים בהם שרתה אותו ואת אשתו מרים ללא טענות. ישוע גדל בצלו של יהודה הזקן שראה בו יותר את סבו מאשר אביו, מה גם שרוב היום היה עם הרועים של עדרי יהודה.

    כעבור ארבע שנים נפח יהודה את נשמתו ובבתא מצאה את עצמה אלמנה בפעם השנייה, מתגוררת בביתו של יהודה כאישה השנייה ומשרתת את אשתו הראשונה והחולה.

    אישה ללא זכויות, ללא רכוש כי רכושה ורכוש בנה הועברו ליהודה בנישואיהם, ללא בית, וללא הכנסה. היא איננה רצויה במקום הולדתה מחוזא. היא איננה רצויה בעין גדי על ידי צרתה מרים. היא מטופלת בילד, היא צולעת והיא אלמנה פעמיים, משמע - היא מביא מזל רע על כל אדם שהיא נישאת לו.

     

    אני רואה שהבת שלי מזדהה לגמרי עם הגורל של בבתא, מסוקרנת מה עלה בגורלה של בבתא לאחר מות בעלה השני.

    תשובה מלאה לא יכולתי לתת לה כי סוף טוב לסיפור הזה אין. לא בגלל שאני לא יכולה להמציא סוף טוב, אלא בגלל שהמסמך האחרון  שנמצא בין המסמכים של בבתא מספר על משפט נוסף, שמנהלת בבתא נגד מרים, שהשתלטה על כל רכושו של יהודה אחרי מותו. בבתא דרשה להחזיר לה את רכושה שאותו הביאה בנשואיה ואת רכושו של בנה שאותו הצליחה להוציא מידי האפוטרופוס.

    לבתי אמרתי: אני לא יכולה להגיד לך מה היה גורל הרכוש של בבתא ובנה.

     אין לי תשובה מה החליטו השופטים בעניין המריבה בין בבתא ומרים.

    אני יכולה לספר לך רק שלחיים יש תפניות שאף אחד לא צופה לעולם.

     

    בעקבות המצב הפוליטי ששרר באותה התקופה, מרדו היהודים בהנהגתו של בר- כוכבא נשיא ישראל  ברומאים. הרומאים החליטו  לכבוש את יהודה  ולהכניע את תושבי הארץ היהודים. כאשר הגיעו לאזור ים המלח, הרגישו היהודים שחיו באזור, ביניהם בבתא ומרים, שהמלחמה מתקרבת. שתי הנשים ארזו  את אוצרותיהן, כסף, בגדים ותכשיטים. בבתא צררה גם את כל מסמכים שלה. היא חשבה שכאשר יעבור זעם, היא תוכל לשוב ולדרוש ממרים בבית הדין את המגיע לה ולבנה. ביחד עם כל אנשי עין גדי ברחו למערות מדבר יהודה. ושם גם מצאו את מותם.

     

    כאשר אמרתי לבתי שבבתא ומרים  מצאו את מותן ביחד עם כל אנשי עין גדי במערות, אני חושבת שהבת שלי הבינה אילו חיים קשים היו לבבתא. אילו מאבקים היא ניהלה כדי לשמור על מקומה בעולם קשה ומנוכר, כאדם נחות שאיננו שווה יותר מאשר בעל חיים. ובכל זאת נלחמה כדי להשיג את רכושה ומעמדה למען עצמה ולמען בנה.

     

    אני חושבת שהבת שלי מבינה שהיום בכל זאת נעשו ניסיונות לעדכון. חוקים שונו, היום האישה יכולה לרשת את הוריה, יכולה לקבל את מחצית רכושו של בעלה. (זה בתנאי שתצליח להגיע לבית משפט לענייני משפחה לפני שבעלה יגיע ראשון לבית הדין הרבני אורתודוקסי, שם ישללו את כל זכויותיה). אומנם המודעות  גברה, אבל בבסיס התודעה עדיין האישה היא אזרח מסוג נחות.

    כל עוד הממסד הרבני הוא השולט במדינה ולא המדינה שולטת בממסד הרבני באמצעות חוקיה לא יהיה לנשים סיכוי להיות אזרחים שווי זכויות.

    ולכן אני יכולה לשאול את עצמי ואת הבת שלי, מה השתנה מאז ימיה של בבתא?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (77)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/4/12 20:02:
      אני חושבת..... שהשיווניות ה הדבר הכי מקסים שיש:) תודה אני
        17/4/12 14:09:
      תודה .
        12/4/12 18:02:
      איזה יופי של שילוב! תענוג לקרוא.
        12/4/12 10:37:
      כולנו יודעים, כי נשים הניעו ממלכות ושליטים ורוזנים דידו אחריהן עם ריר על השפתים. רק שכותבי קורות העיתים היו בעיקר גברים ,והם השכילו לגמד את חלקן של הנשים ושליטתן בסביבתן ובמתרחש.לכן אסיים במספר שורות שכתבתי בעבר על הנשים ופעילותן בהיסטוריה האנושית יוסף זיתוני 22/12/10 17:30: וכך כמו סיבוב תבל על צירה/חוזרת ושבה אותה השירה/ שירת הנשים הכובשות עמדות/וכבר מזמן שאינן בודדות/ ממשיכות להרוס ולנפץ חומות/ולשנות מהיסוד דיעות קדומות/ בתוך היותן נושאות החיים/ ממשיכות לנתב את קורות העיתים/ יוסף
        12/4/12 09:28:
      ראשית הסיפור מרתק. לא הכרתי אותו לפחות למיטב זכרוני. אבל אני צבין מהסיפור שמדובר באשה משכילה ש 'כתבה' את קורותיה בצורה שנכתבו. שנית, אני חושב שהיום מצב הנשים בישראל רחוק ממצבה של בבתא עד כדי היפוך דברים. החשש לגבי הבת שלך במקומו, שכן הקלות בה נישאים היום כאשר ברקע צורת חיים ראוותנית הופכת את האשה המשמורנית לקורבן של החברה שאינה מסתפקת עוד בסככת ענפי דקל או מערה גם בעת צרה.
        12/4/12 07:48:
      צודקת.מעמד האישה נחות גם היום.נשים רבות חיות באשליה עד שעליהן להתגרש ולגלות את האמת העירומה
        27/3/12 12:49:

      בעולם של טורף ונטרף היחסים נקבעים על פי הכוח.

      כדי שהנשים יקבלו מעמד משופר הן צריכות להתאחד ולדרוש מעמד משופר.

        25/2/12 21:42:

      ישוע...ישועה...יהושע..

      כוכב*

        15/2/12 08:35:

      סיפור מרתק !!!!!!!!!
      נהניתי ואהבתי..
      הכתיבה שלך שואבת פנימה..*

        26/12/11 13:50:
      אהבתי מאוד
        24/12/11 17:40:
      טעות לעולם חוזרת תפקידים מאוד בכירים כמובן.
        24/12/11 17:38:
      בדרך כלל אינני מתעניין במיוחד בארכיאולוגיה. אבל כתיבתך מאוד מעניינת. בתחילה לא הייתי מודע לכך שאת מספרת סיפור אמיתי - בעיני זה מדהים... כל העניין של זכויות האישה בזמן הקדום ופרטי הפרטים שידועים לך או ששיחזרת על סמך מסמכים שהגיעו אלייך - אני מניח - בין הממצאים של מערות מדבר יהודה - בחומר הזה מרתק. את שואלת "מה השתנה מאז ימיה של בבתא?". אני לא חושב שברצינות ניתן לשאול שאלה כזו כי הרי שנינו יודעים שהרבה מאוד השתנה. נכון שמבחינה דתית לא השתנה הרבה. ולנשים יש צורך להיאבק על מנת להגיע לשיוויון מוחלט (שאני תומך בו כמובן במאת האחוזים) אבל בסופו של דבר אנו חיים במדינת חוק דמוקרטית מודרנית על כל המשתמע מכך שבה למשל נשים יכולות לבחור ולהיבחר ולהגיע לתפקידים מאוד בחירים במערכות השילטון והחוק... חבל רק שבענייני אישות עדיין הרבנות קובעת... אני מקווה שיגיע היום בו יונהגו פה גם נישואים אזרחיים ומערכת חוקים מקבילה שתחול גם על חוקי האישות ותעביר את ישראל קדימה גם מבחינה זו, כמקובל במדינות שאליהן אנו רוצים לדמות...
        20/12/11 03:40:

      מבקרת אותך שוב לאחל לך חג שמח

      חג חנוכה מבורך, שמח, מואר וקסום לך

      באהבה

      שרה קונפורטי

        7/12/11 18:42:

      לקח קצת זמן

      אבל ברור שחזרתי:)))))

        27/10/11 18:48:
      תודה על הפוסט המחכים.......
        25/10/11 23:43:
      העשרתני!
        24/10/11 14:10:
      מאד נהניתי חקרוא את שני הפרקים המרתקים. חלק חן הדברים היה ידוע לי, אך נוספו בהחלט עוד פרטים. לאסתר ראב יש שיר מאד יפה על בבתא. יישר כוח, אילת *
        17/10/11 14:54:
      כל כך נהניתי
        16/10/11 18:04:

      אכן די השתנה הייתי אומרת
      ראי כמה נשים אינם רוצות להשאר במסגרת של מחוייבות ונישואין אומרת כבר הכל.
      מכל ליבי מאחלת לך להגשים את חלומותיך . שנה משגשגת.
      ובמילה אחת את שמספיק...................באהבה
      שנה טובה
      שנה של אהבה, של יצירה והגשמה, של עשייה, של קסם ושל אור
      שנה של ענווה, של נצחון, שנת שגשוג והצלחה, שנה של שקט ושל סובלנות, שנת עושר ואושר,
      שנה של כיף ושל עשייה, של טעם ושל הבנה, של חברות וכבוד
      שרה קונפורטי

        12/10/11 06:38:
      הסיפור מקסים ומשכיל.... אך אני חושבת שמעמד האישה השתנה פלאים מאז ימי בבתא האומללה.. אבל יש עוד המון לשפר - בעיקר בבית הדין הרבני.
        11/10/11 05:53:
      הגעתי באיחור אבל כל כך נהניתי לקרוא את שני חלקי הסיפור-כמובן שלא היכרתי אותו
        9/10/11 23:56:

      צטט: nashbell 2011-10-01 19:54:49

      צטט: עו"ד יעל גיל 2011-10-01 10:45:43

      ראשית, התובנה שכל אדם באשר הוא, חייב קודם כל לדאוג לעצמו ולפרנסתו ולא להיות תלוי באיש, היא תובנה חשובה ביותר. שנית, מה השתנה את שואלת, אז ככה.... היום הגברים מופלים לרעה בבתי המשפט ולעיתים אף בבתי הדין. לוקחים מהם בחוזק יד את ילדיהם ולחלק מהם לא מאפשרים לראותם, לוקחים מהם באמצעות דמי מזונות מופקעים את רב הכספים שהם מרוויחים, לעיתים אף מחלקים את הרכוש באופן לא שוויוני כך שלגברים נותנים פחות לעת גירושין, אז אכן לא השתנה דבר, החלפנו עוול בעוול אחר.



      הייתי מאמץ את הסיפור של בבתא בת שמעון לכל הדעות כי הוא סיפור באמת הנוגע בלב. כן, בראייה מודרנית של היום אני יכול להזדהות עם גיבורת הסיפור ועם סיבלה. בעייניים יהודיות של לפני כ 1900 שנה אני חושב שהסיפור נראה קצת אחרת. אני מתאר לעצמי שסיפורה של בבתא בת שמעון ממחוזא היה סיפור חריג ביותר לאותם הימים לווא דווקא מעצם תעוזתה להלחם בממסד הכביכול גברי כפי שמתואר פה אלא גם מצירוף הנסיבות הייחסית נדירות של בת יחידה המבקשת לרשת את הוריה. אני לא בטוח אם החוק היהודי היפלה את האישה לעומת הגבר, ואם זה באמת קרה ,נדמה לי שלא מדובר בחוקים דאורייתא אלא בחוקים דרבנן שנקבעו מטבע הנסיבות שעל פי רוב אישה לא הייתה מסוגלת מסיבות אובייקטיביות כמובן לכלכל את עצמה.


      אני בטוח שכולנו מסכימים שחוקי היהדות ניתנו לנו לראשונה מדאורייתא באמצעות משה רבינו על הר סיני. והינה אני מסתכל על סיפור יהודי אחר של נשים מתקופתו של משה, לפני כ 3500 שנה כלומר בתקופה בה הייתם מצפים שהחוקים יהיו עוד פחות מתקדמים מהחוק האזרחי "הנאור" של השלטון הרומי אשר הכיר בזכות הקניין של האישה. והינה חמש אחיות: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה בנות צלפחד המנוח, פונות אל משה רבינו בכבודו ובעצמו ומבקשות אותו לרשת את אביהן המנוח באין להם אחים זכרים יורשים והינה הפלא ופלא הבקשה אכן מתקבלת בהחלטה דרבנן (משה) עם אשור דאורייתא (ה'). כלומר התקדים המשפטי כבר קיים במשפט העברי עוד מיימי מתן תורה ואילו המשפט "העברי" מתקופתה של בבתא בת שמעון שהיה באזור בקעת ים המלח כנראה לא התחשב בו.


      אני נוטה להאמין כי תושבי בקעת ים המלח בתקופה זו היו מבני כת האיסיים שהייתה כת קיצונית וסגפנית ביהדות אשר היוותה בסיס לאחר מכן לדת הנוצרית. השמות ישוע האב, ישוע הבן (והבעל) וישוע הנכד (לא רוח הקודש לשם שינוי...) מחזק עוד יותר את הבנתי זו כי בבתא בת שמעון הייתה יהודייה מכת האיסיים. ככל הידוע כיום פלג זה לא שרד ביהדות וניתן לייחסו אל הנצרות ולא אל בתי הדין הרבניים של היום. שני הפלגים האחרים ביהדות של תקופה זו הם אלו ששרדו והם הפלג הצדוקי ובעיקר הפלג הפרושי אשר מתגלים ביימינו כיהדות הקראית והיהדות הרבנית (זו של רובנו) בהתאמה.


      אי לכך, בכל זאת יש לי כמה הסתייגויות מהמסקנות העכשיוויות העולות אגב קריאת הסיפור הזה. בנוגע לעוולות המתעוררות כיום בבתי הדין הרבניים בארץ. עוולות כאלה היטיבה המשפטנית שביננו להגדיר: "היום הגברים מופלים לרעה בבתי המשפט ולעיתים אף בבתי הדין (הרבניים)". תודה לך עו"ד יעל גיל על שלא נרתעת מלומר את האמת, גם אם הינך שייכת למגדר הנשי. בשפה פשוטה ולא משפטנית הייתי אומר כי ישנן נקודות מאוד כואבות המפלות כיום את הגבר מול האישה במצב של גירושין. כאן אזכיר את חזקת הגיל הרך שעדיין קיימת ומפלה את האם לטובה. הילדים איתה, המזונות תמיד מגיעים מצד הגבר לצד האישה ולעולם לא להפך. מי שמע על זכויותיו של אב חד הורי המגדל את ילדיו? ומדוע בכלל אישה גרושה הינה חד הורית בעוד גרושה מפרנס את ילדיו/ילדיה ולעיתים גם אותה? הגדרת חד-הוריות חורגת לטעמי מכל פרופורציה ומאפשרת לנשים בלבד לסחוט עוד כספים מכספי אוצר המדינה. יש להכיר במשפחות חד-הוריות עם גבר או אישה העומדים בראשן, אך ורק אם בן הזוג לשעבר אינו משתתף בכלכלת הילדים הקטינים אשר אינם תחת משמורתו.


      אסיים בכמה מילים אישיות לכותבת שני הפוסטים היפים הללו בבתא בת שמעון (שם ספרותי) לא בת שמעון ומרים ממחוזא, בבתא אשר חיה בזמננו אנו ולה בביתה עדיין בת גיל-עשרה לא טיפשה-עשרה (בלשון המעטה).


      אמרת לה (ולנו):


      "יותר מזה: סיקרנו אותי אישית וגרמו לי להרבה שעות של תהייה על גורלי ועל חיי.

      אמרתי לבתי: לפי דעתי היא אישה מרתקת, אולי הפמיניסטית הראשונה בעולם.

      בבתא לכל הדעות וגם לדעתם של שכניה הייתה אישה חזקה מאוד ואשת עסקים."


       הייתי מציע לך לא להיתלות באילנות גבוהים ובמהפיכות פמניסטיות אשר עירערו את עצם קיומו של התא המשפחתי כאשר אין חלוקת סמכויות מוגדרת בין בני הזוג. דבר המביא בסופו של דבר אנשים כמוך וכמוני למצב גירושין (גם אני במועדון המפוקפק הזה לצערי), ואנשים כמו הבת שלך אם רק יפנימו מהפיכות כאלו, רק ידחו ככל האפשר את נישואיהם ואת הקמת התא המשפחתי שלהם.

       

      מהפיכות כאלו מתאימות לעולם "הנאור" לאמריקה ולאירופה אבל לא לנו. ברוך השם יש לנו את משה רבינו אשר היה נאור פי אלף מונים ועוד כ 3500 שנה מוקדם יותר, מה"נאורים" בתרבות המערבית היום, אליהם את מנסה להידמות. זה המסר שאת צריכה להעביר לבת שלך - אצלינו זה הרבה יותר טוב.

       

      שתהייה לך ולכל ארבעת ילדייך שנה טובה מכל הלב ומאחל לך שתגיעי אל אושרך ואל שלוותך. אני בכל זאת לוקח את סיפור חייה של בבתא בת שמעון ממחוזא אשר בגדה המזרחית של ארץ ישראל אל ליבי ומצפה לקרוא עוד מכתבייך המעניינים בהמשך. תודה. :)

       

      מאין אתה שואב את ההנחה שיושבי בקעת ים המלח היו איסיים? זו הדעה הרווחת במחקר אבל היא איננה ודאית וברור שאין כל ודאות שהאיסיים היו הבסיס לנצרות, הכל בגדר סברות. בבתא היתה מצוער, צוער לא היתה איסיית כלל וכלל.

        9/10/11 23:53:
      יפה סיפרת את סיפורה של בבתא. תודות לארכיון שלה שנשמר במערת האגרות אנחנו יכולים לספר את סיפורם של הנחבאים במערות במאה ה- 2 לספירה. אני מעדיפה להתחבר להיסטוריה, האקטואליה כואבת. ככה זה כשאלוהים הוא זכר.
        7/10/11 21:28:
      תודה
        7/10/11 16:42:

      הי,
      עוד איזה ממסד של רקב שצריך להעביר מהעולם!

        7/10/11 00:32:
      razam-דודי רצם אתמול 22:53: עד כמה שידוע לי הייתה נמרה בשם "שלום ציון" לצערי אני קרוב לסיפור מצד "בבטא" אחותי הגדולה בתהליך גירושין והיא נתבעה בבית דין רבני,משום שלא הספיקה. אין צורך להסביר את תחושתה של אחותי על "החוקים ". מאוד סקרן אותי לקרוא ,ואכן את צודקת לגביי בתך ,"הם דור חכם יותר. תודה על שני הפוסטים.
        6/10/11 19:38:
      טוב!
        6/10/11 18:17:
      כן, מה שהיום מובן מאליו פעם אפילו לא העזו נשים לחלום. זה תמיד מעודד אותי ששינויים בכל זאת מתרחשים, ויתרחשו גם בעתיד. תודה לך על פוסט מרתק!
        5/10/11 23:50:

      לא יכולה לככב פעמיים באותה יממה.

      אבל לקרוא בנשימה אחת כן יכולה !

      זה בדיוק מה שעשיתי !

       

      תודה רבה .


      }!{

        5/10/11 20:45:
      תודה שהבאת את הסיפור המרתק,
        3/10/11 22:09:
      סיפור יפה, אבל הרבה יותר יפה האופן בו את סיפרת אותו והאופן בו את מנסה לשמור את בתך מפני עוולות העולם והג'נדר. סוחפת.
        3/10/11 08:22:
      איזה סיפור מרתק ומעורר מחשבה הבאת לנו, תודה וגמר חתימה טובה!
        3/10/11 06:53:
      סיפורה של בבתא מוכר לי -אם כי את הרחבת אותו והוספת חיים לדמויות. מענין מה השיבה הבת שלך על ה"מה נשתנה מאז"
        3/10/11 00:51:

      נשמה, אני עו"ד שעוסק גם בדיני משפחה כבר 21 שנה.

      כעקרון ההבדלים בין הרבני לאזרחי לא משמעותיים בדרך כלל.כסף

      גם הרבני כפוף לחוק האזרחי, והוא לא יכול לחרוג,

      למעט בכל מיני נסיבות יוצאות דופן.

      אבל צריך להכיר את הכללים ולהתגונן מקצועית.

      והכי טוב להגיע להסדרים ולחסוך מריבות. הסכמה. התחשבות.

      כשיש ילד זו שותפות, שאף פעם לא נגמרת.

      גם כשיש לילד צרה כשהוא בן 40. או שמחה.

      אני גרוש פעמים עם 5. אני הולך כנראה להפסיד את הילדה לאמריקאית לחו"ל

      ולא לראות את הפרח הזה - הקטנה.מזעיף את הפה


      כי צריך להרחיק העצבות, הכל לטובה. שמח בחלקו.צוחק

      הלוואי והסופר והפסיכולוגית המכובדים לא היו ננעלים בהיסטריה

      כל פעם ששומעים איזה רעיון רוחני מדהים מעקיבא או נחמן,

      להבדיל ממך.צוחק

        2/10/11 22:55:

      ואכן, למרות הכל, אנו הנשים שחיות כאן, צריכות להודות יום יום, שנולדנו בתקופתנו במדינה דמוקרטית מערבית, כי זהו לא דבר שמובן מאליו..
      תודה על הסיפור המרתק שמשולב יחדיו כל כך יפה..

      http://cafe.themarker.com/image/2372479/

        2/10/11 20:23:

      צטט: יהודית מליק שירן 2011-10-01 15:11:53

      זו שאלת השאלות: מה מקומה של הדת בחברה חילונית? כי עד היום מעמדה של האישה מבחינה דתית לא השתנה. האישה בתקופת המקרא נחשבה למכונת ילודה המחנכת את ילדיה ודואגת למחסורם. בחברה המודרנית שכרו של זכר יותר מאשר של נקבה. שני החלקים מרתקים ואת כותבת מרתק מאוד. אשוב

       

      זה כוכב משפחתי *

        2/10/11 12:31:
      אכן, חובה להפריד בין דת ומדינה לאלתר..
        2/10/11 11:31:

      צטט: עצבן 2011-10-02 10:33:57

      סיפור יפה - קצת מזכיר את פרשת בנות צלופחד (שם הסוף קצת יותר טוב).

       ---------------------------

      אכן, נעה (בת צלופחד) נחשבת כ"פמיניסטית הראשונה" בזכות תעוד פועלה.

        2/10/11 10:33:
      סיפור יפה - קצת מזכיר את פרשת בנות צלופחד (שם הסוף קצת יותר טוב).
        2/10/11 09:40:
      סיפור מאלף!! אישית, לא מסכים לסיפא. ניכר כאבך אולם ממקום מאוד מסויים ויחודי - לך. לא בהכרח, למעשה כמעט בוודאות אין זה המצב הרווח ברוב המקרים הדומים כיום.
        2/10/11 04:52:
      אמנם דברים השתנו, אך עדיין לא קיים שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות , מעבר לכך הייתי מצפה שהטיפול ייעשה על ידי בתי דין של המדינה ולא הרבנות. קראתי בשקיקה, כיף לבתך עם אמא מספרת סיפורים
        1/10/11 23:58:
      מה שלא ברור לי מדוע נמחקה תגובתי לפוסט
        1/10/11 23:11:
      תודה על הפוסט המלומד.... שנה טובה
        1/10/11 21:24:
      סיפור יפה ומרתק עם תובנות המשליכות לימינו אנו. שנה טובה וגמר חתימה טובה.
        1/10/11 20:23:

      *
      וואהו, איזה סיפור, ואיזה סוף....מופתע
      עכשיו אני הולכת לקרוא אותו עוד פעם, אולי אפילו פעמיים.
      נראה לי אבל שאגיע לאותן מסקנות עגומות, שאינני יודעת אם השתנו הדברים מבחינה זו הרבה.

       

      כותבת לך מסר אישי

        1/10/11 19:54:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2011-10-01 10:45:43

      ראשית, התובנה שכל אדם באשר הוא, חייב קודם כל לדאוג לעצמו ולפרנסתו ולא להיות תלוי באיש, היא תובנה חשובה ביותר. שנית, מה השתנה את שואלת, אז ככה.... היום הגברים מופלים לרעה בבתי המשפט ולעיתים אף בבתי הדין. לוקחים מהם בחוזק יד את ילדיהם ולחלק מהם לא מאפשרים לראותם, לוקחים מהם באמצעות דמי מזונות מופקעים את רב הכספים שהם מרוויחים, לעיתים אף מחלקים את הרכוש באופן לא שוויוני כך שלגברים נותנים פחות לעת גירושין, אז אכן לא השתנה דבר, החלפנו עוול בעוול אחר.



      הייתי מאמץ את הסיפור של בבתא בת שמעון לכל הדעות כי הוא סיפור באמת הנוגע בלב. כן, בראייה מודרנית של היום אני יכול להזדהות עם גיבורת הסיפור ועם סיבלה. בעייניים יהודיות של לפני כ 1900 שנה אני חושב שהסיפור נראה קצת אחרת. אני מתאר לעצמי שסיפורה של בבתא בת שמעון ממחוזא היה סיפור חריג ביותר לאותם הימים לווא דווקא מעצם תעוזתה להלחם בממסד הכביכול גברי כפי שמתואר פה אלא גם מצירוף הנסיבות הייחסית נדירות של בת יחידה המבקשת לרשת את הוריה. אני לא בטוח אם החוק היהודי היפלה את האישה לעומת הגבר, ואם זה באמת קרה ,נדמה לי שלא מדובר בחוקים דאורייתא אלא בחוקים דרבנן שנקבעו מטבע הנסיבות שעל פי רוב אישה לא הייתה מסוגלת מסיבות אובייקטיביות כמובן לכלכל את עצמה.


      אני בטוח שכולנו מסכימים שחוקי היהדות ניתנו לנו לראשונה מדאורייתא באמצעות משה רבינו על הר סיני. והינה אני מסתכל על סיפור יהודי אחר של נשים מתקופתו של משה, לפני כ 3500 שנה כלומר בתקופה בה הייתם מצפים שהחוקים יהיו עוד פחות מתקדמים מהחוק האזרחי "הנאור" של השלטון הרומי אשר הכיר בזכות הקניין של האישה. והינה חמש אחיות: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה בנות צלפחד המנוח, פונות אל משה רבינו בכבודו ובעצמו ומבקשות אותו לרשת את אביהן המנוח באין להם אחים זכרים יורשים והינה הפלא ופלא הבקשה אכן מתקבלת בהחלטה דרבנן (משה) עם אשור דאורייתא (ה'). כלומר התקדים המשפטי כבר קיים במשפט העברי עוד מיימי מתן תורה ואילו המשפט "העברי" מתקופתה של בבתא בת שמעון שהיה באזור בקעת ים המלח כנראה לא התחשב בו.


      אני נוטה להאמין כי תושבי בקעת ים המלח בתקופה זו היו מבני כת האיסיים שהייתה כת קיצונית וסגפנית ביהדות אשר היוותה בסיס לאחר מכן לדת הנוצרית. השמות ישוע האב, ישוע הבן (והבעל) וישוע הנכד (לא רוח הקודש לשם שינוי...) מחזק עוד יותר את הבנתי זו כי בבתא בת שמעון הייתה יהודייה מכת האיסיים. ככל הידוע כיום פלג זה לא שרד ביהדות וניתן לייחסו אל הנצרות ולא אל בתי הדין הרבניים של היום. שני הפלגים האחרים ביהדות של תקופה זו הם אלו ששרדו והם הפלג הצדוקי ובעיקר הפלג הפרושי אשר מתגלים ביימינו כיהדות הקראית והיהדות הרבנית (זו של רובנו) בהתאמה.


      אי לכך, בכל זאת יש לי כמה הסתייגויות מהמסקנות העכשיוויות העולות אגב קריאת הסיפור הזה. בנוגע לעוולות המתעוררות כיום בבתי הדין הרבניים בארץ. עוולות כאלה היטיבה המשפטנית שביננו להגדיר: "היום הגברים מופלים לרעה בבתי המשפט ולעיתים אף בבתי הדין (הרבניים)". תודה לך עו"ד יעל גיל על שלא נרתעת מלומר את האמת, גם אם הינך שייכת למגדר הנשי. בשפה פשוטה ולא משפטנית הייתי אומר כי ישנן נקודות מאוד כואבות המפלות כיום את הגבר מול האישה במצב של גירושין. כאן אזכיר את חזקת הגיל הרך שעדיין קיימת ומפלה את האם לטובה. הילדים איתה, המזונות תמיד מגיעים מצד הגבר לצד האישה ולעולם לא להפך. מי שמע על זכויותיו של אב חד הורי המגדל את ילדיו? ומדוע בכלל אישה גרושה הינה חד הורית בעוד גרושה מפרנס את ילדיו/ילדיה ולעיתים גם אותה? הגדרת חד-הוריות חורגת לטעמי מכל פרופורציה ומאפשרת לנשים בלבד לסחוט עוד כספים מכספי אוצר המדינה. יש להכיר במשפחות חד-הוריות עם גבר או אישה העומדים בראשן, אך ורק אם בן הזוג לשעבר אינו משתתף בכלכלת הילדים הקטינים אשר אינם תחת משמורתו.


      אסיים בכמה מילים אישיות לכותבת שני הפוסטים היפים הללו בבתא בת שמעון (שם ספרותי) לא בת שמעון ומרים ממחוזא, בבתא אשר חיה בזמננו אנו ולה בביתה עדיין בת גיל-עשרה לא טיפשה-עשרה (בלשון המעטה).


      אמרת לה (ולנו):


      "יותר מזה: סיקרנו אותי אישית וגרמו לי להרבה שעות של תהייה על גורלי ועל חיי.

      אמרתי לבתי: לפי דעתי היא אישה מרתקת, אולי הפמיניסטית הראשונה בעולם.

      בבתא לכל הדעות וגם לדעתם של שכניה הייתה אישה חזקה מאוד ואשת עסקים."


       הייתי מציע לך לא להיתלות באילנות גבוהים ובמהפיכות פמניסטיות אשר עירערו את עצם קיומו של התא המשפחתי כאשר אין חלוקת סמכויות מוגדרת בין בני הזוג. דבר המביא בסופו של דבר אנשים כמוך וכמוני למצב גירושין (גם אני במועדון המפוקפק הזה לצערי), ואנשים כמו הבת שלך אם רק יפנימו מהפיכות כאלו, רק ידחו ככל האפשר את נישואיהם ואת הקמת התא המשפחתי שלהם.

       

      מהפיכות כאלו מתאימות לעולם "הנאור" לאמריקה ולאירופה אבל לא לנו. ברוך השם יש לנו את משה רבינו אשר היה נאור פי אלף מונים ועוד כ 3500 שנה מוקדם יותר, מה"נאורים" בתרבות המערבית היום, אליהם את מנסה להידמות. זה המסר שאת צריכה להעביר לבת שלך - אצלינו זה הרבה יותר טוב.

       

      שתהייה לך ולכל ארבעת ילדייך שנה טובה מכל הלב ומאחל לך שתגיעי אל אושרך ואל שלוותך. אני בכל זאת לוקח את סיפור חייה של בבתא בת שמעון ממחוזא אשר בגדה המזרחית של ארץ ישראל אל ליבי ומצפה לקרוא עוד מכתבייך המעניינים בהמשך. תודה. :)

       

        1/10/11 18:52:

      נשאבתי לסיפור המרתק על באבתא ,

      ואהבתי את הדרך שבה שזרת אותו עם הקשר לביתך ...

      ולחיים המודרניים היום...

      לצערי, מסכימה עם תגובתה של עו"ד יעל גיל-

      החלפנו עוול בעוול והרבה נשים מנצלות את "חולשתן" בבתי משפט

      ובאמת יורדות לחייהן של גברים טובים...

      תודה:-))

        1/10/11 17:25:
      ספור מרתק, אולי ספור תשובה לספורה של בבתא הוא דונה גרציה שחייתה מאנם הרבה יותר מאוחר במאה ה- 16 אבל הצליחה להתגבר על הדעות הקדומות בזכות שכלה, חריצותה, והיכולת המניפולטיבית שלה
        1/10/11 17:09:
      פוסט מרתק. השאלה היא לא מה השתנה. השאלה אם אנחנו מוכנים לקבל את הדת ואת "נציגיה" כברי סמכא במציאות שלנו.
        1/10/11 15:51:
      תודה רבה על המידע ההסטורי המרתק . השארת חומר למחשבה.
      זו שאלת השאלות: מה מקומה של הדת בחברה חילונית? כי עד היום מעמדה של האישה מבחינה דתית לא השתנה. האישה בתקופת המקרא נחשבה למכונת ילודה המחנכת את ילדיה ודואגת למחסורם. בחברה המודרנית שכרו של זכר יותר מאשר של נקבה. שני החלקים מרתקים ואת כותבת מרתק מאוד. אשוב
        1/10/11 15:08:

      שני פוסטים מרתקים ביותר, קראתי בשקיקה את שניהם
      לא ידעתי על בבתא המקראית רק על הנמרה...
      תודה על המידע המפורט.
      לא מעט השתנה מאז ימי המקרא, לנשים כיום יש מעמד, יש בחירה ויש סמכות משפטית שיכולה לעזור.
      ובאשר לבתך, איז כייף שיש לה אמא כזאת שמספרת סיפורים עם מוסר השכל...

        1/10/11 15:03:
      סיפור קולח , אמין ומעניין. כמו שמישהו אחר כתב לא צריך את ההקדמה והמסקנה. יפה.
        1/10/11 14:58:

      קראתי את שני החלקים ברצף. מרתקים, מעניינים ומלמדים פרק בהסטוריה של המשפחתיות היהודית.

      בשיחות עם הבת ובדברי הקישור לסיפורה של בבתא ניכר שחבוי ברקע גם סיפור אישי לא קל.

      הדיון שאחרי מראה כמה עניין יש בימינו בנושא זכויות האשה והגבר במסורת ובחיי המציאות שלנו והקשר לנישואין.

      בימינו יש זוגות בעלי תעוזה החותמים על הסכם ממון ערב הנישואין כדי למנוע סכסוך כלכלי במקרה של פרוד.

      אחרים, הנפרדים ללא "קרב", פונים לגישור ונפרדים בהסכם המאושר על ידי בית הדין לענייני משפחה, טרם טקס הגמר ברבנות.

      הנפרדים בדרך המסורתית של ריב ומדון "אוכלים אותה" בגדול...

      לגבי התאלמנות, באין צוואה, החוק ברור ומובן ובר ביצוע, אם אין יורשים נרגנים המפריעים לתהליך החלוקה.

      תודה על השעור,

      חתימה טובה,

      רמי

       

       

        1/10/11 13:43:

      ובכל זאת קצת השתנה. היום. לפחות, אשה לא אנוסה להינשא ולו בפעם הראשונה!

      [עכשיו אני מחכה לראות ו//או לשמוע שוב על הנמרה שנושאת את אותו השם]


      ועוד תודה רבה :))

        1/10/11 13:42:
      לבתי הדין הרבניים יש יותר כח מכל מה שנכתב ואפילו עם המשפט מתחיל בבית הדין לעניני משפחה והתביעה מגיעה מצד האשה. בבית הדין הרבני הגבר תמיד יכול להגיד שהוא רוצה שלום בית אפילו עם הוא לא גר בבית ובזה נגמר העניין עד ועד ועד ויש אפשרות להוציא לאישה את הנשמה. בתי המשפט במדינתנו מדינת עולם שלישי בתחפושת לא בדיוק שמעו על צדק (לא כולם) לפי התוצעות המתקבלות בבתי המשפט היום כנראה שבעוד מספר שנים יפריטו אותם והכל יעבוד לפי כמה אתה יכול לשלם למעלה ולמטה. רוצחים, רוצחים על הכבישים, אנסים, פדופילים שחוזרים לסורם.גנבים מכל הסוגים. ועוד ועוד קצרה היריעה מלהכיל. תשאלו את פלבסקי בודאי יש לו יותר נסיון. אודי.
        1/10/11 12:13:
      *****
      מעניין. תודה. עוד על בבתא אפשר לקרוא בוויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/בבתא
        1/10/11 10:45:
      ראשית, התובנה שכל אדם באשר הוא, חייב קודם כל לדאוג לעצמו ולפרנסתו ולא להיות תלוי באיש, היא תובנה חשובה ביותר. שנית, מה השתנה את שואלת, אז ככה.... היום הגברים מופלים לרעה בבתי המשפט ולעיתים אף בבתי הדין. לוקחים מהם בחוזק יד את ילדיהם ולחלק מהם לא מאפשרים לראותם, לוקחים מהם באמצעות דמי מזונות מופקעים את רב הכספים שהם מרוויחים, לעיתים אף מחלקים את הרכוש באופן לא שוויוני כך שלגברים נותנים פחות לעת גירושין, אז אכן לא השתנה דבר, החלפנו עוול בעוול אחר.
        1/10/11 10:44:
      חושבת שכאז גם היום, הרבה תלוי בנחישותה של האשה ובתעצומות הנפש שלה לא לוותר. ועלינו הנשים להמשיך ולא להרפות עד אשר החוקים הדרקוניים ששרדו עד היום ישונו.
        1/10/11 10:06:
      ***
        1/10/11 10:01:
      סיפור מרתק, אהבתי את המסקנות שלך ואני מזדהה עם כל מילה. מעניינות אבל צפויות הן גם תגובותיהם של הגברים למקרא הסיפור . אשמח לקרוא עוד מכתביך.
        1/10/11 09:56:
      לא השתנה כלום, נכון שהיום לא מוסרים אלמנה לאפוטרופוס, אבלמתיחסים אליה כאל סוג ג', תודה על הסיפור המרתק
        1/10/11 09:46:
      הסיפור מרתק.. אבל לעניות דעתי קרו כמה דברים מאז... מצב הנשים כבר אינו גרוע כמו שהיה.... אולי הן אפילו, מבחינות רבות, המין החזק..
        1/10/11 09:14:

      נהדר !
      אהבתי לקרוא סיפורים משתלבים
      זה בתוך זה
      עד הסיום והנופך שבחרת להביא משלך
      גם לו מקום כאן לעניות דעתי
      יקרא כל קורא ויקח את החלק שלו
      אם מהסיפור האגדי ואם מהנמרה
      ואם מהנופך האישי

        1/10/11 09:04:
      בחלק השני של הספור, ה"מסקנות" נדחפות לקורא באופן שמחליש אותן, הייתי מעדיף שתתני לקורא להגיע למסקנה. לדעתי עשינו דרך ארוכה, אך עדיין לא את כל הדרך.
        1/10/11 08:02:

      סיפורך מאד מרתק

      באמת מצויין

      אך אני מאמינה

      שהרבה השתנה עם הזמן..

      בתי הדין היום נוהגים אחרת

      חוקי הקניין, אינם מבדילים

      בין נשים וגברים...


        1/10/11 07:55:
      אמאלה ! אפשר להגדיל את הפונט??
        1/10/11 07:44:
      לצערנו עוולות החוק ה"משפט"וה"צדק" ממשיכות גם בימינו ולאו דווקא בעניין שוויון הזכויות ודיני אישות. אולי כי אין כזה דבר "צדק" וזהו מושג יחסי, הנתון לפרשנות והוא תלוי תקופה, תרבות וכו' וכו'. אהבתי הסיפור....לרגע קט הזכיר לי את "רודף העפיפונים".
        1/10/11 07:38:

      המשך מרתק לחלק הראשון.

        1/10/11 07:25:
      מצבו של אדם מקדמא דנא תלוי בפרמטרים הקובעים את מקומו בחברה - רכוש (ירוש או נרכש) קשרים עיתוי מיקום גאוגרפי ומזל, הפירמידה שלפיה נקבעה חלוקתה של החברה האנושית כוללת את כל הפרמטרים הללו, לולא זאת היו כל בני האדם משתייכים לקטגוריה אחת, קרי עשירים/עניים ואו לחילופין שכבת ביניים, חלוקה הררכית זו הגיונית מכל מבט שתרצי לדעתי, היא היא היוצרת את גורם התחרות שהוא גם דחף ההשרדות - קרי החיים, לולא זאת, היתה החברה האנושית מבלה את כל ימיה בבתי אבות. פרשת כאן פרטים מספר מארועי אותה תקופה, ונקודות אחדות מערש התנועה לשיוויון זכויות, אשר משקפות נאמנה את המצב הפסיכולוגי ההגיוני בחשיבתו של כל נדכא בחברה האנושית.
        1/10/11 07:06:
      אכן סיפור יפה ומרתק.
        1/10/11 06:55:

      היום בתי הדין הרבנים פועלים לחלוקת רכוש ואף נוטים יותר לצש האשה (החלשה). כמו כן, אפשר לערער על פסיקת בית הדין הרבני מאין כך בבית הדין לענייני משפחה.

        1/10/11 04:12:

      החיים הם  נבואה שמגשימה  עצמה

      הסיפור  שלך בהחלט יפה

      אם  תרצי לחיות  את החיים  שלה,זו החלטה שלך, שתוכל להגשים עצמה

      אם  תרצי להיות  עצמאית בכישורייך,תוכלי ,ובתי המשפט  יתנו לך זאת 

      חוסר  צדק ,יש בכל  מקום,גם בגלל  יצוג  משפטי גרוע,גם בגלל שופטים,וגם בגלל  עלילות

      אישה היום כן יכולה להיות יחידה כלכלית ועצמאית ,אז  אולי משהו  השתנה ??

      או  שאת לא  רואה זאת ??

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2365471/

        1/10/11 01:37:
      מה השתנה? לדעתי השתנה הרבה. בתי הדין הרבניים נוטים יותר לצד הנשים. ייתכן כי הנשים חושבות להיפך, כך שאם כל הצדדים מרגישים שיצאו מקופחים, ייתכן שנעשה צדק. בכל מקרה, הבעייה היא לא רק של הנשים, הבעייה היא של מי שמוצא את עצמו חלש, כי החלש תמיד נרמס, זכויותיו נגזלות, ואין לו יכולת להלחם עליהן. צדק הוא עניין לעשירים. בכל אופן, הסיפור יפה, וכתוב טוב ומרתק.
        1/10/11 00:51:
      תודה!!!
        1/10/11 00:42:
      ארוךךךךךךךךךך ומרתק*****

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      babta Bat-Simon
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי