האדום והכתום צעקו והתכלת גם. היא עברה בין צוות ההנהלה ועובדי המפעל, אוחזת בשני מגשים וכשהיא נועצת מבט חודר ומכאיב ככפית בעיין, שאלה כל אחד בחיוך כובש:"מלוח או מתוק"? הנוכחים כבשו את ראשם בקרקע מחליפים צבעים... הבחור שעמד לידי, תקע בי מרפק ואמר: "אתה נוכח כרגע בתהליך מטלטל של אירגון". הוא המשיך וסיפר שגל הינה לקוחה שהזמינה ישירות מהיבואן נייר יקר. המדפיס במשמרת הלילה קלקל את העבודה, וההנהלה מתחמקת מהאחריות ובמקום להזמין במהירות נייר חילופי על חשבונה, היא מנסה להפיל על גל את האחריות לתקלה. "הי גל יש לך דרכים מעניינות להעביר מסרים", אמרתי בחיוך. "כן, אני מביאה עוגות... כך אני מתמודדת עם הכעסים". . "ואיך אתה מתמודד עם ספקים שמתנערים מאחריות או שאין להם מילה ?" "בואי תראי", התקשרתי מהנייד לכריכיה שלא ביצעה את כריכת הספרים בלו"ז שסוכם. לחצתי על "הספיקר" וכשזיהיתי את קולו של הכורך, אמרתי:
"עמוק עמוק, העצב בעיניים. עמוק עמוק, היין במרתף. הלילה את ליבי יקרע לשנים ובידו הגביע הנוטף.
מנהל הכריכיה ההמום, ענה: "די די, הספרים יהיו כרוכים היום עד 14.00 בצהריים. גל המופתעת שאלה: "למה נגזר עלינו להילחם על התמורה למה שאנו משלמים ?" ** בגל נתקלתי שוב השבוע. שבועיים לפני חג הפסח. ראיתי אותה לוחצת בנחישות על הכפתור האדום כצבע שמלתה, במפעל להדבקת קופסאות. בלחיצה זו, היא עצרה את המכונה הארוכה, המדביקה למעלה מ-5000 קופסאות בשעה. "מה את עושה ?" צעק מנהל העבודה, "אנו לפני ערב החג. כל דקה במפעל מחושבת..." גל התבוננה בו ואמרה לו בשקט ולאט: "אתם בית-עסק של שקרנים, העבודה שלי הוכנסה למכונה לצורך הדבקת אריזות מתנה לחג, כשראיתם שהלכתי, הוצאתם אותה והכנסתם במקומה עבודה אחרת. כנראה רווחית יותר. אני מתיישבת על הכפתור האדום ולא זזה, עד שהעבודה שלי תוחזר למכונה". ** הי, קרצה לי גל, "איך אתה תופס אותי תמיד ברגעי משבר..." "ולמה אתה פה ?"- "אני מאותה סיבה. הדביקו כמות קטנה בנוכחותי. וכשחזרתי מהשירותים, ראיתי במכונה עבודה אחרת". "את מנהלת משברים בצורה מרשימה". הצבעתי על הכפתור האדום. הכרתי לגל את יוסי, מנהל דפוס ותיק, שעמד לידינו המום מהעובדה, שהעבודה שמסר לפני מספר ימים, ואמורה הייתה להסתיים אתמול, לא נכנסה כלל לייצור. ** החלטנו להשבית את המפעל עד שהעבודות של שלושתנו יעזבו את שערי המפעל בביצוע מושלם ואיכותי. כל אחד מאיתנו, התקשר למי שהתקשר. הזיז את פגישותיו, שינה את סדר יומו ולחץ על הכפתור האדום של המכונה ממנה הוצאה העבודה לטובת עבודה אחרת. המנכ"ל הגיע בריצה, צועק, משתולל ומורט את שערותיו, כולו כעס על הנזק שנגרם לו, והתחנן שנשחרר את הכפתורים האדומים... התבוננו בו באדישות, אפילו לא ענינו לו. ואז, יוסי שהיה מרוקאי עצבני, תפס אותו בצוואר ואמר לו בערך כך: "אני מהנדס מכונות, אם תוך רבע שעה אתה לא מכניס את העבודות של שלושתנו לייצור ומסיים אותם תוך ארבע שעות, אתה לא תוכל להפעיל את המכונות האלה גם אחרי החגים...." - "תקשיבי לו טוב", תקעתי בגל מרפק ניסתר, "יוסי חסך לך את הנסיעה לקונדיטוריה,ניראה שהפעם לא תצטרכי להסתובב ולשאול: מלוח או מתוק..." |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה שבחורה אחת צעירה עם שמלה אדומה יכולה לעשות ל-2 גברים, ל-50 עובדים וצוות הנהלה...