כותרות TheMarker >
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      19/10/11 20:00:

    אתה מדהים.

    הינך בעל יכולת בנייה/הרכבה

    ויכולת כתיבה נהדרת.

    אני זוכרת את המכאנו שאחי הגדול היה בונה בו

    ואת הלגו שאחי הצעיר

    ובני הגדול, בנו מהם.

    יש לי הרבה מאוד קוביות לגו, עבור הנכדים שלא יהיו לי כנראה.

     

    משחקי הרכבה

    1 תגובות   יום שבת, 1/10/11, 23:23

    מאז שאני זוכר את עצמי, עסקתי בבנייה והרכבה של דברים. זה התחיל כנראה עם קוביות. היו לי המון כאלה מעץ, חלקן בצבע טבעי וחלקן צבעוניות. מתי שהוא כנראה בגיל ארבע או אולי אפילו לפני, אבי הביא לי מאחת מנסיעותיו הראשונות לחו"ל משחק הרכבה מעץ, מטדור – Matador. היתה זו קופסה ובה קוביות וגלגלים מעץ, נעימים למגע. הקוביות היו מחוררות מכל צידיהן והיה ניתן לתקוע בהן מקלות עגולים באורכים שונים ועל ידי כך לחבר אותן זו לזו. חלק מאותם מוטות היו בקוטר קטן מהחורים והיו יכולים לשמש כצירים לגלגלים, כך שבניית מכונה עם הסט הזה היתה משימה אפשרית.

     

    ''

     

    עטיפת קופסת המטדור כפי שזכורה לי

     

    במשך ימים ארוכים הייתי לומד את התוכניות המצוירות, כמו היום באיקאה, ללא מלים ומרכיב על פיהן את הדגמים השונים. בתחילה הידיים לא בדיוק נשמעו למחשבות אבל עם הזמן הגיע גם המיומנות והרכבת הדגמים הלכה והשתפרה.

     

    ''

     

    בתחילה היו אלה דגמים בלבד, כלומר כמעט ללא חלקים נעים. אולם במהרה, כשהבנתי כיצד מחברים גלגל לציר וכיצד גומייה ששימשה לפני דקות ספורות לעטיפת מזון, הופכת לרצועת הנעה בין גלגל אחד למשנו, החלו המכונות להניע את הגלגלים.

     

    ''

     

    אני והמטדור, תל-אביב, 1967

     

    הקסם הזה של האפשרות לבנות מאוסף של חתיכות עץ , ומאוחר יותר מתכת, משהו שזז ומבצע פעולה כלשהי, מלווה אותי עד היום, ודרבן אותי בשלבים מאוחרים יותר של חיי בבחירת מקצועות הלימוד השונים.

     

    כשהייתי בן שש, הביא לי הדוד מיכל (אחיו של סבי מצד אמי) את משחק ה-Meccano הראשון שלי. הלילה בו הביאו לי את הערכה זכור לי היטב. לא הלכתי לישון, פשוט לא יכולתי. ישבתי בחדר, נאבק לראשונה עם ברגים ואומים ובונה את הדגם הראשון מפלדה – מלגזה קטנה. Meccano  היה בזמנו, דבר גדול. דורות של מהנדסים בריטיים שהקימו את התעשייה הבריטית המופלאה, התחנכו עליו. פעם לקח אותי אבי לאחד מחברי הילדות שלו, שהיה כנראה ממשפחה אמידה מאוד. הוא הבטיח להראות לי את סט ה-Meccano הענקי שלו. הסתפקתי רק בלראות את ספרי התוכניות האימתניים כדי להבין שהיה לו סט גדול יותר מכל מה שדמיינתי לעצמי אז.

     

    ''

     

    סט המכאנו הראשון שלי

     

    ל-Meccano היה ריח. ריח של פלדה אליו התמכרתי מגיל צעיר. מכיוון שהיה עשוי פלדה, והיו לו גלגלים רגילים וגם גלגלי שיניים מכל מני סוגים וגדלים, ניתן היה לבנות אתו ה-כ-ל! באמת, כל דגם מכונה שרק עלה בדעתי, ממנגנון הגה של מכונית ועד לדיפרנציאל אחורי, מדגם של גלגל-ענק בלונה-פארק ועד לעגורן נמלים רב יכולות. היופי היה שבחוץ, בעולם האמיתי, יכולתי לראות את כל הדברים האלה שבניתי בגודל אמיתי ובפעולה ממש כמו בדגם.

    כשנסענו לשנת שבתון בהולנד בשנת 1972, כבר היה לי סט מכאנו גדול יחסית. אין ספק שזה היה אחד הדברים שהשאירו אותי בשפיות מסוימת, משום שלהיות בן עשר בארץ זרה, נחמדה ככל שתהיה זה עדיין מרגיש לבד במידה מסוימת וצריך למצוא משהו לעשות עם הזמן. הטלוויזיה בהולנדית או בגרמנית, וכך המכאנו והלגו היו פתרון לא רע בכלל.

     

    את הלגו הראשון קיבלנו, שלושת האחים ממניה, שהיתה אחותה של סבתי מצד אבי, כשעלתה לארץ מארגנטינה. לפני הלגו, היו לנו באביחיל, אצל סבתי וסבי מצד אמי, את הגרסה הישראלית (הקלוקלת) של לגו – "אבני פלא" אותן אבנים, שדמו דמיון מסוים ללגו, אך לא יכלו להתחרות בחומר ובאופן הייצור, מעולם לא התחברו כמו שצריך. כשקיבלנו את הלגו הראשון, קופסה קטנה יחסית נדהמנו לראות שהחלקים מתחברים , ונדרש כח מסוים לפרקם, ואז ניתן לחבר שוב ושוב, והחלקים כמעט ולא נשחקים, לא שבירים, שומרים על הצבע והברק לאורך זמן – אבני פלא של ממש! הורי שהבינו את הפוטנציאל התעסוקתי שבלגו, הרחיבו לפני הנסיעה לאותו שבתון בהולנד את הסט, מה שהסב לנו, שלושת האחים עוד שעות רבות של  תעסוקה.

     

    ''

     

    אחותי ואני, אונייה מלגו, על שפת העציץ הקקטוסים הענקי והקוצני..., תל-אביב, אוגוסט 1970

     

     

    ''

     

    עוד מנוף, תל-אביב, 1971. אפשר לשים לב לחולצה עם גיבור התקופה - פופאי...

     

     

    ''

     

    דגם של עגורן מכולות, תל-אביב, 1972

     

    באוקטובר 1973, כחודש לאחר שחזרנו מהולנד, תכננתי להרכיב בבית את אחד הדגמים ממורכבים ביותר שראיתי בתוכניות המכאנו המצוירות שלי. נדרשו לכך יומיים. יום כיפור נראה לי מתאים לעניין. הורי לא רצו שארכב על אופניים לא ביום חול ולא ביום כיפור. הרכבת הדגם המסובך, נראתה להם ולי פתרון טוב ל"מה לעשות ביום כיפור" . בניתי במרפסת של הדירה, והסתכלתי לא פעם על תנועה רבה יחסית של כלי רכב, ביום שבו לא היתה אמורה להיות תנועה בכלל. אני זוכר היטב את סיום הבנייה בשעת צהריים ובדיקת פעולת המערכות השונות בדגם כשלפתע נשמעה הצפירה שהסבירה לנו שאנו נמצאים במלחמה.

     

    מאז לא בניתי עוד דגמים במאכנו. ערכת המכאנו נמצאת עמי, כאן בחדר הזה ממנו אני מקליד את השורות הללו. ניסיתי במהלך השנים להקנות את החוויה לילדי, אך כנראה שהדורות השתנו עד למאוד. מסתבר שברמה העולמית העדנה שהיתה למשחקי ההרכבה פסה לה מן העולם. חברת מכאנו פשטה את הרגל ונמכרה ליצרן צרפתי שמוכר כיום דגמים מוכנים. גם חברת לגו כמעט ופשטה את הרגל , ולולא מהלכים שבצעו פרנסיה ביחס לקו המוצרים שלה, שכולל יותר ערכות לבניית דגם אחד או שניים במקום משהו גנרי, היו כנראה נעלמים גם הם.

     

    לפני כעשר שנים נרשמתי ללימודי תואר ראשון באמנות יצירה. הלימודים נמשכו שלוש שנים ובסופם הגשתי פרויקט סיכום שכלל שלושה טלסקופים שבניתי ושני דגמים מוגדלים שבניתי בילדותי ממשחק מטדור. דגמים אלו הוצגו מאוחר יותר במספר תערוכות ברחבי ישראל.

     

    ''

     

    פרוייקט גמר (פרט 2מ' X 2מ' X 1 מ'), החוג לאמנות יצירה, אוניברסיטת חיפה, 2004. צילום - עדי כהן

     

    לפני כשבועיים חגגתי את יום הולדתי הארבעים ותשעה. הורי הפתיעו ואתי באחת מהמתנות המרגשות ביותר שקיבלתי – סט המטדור המקורי שלי, שמור ומסודר בקופסת תה. העיניים נצצו לי.

     

     ''

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין