עלטה משתררת בחדרי אין נשימה באויר רק הבל פי והבל פיה דממה של ריכוז עז דוקרת בנו כמבט בראי רק אני רק היא עירומים כביום היותינו סומים כרגע לידתינו אין אני רואה את גופה ולא היא את גופי רק נפשינו מופיעה נגלית שקופה בכנותה המחשבה נוגעת ביופיה הרגש עוטף את גופה כולי בתוכה כולה בתוכי מעורים כנפש בגוף כמער "אני" ו"היות". ובעלותינו לרקיעי אפילה זנחנו כל כוכבי דמיונותינו הסולם נעזב ומדרגותיו נשרו העולם אי שם למטה מתבוסס בין גופות מהלכות.
|
