כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ (זכריה ח, 19 )

מדברים אלו למדו חז"ל שיש צום בחודש הרביעי ובחודש החמישי ובחודש השביעי ובחודש העשירי החודש השביעי הוא חודש תשרי.  הצום האמור כאן לכאורה יכול להיות יום כיפור אלא שיום כיפור לא שייך לענין החורבן ואין גם טעם שיבטל בזמן בניין בית המקדש. לכן פירשו חז"ל שזהו צום גדליה , בו אנו מתאבלים על מותו של גדליה שנרצח בחוד שהשביעי ע"י ישמעאל בן נתניה - "צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם"  (ר"ה י"ח ע"ב)

  חז"ל מפרשים שישראל שאלו את זכריה האם גם בזמן שהוקם בית שני עליהם להתענות בזמנים הידועים בהם התענו בגלות? וע"ז השיב זכריה שאדרבה כשהוקם בית המקדש  ימים אלו הם לששון ושמחה [וכן יהיה בזמן בית שלישי]  

ברצח גדליה בא הקץ לקיומה של אוטונומיה יהודית כלשהי בארץ ישראל לאחר חורבן הבית הראשון. בכך הושלם חורבן הבית הראשון, ולא נותרה כל ריבונות יהודית בארץ ישראל למשך שבעים שנה. היא התחדשה רק בשיבת ציון.

הרצח גרם לדלת העם, שהיו תחת ממשלתו של גדליה בן אחיקם, להתפזר. מקצתם ירדו למצרים, מפחד תגובת הבבלים. 

הרצח מתאור בקצרה בספר מלכים (ב' פרק כ"ה) ובאריכות ובהוספת פרטים בירמיה (פרק מ"א). 

לעומת הדברים האלה הנראים מעוגנים בפשוטו של מקרא. יש לשאול האם במקרא מוזכר התאריך המדוייק של הריגתו של גדליה.

התשובה היא שלא.  במקרא כתוב רק וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶּן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּמֹת; וְאֶת-הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה (מל"ב כ"ה, 25) . אבל תאריך מסויים בחודש השביעי לא פורש. ונראה שדבר זה לא היה ידוע. 

הרד"ק בפירושו לירמיהו מא, א, כותב וז"ל: ויהי בחודש השביעי; כמו מחר חודש [שחודש פירוש ראש חודש]  ובראש השנה נהרג גדליה בן אחיקם וקבעו התענית במוצאי ראש השנה מפני שהוא יום טוב. ע"כ אבל דבריו פורחים באויר ומטרתו רק להצדיק את דברי חז"ל.  המאמינים יאמרו שכך מסורת חז"ל בידם (למרות שדי לעיין בסוגיא דר"ה י"ח ולראות שנפלו כמה עיקולי ופשורי במועדי הצומות ע"ש) .  

ובאמת הקראים סבורים שגדליה נרצח ביום כ"ד בתשרי כי מצאו סמך לזה מן הכתוב בנחמיה (ט,1) "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה [=תשרי] נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם" וכמובן שאין זו ראייה שצום זה היה בשביל גדליה אלא שאחר שהסתיימו החגים קבעו להם זמן לתענית כדי לשוב בתשובה כפי שנראה בעניין שם.

ומ"מ מזה רואים שאין תאריך הריגתו של גדילה ברור כלל. ויתכן וקבעו אותו חז"ל בג' בתשרי כי אחרי יו"כ מתחילים המועדים מכיון שביו"כ בלא"ה מתענים עדיף להרחיק את צום גדליה כמה שיותר מיו"כ.  

דבר נוסף שיש ליתן עליו את הדעת הוא שלא הוזכר חיוב כלל להתענות, כל החיוב להתענות הוזכר לנו דרך אגב משאלתם של ישראל ומתשובת זכריה. לו היה חיוב היה הנביא צריך לצוות על זמנים קבועים מסויימים להתענות בהם.  

ישראל בשאלתם מונים רק את החודש בחמישי: הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים (זכריה ז,3).  והצומות האחרים נודעים רק מתשובת זכריה ואולי יש עוד צומות אחרים שלא נזכרו..

ואכן נראה שלא היו אלה זמנים מוגדרים ומתוחמים אלא שבכמה זמנים בשנה - ספק אם בגלל מאורעות ספיציפיים - היו נוהגים להתאבל ולקונן וזהו אכן מנהג ישראל אך לא נקבע בצורה קבועה של חיוב.

בעיקר כדאי להתבונן בכל תשובתו הארוכה של הנביא אשר השאלה היא בפרק ז': הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים.  ותשובת הנביא: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וכו' רק בפרק ח'

אלא שזכריה אומר להם:כִּי-צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי.   וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים (שם ז' 5-6) כלומר וכי הצום שאתם צמים הוא צום שלי [ אלוהים]? האם הצום יש בו תועלת לאלוהים? אם אתם אוכלים או צמים זה עניין של האדם.  בעצם בדברים אלו בא הכותב להקהות את חשיבות הצום ולומר שלא הצום הוא העיקר והאבילות על המקדש אלא תיקון המעשים שהובילו לחורבן בית המקדש וע"ז נסוב כל העניין שם.

סוף דברי הנביא זכריה נראה לפרש כך: שאלת ישראל נבעה מכך שרק החלו לבנות את בית המקדש אבל בנייתו נעצרה. ולכן היה מצב ביניים של גאולה ושאלו האם גם במצב הזה עליהם להמשיך במנהם להתענות ולצום [ואילו היה בית המקדש בנוי פשיטא להם שלא צריך לצום]  וע"ז השיב זכריה שאין העינוי על המקדש עיקר כי אם שיפור המעשים וכאשר ישפרו מעשיהם אז מצבם יוטב   ו"הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת-שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת-כָּל-אֵלֶּה." (ח,12) וממילא ימים אלו עוד יהיו ימי משתה ושמחה.

ואחתום בדבריו של אלתר דרויאנוב  בספרו הבדיחה והחדוד:

מצאו לאחד, שהוא יושב ואוכל בצום-גדליה.

אמרו לו:

כיצד הגעת לידי קלות-ראש כזו?

השיב ואמר:

שלושה טעמים יש לי בדבר: ראשית, אילו לא נהרג גדליה בן-אחיקם בשעתו, כלום היה חי וקיים עד עכשיו? שנית, אילו הרגו אותי, כלום היה גדליה בן-אחיקם צם עלי? ושלישית, ביום-כיפור אני אוכל ושותה, בצום-גדליה לא כל-שכן?...