ויש שיאמרו. מעשה אהבה, כי אפשר לסגור חזק. בשביל לזכור כל דקה. לנצור, לנצח. רגעים שהיו. לא-זרים, להדביק חזק. בדבק מימים אחרים, אותו מסמר מפלדה. קצת חלודה.
http://www.youtube.com/watch?v=Yxz81DtK_9k
כי נזכרתי. איך בשנייה אחת, מלכת האמפטיה הפכה, לזו שהאפטיה הולכת לצידה, בדרך הכי טבעית. לכל אורכה,
. |
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ת ו ד ה !!
צילום מהמם שהעלת לקפה מזמן וכיף שהבאת לכאן.
יש לי תמונה אחת מהמוזיאון [נדמה לי] אבל בחוץ ליד אריה אחד שיש שם :))
אין כמו "הנשיקה"...
תמיד עם העיניים קדימה :))
גם אני אוהבת אותה. את התמונה.
מאד אוהבת אותה :))
למי קוראים ככה. מולי?
ואני אוהבת קצף וכמה שיותר :))
שנה נהדרת גם לך. ותודה,
יש ויש,
לא מבינה דבר בהכללות :))
}}{{
אולי באמת נגררת. היה נכון יותר לכתוב.
תודה.
הייתי מבטיחה. אבל את יודעת שיש מצב שאני לא אעמוד בהבטחה.
לגבי התמונות כמובן :))}{
ותודה,
תודה.
כוכב מהלב הרבה יותר שווה :))
קיבלתי באהבה רבה!
_________
לעולם לא בכח.
לפעמים קצת במוח :))
כמה קצר. ככה נכון.
אני בעד כנפיים.
מאמצת על מילה שלך. וקראתי פעמיים.
אכן לכאורה.
אצלי הם כל-כך נאמרים באותה נשימה,
מקום נפלא!
חלוד רק טיפטיפה :))
שומר שדברים לא יתפזרו יתר על המידה ...
ומה עם הנוסטלגיה. מה?
:))
ואף מילה על החלב שלא נשפך...
תלוי באיכות הדבק ....
אל נא בכח :)