להתחיל לנסות להירדם באותם לילות תמיד היה סוג של עונש . זה היה כל כך קשה להירדם מסיבה פשוטה ... פחדתי , פחדתי להרגיש את הבעיטות האלו בבטן ובראש את העיוותים בגוף שגרמו לי לחום מטורף בגוף עד שמצאתי את עצמי יישן על הרצפה .
דופק הלב תמיד מטפס לעבר בגרון ולא משאיר לי אפשרות לבלוע את הרוק תמיד היה לי גוש בגרון. כאשר ההיתי מרגיש שאני אני נרדם ההיתי כל כך עצוב כי ידעתי שזה לא לאורך זמן ואני עתיד להתעורר אוטוטו מזיע ובבהלה ותמיד אסיים במקלחת מוריד מעליי את הבגדים המיוזעים. שוב להקיא את נשמתי שוב לצחצח שנים בארבע בבוקר ולקנאות , לקנאות כל כך באלו שמצליחים להירדם . כל כך רציתי לישון שש שעות ארוכות מבלי לקום כל שעה ייחלת לזה כל כך , כל לילה מחדש .
אך בסופו של דבר רצתי תמיד אל אותה מראה לבדוק את פני, ולדעת ששוב זה לא נגמר. הסיוטים הריחות תחושת העיוות בכל הגוף הדחף המטורף הזה להקיא , ולא אני לא בולמי ולא אנורכס ! התחלתי להתרגל לזה בכל יום מחדש ההתי מוצא את עצמי בחצי ביום עדיין יושב על הכורסא בחדר וחוכך שינים עם כל סחיבה של הסיגריה היום ימים שכבר לא ממש היה אכפת לי כבר שכנראה זו שיגרת חיי הבאה ואין הרבה מה לעשות.
תמיד חשבתי לעצמי שאולי זה עניין החטא ועונשו , ושעם ישנו אלוהים אז יש לו חוש הומר חולני וכאשר אני אפגוש אותו אני לא התפלא עם הוא יצחק לי בפני צחוק מתגלגל . אך מה כבר עוללתי ? זה באמת מגיע לי ? עם השבועות חודשים שעברו הבנתי שלא שם קבור הכלב , עם כי אני הכלב ללא בית שנבעט מחצר לחצר. והרי צריך למוצא כל פעם מחסה חדש , היה לי מחסה שקיבל אותי באהבה אך שם הרגשתי שאני רק זורע הרס . לא רציתי להוסיף תחושת אשמה עליי (מסתבר שהיו לי רגשות ).
רונית פגשה אותי בפעם הראשונה כאשר הסכמתי להגיע ל"מרכז הבריאות" הייתה לה חזות מרשימה כזו שאי אפשר להתעלם ממינה היה לי קשה להשיר אליה מבט רציתי שהפגישה תסתיים כבר ,שתזרוק לי איזה כדור פלא שירפא את הכל , מה שלא ידעתי זה שאין דבר כזה ! במיוחד לא אצל רונית . אחרי שעה וכמה רגעים היא ביקשה ממני לכתוב כמה שורות לפגישה הבאה ולצאת לטיול מסביב לבית ...סיבוב של 5 דקות לפחות .
רונית הייתה התקווה האחרונה שנראתה ולהוריי שכמעט אבדו עצות...לכן לא הפליא אותי שהם תמכו ברעיון המשובש כויכול הם לא היו מוכנים לשמוע על כדורים תרופות זריקות ושאר ניסויים בבעליי חיים. היו נעליי סניקרס כחולות שלא היה צורך לשרוך אותם כך שהעסק היה יותר "קל" וחמש דקות סיבוב יאללה ננסה טרנינג וקפוצ'ן כדי שלא יראו אותי . דקה למעלית חצי דקה בלובי הנה נשארו עוד שלוש דקות וחצי לחזור למיטה לאן ללכת ? מסתבר שסיבוב בחניה יכול להכיל המון סיבובים וזה החל להראות לי דבילי אז פרשתי לכביש בעודי הולך הבנתי שחמש דקות עברו מזמן ואני את שלי עשיתי אז הגיע הזמן לחזור למיטה כי שם הכי "כיף" .
|